שערי היחוד ואמונה, שער רביעי ד׳Sha'arei HaYichud VeEmunah, Fourth Gate 4
א׳ובחינה השניה הנקרא הארה וזיו נתחלקת לשני בחינות הארות כי בחינה השניה היא להאיר בכלים בבחינת התגלות החכמה ובינה ומדות אשר עיקר המכוון היה להתגלות אלקו"תו יתברך דווקא בבחינת עולמות התחתונים שיהיה נגלה אלקו"תו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וכל התגלות הזאת איך יהיה התגלות הזאת הוא דייקא על פי חכמה ובינה וחסד וגבורה ודומיהם איך יהיה הגילוי הזה:
1
ב׳והנה הגילוי שבהכלים דהיינו בחכמה בינה דעת וחסד גבורה תפארת ונצח הוד יסוד אשר על ידי הכלים האלו נתגלה אלקו"תו לא נגלה עצמותו ברוך הוא בבחינת גילוי כי עצמותו ברוך הוא אינו בערך חכמה ובינה ומדות שהם בבחינת גילוי ולית מחשבה תפיסא ביה כמאמר הכתוב השמים ושמי השמים לא יכלכלוך לכן הגילוי שנגלה בכלים דהיינו בחכמה בינה ודעת וכו' הוא נקרא הארה לכן יש בבחינת גילוי הזה הבדל כי אינו דומה הגילוי שנגלה בחכמה בינה דעת לגילוי שנגלה בחסד גבורה תפארת ואין דומה כו':
2
ג׳והנה בחינת גילוי הזה נחלק גם כן לשני בחינות דהיינו אצילות ובריאה יצירה עשיה הבחינה הראשונה היא בחינת אצילות ובחינה השניה היא בריאה יצירה עשיה כי בבחינת אצילות הגם שהגילוי הוא בכלים דהיינו בחכמה הגם שבחכמה אי אפשר להתגלות בחינת אור עצמותו ברוך הוא אשר הוא אינו בערך וגדר חכמה כלל עד שחכמה נקרא עשיה אצלו ברוך הוא כמו עשיה לגבי המושכל אף על פי כן מצד כחו הפלא מתחבר ומתייחד בהון ביחוד גמור כמאמר איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון כי אור אין סוף ברוך הוא מתפשט בהם ומתייחד בהם ביחוד גמור באופן שלא נתגלה בגילוי למהות אחר חס ושלום כי אם הכל הוא מהותו לבדו יתברך ומיוחד בהם כיחוד הנפש עם הגוף אשר המה מיוחדים באופן שאין להפריש ולהבדיל במהותם כלל כי דרך כלל הוא אדם אחד ובחינה שניה שהוא התפשטותו יתברך בבריאה יצירה עשיה אשר בבריאה יצירה עשייה נקרא הארה וזיו ואור של תולדה כי בבחינת נבראים הכלים נראים למהותים נבדלים בבחינת יש גמור ואין נגלה אור אין סוף ברוך הוא בהם בבחינת גילוי בבחינת יחוד גמור כי אם ההתגלות בהם מהארתו במעין ומעין דמעין דהיינו הארה דהארה דהיינו מיכא"ל נקרא חסד דבריאה אינו נגלה החסד דבריאה בבחינת אין סוף כאשר נגלה באצילות כי אם היה נגלה בבחינת חסד דאצילות היה בטל לגמרי אבל התגלותו יתברך הוא בבחינת הארה ואור של תולדה דהיינו שנולד מהאור עוד אור וכן הוא בכל העולמות הכל הוא בבחינת הארה והארה דהארה מצד כליהם המסתירים:
3
ד׳ויובן זה על פי משל כשהחכם המשפיע רוצה להשפיע להמקבל שאינו בערכו מוכרח מקודם לצמצם עצם חכמתו ולהמשיך ממנו המשכה אחת דקה בבחינת פרט ואחר כך להבין בחכמתו מה להשפיע ומה שלא להשפיע ובאיזה אופן תהיה ההשפעה:
4
ה׳והנה ההערכה אשר מעריך בחכמתו מעריך על פי עצם חכמתו ומתמשך בהם בעצם חכמתו כי אם שמצמצם גילוי עצם חכמתו ומעריך בחכמתו ערך חכמת המקבל בכדי להדמות לחכמתו בכדי שעל ידי זה יהיה יכול להשפיע להמקבל אשר אין בערכו:
5
ו׳והנה הגם שערך חכמת המקבל רחוק מערך חכמתו אבל מאחר שנמשך בה על פי חכמתו ומדמה ומחברה לחכמתו הגם שלגבי עצם חכמתו חכמת המקבל אינה בערך והחיבור שמחברה הוא גם כן במעין חכמתו אך מאחר שנמשך בהשכל הזה על פי חכמתו נערך גם כן חכמת המקבל לגוף חכמתו כי הוא מחברה באופן חכמתו ועוד זאת כי בשורש החכמה מוכרח להיות שני אופני השכלות בעצם אחד אשר על כן יכול להתמשך לחברה לחכמתו בעצם אחד הגם שכשתעריכם כל אחד במהותם המה רחוקים בערכם כמו ערך נשמה לגוף אבל מצד התחברות נעשה כח וחכמה אחד באופן שלא להפרידם ולהבדילם כי בכלל הוא עצם החכם בנושא אחד וכל זה הוא בהמשפיע עצמו משתווה ומתחבר עם בחינת חכמת המקבל אבל בבחינת המקבל אשר הוא מובדל מערך החכמה באין ערך הרי לזר יחשב לו מצד ריחוק ערכו בבחינת הבדל אפילו בבחינת צמצומו להשפיע להמקבל כי הגם שמצמצם חכמתו העיקרית אף על פי כן נמשך במהות חכמתו בבחינת צמצום ההשפעה והצמצום הוא רק שלא להשפיע על פי עיקר חכמתו ומשכיל מה להשפיע ומה שלא להשפיע ובאיזה אופן ישפיע אבל ההשכלה בה הכל על פי עצם חכמתו ומצד הבנתו עיקרו ושרשו ואדרבא הצמצום הזה הוא נמשך משורש עצם חכמתו על פי הבנתו עיקרי הדברים לכן בעת השפעתו להמקבל מוכרח המשפיע להסתיר עצם חכמתו לגמרי אפילו בבחינת התמשכותה והתחברותה בחכמת המקבל בבחינת צמצום מכאשר היא אצלו ולהלבישה בערך כלי חכמת המקבל ולהדמותה במעין ולהמשילה מעין החכמה וזהו נקרא אור של תולדה דהיינו שמוליד מחכמתו השכלה בערך המקבל בבחינת משל מעין חכמתו הגדולה:
6
ז׳והנה כל זה הוא בבחינת כלי ההשכלה הוא הצמצום בבחינתו ובבחינת המקבל אבל בהמשכתו בעצם חיותו הרי מתמשך בהם בשוה ממש כמו שנמשך חיותו בעצם חכמתו כן נמשך בעצם חיותו בעת השפעתו להמקבל אבל בבחינת הגילוי הרי אין נגלה בבחינת השפעתו למקבל גילוי עצם חכמתו כי אם זיו והארה והנה ההבדל בין שני הבחינות אשר שני הבחינות נקרא הארה הוא כאשר חכמת המקבל עודינה בעצם השכלת עצמו הגם שגם כן גילוי הוא שמתגלה בה ומתחבר בה הלא החכמה שבבחינת ההשפעה בערך המקבל למעין והארה תחשב לגבי עצם חכמתו העיקרית אשר אינה בערכו של חכמת המקבל כלל אך אף על פי כן מצד התחברותו והשתוותו על פי שרשי עיקר חכמתו נגלה בה עצם חכמתו בנושא אחד אבל בבחינת המקבל בבחינתו הרי אינו נגלה מחכמתו כלל כי אם הארה וזיו ממש ואין נגלה כלל מעצם חכמתו כי אם המעין בלבד והנה כאשר המקבל מתעצם להבין על ידי המשל כוונת רבו ולעמוד על עיקרי הדברים נתוסף אצל רבו גם כן חפץ ורצון ותענוג בחכמת המקבל המתמשך בה בהתחברות יתירה. ועוד זאת שמחכים את רבו דהיינו שעל ידי ההסבר אשר בשכלו אשר נחית להפרטים שבחכמה נתוסף לו השכלות חדשות מעצם חכמתו אשר לא נגלו מצד עצם חכמתו כידוע לכל בן דעה.
7
ח׳אבל כשהמקבל אינו מתעצם להבין כוונת רבו שבהמשל ומבין את המשל כפשוטו אז גם אצל רבו ההתמשכות שנמשך מחכמתו בההסבר להמקבל אפילו בבחינתו הוא אינו בהתחברות החפץ והרצון ודומה בעיניו חכמת המקבל למהות נבדל ועיקר חפצו להתקשר בחכמת עצמו והתקשרותו של חכמת המקבל לאחוריים תחשב לו.
8
ט׳אך אף על פי כן נערכת ממהותו מאחר שנמשך ומתחבר בה אבל מצד שרצונו וחפצו לעיקר חכמתו מחמת שאין משלים חפצו ופעולתו בצמצומו תחשב לו למהות נבדל הגם שהוא מהותו כו' ועל פי משל זה יובן למשכיל גם כן בבחינת ההארה דהיינו בבחינת אצילות ובבחינת בריאה יצירה עשיה הגם שהמשל אינו דומה לנמשל מכל צד כי אצל החכם הרי נתפס חכמת המקבל בחכמתו למהות נבדל ומרגיש בה רק שמתייחד בה וגם המקבל הוא מהות נבדל מה שאין לתאר כן אצלו יתברך כביכול שום תפיסה והדגשה גם איזה מהות נבדל חס ושלום אף על פי כן בבחינת המשכתו הוא דומה:
9
