שערי היחוד ואמונה, הקדמהSha'arei HaYichud VeEmunah, Introduction
א׳לבאר קצת שרשי היחוד והאמונה אשר דברו בהן רבותינו בעלי הקבלה האמיתים ולהבין מעט דברי חכמים וסתריהם בקצת ביאור על פי הקדמות שרשיות אמיתיות הנובעים ממעיין הנובע מבאר מים חיים אמיתיות תורתו הקדושה של רבינו הקדוש נשמתו עדן על פי קבלתי אשר קבלתי מפיו הקדוש נשמתו עדן אעתיק מקודם קצת מאמרים מזוהר הקדוש ומרעיא מהימנא ומעץ חיים ומפרדס וספר אלימה לאיש האלק"י מהרמ"ק זכרונו לברכה ומפירוש הראב"ד זכרונו לברכה לספר יצירה ושארי מקובלים אמיתיים:
1
ב׳איתא ברעיא מהימנא פרשת בא (דף מ"ב) המתחיל ואי יקשה בר נש דהא כתיב כי לא ראיתם כל תמונה איהו יתרץ האי תמונה חזינא וכו' ולא בכל תמונה אחרא דברא ויצר באתווי ובגין דא אמר ואל מי תדמיוני וכו' ואפילו האי תמונה לית ליה באתריה אלא כד נחית לאמלכא על בריין ויתפשט עליהון אתחזי לון לכל חד כפום מראה וחזיון ודמיון דלהון וכו' ומאן דאשתמודע ליה קדם בריאה דאיהו לבר מדיוקנא אסור למעבד ליה צורה ודיוקנא בעלמא לא באות ה' ולא באות יו"ד ואפילו בשמא קדישא ולא בשום אות ונקודה בעלמא וכו'. אבל בתר דעביד האי דיוקנא כו' נחית תמן ואתקרי בהאי דיוקנא הוי"ה בגין דישתמודעון ליה במדות דיליה בכל מדה ומדה וכו' כפום עובדיהון דבני נשא דאי לא יתפשט נהוריה על כל בריין איך ישתמודעון ליה כו' ווי ליה מאן דישוה ליה לשום מדה ואפילו מאילין מדות דיליה כל שכן לבני אדם אשר בעפר יסודם אלא דמיונא דיליה כפום שולטנותיה על ההיא מדה ואפילו על כל בריין וכו' וכד אסתליק מינה לית ליה מדה ודמיון וצורה כלל כגוונא דימא וכו' עד עביד מאנא רברבא וקרא ביה ים וכו' עיין שם כל המאמר:
2
ג׳ובפרשת פנחס (דף רל"ט) אשר ביאר שמלכות נקראת תמונת כל דבה אסתכל קודשא ברוך הוא וכלל בה עילאין ותתאין בלי פרודא כלל וכו' ומסטרא דעילת על כולא אתמר בה כי לא ראיתם כל תמונה אבל מסטרא דשאר בריין אתמר בה ותמונת הוי"ה יביט עיין שם:
3
ד׳ובפרשה הנזכר לעיל (דף רנ"ז:) אלא קדם דברא עלמא אתקרי הוא בכל אילין דרגין על שם בריין דעתידין להבראות וכו' למאן אתקרי רחום וכו' אלא כל שמהן דיליה אינון כינויין ולא אתקרי בהון אלא על שם בריין וכו' אבל לאו דאית ליה מדה ולא שם ידיעא כגוונא דספיראן כו' כל שכן למארי עלמא דלא לרשמא ליה באתר ידיעא או לאתקרי ליה בשמהן ולשנאה ליה בהון או לשלשא ליה כגון דרגין דמרכבתא וכו' קדושה לך ישלשו וכו' אבל למארי דכולא לית לשלשא ביה בשמהן ולא באתוון וכו' עיין שם כל המאמר:
4
ה׳ובזוהר הקדוש פרשת בראשית (דף כ"א) מחשבה דבר נש לא יכיל לאתדבקא ולמנדע ליה לגו מן מחשבה מאן איהו דעביד רעיונא דהא לית סוכלתנא למשאל כל שכן למנדע אין סוף לית ביה רשימו כלל ולא תליא ביה שאלתא ולא רעיונא ואסתכלותא דמחשבה כלל מגו סתימו דסתימו מריש נחיתו דאין סוף נהיר נהירו דקיק וכו' רזא סתימו דמחשבה לא ידיעא עד דאתפשיט מיניה נהירו באתר דאית ביה רשימו דאתוון וכו' א' רישא וסופא דכל דרגין רשימו דאתרשים ביה דרגין כולהון ולא אקרי אלא אחד לאחזאה דאף על גב דאית ביה דיוקנין סגיאין לאו איהו אלא חד עיין שם כל המאמר.
5
ו׳ובפרשת נח (דף ס"ה) במאמר ארימית ידי בצלותא דכד מחשבה עילאה לעילא לעילא קיימא על ההוא רעותא דלא אתיידע ולא אתפס כלל לעלמין רישא דסתים יתיר לעילא וההוא רישא אפיק מאי דאפיק ולא ידיעא ונהיר מאי דנהיר כולא בסתימו וכו' עד ואתעבידו תשעה היכלין לאו אינון נהורין וכו' ולא אית מאן דקיימא בהו וכו' תפסין בה ולא תפסין באילין קיימי כל רזא דמהימנותא ובפרשת צו (דף כ"ו:) המתחיל הא אוקימנא עד אין סוף דכל קישורא ויחודא ושלימו לאצנעא בההוא צניעו דלא אתדבק ולא אתיידע דרעוא דכל רעווין ביה אין סוף לא קיימא לאודעא ולא למעבד סוף ולא למעבד ראש כמה ראין קדמאה אפיק ראש וסוף וכו' אבל להתם אין סוף לאו רעותין ולאו נהורין ולאו בוצינין בההוא אין סוף כל אינון נהורין תליין לאתקיימא ולא לאתדבקא וכו' עיין שם כל המאמר:
6
ז׳ובעץ חיים בשער עגולים ויושר בסופו המתחיל דע כי בזה החלל נמצא אדם קדמון לכל הקדומים עד והנה נמצא על ידי הצמצומים הנזכרים לעיל כאשר נעשה האדם הנזכר לעיל היה בו בחינות עצמיות וכלים וכו' ואין לנו רשות לדבר במקום גבוה כזה וכו': ואמנם אינו כלי ממש אלא שבערך האור וכו': והנה האדם קדמון הזה מבריח מן הקצה אל הקצה אבל בבחינת פנימיות ועצמותו של האדם קדמון הזה אין אנו רשאין לדבר בו ולהתעסק בו כלל ובשער אוזן חוטם פה מבואר כבר ידעת כי אין בנו כח להתעסק קודם אצילות ולא לדמות שום דמיון וצורה כלל חס ושלום כי אם לשכך את האוזן אנו צריכים לדבר דרך משל ודמיון וכו':
7
ח׳והנה נתחיל ונאמר כי הלא אין סוף ברוך הוא אין בו שום ציור כלל חס ושלום ואמנם כשעלה במחשבה לברוא את העולם לעשר מדרגות האציל והמשיך ממנו התפשטות אורות רבים להיותם שרשי אצילות אחר כך ובסוף הפרק כתב אבל דוגמת נשמה הנקרא יחידה אין למטה דוגמתה ולקמן כתב שמהעיניים דאדם קדמון ולמטה שם אפשר לדבר בדרך השאלה לשכך האזן אבל גולגלתא דאדם קדמון הנקרא יחידה אין אנו רשאין לדבר בו כלל: לכן מכתר דאדם קדמון ולמעלה אין אנו רשאין לדבר כלל וכו':
8
ט׳ובספר אדם ישר כתב האר"י זכרונו לברכה וזה לשונו הנה נודע כי האור העליון למעלה למעלה אין קץ הנקרא אין סוף שמו מוכיח עליו שאין בו תפיסה כלל לא במחשבה ולא בהרהור כלל ועיקר והוא מופשט ומובדל מכל המחשבות והוא קדם אל כל הנאצלים והנבראים ונוצרים ונעשים ולא היה בו זמן התחלה וראשית כי תמיד היה נמצא קיים לעד ואין בו ראש וסוף כלל:
9
י׳והראב"ד זכרונו לברכה בפירושו לספר יצירה בהקדמה אחר שביאר שהכתר הוא נקרא היולי שאינו לא בכח ולא בפועל אך הוא ממוצע בין הכח ובין הפועל וכל הנאצלים מכתר עליון ולמטה לא נמצאו כולם אלא מאמיתיות מציאותו ואינו עובר בדין בני חילוף ואינו מקבל הויה והפסד כי הוא ראשית המציאות ופירוש הכתוב גלמי ראו עיניך וכו' ימים יוצרו ולא אחד בהם ולא כתיב באל"ף וקרי בוי"ו פירוש ולא הוא הכתר אחד כי הוא מתייחד בהם פירוש שהכל יבא מכתר עליון עיין שם להיות כל היצורים אשר עלו במחשבת כתר עליון נצטיירו בחכמת היוצר על דרך משל צורת הבנין בבנאי וכו' והזהר מאוד בנפשך כי אמרי הנה נצטיירו בחכמת אלקי"ם שלא יעלה על דעתך לומר שיש כח נפשיי בעילת העילות שכל מי שיעלה בדעתו לומר כל אלה אין לו חלק באלק"י ישראל ובתורתו הקדושה:
10
י״אואחר זה הוא מפרש הנו"ן שערי בינה וזה לשונו וצריך אתה לידע כי הפילסופים אומרים כי לא יתהוה דבר מלא דבר ולדעתינו ולתורתינו הקדושה שהעולם מחודש אם כן יש להאפיקורסים פה לשאול אותנו העולם לא ימלט משני פנים או שהיה לו חומר קדמון שממנו נברא העולם או שלא היה לו חומר כלל וכו' אם תאמר שהיה לו חומר וכו' הרי האמינו שיש דבר קדמון זולת השם לבדו וזהו כפירה בתורה ואם תאמר כי לא היה שם אלא הקדוש ברוך הוא וברא את העולם מעצמו אם כן הרי עצמותו נתגשם ועל זה הסוד אמרו איפה היית ביסדי ארץ וכו':
11
י״בועוד יוכל השואל לשאול וכי אפשר הוא להיות איכות היסודות היפוך מטבעם ואלו ארבע וכו' הם עצמם מאין נתהוו אם מעלול ראשון והעלול ראשון מהיכן נתחייבו לו אלו ההפכים היש בעלת העלות דברים הפכים כאלו ואם תאמר הוא פשוט אם כן מאיזה מקור התחלקות האיכות והתהפכם ועל זה הסוד נאמר על מה אדניה הטבעו ועל מה הוא חכמה הנקרא מ"ה כי הוא נושא לאיכות ההם כעין שההיולי נושא לאיכות הפשיטות לדעת האפיקורסים הפילסופים ולא על דעת הפילסופים כי לפילסופים נמנע היות חומר מבלי צורה וצורה מבלי חומר ולפי תורתינו הקדושה כי החכמה מאין תמצא: עד כאן לשון הראב"ד זכרונו לברכה הנצרך לעניינינו עיין שם כל הענין המדבר בנו"ן שערי בינה הכל על זה האופן כאשר אבאר מעט לקמן אם ירצה השם:
12
י״גובפירושו להנתיבות (בנתיב השני הנקרא זוהר האחדות השוה) כתב וזה לשונו דע כי האין כתר עליון לא יתכן עליו מנין לא מנין אחדות ולא מנין ריבוי כי איך יאמר אחד על מה שאינו מושג מציאותו וכל שכן שלא יאמר אחדות וריבוי בעלת העלות כו' ואלו בשכל השני יש שם קצת השגה יותר ממה שיש בשכל מופלא ולכן נקרא שכל מזהיר לפי שכבר נתבאר שלא יתהוה דבר מלא דבר וכו': ולפי שיש כאן להתלות הנבראים נקרא כתר דבריאה ונקרא אחדות השוה כי הוא המקבל אחדות באמת עד כאן לשונו לעניינינו:
13
י״דובפירושו לספר יצירה פירוש על ולפני אחד מה אתה סופר ביאר שכתר עליון נקרא יחיד בהכרח באותו כח שנתייחד ואין לו לכתר עליון כח שניות בערך שעלת העלות אין שייך בו לומר לא מספר אחדות ולא ריבוי מציאות כו' ולפני אחד מה אתה סופר כי שם מספר לא יפול אלא על דבר שהוא ישות ולא על דבר שהוא אין אלא שהוא השואת הכל ולפיכך נקרא אחד ולפני אחד כו' אחר שאפילו מספר אחד לא יתכן לומר אפילו על כתר עליון אם כן איזה דבר ומילה תהא ראוי להאמין על עלת העלות עיין שם כל המשנה.
14
ט״ווזה לשון הפרדס (בשער סדר אצילות פרק ד') קודם אצילות הנאצלים היה אין סוף פשוט בתכלית הפשיטות נעלם תכלית ההעלם ולא היתה אלקו"תו מתגלית להעדר הויות אשר על ידם קצת גילוי רוממות אחדות והיו הספירות בכחו נעלמים בו וכו' ואל יתמה לב אדם עליו באמרינו שהיו נעלמים בו אם כן יתחייב מזה הריבוי והשינוי כו' כי אם היותינו אומרים שהספירות היו נעלמים אין כוונתינו לומר שהיו הספירות בו כמעשיהם עתה אבל היו מתאחדים ביחוד חזק והמשיל משל מאבן החלמיש שמוציאים ממנו האש שאין האש מתגלה בו כלל ואינו במציאות ממש באבן וכו' כך היו הספירות באין סוף עד שכמעט לא יצדק בהם שם מציאות כלל אלא יחוד האמיתי כו' שלא יצדק בהם אפילו לשון צחצחות כמו שיתבאר בשער הצחצחות וכאשר עלה ברצונו הפשוט וכו' הוציא מההעדר אל הויה וכו' עיין שם כל הפרק ובשער צחצחות (פרק ג') מבואר אחר שביאר ענין השלשה צחצחות שעל גבי הכתר וטעם היותם מתחלקים אל שלשה עם היות שהם מיוחדים תכלית היחוד ומציאות החילוק הזה אי אפשר אלא על דרך השאלה כו' אמנם נתיחס אל מספר השלשה מפני שהם שורש ומקור אל שלשה ענפים שהם כתר חכמה בינה ולא כתר חכמה בינה ממש אלא כתר חכמה בינה המצטיירים בכתר כו' עיין שם כל הפרק ובסוף הפרק כתב והנה המציאות והיחוד והמקור הזה נתגלה במציאות הפשוט מצד רצונו אל האצילות ואמרינו נתגלה הכוונה מציאות ההוי"ה שלא היה משפעת להעלם האצילות בעצמותו ועתה מצד התפשטותו משפיע במקורות ההם וכו' ובפרק ד' האריך לבאר ענין היחוד של הספירות בעצמם שהם דבר אחד ממש:
15
ט״זובפרק ה' מבאר בביאור על מאמר הזוהר שהבאתי לעיל אין סוף לא קיימא לאודעא עיין שם ובספר אלימה עין כל ת"א הביאו בעל שומר אמונים הוא המציא כל הנמצאים והוא עילת על כל העילות ואין שום עילה במציאות שלא תהיה מחודשת גמורה היה זמן לא זמן שלא היה ואין סוף חדשה חידוש גמור ואין שום נמצא מחוייב המצאתו ממנו כלל אלא הכל רצון חדש בנדבה אבל אין לך מחוייב המציאות כלל אלא האלקי"ם הנקרא אין סוף ונקראהו כתר עליון או נקראהו מחוייב המציאות כו' וכל הנמצא חוץ ממנו מחודש חדשו אין סוף ברצון ובנדבה לא הכרח כלל שאינו מקבל הפעולות ולא סיבה שיכריחנו כלל וגם הנמצא אינו נמצא במקרה אלא בכוונה מאתו וכו' אמנם יקשה לך מהאמונה אל האמונה שאם כן ימצא לפי זה עת רצה ועת לא רצה כו' ואם כן יחודש לו הפעולות חס ושלום זה אינו אמת אלא כל העיתות שם שוים וכו' ועניינים אלו כולם סתרים נסתרים ממנו מהשגתנו כמו שנפלא ונשגב מרעיון שום נמצא השגת אמיתיות עצמותו כך לא ישיג פעולתו ועת פעולתו עד כאן לשונו לעניינינו עיין שם.
16
י״זועוד מספר אלימה הנזכר לעיל האלקי"ם פועל כל הפעולות ושופע ממנו כל השפעות והוא אחד תכלית האחדות ואינו כספירות שיש בהם בחינת ידיעה להשפיע כל פעולה ופעולה וכו' אין באין סוף בחינת ידיעה ומציאות פרט לומר מבחינה זו משפיע כך או מבחינה זו משפיע כך חס ושלום שזה היפך האחדות ואין לחלק ולהבחין בו בחינות אמנם הוא מכל מציאות הפשוט שופע כל מיני שפע נותן מכל צד כל מיני רחמים וטובה וכו':
17
י״חעוד הביא מספר אלימה עין כל ת"ג פרק י"ד וזה לשונו ודע שענין האצילות אנו צריכין להחזיק שאין עצמותם במאציל אמנם ענין הויותם ואמיתות מציאותם הם הויה מחודשת בלתי נאחזת במציאות קדם כלל להויותם אלא מתפשטת ומתמצאת מאין המוחלט: עוד מספר אלימה בעין כל ת"ח פרק ט"ו) דרעוא דרעוין המסולק למעלה מעלה מכל הרצונות עם כל זה אינו קדמון כקדמותו אלא מחודש ונתחדש אלא שלרוב הקורבה למאציל יתמצע בין מאציל לנאצלים וכו': ובשער עצמות וכלים כתב שבאין סוף לא יצדק בו לומר לשון אחד כי אם על צד השלילה: ובשער אם אין סוף הוא הכתר כתב שלא יצדק בו לומר לשון ראשון כי אם על כתר ועל זה נאמר אני ראשון ואני אחרון אני הוא אין הנקרא כתר כו':
18
י״טעוד מספר אלימה עין כל ת"א פרק ד' וזה לשונו ובכלל אזהרה זו אל המקובלים שלא יאמינו שהספירות הם חלק מעצמותו שנשתלשל ממנו שאם יאמרו כן הרי עשאהו אחד הנפרד לחלקים ומשתלשל מעילה לעלול חס ושלום וזה עון פלילי: עוד מספר אלימה הנזכר לעיל כי כמו שלא נדעהו כך לא נדע איך נדבתו איך שינוי הרצון בו וזהו דלת הנועל דלתי השכל בעד הדרושים האלו וכיוצא בהם ועל הדרוש הזה נאמר במופלא ממך בל תדרוש והרב רבי עזריאל כתב בקבלתו ממורו ורבו הרב רבי יצחק סגי נהור בן הראב"ד זכרונו לברכה וזה לשונו דע כי אין סוף אין לומר בו לא רצון ולא חפץ לא כוונה ולא מחשבה אף על פי שאין חוץ ממנו אין לומר בו שום דבר שיראה ממנו שהוא מוגבל כי כל מוגבל משתנה ואין אצלו יתברך לא שינוי ולא חידוש ולא חילוף עד כאן לשונו:
19
כ׳עד כאן העתקתי מקצת מן המקצת מעניינים אלו הנמצאים בספרי הקבלה ועתה כל מעיין בהם יעיין על כל הדברים הנאמרים לעיל בספרו הקדוש של רבינו הקדוש נשמתו עדן בשער היחוד והאמונה שמבאר שם המשל מזיו השמש אשר הוא בטל בגוף השמש ממש וכאשר הוא במקורו אינו נופל עליו שם יש כלל רק שם אין ואפס כי באמת הוא שם לאין ואפס רק שבכדור הארץ שאין שם מקור השמש במציאות שם נראה הזיו ליש וזהו בענין המשל מהשמש מאחר שהשמש בשמים וחלל העולם הוא מהות בפני עצמו לכן נופל עליו שם יש מה שאין כן בכל הברואים הנשפעים מאין סוף הרי הם במקורם תמיד רק שאין המקור נראה לעיני בשר ולמה אינן בטלים במציאות למקורם מבאר שם על פסוק כי שמש ומנן כו' ותוכן דבריו בקיצור כי אלקי"ם הוא נרתק של שם הוי"ה ששם הוי"ה פירושו שמהוה את הכל מאין ליש והוא על ידי מדת גדולתו יתברך היא מדת החסד והתפשטות החיות בכל העולמות להיות ברואים מאין ליש וגם מדה זו הוא למעלה מהשכלת הנבראים שאין כח בשום שכל להשיג מדה זו ויכולתה לברוא יש מאין ולהחיות כי הבריאה יש מאין הוא דבר שלמעלה משכל נבראים כי היא ממדת גדולתו של הקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא ומדותיו אחדות פשוט וכשם שאין ביכולת שום שכל להשיג הבורא כך אינו יכול להשיג מדותיו וכשם שאין שום שכל יכול להשיג מדת גדולתו כך ממש אין להשיג מדת גבורתו שהוא מדת הצמצום שהחיות מסתתר בגוף הנברא וכאלו גוף הנברא הוא דבר בפני עצמו ואף שבאמת אינו דבר בפני עצמו אלא כמו התפשטות אור השמש מהשמש מכל מקום הן הן גבורותיו אשר כל יכול לצמצם החיות ולהסתיר שלא יבוטל הבעל גבול הנברא במציאות וכנזכר לעיל עיין שם באריכות כי קצרתי בלשונו הקדוש.
20
כ״אובפרק ו' כתב על פסוק וידעת היום שלא תעלה על דעתך שהשמים וכל צבאם והארץ ומלואה דבר בפני עצמו והקדוש ברוך הוא ממלא את כל העולם כהתלבשות הנשמה בגוף כי אין המשל דומה לנמשל כי הנשמה והגוף הן באמת נפרדים זה מזה מה שאין כן השמים והארץ כל עצמותם ומהותם נתהוו מאין ואפס המוחלט וגם עדיין ניצב דבר הוי"ה לעולם ומהוה אותם תמיד מאין ליש כהתהות האור מהשמש בתוך גוף כרור עצמיות השמש דרך משל ואם כן הם בטלים ממש במציאות לגמרי לגבי דבר הוי"ה ורוח פיו המיוחדים במהותו ועצמותו רק שהן הן מדות גבורותיו להסתיר החיות השופע בהם שיהיו נראים כאלו הם בפני עצמו אך אין הצמצום אלא לגבי התחתונים אבל לגבי הקדוש ברוך הוא כולא ממש כלא חשיבא קמיה כאור השמש בשמש ואין מדת הגבורה מסתרת חס ושלום לפניו יתברך כי הוי"ה הוא אלקי"ם:
21
כ״בובפרקים הבאים האריך לבאר ענין מה שכתב הרמב"ם זכרונו לברכה הוא היודע והוא הידוע והוא המדע ואין הנבראים מוסיפין בו ריבוי ושינוי ואינם נוספים אליו יתברך אפילו אחר צאתם לחוץ מה שאין בשכל אנושי להשיגו מאחר שהחכמה נחשבת כגוף העשיה לגבי אין סוף יתברך אשר הוא רם ומתנשא רוממות מעלות לאין קץ על מדריגת החכמה ולא שייך כלל לייחס אצלו שום ענין המתייחס אל החכמה אפילו בדרך עילוי רב כגון לומר עליו שאי אפשר לעליונים ותחתונים להשיג חכמתו ומהותו כי ענין השגה נופל על דבר חכמה אבל הקדוש ברוך הוא שהוא למעלה מהשכלה והשגה לא שייך עליו לשון השגה וכמו שאי אפשר לומר על חכמה עמוקה ורמה שאי אפשר למששה בידים וכו' ומה שהקדוש ברוך הוא נקרא חכם היינו משום שהוא מקור החכמה שממנו יתברך נאצל ונמשך מדרגת חכמה וכן רחום וחסיד כו' וענין המשכה ואצילות איך ומה ידוע למשכילים אך הנגלות לנו להאמין באמונה שלימה דאיהו וגרמוהי חד דהיינו מדותיו וחכמתו ובינתו ודעתו עם מהותו ועצמותו המרומם לבדו רוממות מעלות לאין קץ מבחינת חכמה ולכן גם יחודו שמתייחד עם מדותיו שהאציל מאתו יתברך גם כן אינו בבחינת השגה להשיג איך מתייחד בהם לכן נקראו הספירות בזוהר הקדוש רזא דמהימנותא שהוא למעלה מן השכל ובהגה"ה כתב שהוא היודע והידוע והמדע שכתב הרמב"ם זכרונו לברכה שייך לומר באצילות אחר שנתצמצם בבחינת כלים דאצילות אבל לא למעלה מאצילות חס ושלום מאחר שלמעלה מן אצילות אינו בבחינת מדע כלל חס ושלום עיין שם:
22