שערי היחוד ואמונה, שער שני א׳Sha'arei HaYichud VeEmunah, Second Gate 1

א׳שער היחוד והאמונה הספירות ויחודם
והנה אחר שהקדמנו לבאר בשער הקודם כללות אצילות הספירות ושורש יחודם. עתה נבאר מעט בפרט טעם חלוקותם ואצילותם לעשר דוקא וכמאמר ספר יצירה עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר: גם יתבאר ענין יחוד זעיר ונוקבין בפרטיות מעט וגם מאיזה טעם נקרא זעיר אנפין בעל תשע ספירות ונוקבא משלימתו לעשר:

ב׳הנה מבואר לעיל שמצד עצמותו יתברך אין לתאר אליו שום מדה ושום ספירה המורה על איזה התחלקות חס ושלום מסטרא דיליה כי הוא יתברך שוה בתכלית ההשואה ופשוט בתכלית הפשיטות בלי שום כח אחר חס ושלום כי אין זולתו ואפס בלעדו ולית בר מיניה ואין צריך לזולתו חס ושלום כמבואר לעיל באריכות והמדות מורים על התחלקות ועל זולת ועל ריבוי ושינוי אשר חס ושלום להעריך אליו יתברך כל אלו התוארים כמאמר הזוהר הקדוש ורעיא מהימנא ותיקונים דלית לרשמא ליה באיזה רשימו או אות או נקודה אפילו קוצו של יו"ד רק כל המדות והספירות אשר אנו מדברים בהם הכל הוא מצד הבריאה וכן כל השמות והכינויים הכל הוא מצד הבריאה כמאמר רעיא מהימנא אתקרי הוי"ה מסטרא דנחית לאמלכא על בריין כו' ואתקרו מדות כפום עובדיהון דבני נשא כו' אבל מאן דאשתמודע ליה קדם בריאה לית לרשמא ליה וכו' וכמבואר לעיל:

ג׳ומסטרא דילן אתקריאו ספירות ומדות דהיינו מצד הנגלה בנבראים חכמה ובינה וחסד וגבורה אשר לכל בריאה נגלה מכוון ידוע בכל פרטי חילוקי הנבראים וידוע שהכל הוא מכוחו יתברך כי הוא החכם והוא המבין וחסדן וגבור כי הוא הבורא והיוצר והעושה הכל מכוחו יתברך מוכרחים להיות כל המדות בכוחו יתברך כי יוצר הכל הוא וממנו יתברך נפעלו כל הויות הנבראים וכאשר הם בכוחו יתברך נקרא בשם אצילות דהיינו שהאציל מכוחו יתברך חכמה ומדות ונקרא אצילות לשון הפרשה והבדלה מחמת שאין לתאר אליו מדות לכן קורין לכוחות הספירות בבחינת אצילות לשון הבדלה ממהותו ונקראים גוף וכלים כמבואר לעיל אך אף על פי כן המה מיוחדים בכוחו:

ד׳וזהו הפירוש השני של אצילות דהיינו שכל הכוחות הם אצלו יתברך בלי שום שינוי ואינם יוצאים למהות וכח אחר חס ושלום כי אם מתייחד בהם ביחוד גמור וכל זה מצד הנגלה בבריאה לגבי דידן אנו מתארים הכוחות האלו רק שהמה מיוחדים אבל מצד עצמותו שלא מסטרא דבריאה אין לתאר אליו מכל אילין מדות כלל. והנה בבריאה אופני התחלקות כל הנבראים הנגלה בבריאה דרך כלל המה שלשה בחינות וכל בחינה נתחלקה לשלשה קוין ולכן המה דרך כלל שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה:

ה׳לבאר זה הנה כאשר תעיין בכל פרטי הנבראים תמצא בכל אחד ראש תוך סוף וסימן אתה סת"ר ונקרא בלשון המחקרים וגם בלשון המקובלים מורגש מוטבע מושכל דהיינו מורגש הוא הרגשת כל נברא שהוא גופו של כל נברא במהותו וממשו וקיומו ומעמדו:

ו׳ומוטבע הוא ההטבעה שנטבע בכל נברא כמו טבע כל צומח וטבע כל חי וטבע כל מדבר וכן הוא בצבא השמים. ומושכל הוא ההשכלה של כל נברא ואופנו מדוע נברא באופן זה והתייחסותו ופעולתו ומקורו ומוצאו ומה יהיה תכליתו ולאיזה מכוון נברא וכדומה לזה ^הגה"ה והנה הגם שבמקצת ספרי המקובלים תמצא סדר אחר מושכל מורגש מוטבע. אבל באמת נמצא בספרים הקדמונים הן במחקרים והן במקובלים הסדר כמו שכתבתי דהיינו מושכל מוטבע מורגש וכן שמעתי בפירוש מפיו הקדוש של אדונינו מורינו ורבינו נשמתו עדן והסברא נותנת בטעם ושכל שכך הוא סדרם. כידוע שהטבע הם המדות של כל הנמצאים כמאמר טבע הטוב להטיב ובכל חלוקי הנבראים עיקר חלוקיהם המבוארים בכל הספרים הכל הוא מצד הטבע. דהיינו שינוי הטבע של כל נברא בכל מין ומין דהיינו שטבע של החי הזה חלוק מטבעו של חי אחר הן בטבעית מאכלו הן בטבעית מהותו וכן טבעו של שור הוא חלוק מטבעו של צאן וטבע של חיה אינה דומה לטבע של בהמה: וכן בכל מין ומין משונים טבעיהם המה מדותם כי מצד גופם אין שינוי רק מצד התמונה שמשונים בתמונתם אבל בגופם ובמששתם המה הכל גוף ובשר וכן במין אנושי חלוקים בטבעיהם: זה בטבע חסדן וזה טבעו רחמן וזה טבעו אכזר כו': נמצא כל הטבעה קורין להמדות אשר המה עיקר הנהגות מהות של כל אחד ואחד וכמבואר בתניא (פרק ל"ט) באהבה ויראה טבעית: ולכן נקראים ארבע חיות בשם חיות ובהמות שאהבתם ויראתם המה בטבעם ולכן נקראים בהמות וחיות על שם שעיקר מהותם המה הטבעתם שהם מדותיהם כי חסר מהם כח המושכל ודי בזה לכל בן דעה: ומורגש נקרא הרגשה דהיינו מה שנרגש בממשו ממש דהיינו גופו של כל מין ומין אשר הוא מורגש בהרגשה ממש מה שאין כן בשני הבחינות הטבעה והשכלה אשר המה רוחנים ואין בהם הרגשה ממשית. והנה לפי הסדר שהרגשה הוא המדות וטעם קריאתם בזה מצד שמרגיש מדותיו תינח בחי ומדבר שהם מרגישים מדותיהם מה תאמר בדומם וצומח אשר אינם בני הדגשה כלל: וידוע ששלשה בחינות הנזכרים לעיל המה בכל מין ומין דהיינו אפילו בדומם וצומח מוכרח להיות כל השלשה בחינות הנזכרים לעיל: וגם לשון הטבעה אינו נופל כלל על גופו של המין אשר הגוף אינו בן טבע כלל ודי בזה: על כן הסדר הנכון כמו שנכתב בפנים: ועל פי סדר הזה יוצדקו כל הבחינות אפילו בדומם וצומח כאשר מבואר בפנים: הגם שלעיקר המכוון אין נפקא מינה בדבר כי אם בשמם אשר יקרא להם אף על פי כן כתבתי זה להסיר התימה מאותן שראו כתוב בסדר אחר:דהיינו בצומח המורגש הוא מהות ועצם של הצומח דהיינו העשב או הפרי אשר נרגשת בגופה וממשה זהו הנקרא מורגש. וטעמה של הפרי או העשב אם מתיקות או מרירות או חמיצות זהו נקרא מוטבע הוא ההטבעה שנטבע בה והשכלתה של הפרי או העשב ודומיהם הוא מפני איזה מכוון וטעם תהיה בהפרי טעם זה ולא טעם אחר או ההרגשה באופן זה דווקא והשכלת מהותה לאיזה תועלת אם לסעוד הלב או לקבל תענוג או כוחה של כל אחד ואחד הכל מצד הרכבתה מהיסודות ומקיבוץ חלקיה וכדומה לזה לכן נפעל בהם ההרגשה והטעם באופן זה דווקא וכידוע לחכמי טבעיים זהו נקרא מושכל שבהפרי. וכן הוא בבחינת חי מורגש הוא הרגשת חיותה הנרגשת באברי גופה וגופה בעצמה שהיא חיה מתנענע בשר הגוף כו'.

ז׳ובחינת מוטבע היא מדותיה וטבעה של כל חי לאהוב כל דבר הצריך לחיותה ולשמור מדבר המזיק לה כידוע: והשכלתה הוא מדוע תאהוב את הדבר הזה דייקא מפני שצריך לה ותשנא את ההיפוך מפני שמזיק לה והשכלת הרכבתה וטבעה ולאיזה דבר תהיה פעולתה כו'. וכן הוא במדבר דהיינו הרגשת חיותו וגופו אשר הוא חי ומרגיש חיותו ונגלה שהוא חי בגופו וממשו נקרא מורגש ומדותיו אהבה או שנאה וכדומה כל טבעיות האדם זהו נקראים מוטבע והשכלתו שמשכיל דבר האהוב לאהוב דוקא הדבר הזה ולשנוא ההיפוך וכן כל דבר ההשכלה המושכל באדם המנהיגים כל תנועותיו וחפצו כידוע זהו נקרא מושכל:

ח׳וכל אלו הבחינות המה בגלגלים ובצבא השמים יש גם כן באופן הנזכר לעיל דהיינו מורגש הוא הרגשת הגלגל וממשו: ומוטבע הוא כח המניעו וסיבובו: ומושכל הוא השכלת טעם לסיבובו באופן זה כנזכר לעיל:

ט׳ואין צריך להאריך בזה כי יובן מכל הנזכר לעיל: ובכל הנבראים יש כל השלשה בחינות הנזכרים לעיל ראש תוך סוף הוא מושכל מוטבע מורגש כנזכר לעיל וזהו מצד עצם ומהות כל דבר יש בו שלשה הבחינות בעצם ומהות כל נברא: