שערי היחוד ואמונה, שער שני י״אSha'arei HaYichud VeEmunah, Second Gate 11
א׳ולכן כל עיקר עמידתה וגילויה וקבלתה מנצח הוד יסוד דזעיר אנפין כמבואר לעיל: דעיקר בחינת התמונה והציור והדמיון הוא מבחינת מורגש כמו בפרי ציורה הנגלה בתמונה מיוחדת הוא בגידול הפרי הנרגש. אבל טבעה והשכלתה אינה בבחינת גילוי לעין הרואה וכן באדם גילוי תמונתו וציורו הנגלה לעין כל הוא בכלי גופו בכלי המעשה אבל תוכו ופנימיותו שהוא טבעו והשכלתו אינו נגלה ככה הוא דרך כלל העולמות אשר גילוי הנבראים בתמונתם וציורם בבחינת גופים מחולקים הוא בעולם העשיה: אבל בחינת היצירה והבריאה אינם בבחינת גילוי וככה הוא בכוחו יתברך כח גילוי כל הכוחות אשר בכוחו יתברך הנקרא ספירות אינם אלא בבחינת נצח הוד יסוד שהוא הבחינת המורגש לכן שורשה וקבלתה הוא מנצח הוד יסוד דזעיר אנפין אשר שם היא מקומה הראשון בבחינת אצילות הדרגין אבל אף על פי כן היא כלולה מכל הכוחות ונותנת בהם ציור ודמיון:
1
ב׳כמו למשל מהפרי או מהאדם אשר בבחינת חיצוניות אינו נגלה כי אם ההרגשה אבל כשמעמיק בפנימיות הפרי אזי יגלה אליו הטעם וההשכלה בדמיונו ומכל שכן אם יאכל הפרי אזי יהיה נגלה הטעם בגילוי יותר בבחינת המתיקות הערב לנפש שהוא גם כן מבחינות הדמיון כי הטעם בעצמו הוא דק כח הטעם בלבד וגילוי טעמו הוא בחינת הצטיירות הנזכר לעיל:
2
ג׳וככה הוא באדם כאשר מתבונן בפנימיותו יגלה אליו שהוא בעל השכלה ומדות: ואם יתחבר אליו יותר דהיינו לדבק אל שכלו ומדותיו אזי יגלה לו מדותיו ושכלו ביותר והגילוי הוא ציורו ודמיונו שבכל בחינה יש ציור ודמיון כנזכר לעיל: ויש בזה פרטים לאין מספר ככה הוא בעולמות כאשר נראה העשייה בבחינת חיצוניות לבד הוא נקרא גילוי העשיה שהוא בחינת המורגש: וכשיתבונן בבחינת העשיה יראה שיש לכל בריאה הנגלית כח מיוחד והשכלה מיוחדת וכאשר יהיה מייחד העשיה לבטלה אליו יתברך על ידי אהבתו ומדותיו ולהפשיטו מגשמיותו יגלה אליו בחינת היצירה גם כן: וכאשר יבין וישכיל ביטול כל הנבראים יגלה אליו גם כן המושכל שהוא בחינת בריאה כנזכר לעיל ויש בזה פרטים רבים לאין חקר בחיצוניות ובפנימיות ומדרגות רבות לאין קץ וזהו תלוי בעבודה של ישראל:
3
ד׳כי הצדיקים הגדולים המופשטים מגשמיות נגלה להם בחינת היצירה ובחינת הבריאה בגילוי גמור: ויש צדיקים קטנים מהם שעבודתם וגילוי שלהם הוא בבחינת הארה לבד ויש בזה מדרגות לאין קץ: וכן הוא בכוחו יתברך פעמים היא מקבלת מנצח הוד יסוד ופעמים מחסד גבורה תפארת ופעמים מחכמה בינה דעת ופעמים היא שוה בקומתה כי הכל לפי עבודת התחתונים כפי עלייתם ועבודתם לגבי בחינות הנבראים כן מכנים העליה כביכול בכוחו אבל עיקר הגילוי הוא בנצח הוד יסוד ועל ידי הגילוי הזה נתעלה הגילוי עד ריש כל דרגין: והנה הדברים ארוכים ויתבארו במקומם אם ירצה השם: ועתה אין כונתינו לבאר רק בדרך מדת גילוי מלכותו יתברך ולכן מדת מלכותו יתברך היא המבדלת בין ספירה ואיהי משלמת לכל ספירה ונתנת ציור ודמיון וכל יחודא תליא בה כמבואר בזוהר הקדוש וביותר ברעיא מהימנא ובתיקונים ובה תליין עילאין ותתאין ונקרא תרעא לאעלא ובה עיילין ובה נפקין: דהיינו בבחינה זו עיילין לייחד כל המדות אליו יתברך כי בחינת זעיר אנפין המה רק בחינות כוחותיו יתברך הכלולים בכח אחד בלי שום גילוי: ועל ידה נתגלה הן בעילאין דהיינו בבחינת יחודו יתברך והן בתתאין דהיינו בריאה יצירה עשיה להיות עלמא תתאה כגוונא דלעילא בבחינת נבראים להדמותם לספירות עליונות ולחברם אליו יתברך דהיינו בכל העולמות כידוע שמחנה מיכא"ל הוא חסד מעין חסד דאצילות הגם שאינם ערך אחד כלל כי בחסד דאצילות הרי איהו חד בהון בלי שום שינוי ובחינת מיכא"ל הוא בחינת יש נברא רק על ידי מדת מלכותו יתברך הנותנת ציור ודמיון מדמה אותם ומחברם:
4
ה׳וכן מחנה גבריא"ל וכו' וכן בעולם היצירה פני אריה אל הימין כו': וכן באופנים ובגלגלים ובכל הנבראים הכל מעין ודוגמא דלעילא: הגם שבערכם אינם נערכים זה לגבי זה באין ערוך כלל כמאמר רגלי החיות כנגד כולם כו' אף על פי כן בכוחה שהיא בחינות דמיון ותמונה היא המסתרת ומצמצמת ומדמה צורה ליוצרה: ושורשה הוא מלכות דאין סוף אשר לא נודע מהותו כלל כל יכול בכוחו יתברך להיות סובל עליונים ותחתונים וליתן לכל אחד ואחד ציור ודמיון ולצמצם ולהסתיר שיהיו נגלים כל אחד ואחד בבחינה מיוחדת לגבי הנבראים הגם שאין זולתו כלל ואפס בלעדו והכל כוחו יתברך לבדו. ודבר זה הוא אינו בערך השגה איך יהיה שני הפכים אלו כמו שלא נודע מהותו יתברך כן לא נודע צמצומו והסתירו ודמיונו לעולמות. ולכן נקראת דמות ותמונת כל שהיא תמונת כל עילאין ותתאין ושורשה גבוה מאוד עד דמלאכין שאלין בגינה איה מקום כבודו. כי מדה זו אינה בערך השגה הגם שקבלתה למטה מכל הדרגין אבל שורשה הוא מבחינת עצמותו ברוך הוא אשר בבחינת עצמותו איהו ושמיה חד. כי בחינת מלכות נקרא שם כי בחינת שם הוא הכל לזולת כי לעצמו אין צריך שם כלל כי אם לזולת כידוע כך מדתו זאת הוא לגלות לנבראים בבחינת זולת לגלות כבודו בבחינת ציור ודמיון לכל הנבראים כפום דמיון דלהון כמאמר רעיא מהימנא אתקרי הוי"ה מסטרא דנחית לאמלכא על בריין לפום דמיון דלהון ומצד זה נקרא הוי"ה שמהוה הנבראים על פי מדת מלכותו יתברך הנותנת ציור ודמיון לכל:
5
ו׳אבל מסטריה דהיינו מצד עצמותו יתברך אין לתאר ולכנות אליו יתברך שום שם ומדה וגם כל הספירות שהם המדות שאנו מכנים אליו הכל הוא מצד מלכותו שהיא השם יתברך שהיא בחינת שם. אבל מסטריה אין לרשמא ליה ולקרותו בשם ומדה. והנה אף על פי שנקראת בבחינת שם הוא גם כן לגבי הנבראים שהוא לגבי דידן. אבל לגביה יתברך איהו ושמיה חד כי איהו הוא שמיה ושמיה הוא איהו כמבואר בזוהר הקדוש כי מאחר שאין זולתו ואין מלבדו ואיך ומה הוא אינו בערך ידיעא והשגה כלל לכן כולם שואלין בגינה איה מקום כבודו: ונקרא זרקא דאזדריקת לאין סוף מצד עצמותו ברוך הוא: ולכן נחתא עד אין תכלית להסתיר ולהעלים כל הכוחות בבחינת תתאין ועל ידה כל הצמצומים בבחינת בריאה יצירה עשיה: הגם שמבואר בעץ חיים ששורש הצמצום ממלכות דאין סוף הוא מחמת שורשה כי כל שורש הצמצום דנבראים הנגלים על ידי מלכות דאצילות הוא משורש אור עצמותו אשר אין בכלל השגה הנקרא מלכות דאין סוף אבל חס ושלום להעריך צמצום שלא מצד הבריאה כי כל הצמצומים הוא מצד הנבראים. אבל לגביה יתברך אין צמצום והסתר מעלים לפניו יתברך. ואם תעריך הצמצום חס ושלום קודם הבריאה שהוא מצד אין סוף הרי תעריכו לשינוי בבחינת אין סוף מקודם הצמצום לאחר הצמצום:
6
ז׳וגם כפי הפשט המבואר יש כמה עולמות בבחינת אצילות וקודם אצילות כמבואר בעץ חיים: והנה אין עולם דומה לחבירו באין ערך נמצא תעשה מדרגות חלוקים והבדלים חס ושלום באין סוף בעצמותו כי שלא בבחינת הבריאה הוא גילוי אין סוף ממש וזה אסור להאמין ולחשוב חס ושלום כי עיקר היחוד תלוי בזה ומקרא מלא דבר הכתוב אני הוי"ה לא שניתי והוא אחד כמו קודם הבריאה בלי שום שינוי כלל וכמאמר אני ראשון ואני אחרון בלי פרודא כלל ומקראות אין מספר וכמאמר אין דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך כי אם מדת מלכותו יתברך הנקרא מלכות דאצילות בה תלוי כל הצמצומים להסתיר לגבי הנבראים ולגבי דידן נקרא צמצום והסתרה:
7
ח׳אך מחמת ששורשה הוא במלכות דאין סוף כמבואר לכן תולין בהעיקר שממנו יתברך הוא שורש כל הצמצומים לגבי דידן אבל חס ושלום שיהיה לגבי דידיה איזה צמצום אלא מצד הנבראים דהיינו שהוא להסתיר לגבי דידן אבל לא לגביה הגם שהוא מקור הצמצום כנזכר לעיל בודאי מוכרחים להיות כל הצמצומים האלו בכח גילוי האור אין סוף. אבל אף על פי כן אין להעריך אצלו הצמצום כמו שאנו מעריכים לגבי דידן: כי אצלו יתברך אין הצמצום מעלים לפניו כלל ואיך ומה ובאיזה אופן הוא לא ידיעא כלל כמו שלא נודע מהותו כך לא נודע שורש צמצומו: אך אף על פי כן תולין הצמצום במקור: כמו למשל באדם הגשמי בהבדל. שעיקר צמצומו הוא במחשבתו ודבורו אבל בכח נפשו אין שייך הצמצום כידוע לכל בן דעה אף על פי כן תולין הצמצום בהעיקר בנפשו וכו': הגם שאין דמיון לאדם מנפשו אשר על כל פנים מרגשת בבחינת הצמצום הזה אבל לגביה יתברך הרי איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס ביה להיות נרגש ונתפעל על ידי העולמות מאחר שאין זולתו כלל כמבואר לעיל בשער הקודם באריכות ודי בזה למבין ואם ירצה השם יתבאר באריכות ענין הצמצום בחלק השני אם יגמור הוי"ה בעדי:
8
