שערי היחוד ואמונה, שער שני י״דSha'arei HaYichud VeEmunah, Second Gate 14
א׳והנה הלבוש הזה נקרא פרסא שהוא המסתיר בחינת כח אצילות ולהלבישו באופן אחר הרחוק מגדר האצילות. ושורש ההלבשה נמצא מאמיתית כוחו יתברך אשר מחמת כוחו הגדול יכול לחבר המהותים הרחוקים בגדרם ולהלבישם כמבואר במשל הנזכר לעיל שכל מה שהוא יותר חכם יכול להמשיל יותר דבר רחוק יותר: כן הוא כביכול מצד שלימותו הגדול כל יכול להלביש יותר: וזהו המבואר בעץ חיים שבינה עלאה היא המלבשת את זעיר ונוקבין עד מתחת רגליהם בלבוש עב וגס והיא הפרסא כי בינה עילאה היא מקור האצילות דהיינו התגלותו יתברך בבחינת בינה שהיא הבנת עצמותו יתברך איך להלביש כוחות האצילות בלבוש גס אשר רחוק מערך וגדר האצילות כמבואר לעיל: ואז על ידי הפרסא הזו בוקע מלכותו יתברך להדמות החסד דאצילות ולגלות בבחינת דמיון באופן הבריאה ובחינת הפרסא הזו הוא בחינת התיקון ונקרא מעקה כמבואר בעץ חיים שהמעקה הוא שלא יפול הנופל ממנו ככה בחינת הפרסא הזו היא מסתרת לאורות האצילות שלא יפלו בבריאה כאשר קרה למלכים שנשברו מחמת שהכלי לא היתה יכולה לסבול האור: כי האור הוא אין סוף והכלי הוא בחינת גבול ויש אשר המה שני הפכים מנגדים ולכן היה מזה סיבת נפילה דהיינו להתגלות מהות היש וגבול בלי התחברות עם האור וכמבואר לעיל ואז נעשה התיקון על ידי בחינת מ"ה החדש ועל ידי בחינת הכתר שהוא הפלא להעלות הכלים ולחברם עם האור על ידי כוחו הפלא ולקשרם ולאחדם עם האור באופן שיהיה יחוד גמור בבחינת אצילות וכמבואר לעיל אופן האצילות:
1
ב׳והנה עיקר המכוון שיתגלה אלק"ותו יתברך בבריאה יצירה עשיה ואם יהיה התגלות יחודו יתברך בבחינת בריאה אזי יהיה גם כן בחינת נפילה כנזכר לעיל כי בחינת הבריאה אשר היא בחינת יש גמור לא תוכל לקבל אור יחודו יתברך: אשר על כן המאציל ברוך הוא תיקן פרסא דהיינו להסתיר אור האצילות שהוא יחודו יתברך לגמרי והלבישו בלבוש עב במו שמבואר במשל הנזכר לעיל: דהיינו שהלביש בחינת חסד דאצילות אשר בבחינת אצילות אין לקראו בשם חסד: כי אין חסד אלא לזולתו ובחינת המשכה ממהות למהות ובבחינת אצילות אשר שם אור אין סוף ברוך הוא אין שייך לזולתו ואין שייך להמשכה ממהות למהות מאחר שאין מהות בלעדו: אך אף על פי כן מוכרח להיות בחינת חסד זה בכחו יתברך: אך איך ובאיזה אופן הוא החסד בכחו יתברך אין נגלה לנו ואין לנו בו השגה: אך אף על פי כן מצד שכח החסד נמצא בכוחו יתברך שייך להמשיל לחסד זה בחינת חסד דבריאה הגם שאין להעריך אותם כלל כנזכר לעיל: אך אף על פי כן זה חסד וזה חסד. וכמבואר לעיל שמכנים גם כן מים לחסד מצד שיש בו בחינת המשכה: וגם למשל עגולים שבבחינת עשיה שהמה רקיעים המה משל לעגולים דאצילות ולעגולים דאדם קדמון אשר העגולים ההם המה נקראים מצד כללותם הכוללים כל מהות שתחתיהם: וזה עגול גשמי וכנזכר לעיל וכדומה לזה יבין המבין בעצמו וכמו שמבואר לעיל:
2
ג׳ובחינה זו נקרא פרסא ומעקה והפרסא הזו נעשה על ידי הבינה עילאה אשר היא בחינת מקור לאצילות שבבחינת בינה התגלות עתיק שהוא כוחו יתברך שלא בבחינת עולמות אשר אינו בערך כלים והוא כוחו יתברך שבבחינת השואתו וכח שלימותו יתברך הכולל כל חילוקי העולם בכח אחד ובהשואה והתגלות כוחו הזה הוא בבינה עילאה: אשר לכן כל יכול להסתיר ולהשוות בחינת חסד דאצילות לבחינת חסד דבריאה מצד כוחו יתברך השוה אשר קמיה הכל שוין ואין זולתו יתברך ואין דבר בלעדו: כי החילוק וההבדל שבין אצילות לבריאה הוא מצד הכלים שהם המגבילים את אור אין סוף יתברך להסתירם ולהמשיכם בבחינת עולמות בבחינת התגלות אשר מצד הכלים אינו שוה התגלותו יתברך שבבחינת האצילות אשר בבחינת אצילות המה ביחוד גמור דהיינו חכמה וחסד דאצילות המה מתייחדים ביחוד גמור ומשתוים בכוחו בבחינת יחוד עצום עד שאינו אלא כח אחד בלבד: ובחינת בריאה יצירה עשיה כליהם המה להתראות בגבול ויש גמור וכל זה הוא מצד ההסתרה שהוא לגבי דידן בבחינת מקבלים: אבל לגביה יתברך הרי אין לחלק חס ושלום בין בחינת אצילות לבריאה יצירה עשיה אשר הוא כוחו יתברך ואין דבר זולתו חס ושלום אפילו כח היש הוא עצמותו יתברך: לכן על ידי בחינת בינתו יתברך שהוא הבנת עצמותו יתברך שלא בבחינת כלים כל יכול להשוותם יחד:
3
ד׳וכמבואר במשל הנזכר לעיל מהחכם היודע כל עיקרי הדברים יותר יכול יותר להמשיל משלים כי מצד חכמתו הגדולה הרי הדברים משתוים אצלו: הגם שאין המשל דומה לגמרי להנמשל כי אצל החכם המה גם כן מהותים נבדלים כי אם מחמת גודל חכמתו יודע עיקרו של זה ועקרו של זה להדמותם: אבל אצל המאציל ברוך הוא המה אינם בחינת כוחות נבדלים כלל מצד כח השואתו לגמרי: אך אף על פי כן בזה הוא משל שכל שהוא בשלימותו יותר יכול להמשיל יותר ולדמות הבחינות זה לזה. ולכן הפרסא הוא מבינה ובזה מסתיר ומלביש כלים דאצילות שעל ידם הוא גילוי יחודו יתברך בבחינת כלים דבריאה ומלביש אותם באופן שלא יהיה נגלה יחודו יתברך בבחינת גילוי ואז מאיר הארתו יתברך בבחינת הארה במעין חסד דאצילות להתגלות באופן זה בבריאה:
4
ה׳ולכן בחינת התגלות הזאת נקרא הארה ואור של תולדה ולא עצם האור: כי אור של תולדה הוא הנולד מאור העצמי במעין ודוגמא: והארה הזה הוא הגילוי במעין ואופן האצילות והוא על ידי מדת מלכותו יתברך אשר היא הנותנת ציור ודמיון כמבואר לעיל אשר שורשה מכח גילוי עצמותו ברוך הוא הנקרא מלכות דאין סוף: וכל השינוי הזה הנקרא בחינת הארה הוא מצד הנגלה: אבל עצם כוחו הנגלה בבריאה יצירה עשיה הרי הוא כח עצמותו ברוך הוא לבדו בלי שום שינוי כלל וכמבואר לעיל: וכל עיקר הכוונה לקשר ולחבר אפילו בבחינת הדמיון אליו יתברך להיות שוה עילא ותתא בלי שינוי כלל שהוא נקרא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וזה נעשה על ידי עבודת התחתונים:
5