שערי היחוד ואמונה, שער שני ט״זSha'arei HaYichud VeEmunah, Second Gate 16

א׳והנה הבקיעה הזו הוא בחינת פלא כי בערך גילוי ממהות למהות הוא בחינת פלא: לכן מלכות שבמלכות שבעליון נעשה עתיק לגבי התחתון וכמו שבבחינת כתר דאצילות הוא מתחלק לשני בחינות דהיינו עתיק וכתר כי מצד המאציל ברוך הוא הוא בחינת עתיק מערך מדות דאצילות אשר אינו בגדר מדות כלל: ומצד בחינת הנאצלים דהיינו שיתהוו כוחות אלו ואף על פי כן יהיו מיוחדים בכחו יתברך בלי שום שינוי נקרא כתר כן הוא במלכות דאצילות כי בערך גילוי בבחינת אצילות שהוא בבחינת אין סוף יתברך הגילוי הזה שהוא מדת מלכותו יתברך הוא בחינת עתיק באין ערך כלל להבריאה. ובחינת הבקיעה להתגלות ולהתדמות בבחינת נבראים הוא נקרא כתר ובחינת פלא ולכן בוקעת שלא בערך הדרגין.

ב׳וכאשר תסתכל כל הבחינות עולמות שאנו מדברים הכל הוא ממדת הגילוי הזה כי בחינת מלכות דאדם קדמון נעשה עתיק וכתר לעולם האצילות. דהיינו כחותיו יתברך בבחינת אצילות הכל על ידי בחינת דמיון וציור דמחשבה קדומה הנקרא אדם קדמון וכתר דאדם קדמון הוא מבחינת מלכות דאין סוף אך שם נקרא מצד שורשם. אבל לא שיהיה שינוי בגילויים בעצם כי אם מצד ערכינו אנו מתארים הבדלם בבחינת גילוי. אבל בעצם הכל הוא אין סוף ברוך הוא לבדו. וכל תואר הגילויים של בחינות הנזכרים לעיל הוא רק מצד שהם שורש הנבראים. ועיקר הנגלה והצמצום וההסתר והפלא הוא בבחינת מלכות דאצילות.^הגה"ה ולכן אין פרסא מפסיק בין מלכות דאדם קדמון לעולם האצילות כי הכל גילוי אחד בהשוואה בבחינת אין סוף יתברך. ומה שמבואר שנעשה עתיק וכתר הוא מצד הערכה שמעריכין לגבי הדרגין כמו למשל חכם אשר מצמצם חכמתו הגדולה להמקבל עיקר הצמצום הוא בההלבשה באותיות מחשבתו כשבא לידי גילוי המחשבה בזה הוא הצמצום. אבל בבחינת כח נפשו שלא בבחינת גילוי הכל הוא כח אחד בנפשו: אף על פי כן מעריכין ערך חכמתו בבחינת השפעה למקבל לערך חכמת מהותו באין ערוך כי במחשבתו הקדומה שלא בערך השפעה למקבל אין בערך ההשפעה כי אם מבחינת דרגה התחתונה שהיא בחינת מלכות שבחכמתו הקדומה שהוא בחינת דמיון המחשבה מזה נתדמה המחשבה זו והיא בחינת עתיק וכתר כנזכר לעיל וכל זה הוא מצד הערכת המקבל אבל לגבי החכם בעצמו בכח חכמתו הכל הוא מהות אחד: כן הוא בנמשל כביכול כי בערך שאנו מעריכים התגלותו לעולמות בריאה יצירה עשיה שהיא בחינת אצילות בחינת חכמה ומדות כמבואר בפנים: ומוכרח להיות כל הבחינות הנזכרים לעיל בערכו יתברך שהוא מחשבה קדומה אשר היא לפי ערכו כביכול בבחינת אין סוף הרי אינו נערך בערך אחד מאחר שאינו נערך בערך אחר עם ערך עולמות ואין שייך לומר ולייחס בעצמותו יתברך ערך חכמה ומדות כאשר נגלה בבחינת עולמות ואף על פי כן מוכרחים להיות הכל במחשבתו הקדומה ואיך ומה לא ידיעא לכן בערך הדרגין המתגלה לנבראים הרי אין להעריך ערך עולמות במחשבתו הקדומה רק בבחינת מלכות דמלכות שהוא בחינת ציור ודמיון וכמו כן להעריך בחינת מחשבה קדומה לגבי עצמיות אין סוף ברוך הוא אשר אין להעריכו אפילו בבחינת מחשבה או רעותא כלל לכן מעריכים כל בחינת מחשבה קדומה שהוא אדם קדמון כי אם בבחינת מלכות דמלכות כלומר מדרגה התחתונה שהיא בחינת גילוי וציור ודמיון כנזכר לעיל וכל זה הוא מצד המקבלים: אבל בבחינת גילוי עצמותו ברוך הוא הרי הוא שוה בכל הדרגין בהשואה גמורה בבחינת גילוי אחד בלי שום צמצום והסתר לכן אפילו בבחינת אצילות הכל אין סוף בלי שום חילוק דרגין כלל ובלי ראש וסוף: ומעלה ומטה בהשואה גמורה ולכן אין הפסק בין גילוי מלכות דאדם קדמון לגילוי האצילות וכן ממלכות דאין סוף רק הם נעדכין בבחינת דרגין מסטרא דילן. והגם שמבואר בעץ חיים שיש פרסא באדם קדמון וכן באריך אנפין וכן בזעיר אנפין. משונים בחינות הפרסות האלו מפרסות שבין עולם אצילות לבריאה ומבריאה ליצירה כי הפרסות שבין העולמות הוא בין עולם לעולם. והפרסא הוא למטה מבחינת מלכות של כל עולם. אבל הפרסות שבאדם קדמון ובאריך אנפין ובזעיר אנפין הוא בבחינת מהותם עצמם דייקא דהיינו מהחזה שלהם עד הטבור שהוא מיניה וביה: ואשכילך להבין זה מעט. היות שבכל בחינת משפיע מוכרח להיות בכח השפעתו שתי בחינות אחד להשכיל עצמות חכמתו כאשר היא בעצמות מהותה לא בבחינת המשכתה. ובחינה השנייה הוא להשכיל תועלת הנמשך ממנה ואיך תתמשך ולאיזה אופן ואיזה מהות יהיה נמשך מזה: כן הוא כביכול בכל הבחינות: ונתחיל מזעיר אנפין אשר הוא בחינת משפיע מאין סוף לעולמות. יש בבחינתו שני בחינות דהיינו מהות כל הכחות כאשר הם מצד עצמותו ברוך הוא ומהות הכחות אשר יתמשכו לעולמות: כי אם לא יהיו שני הבחינות בכוחו יתברך ולא יהיה הבדל ביניהם הרי יהיה הכל גילוי עצמותו ברוך הוא כאשר הוא בכחו: לכן מוכרח להיות פרסא המפסקת שלא יתערבו דרגין ולהבדיל בחינת כח הדרגין הנפעלים ממנו ומתמשך אליהם מבחינת כחו בעצמותו המתמשך בהדרגין וזהו והבדילה הפדכת לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים בכדי ליתן כח וגילוי לכחו יתברך להתמשך בבחינת דרגין: וכן מוכרחים אנו לתאר הבחינת פרסא הנזכר לעיל בבחינת אריך אנפין אשר הוא מקור הזעיר אנפין: וכן באדם קדמון בבחינת מחשבתו הקדומה כי אם לא יהיה בחינת מבדיל בבחינת מחשבתו הקדומה לא יהיה הבדל בבחינת זעיר אנפין כי באמת הכל הוא כח אחד: לכן הפרסא מתחלת מהחזה ומסתיימת עד כנגד הטבור ומפסיק בין המוחין וחסד וגבורה ושני שלישי תפארת הראשונים בין שליש תפארת האחרון ונצח הוד יסוד: כי המוחין והמדות הם שייכין למהותו ועצמותו: ובחינת המוחין שמשכיל עצמותו הם בבחינת ראש: וגם הזרועות שהם חסד וגבורה והגוף שהוא תפארת המה שייכים לעצמותו שהוא האהבה והתפארות שמצד עצמותו כי כל עיקר האהבה והגבורה והתפארות עיקרם המה באדם לאהוב מה ששייך לנפשו ומצד כח נפשו המה המדות: והנצח הוד יסוד המה בחינת מדות להשפעה כידוע ליודעי ח"ן שבהם הוא עיקר ההשפעה ושליש תפארת האחרון נעשו מוחין להשפעה זו כי כל המדות נמשכו על פי ההשכלה ומקבלים מהם ומתנהגים על פי המוחין וכמו שיש מוחין להמדות ששייכים לעצמותו כן יש מוחין להמדות השייכים להשפעה לזולתו והמוחין של מדות ההשפעה שהם נצח הוד יסוד הוא שליש תפארת האחרון שהם נצח הוד יסוד דתפארת כידוע שנצח הוד יסוד דעליון נעשו מוחין לתחתון הימנו: וכן הוא בנמשל בכל בחינות השפעתו יתברך אשר בכלל נקרא אדם דהיינו זעיר אנפין ואריך אנפין ואדם קדמון שהוא כח השפעתו יתברך בבחינת נבראים ושורש ההשפעה ומקורה הכל נקרא בשם אדם: ושלא בבחינת ההשפעה כי אם בבחינת עצמותו נקרא אין סוף ברוך הוא ואין לתאר אצלו יתברך שום פרסא והבדל כי אם בבחינת השפעתו יתברך מוכרחים לתאר בשם פרסא דהיינו באדם קדמון שחוא בחינת שורש דשורש ובאריך שהוא בחינת שורש ובזעיר אנפין שהוא בחינת עצם השפעתו יתברך הנגלית בבחינת עולמות בכולם מוכרחים אנו לתאר הפרסא כנזכר לעיל: והנה הגם שמוכרחים אנו לתאר בחינות הפרסות הנזכרים לעיל הכל הוא בערכינו מוכרחים אנו לתאר זה אבל לא בערכו יתברך כי כל יכול והוא מקורא דכולא בלי נודע שורש התמשכותו איך ומה ובאיזה אופן כי הכל גלוי לפניו יתברך וסוקר בסקירה אחת כו':לכן נאמר והבדילה הפרכת לכם לכם דייקא לגבי דידן הוא ההבדל אבל לא לגביה יתברך. לכן אנו מעריכים בו פרסא בערך עצמותו גופא לבחינת השפעתו כנזכר לעיל אבל בבחינת גילוי שהוא המלכות הכל הוא גילוי אחת לכן בבחינת גילוי אין שום פרסא מפסיק כי אין צמצום מעלים לפניו יתברך וכל הדרגין אצלו יתברך בשוה בבחינת גילוי אחד כי אם בחינת הפרסא הוא בין אצילות לבריאה כי בריאה הוא בחינת גילוי לגבי דידן בודאי מוכרח להיות הפסק בבחינת גילוי דוקא כי בבחינת בריאה הוא עיקר הצמצום כנזכר לעיל ומזה תבין שאין להעריך חס ושלום הצמצום שלא בבחינת בריאה כי אם הכל הוא מצד הנבראים ועיקר מהות הצמצום הוא על ידי פרסות הנזכרים לעיל: והגילוי הוא בחינת בקיעה ולא כמו שחשבו רבים להעריך הצמצום כפשוטו ממלכות דאין סוף חס ושלום לדבר ולהרהר בזה והוי"ה יכפר כי לכל העם בשגגה:

ג׳והבן זה מאד ויתבארו אם ירצה השם במקומם בביאור יותר נמצא כאשר תסתכל בדרגין כל בחינות העולמות והדרגין תלוי בבחינת מלכותו יתברך ועל ידי בחינה זו אנו מדברים ומייחדים בבחינת דרגין עילאין בבחינת הספירות. ולכן מבואר בזוהר הקדוש מאן דסליק לעילא מינה משפילתו לתתא מינה: דהיינו שמבין בבחינת דרגין מתחלקין ומהותים נבדלים מצד העצם משפילתו לתתא מינה דהיינו שנעשה נפרד גמור בלי בחינת דמיון דילה כי אם כל ההתבוננות בבחינת דרגין הכל על ידי בחינת מלכות כמבואר לעיל באריכות שהוא מצד ציור ודמיון אבל לא מצד העצם והוא שגילה לנו האר"י זכרונו לברכה ענין האור והגילוי שכל חילוקי הדרגין הוא רק מצד האור וגילוי אבל לא מצד העצם והיא היא בחינת מלכותו ממש שהיא נקרא אור וגילוי כאשר יבין המבין בעומק והיא הקדמה עמוקה להבין שורש היחוד וסתריו:

ד׳ולכן מבואר בזוהר הקדוש בלא איהי לא אקרי אחד ודי למבין. ובה שורש כל השבירה והתיקון כמבואר בעץ חיים כי לכן נקראו מלכים שנשברו בבחינת מלכים דווקא שהוא בחינת מלכיות של כל ספירה דהיינו הגילוי. כי בבחינת הגילוי הנגלה שהוא נקרא דמיון שם שייך שבירה ותיקון ולא מצד העצם^הגה"ה ולכן יבין המבין אשר רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום חיבר תיקוני זוהר המדבר מבחינת המלכות כידוע למבין להיות הקדמה לזוהר הקדוש כי בזוהר הקדוש מדבר בענין הספירות בבחינת עצם לכן הקדים לזה ספירת המלכות ואז התחיל לדבר במהות הספירות והבן ודי למבין: הגם שמבואר בעץ חיים גם כן ששבעה תחתונות שהם המדות בהם היתה השבירה הכל הוא מצד המלכות שהוא הגילוי בבחינת הסתרה כי המדה היא עצם המדה כמו מדת אהבה וחסד הנה המדה בעצמה שהיא האהבה היא עצם וכח וחיות האהבה אשר בכוחו יתברך ופעולת כחה וחיותה הוא על ידי בחינת הגילוי הנגלה אליו: כמו למשל באדם יש בו כח האהבה כאשר בכח נפשו יש בכחה המדה לאהוב:

ה׳וגילוי כח האהבה היא לאיזה דבר שמצייר בדעתו להתפשט ולהתמשך אליו אם למשל שמצייר בדעתו איזה חפץ נאה תתגלה מדת אהבתו לאותו חפץ: או לאכול איזה דבר שבא לו במחשבתו: או איזה לבוש וכדומה לזה נמצא שינוי כח אהבתו הכל לפי ציורו ודמיונו. אבל עצם האהבה בעצמה. הוא כח לבד מכחות הנפש. אף על פי כן למקום שתתפשט שם הוא מקומה הגם שבעצם הוא מהות אחד. כן הוא בנמשל כביכול שבחינת מדותיו יתברך שהם בחינות שבע תחתונות המה כחותיו יתברך הנכללים ומיוחדים בעצמותו יתברך אשר בהם אין שינוי כלל כי אם שהוא ברוך הוא והם הכל כח אחד בלי שינוי אבל שינויים הוא לפי התגלותם ודמיונם וציורם שהיא מדת מלכות של כל מדה וכאשר היתה התפשטותו בבחינת הצטיירות הגבול אז נקרא בחינת שבירה דהיינו בחינת הסתרה גמורה שנגלה מכחו יתברך שהם מדותיו בחינת אהבה וחסד להתגלות היש ונפרד ולהיות בבחינת חיות וכח לבחינת נפרד: נמצא הגם שהיא כביכול מחיה בחינת נפרד ויש שהיא בחינת השבירה אף על פי כן אין היש והנפרד מהות נבדל מצד עצמות כוחו וחיותו חס ושלום. כי באמת אין דבר נבדל ממנו והכל הוא כחו ומהותו בלי שום שינוי כלל כי אם מצד גילוי שהוא בחינת ההסתרה על ידי מדת מלכות נגלה בבחינת יש אבל לא בבחינת העצם לכן עיקר השבירה היה במלכיות של המדה. והוא המבואר בעץ חיים שכל השבירה הוא מבחינת שם ב"ן שהוא הגילוי: ולא מצד שם מ"ה שהוא המהות ודי למבין.

ו׳אך אף על פי כן מחמת כחו וחיותו המחיה את היש בבחינת חיות נפרד דהיינו שנגלה חסדו יתברך שהוא התמשכותו יתברך בבחינת נפרד ובבחינת רע נופל בו לשון שבירה אפילו במדת החסד בכחה ומהותה מאחר שמתמשך בבחינת יש אבל באמת הכל הוא מצד הגילוי שהוא לגבי דידן אנו מעריכים השבירה אפילו בבחינת מדותיו אבל לגביה יתברך שאין צמצום והסתר מעלים לפניו יתברך אינו נקרא שבירה כי אם בבחינת גילוי דהיינו התגלות מלכותו יתברך בבחינת עולמות תתאין שם הוא נופל לשון שבירה. ובזה השני ביאורים דעץ חיים אשר נראים כסותרים זה את זה יבואו על נכון ודי למבין :

ז׳וכן התיקון הכל בבחינת מלכות. דהיינו כשנתגלה על ידי היש יחודו יתברך בבחינת יחוד הדרגין לקשרא דא בדא ולשלבא דא בדא ולקשרם אליו יתברך בבחינת ביטול היש על ידי תורה ועבודה אז נעשה התיקון גם במדותיו יתברך שיהיה בבחינת יחוד אליו יתברך על ידי גילוי מדת מלכות כמבואר לעיל בבחינת שבירה ככה הוא בבחינת תיקון והמבין יבין ולכן כל הגדלות והקטנות דזעיר אנפין הכל הוא על ידי מדת מלכותו יתברך והכל על דרך הנזכר לעיל והמבין יבין ויש בזה פרטים לאין מספר ויתבארו אם ירצה השם במקומם: