שערי היחוד ואמונה, שער שני י״זSha'arei HaYichud VeEmunah, Second Gate 17
א׳והעולה מכל דברינו הנזכרים לעיל שהתשע כחות שהן מהות המדות נקרא זעיר אנפין והתחלקותם לתשע הוא מטעם המבואר לעיל שכל בחינת מהות הדרגין הם שלשה שנחלקו לשלשה דהיינו מושכל מוטבע מורגש וכל אחד ואחד נתחלק לשלשה קוין והם עיקר האצילות שהם כחות ודרגין דבריאה יצירה עשיה הנערכים בכחו יתברך לבחינת תשע כחות מצד התגלות התחלקותם בבריאה יצירה עשיה הגם שבבחינת מהותיהם הכל כח אחד. אבל מצד הבריאה אנו מתארים בכחו יתברך לתשעה כחות מחולקים אך אף על פי כן המה הכל ביחוד בכח אחד מיוחד שהוא אין סוף יתברך: ולכן נקרא זעיר אנפין שהוא עיקר האצילות בעל תשע ספירות. כי עיקר זעיר אנפין קריאת שמו הוא מצד הכוחות המתגלים בבחינת נבראים וכחות כל הדרגין כאשר הם אצלו יתברך נקראים אצילות ונקרא זעיר אנפין לשון קטנות כי בחינות כחות הדרגין הנזכרים לעיל הם נקראים קטנות וצמצום לגבי אין סוף ברוך הוא: ובבחינת נבראים לא תמצא יותר מבחינות תשעה הנזכרים לעיל הגם שיש כחות בנבראים לאין מספר אבל כולם נכללים באלו התשעה כמבואר לעיל ולכן נקרא גם כן בעל תשע ספירות מצד הבריאה אבל שלא מצד הנבראים אין לתאר אליו יתברך שום מהות ודרגא ושום ספירה וזהו נקרא קודם האצילות דהיינו שלא מצד הנבראים כמבואר לעיל:
1
ב׳והנה הגם שפעם מבואר בעץ חיים שעיקר זעיר אנפין הוא שלשה מדות שהם חסד גבורה תפארת: ופעם מבואר שעיקרו הוא וי"ו קצוות לכן יצא בבחינת וי"ו נקודות והם עיקר מהותו והשלשה ראשונות המה באים בסוד תוספות. ופעם מבואר שבבחינת קטנות הוא שלשה כלול בשלשה ולא נתגלה אלא בבחינת נצח הוד יסוד. אשכילך בינה על ידי הקדמה אחת היות שבכל שלשה בחינות מושכל מוטבע מורגש הנזכרים לעיל בחינת המוטבע היא העיקרית מכל הבחינות הנזכרים לעיל. והבחינת מושכל ומורגש הם בחינות נוספות: ותראה ותבין כן בכל הבחינות מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין דהיינו נתחיל מבחינת הצומח שעיקר הפרי הוא טעמה וכחה הנטבע בה דהיינו אם למתיקות או למרירות או לחריפות או לסעוד הלב אשר הוא מכח ההטבעה שבה. והמושכל שבה דהיינו להשכיל הטבעתה איך ומה היא אופנה היא אינה מעצם ההטבעה ואינו נוגע לעיקר טעמה אשר לזה היא סיבת וכוונת התהוותה כי אם בחינה נוספת עליה: וכן הרגשתה דהיינו ממשתה והרגשת גוף הפרי אינה נוגעת לעיקר כוונתה שהוא המתיקות וסעידות הלב כי עיקר המתיקות והסעידה היא כח הטבעתה נמצא היא גם כן בחינה נוספת: אך אף על פי כן נצרכים השני המהותים הנזכרים לעיל כי בלי הרגשת הפרי בבחינת גופה הרי אין מקום לכח ההטבעה בעצמה להתגלות ולהיות לה קיום והעמדה כי כח טעמה נגלית על ידי גוף הפרי והרגשתה וגם בלתי המושכל לא יודע טעמה אם היא מתוק או היפוך ולמה היא פועלת פעולת הטבעתה ואין צריך להאריך בזה כי המבין יבין מעצמו:
2
ג׳וכן באדם עיקרו של אדם הוא הלב שהוא המדות שהוא טבעיות מדותיו וכל ההנהגה של אדם הוא על ידי מדותיו לאהוב או לשנוא ולהיות לו חפץ ורצון כנראה בחוש שעיקר חיותו הוא בלב והמוחין שלו הוא המושכל אינו כי אם להנהיג את המדות ולגלותם וככה המורגש שלו שהם הנצח הוד יסוד וכלי המעשה שלו המה בכדי לגלות ולפעול על ידם מדותיו נמצא המה אינם עיקרים ממהות האדם כמו המדות והמדות הם עיקרים של האדם: וככה הוא בבחינת עולמות עיקרם של העולמות הוא בחינת היצירה דהיינו הנהגת כל עולם העשיה הוא על ידי מדותיו יתברך אם לחסד או לגבורה או לרחמים ובהם הוא עיקר הנהגת הנבראים וכל המשכתו יתברך הוא הכל על ידי המדות. ובחינת העשיה הוא הרגשתם וגילוים של המדות הפועלים ומתגלים בעשיה ובחינת בריאה הוא הנהגת המדות שהוא בחינת מושכל איך יפעלו המדות באיזה אופן נמצא עיקר המשכתו יתברך הוא על ידי בחינת יצירה והבריאה והעשיה המה בחינות נוספים.
3
ד׳ולכן נקרא מט"ט שהוא ביצירה שרו של עולם שכל התנהגות העולמות על ידו שהוא המדות. ולכן שיעור קומה של יוצר בראשית שהוא הקדוש ברוך הוא הוא בבחינת יצירה כמבואר בפרקי היכלות ושם הוא בחינת משנה כי משנה היא ביצירה כי עיקרית היא המשנה. דהיינו מצוה ועבירה זכאי וחייב אסור ומותר כשר ופסול שהוא עיקר כונת המשכתו יתברך לעולמות שיהיה נמשך דייקא באופן זה הוא הכל בבחינת היצירה שהם המדות. והתלמוד שהוא בבריאה הוא דק לגלות טעמים והשכלות של המדות: וכן בחינת מעשה המצות הוא כדי לגלות חסדו וגבורתו ותפארתו יתברך אשר לזה הוא עיקר הכונה בבריאות העולמות לגלות חפצו יתברך שהם מדותיו יתברך: וכן כל עיקר מהעבודה לייחד מדותיו ולבטל כל המדות אליו יתברך נמצא עיקרה היא היצירה:
4