שערי היחוד ואמונה, שער שני י״טSha'arei HaYichud VeEmunah, Second Gate 19
א׳והנה הגם שמבואר בעץ חיים שהזעיר אנפין בבחינת עיבור הוא תלת כלול בתלת וכן הוא הולדתו בבחינת נצח הוד יסוד דהיינו שלא נתגלה כי אם בחינת נצח הוד יסוד ולא תסתור למה שמבואר לעיל שעיקרו הוא חסד גבורה תפארת מתרץ בעצמו בשער הזעיר אנפין שעיקר העיבור שאין בחינתו אלא בבחינת תלת גו תלת הוא חסד גבורה תפארת אלא שאינם נגלים אלא בבחינת נצח הוד יסוד:
1
ב׳להבין זה יובן על פי משל מאדם כי בכל ענייניו הן במשא מתן והן בשארי עסקיו או בהשפעתו פעם הוא עוסק בחשק בהתגלות אהבתו ותשוקתו אל הדבר שמתמשך אליו ומתגלים מדותיו בבחינת המעשה או הדבור או העסק: ופעמים עושה הדבר בקרירות ואינו מרגיש אהבתו ותשוקתו להדבר כי אם בבחינת נצחון והודיה והתקשרות אל הדבר בלי שום הרגשת התפעלות אף על פי כן כאשר תעיין בזה תראה שכל מעשיו הוא על פי מדות דהיינו שיש לו אהבה ותשוקה אל הדבר אבל היא מסותרת ואינה נגלית והמופת כי אם הוא בדרך נצחון ועקשות בלבד יעשה דבר שאין צריך לנפשו ושונא הדבר אלא שעושה השייך לנפשו וטבעותיו ומדותיו רק שהמה אינם נגלים ואינם נגלים אלא הנצח הוד יסוד והמה בבחינת העלם בתוך שכלו ובינתו שמבין שזהו שייך לנפשו ויוצרך לה לכן עושה הדבר הזה ולכן בעת הסתלקות והעלם הרגשת מדותיו כל עשיותיו הוא על ידי ההבנה שמבין שנצרך לעשיה זו. אבל אם לא מתבונן בבינתו את הנצרך לו לא היה עושה הדבר מאחר שבמדות לא נתגלה עדיין חפצו אבל בעת התגלות מדותיו באהבה אינו צריך להשים בינתו אל המעשה כי על ידי הרגשת אהבתו ותשוקתו ממילא עושה הדבר ועוסק בה ואינו צריך להתבונן תמיד בענין המעשה כי אם לפרקים להתבונן מה שצריך לנפשו ואיך צריך לנפשו בכדי לעורר מדותיו. וכל זמן שאינו מבין עדיין בשלימות העסק מוכרח להתבונן לפרקים בכדי לעורר מדותיו אבל כשמבין העסק והצריך לנפשו בשלימות אזי אינו צריך להתבונן כלל בזה ודי למבין:
2
ג׳ובחינה הראשונה שהיא התגלות הנצח הוד יסוד בלבד נקרא בחינת עיבור בבטן אימא שהוא הבינה והשכל כנזכר לעיל: ובחינת התגלות המדות נקרא בחינת לידה ויניקה דהיינו שנתגלו המדות מהשכל ומתנהגים בבחינתם בעצמם על פי המדה כנזכר לעיל רק שהמה בחינת יניקה דהיינו שיניקת המדות הוא על פי השכל מאחר שאינם נגלים ונגמרים בשלימות כנזכר לעיל וצריך לפרקים להתבונן במהות הדבר ובחינה שלישית דהיינו שנגמר אצלו בשלימות בהבנת מדותיו והתגלותם בשלימות נקרא גדלות ואין צריך לאימא שהוא השכל להתבונן בזה ודי למבין:
3
ד׳וכן הוא כביכול למעלה בנמשל כי בבחינת התהוות בחינת העולמות בבחינת חיצוניות בבחינת עשיה דהיינו שאינו נגלה חיותו וכחו יתברך כי אם התגלות הנבראים הוא רק בבחינת עשיה נקרא בחינה זו בזעיר אנפין לגבי כחו יתברך כמבואר לעיל בחינת נצח הוד יסוד הגם שנעלמו בתוכם מדותיו יתברך בחינת חסד גבורה תפארת גם המוחין חכמה בינה דעת אבל הם בבחינת העלם והסתר ונקרא אז תלת כלול גו תלת ונקרא בחינת עיבור במעי אימא דהיינו התהוות העולמות הוא על ידי בינתו יתברך מאחר שלא נגלה כונת העולמות כי אם אנו מתארים בערכינו טעם התהוותם בכח בינתו יתברך.
4
ה׳וכאשר נגלה ביטולם של העולמות בבחינת יחודו יתברך ונגלה יחוד מדותיו יתברך וחסדו וגבורתו ותפארתו דהיינו גילוי אלק"ותו וחפץ הנהגתו בבחינת כחותיו יתברך נקרא בחינה זו יניקה ואז נקרא זעיר אנפין בעל שש קצוות דהיינו שנגלה חפצו יתברך בבחינת מדותיו ואז נקרא זעיר אנפין יונק משדי אמו דהיינו מכח בינתו יתברך אשר שם הוא טעמו וכונתו לחסדו כו' בבחינת התמשכות העולמות ובבחינת בינה נגלה עצם כונתו ויחודו בבחינת אין סוף יתברך: ולכן נקרא הבינה עלמא דאתי דהיינו דאתי תדיר ממקור החיים: ולכן נקרא זעיר אנפין אז בבחינת יניקה כי בבחינה זו עדיין לא נגלה בגילוי התגלות עצמותו יתברך: והתקשרותו והתאחדותו נעלמות מצד העצם: כי אם על ידי ההתבוננות בבחינת אין סוף יתברך אשר ממנו יתברך נפעלים כל העולמות ומהוום ומקיימם תמיד יש מאין אבל היש מצד עצמו עדיין נערך למהות בפני עצמו רק מצד ההבנה הכל אחד אבל לא מצד הנגלה. לכן ביטול היש והתאחדותו צריך תמיד לינק מהבינה: אבל שלא על ידי הבנה במקור היש נגלו העולמות בבחינת נפרד רק על ידי הבינה מתפעל לבטל היש ולאחדו וזהו באתערותא דלתתא ככה התגלות התאחדותו מלעילא אינו נגלה רק בבחינת הבנה ונקרא בחינה זו יניקה: וכאשר נגלה עצם כונתו יתברך בבחינת עולמות שהוא גילוי עצמותו יתברך בהתכללות גמור בלי שום הסתרה ונגלה על ידי העולמות עצם יחודו בביטול גמור שלא על ידי ביטול המדות כי אם גילוי עצמותו יתברך נקרא בחינה זו בזעיר אנפין מוחין דגדלות ואז אינו צריך לאמו שהיא הבינה כי מאחר שנגלה עצם יחודו יתברך שאין זולתו הרי אין נצרך להבינה כי בחינת בינה אין שייך אלא במהותים נבדלים בגדרם ורחוקים זה מזה בבחינת גילוי ובבחינת גילוי גבוהים במעלה זה מזה מחמת הסתרת מהות הגבוה מהנמוך אז נצרך הבינה בכדי לחברם ולקשרם וליחדם זה בזה: כן הוא בהנהגת העולמות כי כאשר נגלה כח הגבול שהם עולמות במהות נבדל מבלי גבול מצד ההסתרה אז נצרכת הבינה להתבונן שהכל הוא אחד מצד אמיתותו יתברך ולקשרם וליחדם על ידי בחינת בינה זו: אבל כאשר נתגלה עצם יחודו בבחינת מהותו לבדו יתברך כאשר הוא באמיתותו יחוד כל הדרגין אליו יתברך באין העלם והסתר הרי אינו נצרך להבינה כי אם התגלות הבינה עילאה לעטרא ליה ולנגדא עליה מבועין מתיקין: דהיינו המשכתו יתברך בבחינת אין סוף יתברך בהתכללות עצום בבחינת תענוג בבחינת השפעות חדשות בלי הפסק מבחינת אין סוף יתברך בבחינת עתיק וכידוע אשר התגלות עתיק הוא בבינה ודי למבין והבן:
5
ו׳וכל הבחינות הנזכרים לעיל תלוי בעבודת התחתונים ובהתעוררותם כי כאשר עבודתם היא רק בבחינת עשיה דהיינו בקבלת מעשי המצות בבחינת עשיה ובבחינת עול מלכות דהיינו שאינם משיגים יחודו יתברך והתהוותו רק בבחינת עשיה ככה אתערותא דלעילא גם כן בבחינת גילוי הנצח הוד יסוד וכאשר עבודתם בבחינת יחוד ליבטל אליו יתברך על ידי המדות אהבות ויראות ורעותא דלבא במסירת נפש לאחד על ידי התבוננתם ביחודו יתברך כן אתערותא דלעילא גם כן להתגלות מדותיו יתברך בבחינת יניקה כנזכר לעיל: ואם בטלים בבחינת התכללות עצום בבחינת התפשטות הגשמיות אשר אין העולם מסתיר לגבי יחודו יתברך כאשר היה בזמן בית המקדש וכאשר יקרה מקרה טהור גם אחר החורבן בגדולי הנפש צדיקים גדולים יחידי סגולה אז גם כן אתערותא דלעילא להיות מוחין דגדלות בבחינת זעיר אנפין: ויש אופן גם כן לבחינות הנזכרים לעיל על ידי סגולת הימים כמו שבתות וימים טובים: אבל הכל הוא אחד כי אלו הימים המה גם כן ניתנו לישראל: והדברים אלו ארוכים מארץ מדה מה שיש לדבר מזה וכמעט יצאנו מכונתינו כי כל עיקר כונתינו לגלות ענין זעיר אנפין והטעם שהוא בעל תשע ספירות ולהורות שאין בו פחות מתשע כמבואר לעיל: הגם שפעם הוא בחינת שלושה ופעם הוא שש קצוות הכל הוא מצד ההעלם והגילוי: אבל בעצם הוא לא פחות מתשע בחינות הנזכר לעיל: וכל הבחינות הנזכרים לעיל הוא התואר וגם המספר שלהם הוא הכל מצד הנגלה בבריאה כנזכר לעיל אבל לא מסטריה כביכול:
6