שערי היחוד ואמונה, שער שני כ״דSha'arei HaYichud VeEmunah, Second Gate 24
א׳והנה צריך למודעי ולהבין כי יש קושיא גדולה לשני הפירושים. הרי ביארנו לעיל שתשע הם חכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד. ועשר הוא למנות הכתר עמהם בזה יהיה עשר כמבואר לעיל. ועשר ולא אחד עשר דהיינו למנות גם כן המלכות בכלל העשר אם כן קשיא אם תמנה כתר חכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד ומלכות הלא הם יותר מעשר. ואם לא תמנה הכתר עמהם כי אם מחכמה הרי ביארנו שמבחינת החכמה לא תמצא היחוד כי אם על ידי הכתר וכן הקושיא בבחינת המלכות כנזכר לעיל. וכן לפירוש השני גם כן הקושיא כנזכר לעיל כאשר הוא אומר עשר ולא תשע הרי המלכות משלים למנין העשר וראשיתה הוא מחכמה בינה דעת נמצא אין נמנה הכתר. וכאשר הוא אומר עשר ולא אחד עשר להורות שאין אין סוף נמנה בכלל הספירות כי אם הכתר הרי יותר מן המנין ודי למבין:
1
ב׳אך להבין זה צריך להקרים ביאור ספירת הדעת כאשר מבואר בכל המקובלים. אשר ספירת הדעת אינה מדה בפני עצמה ואין לה כלי מיוחדת כי אם שהיא חיצוניות הכתר. לכן כאשר נמנה הכתר אז אין נמנה הדעת וכשנמנה הדעת אז אין נמנה הכתר בכלל הספירות כי דעת אינו מהות בפני עצמו. כמו כל הספירות. כי חכמה היא כח השכלת כל דבר מה הוא ומהותה ואופנה. ובינה הוא הבנת הדבר בכל פרטיה להשכיל ולהבין איכותה בהרחבה ממקורה ושרשה ודבר המנגדה ושיהיה באופן זה דוקא ולא באופן אחר כו'. אבל דעת אינה כי אם ידיעת הדבר מה שמשכיל ומה שמבין ולהעמיק בהשכלה והבנה וליתן דעתו עליו להיות נרגשת וניכרת במוחו. נמצא אינו מהות נוסף על השכלה והבנה כי אם בחינת הרגשת הדבר על ידי חיות נפשו המקושר בכל החכמה והבנה נמצא אין לה כלי מיוחדת שתאמר עליו בחינה אחר נוסף על בחינת השכלתו והבנתו כי אם כח חיות נפשו המרגשת ומתפעלת מהשכל והבנה ולידע השייכות ההבנה וההשכלה לנפשו להיות נרגשת ונקשרת בנפשו. ושורשה היא מבחינת רצון הנפש שהוא בחינת פלא מפליא לעשות כי התקשרות הנפש בכלי הגוף אשר אין ערכם דומים זה לזה ונבדלים בגדרם והתקשרותם על ידי הפלא בחינת כתר. לכן הדעת הוא חיצוניות הכתר כי הפלא בעצמו אינו בערך השגה כי אם התגלות הפלא הוא החיות הנרגש בכלי הגוף שלזה לא תמצא כלי איך הם מתקשרים. לכן דעת היא נשמה לכל הספירות וחיותם והתקשרותם. ולכן דעת הוא התפשטותה של הנפש בכלי הגוף כמו שכתוב ובדעת חדרים ימלאו דהיינו אפילו במדות חסד גבורה תפארת ונצח הוד יסוד כי המדות הם כלים דהיינו אהבה היא כלי לאהוב הדבר ולהתמשך אליו. וגבורה הוא היפוך להרחיק הדבר המנגדית ולשנוא אותה ותפארת הוא התפארות ורחמים וכדומה לזה לכן הם כלים פרטים. אבל בלי דעת אינם כלים דהיינו כשאינו מרגיש האהבה והגבורה הגם שישנם אצלו בכחו הרי אינם ניגלים אבל עיקרם הוא כשמרגיש אהבתו. וכן כל המדות בבחינת חיות: וזהו על ידי הדעת שהוא התקשרות חיותו בבחינת הרגשה להרגיש חיות הדבר שאוהב ולהיות מעמיק דעתו בהרגשה בהדבר שאוהב. וזהו על ידי שורשם של המדות שהוא רצון הנפש למעלה מן הכלים שהוא כח התקשרות הנפש עם הגוף שהוא מבחינת פלא ולכן מבואר בעץ חיים שהוא קיבוץ כל הכלים שהוא מהכתרים של עשר ספירות וכולל כל המדות. ולכן הוא תוקף המדות וקיומם על ידי התקשרותו ולכן כל הקטנות והגדלות תלוי בהדעת כי שורשם של המדות הוא במקור הנפש וכל בנין מדותיו הכל מכח נפשו. אך שהמה אינם בבחינת התחלקות בהנפש: אבל מקורם הוא מהנפש וכידוע:
2
ג׳לכן כאשר מעמיק דעתו אזי נגלה כח התקשרות הנפש ורצונה האמיתי ממקורה ושרשה והמה קיום המדות וחזקתם שלא ישתנו. כמו אדם שקורין אותו דעתן דהיינו שלא ישתנה ממהות למהות ולא יאמר על הן לאו ועל לאו הן. לכן הקטן אין לו דעת כי עדיין לא בא לידי גילוי ממקור נפשו כי אם הבחינת גילוי המתגלה במדות. לכן מדותיו משתנים ויכול להתהפך מהן ללאו ומלאו להן הגם שיש לו מדות ומרגיש אותם אבל לא בשלימות הדעת וההעמקה בהם להרגיש עיקר חיותו ממקורו שהוא בחינת רצון הנפש הנקרא כתר ופלא נמצא הדעת היא אינה כי אם כללית הרגשה והתקשרות החיות אבל אינה מהות בפני עצמו לכן נקרא חוט השדרה. כמו חוט השדרה היא מקשרת כל אברי הגוף ועל ידו מתקשרים כל פעולת האברים והיא בעצמה אינה נמנית ברמ"ח אברי הגוף. כן הוא הדעת הגם שהיא מקשרת כל כלי המדות אבל בחינתה בעצמה אינה מהות בפני עצמה ודי למבין . וכן יובן מזה למשכיל למעלה כי הספירות הם ימי הבנין שעל ידם נגלה עצמותו ברוך הוא כמו שכתוב הוי"ה בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. לך הוי"ה הגדולה והגבורה כו' שהם מדות וכלים לגילוי אלקו"תו יתברך בכל הנבראים כל אחד ואחד בבחינתו ואופנו הוא על ידי החכמה והבנה וחסדו וגבורתו וכן כולם כי על ידי הספירות נגלה כל פרט בקומתו ומהותו ושרשם הוא הכתר שהוא כח הפלא המייחדם ומקשרם כי איך שייך אליו יתברך חכמה ומדות כמבואר לעיל הוא הכל על ידי הכתר בחינת אין ופלא:
3
ד׳והנה בחינת כתר הוא אינו בערך השגה וגילוי כלל. אבל גילוי יחודם והתקשרותם וכח אור אין סוף המתגלה בהם ומייחדם ופועל בהם הוא נקרא דעת דהיינו הרגשת גילוי אלקו"תו בכל הנבראים להתקשר בהם ולהוום ולקיימם בכל פרט אשר המה הכל בכחו מיוחדים בכללם ופרטם הוא על ידי דעתו יתברך הנמשך מכתר הוא הפלא. אבל הגם שעל ידי הדעת מתגלה אור אין סוף בכלי הספירות בבחינת חיות להיות נודע בהם על ידי פעולתם אף על פי כן לא נשתנה ונתרבה בהם חס ושלום להיות נרגש ונתפס בתוכם לאיזה שינוי כמו הנפש שנרגשת ונתפסת בתוך הגוף לבחינת שינוי על ידי כלי הגוף כי אצלו אינם פועלים בו יתברך שינוי וריבוי ודבר נוסף עליו חס ושלום וכמו שכתב הרמב"ם זכרונו לברכה בידיעת עצמו יודע כל הנבראים והוא היודע וידוע ומדע וכמבואר לעיל בשער הקודם עיין שם. והוא על ידי כחו הפלא המתגלה בהם. לכן כל קטנות וגדלות דזעיר אנפין שהם עיקר הספירות וגילוייהם ממקורם להיות נגלה יחודו אפילו בעולמות תחתונים הוא הכל על ידי הדעת והכל על ידי מעשי התחתונים כי כאשר מייחדים העולמות על ידי קריאת שמע ותפלה ותורה ומצות אזי נגלה יחודו והתקשרותו יתברך בבחינת מקורא דכולא וגילוי אלקו"תו יתברך והשואתו ויחודו בכל העולמות שהם בחינת כלי הנבראים: וזהו נקרא גדלות וכאשר חס שלום אינם מייחדים אז כל העולמות נראין בפרודא ואז אין נגלה כי אם המדות בלבד שהם פעולתם בבחינת חיצוניות בבחינת חסד וגבורה בבחינת ענפין מתפרדין ונראה בהם השינוי והפירוד בעולמות הגם שהכל יודעים שהוא יתברך מהווה ומחיה אותם אבל אינם נגלים כי אם החיצוניות שהוא הטבע: אבל יחודו יתברך ומקורו וחפצו האמיתי אינו נגלה על ידי המדות ואז הדעת הוא בבחינת קטנות והסתר: וזהו הכל לגבי דידן אבל לא לגביה יתברך כי אצלו יתברך הכל בהשואה רק לגבי דידן שהוא מסיטרא דספירות שהם בבחינת כלים ומדות כמאמר אליהו זכור לטוב וקרינן להון עשר ספירן כו' ואינון אתקריאו מדות כפום עובדיהון דבני נשא כו' אבל לאו דאית לך כו': ויבואר אם ירצה השם באריכות במקומם:
4
ה׳נמצא עיקר הדעת הוא מצד הספירות וכאשר הם לגבי דידן וכאשר אנו מעריכים לגבי דידן אז גילוי אור יחודו יתברך שהוא הפלא נקרא דעת ונמנה בכלל הספירות כי בחינת כתר שהוא כוחו הפלא אינו מושג לנו ונקרא אין ובמופלא ממך בל תדרוש: והנה כל הכחות האלו המה כלולים בכחו יתברך כי הוא החכם והוא המבין והוא היודע כו': אבל בכחו יתברך המה כח אחד מיוחד וכאשר הספירות המה בכחו יתברך שלא בבחינת התגלותו בעולמות אז נמנה הכתר דהיינו כחו הפלא איך המה בכחו ואין שייך למנות הדעת כי הדעת הוא בחינת הרגשה וכל הרגשה והתקשרות אינו נופל כי אם בשני מהותים כמו הנפש והגוף שהם נבדלים במהותם: ולכן הגוף מרגיש חיות של הנפש וכן הנפש מרגיש פעולת הגוף כי שניהם המה נבראים וחלוקים בעצם פעולתם: אבל באין סוף יתברך הרי אין דבר זולתו ואין להעריך עצם נבדל ממהותו חס ושלום והכל הוא לבדו יתברך אין נופל לומר עליו ידיעה שהיא התקשרות והרגשה כי איהו יתברך תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס ביה. דהיינו הגם שכל המדות והספירות המה בכחו יתברך אבל אינו בבחינת תפיסא והרגשה ואיך ומה הוא לא ידיעא לגבי דידן לכן כל הספירות כאשר המה נערכים מצד כחו יתברך בעצמו אז אינו נמנה הדעת כי אם הכתר שהוא בחינת הפלא:
5
ו׳וכאשר נמנו הספירות כמו שהוא מצידינו שהוא התגלותו יתברך בבחינת נבראים ועולמות אז נמנה הדעת דהיינו התקשרותו יתברך ויחודו מכחו הפלא על ידי בחינת התקשרותו והרגשתו בכל הפרטים: הגם שבחינת כלי הנבראים שיהיו נגלים לכלים גם כן הוא כחו יתברך להסתיר כחותיו שיהיה הגילוי בבחינת צמצום והסתר ושיהיו נגלים כל הבחינות שבבחינת כחותיו יתברך כמו שהם לגבי דידן זהו גם כן לא בבחינת השגה וידיעה: וזהו על ידי מדת מלכות דייקא שלכן נקרא כתר מלכות כי בחינת מלכותו שהיא הגילוי הוא גם כן פלא כידוע ומבואר במקום אחר:
6
ז׳אבל אף על פי כן מאחר שנאצל מדת מלכות שהוא כח ההסתר אז נמנה הדעת שהם קישור הספירות ויחודם עם בחינת המלכות: לכן כשאנו מונין מסטרא דילן שהוא מצד המלכות אז נמנה הדעת שהוא גילוי אורו יתברך בהכלים שהם הספירות בבחינת חיות ויחודו בהם: וכשמונים מסיטריה כביכול אז נמנה הכתר אבל דרך כלל המה הכל אחד והם עשר ולא תשע ולא אחד עשר והבן זה:
7