שערי היחוד ואמונה, שער שני כ״הSha'arei HaYichud VeEmunah, Second Gate 25
א׳ולכן כל מקום אשר תמצא בתורה דעת הכל הוא מצד התפשטותו יתברך בספירות בבחינת עולמות לייחד כל הנבראים כאשר הם נראים לגבי דידן וכמו שכתוב ויזכור אלקי"ם את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב וירא אלקי"ם את בני ישראל וידע אלקי"ם אז נתגלה ספירת הדעת כי בהיות ישראל במצרים היה זעיר אנפין בבחינת קטנות והקטן אין לו דעת כידוע בעץ חיים שאז היה זעיר אנפין בבחינת עיבור במעי אימא תלת גו תלת ואז לא היה דעת בבחינת זעיר אנפין כי במצרים לא היה התגלות בחינת יחודו יתברך בעולמות וכל חיות העולמות היו נגלים בבחינת יש וחיצוניות ולא היה נגלה בעולמות יחודו יתברך להיות בטלים אליו כי אם גילוי התהוותם שהוא יתברך מהוום בבחינת פלא אבל לא בבחינת התפשטות חיותו יתברך בבחינת התגלות אחדותו דהיינו התגלות אורות בכלים ואז היה זעיר אנפין שהוא בחינת מדותיו יתברך בבחינת חיות העולמות בבחינת קטנות: כי בודאי גם אז היה כל הנהגת העולמות על ידי חכמה ומדות כמו שכתוב כולם בחכמה עשית ועולם חסד יבנה: אבל המה כלולים בבחינת הפלא ובטלים אליו לגמרי שהעולמות אינן תופסים בו כלל בבחינת הרגשה כי כולא קמיה כלא חשיבא וכמו שכתוב אם צדקת מה תתן לו כו':
1
ב׳ולכן כל בחינת המדות שהוא חיות העולמות היה בבחינת עיבור במעי אימא שהיא עלמא דאתי ששם הוא התגלות עתיק שהוא כחו השוה יתברך ואז היה כל הנהגות העולמות על ידי בינתו וכחם של העולמות היו מוסתרים בבינתו יתברך אבל לא בהתגלות כמו למשל בהבדל מאדם שעושה ופועל ועוסק בעניניו ואינו מגלה עיקר כוונתו בפועל ממש כי אם כוונת הדברים מוסתרים בשכלו ובבינתו פועל כל הדברים: אבל אחר שמביא להתגלות כוונתו בפעולת הדברים אז יוצא לגילוי כוונתו ונראה לעין כל חפצו ורצונו והתאחדותו בהפעולות: כן כביכול כי עיקר התהוות התנהגות עולמות הוא בשביל כוונתו יתברך להתגלות אלקו"תו ולגלות יחודו יתברך בעולמות ובכוונה זו מהוה ומנהיג עולמות בכל הפעולות אבל כשלא נגלו כי אם הפעולות בלבד ולא נתגלה יחודו יתברך על ידי פעולותיו אז נקרא בבחינת עיבור במעי אימא: דהיינו שמוסתר יחודו יתברך בבינתו יתברך דהיינו בכחו השוה שם יחודם של העולמות בכוונתו יתברך אבל לא בגילוי. וזה היה בגלות מצרים וכן בכל הגליות: אבל כאשר יצאו ממצרים ונגלה יחודו יתברך אז נגלה כוונתו יתברך בבחינת התגלות גמור בהיגלות יחודו בעולמות על ידי מדותיו יתברך שהוא בחינת זעיר אנפין כמבואר לעיל:
2
ג׳ולכן בעת הגלות לא נתגלה אז הדעת שהוא התגלות אורו ויחודו בבחינת הרגשת הספירות בבחינת העולמות להיות נגלה בהם מחמת שלא היה אז אתערותא דלתתא: ולכן היו אז הכלים מתקיימים בכחו הפלא: וכאשר היה אתערותא דלתתא כמו שכתוב וישמע אלקי"ם את נאקתם דהיינו שהיה אתערותא של ישראל בביטול היש והעולמות לייחדם אליו יתברך: לכן היה אז אתערותא דלעילא להתגלות בבחינת כלים כמו שכתוב ויזכור אלקי"ם את בריתו כו' שהמה עיקר המדות דאצילות שהם חסד גבורה תפארת שהם האבות וגם וירא אלקי"ם את בני ישראל שהם נצח הוד יסוד כידוע דהיינו שהמשיכו גילוי אחדותו יתברך בכלים בבחינת נגלה אז נאמר וידע אלקי"ם דהיינו מצד התגלות העולמות אשר הם כגוף לגבי נשמה כמאמר חסד דרועא ימינא וכו' תפארת גופא דהיינו בחינת מדותיו הנגלים בבריאה לגבי דידן אשר בודאי הכל המה בכחו יתברך שהוא בחינת אצילות כמבואר לעיל אין להעריך אותם כי אם בחינת גופא מאחר שאצלו יתברך אין מדות כלל ולכן המה בחינות נבדלים בגדרם וערכם לגבי אין סוף יתברך כמו ערך גוף לנשמה שאינם בגדר אחד כלל כי אם על ידה נגלה פעולת הנפש מצד התקשרותם בבחינת פלא: כן כחו יתברך המתמשך בבחינת עולמות כאשר נגלים לגבי דידן המה בבחינת גוף לגבי הנפש אשר המה בבחינות הבדל המהותים כמו כן אנו מכנים המדות לגופא:
3
ד׳ולכן כאשר נגלה יחודו יתברך בהם דהיינו שעל ידי פעולותיו נגלה אור עצמותו ויחודו יתברך ואז נודעה מצד פעולותיו כמו למשל הנפש אשר נודעה מצד פעולת הגוף אשר על ידי פעולת הגוף נגלו כוחות הנפש והתגלותם הוא על ידי הדעת שהוא הרגשת החיות מצד התקשרות הנפש עם הגוף שהוא הפלא: כמו כן כביכול כאשר נגלה התקשרותו יתברך על ידי פעולותיו דהיינו שנגלה יחודו יתברך על ידי העולמות אז נתגלה הדעת דהיינו הרגשת התקשרותו יתברך עם העולמות ביחודא חד ואז נגלה בחינת הדעת בזעיר אנפין דהיינו בכלים ומדות אפילו בבחינתם נגלה אור עצמותו בבחינת התקשרות מצד הכלים והוא הדעת:
4