שערי היחוד ואמונה, שער שני כ״טSha'arei HaYichud VeEmunah, Second Gate 29
א׳והנה בחינת עתיק זה הוא בחינת סוף עולמות המאציל ברוך הוא שהוא מלכות דאדם קדמון הגם שחס ושלום להעריך לגבי המאציל ברוך הוא סוף וגילוי אך לשכך את האוזן נקרא סוף דהיינו שגילוי כח השוואתו יתברך השייכים לבחינת עולמות ודרגין להשוותם אשר הם אינם ערך להמאציל ברוך הוא ואין להעריך אותם לגבי עצמותו ברוך הוא נקרא ערך גילוי זה סוף עולמו כי מצד עצמותו ברוך הוא שלא בערך גילוי בבחינת דרגין הרי אין ערוך ברבוא רבבות מדרגות לאין קץ אשר אין להדמותם ואינם בבחינת השגה כלל. לכן נקרא בחינת גילוי זה מלכות שהוא בחינת סוף המדרגות. אבל לא חס ושלום שיהיה לגביה איזה ראש וסוף כי אצלו יתברך הכל בהשואה גמורה כי אם לגבי המתגלה בעולמות שהוא לגבי דידן אנו מעריכים זה ודי למבין:
1
ב׳ובחינת עתיק זה הוא ראש ומקור לכל האצילות להשוותם בבחינת השוואתו ברוך הוא. אבל הגם שהוא נקרא בחינת ראש אף על פי כן רישא זו הוא דלא אתיידע דהיינו שלא בא לכלל ידיעא כלל כי ידיעה הוא מצד הדרגין כמבואר לעיל בארוכה: אבל גילוי כח השוואתו ברוך הוא אינו בערך ידיעה כלל. ונקרא בחינת תענוג כי בחינת עונג הוא מצד שני המהותים המתכללים בהשואה אחת כמו למשל באדם שמתענג בהשלמת חפצו ורצונו באין חסר לו כלום עיקר העונג הוא בנפשו. אך גילוי העונג שבנפשו הוא מצד הדבר שנמשך בה להפיק חפצו ורצונו כי בלא זה כח נפשו אינו בערך גילוי. כן הוא כביכול עצמותו ברוך הוא אינו בערך גילוי. ובחינת גילוי כח השואתו הוא מצד בחינת התמשכותו ברוך הוא בבחינת עולמות ודרגין מתחלקין. וכח השוואת יחוד הדרגין המתגלה בהם כח השוואתו ברוך הוא נקרא בשם עונג שהוא עתיק ורישא דלא אתיידע כי לא קיימא לאתיידע כלל כי הוא בבחינת עצמותו השוה: אך אף על פי כן נקרא רישא כי עונג זה הוא מבחינת הנאצלים שהם הספירות והדרגין הגם שאינו בערך ידיעא. אבל שלא בבחינת גילוי זה כי אם מצד עצמותו בעצמו לא יתכן לומר עליו אפילו רישא כי רישא שייך על איזה מהות ובחינה זו היא ראש להמהות הזה. אבל עצמותו ברוך הוא לא נודע מהותו כלל ואין מהות אחר זולתו כי אם נקרא רישא דכל רישין. וכמבואר לעיל על סתימו דכל סתימין כי הוא מקור לכל המקורות ושרשא דכל שרשין כמבואר לעיל באריכות. אבל בחינת גילוי כח השוואתו מצד העולמות והדרגין נקרא רישא כנזכר לעיל. אבל אף על פי כן הוא דישא דלאו רישא דהיינו שמכנים אותה רישא לפי שגילוי השואתו ברוך הוא זה הוא מצד הדרגין כנזכר לעיל . אבל אף על פי כן הוא לאו רישא כי מאחר שגילוי זה הוא כח השוואתו ברוך הוא אשר שוה בהשואה גמורה. איך שייך לומר על כח השוואתו ברוך הוא רישא אשר אין זולתו כלל. לכן נקרא דלאו רישא ולא אתיידע מה בההוא רישא. דהיינו איך הם כל הדרגין הנגלים מצד ההסתרה והצמצום איך הוא בחינה זו בכח השוואתו ברוך הוא המנגד וסותר להצמצומים. לכן על זה נאמר ברח לך אל מקומך כי לא קיימא לשאלא כלל כמבואר לעיל:
2
ג׳ובחינת פלא הנקרא כתר שהוא ראש לנאצלים. דהיינו מהותו יתברך הנמשך בכל פרטי האצילות ואף על פי כן לא סר כח השואתו ברוך הוא מכל פרט ופרט להיות מתגלה בבחינת יחוד שמצד הדרגין שכל עיקר גילוי הדרגין הוא מצד הצמצום והאור ואף על פי כן לא יהיה סר כח השוואתו ברוך הוא בבחינת יחוד זה בחינה זה נקרא כתר דאצילות שהוא הפלא מצד הדרגין דהיינו שיהיה גילוי בבחינת דרגין בבחינת אורות וכלים ואף על פי כן לא יהיה סר כח השוואתו ברוך הוא ויהיה בלי שינוי כלל כמו קודם אצילות הדרגין. ובחינת כתר זה נקרא בזוהר הקדוש רישא חיוורא ורישא זה הוא אתיידע על ידי בחינת הדעת הנובע ממנו כידוע שדעת הוא חיצוניות הכתר ועולה אליו דהיינו כחו יתברך המתחבר בבחינת הדרגין להיות נרגש בבחינת יחודם כח השואתו ברוך הוא ויהיו משתווים אליו יתברך בבחינת השואה גמורה ואף על פי כן יהיו נערכים בבחינת דרגין ואורות וכלים בכל פרט ופרט שהוא מצד הצמצום כנזכר לעיל והוא מכוחו הפלא שהוא הכתר שדבר זה הוא פלא מה שלא תושג זה על פי חכמה ושכל איך יהיה התקשרותם והתחברותם והשתוותם בשני הבחינות הנזכרים לעיל לכן שרשו הוא הפלא והכתר שמצד הנאצלים אבל בכחו הפלא בבחינת עתיק שהוא גילוי כח השוואתו מצד עצמותו שם הוא לא אתיידע כלל מאחר שאינו בערך יחוד הדרגין כי אם כח השואה גמורה:
3