שערי היחוד ואמונה, שער שני ל״בSha'arei HaYichud VeEmunah, Second Gate 32
א׳העולה מכל דברינו הנזכרים לעיל שצריכין אנו להעריך באין סוף ברוך הוא שני בחינות דהיינו בחינה ראשונה מצד עצמותו ובחינה שנייה מצד העולמות דהיינו שמצד עצמותו אין לתאר אליו ברוך הוא שום בחינת חילוקי דרגין ואיזה פעולות מצד פשיטותו ברוך הוא ומצד העולמות מוכרחים אנו להעריך בבחינת צמצום האור ובחינת אצילות הכחות ממנו יתברך אשר נמצא בכל פרט ואין לך דבר במציאות שלא נעשה על פי כוונתו יתברך והתמשכותו בהם בפועל ממש רק שמתייחד בהם ולא נשתנה בהם וזהו ההערכה שמצד העולמות הנגלים לנו להתחלקות אף על פי כן מוכרחים אנו לתאר יחודו יתברך בכל ההתחלקות בלי שינוי. אבל בבחינת הערכה שמצד עצמותו הגם שנתמשך בהם ונתצמצם בהם ומייחדם הכל ביחוד עצום אף על פי כן אפילו אחר צמצומו בהם ויחודו יתברך בהם בכל פרט ופרט בכוונה מיוחדת בלי שינוי כלל בכל ההתחלקות אין לתאר לגבי עצמותו ברוך הוא שום חילוק והבדל כלל ולומר הגם שנחלקו לדרגין מתחלקין אך אף על פי כן הוא אחד בהם: כי אם שמשתווה בהם בתכלית ההשוואה על ידי כחו יתברך אשר אינו בערך השגה ותפיסה כלל כמאמר הזוהר הקדוש רישא דכל רישין רישא דלא איתפס לעלמין: דהיינו שיש כמה בחינות רישין רישא דזעיר אנפין ורישא דאריך אנפין ורישא דעתיק אשר כל אלו הראשין נערכים מצד יחודו יתברך בעולמות וכמבואר לעיל ביאורם של כל אחד ואחד ואופן ההתאחדות בבחינתם של כל אחד ואחד. אבל אין סוף ברוך הוא נקרא רישא דכל רישין שהוא ראש לכל אלו הראשין וכוללם בהשוואתו ברוך הוא אפילו בבחינתם אשר כחם לייחד העולמות והכלים בבחינת פרטיהם ואין סוף ברוך הוא כוללם בהשוואתו אפילו בבחינתם והוא רישא דלא איתפס לעלמין בשום תפיסא כלל איך הם בכח עצמותו אשר כל יכול להתמשך בכל הדרגין בלי שום הבדל כלל ואינם נערכים אצלו יתברך בבחינת חילוק דרגין כלל:
1
ב׳ועל זה מבואר ברעיא מהימנא איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס ביה דהיינו שנתמשך בכל העלמין להיות נפעלים בבחינת חילוק והבדל דרגין ולייחדם ביחודו. אבל אף על פי כן לית מאן דתפיס ביה דהיינו שיהיה נתפס בתוך העלמין באיזה הבדל מהות כלל כי אם שלגבי עצמותו אין פועל בו ההתמשכות זאת להיות נתפס בהם לאיזה חילוק דרגין חס ושלום כי אם אצלו הם בלי הבדל כלל. והנה בהערכה השנייה שהוא מצד העולמות בזה יש שני בחינות דהיינו כמו שהם לגביה יתברך וכמו שהם לגבי דידן וצריכין אנו להעריך ולתאר שלגבי דידן נראים לגבול ויש ונפרד אבל לגביה יתברך הם מיוחדים ביחוד עצום בלי שינוי כלל: ושני הבחינות שאנו מתארים הם גם כן מסטרא דילן כי מסטרא דילן הוא הערכת השני הבחינות דהיינו לייחדו יתברך בבחינת עולמות בלי שינוי כלל: ובזה הבחינה בעצמה בבחינת יחוד זה יש עליות עד אין קץ דהיינו בבחינת יחוד שמצד האצילות שהוא זעיר ונוקבין דהיינו לייחד כל הדרגין ביחודא עילאה ויחודא תתאה יש בזה כמה עליות: דהיינו הגם שנתגלו כל הכחות אף על פי כן המה ביחוד כיחוד הנשמה עם הגוף בכמה מיני אופני יחוד אשר יתבארו במקומם בשער העבודה אם ירצה השם. וזהו עבודתינו לייחדם בקריאת שמע ותפלה אבל בבחינת הערכה הראשונה אשר כל הדרגין אינם נערכים אליו למהות נבדל כלל לבחינה הזאת אין בכחינו להעלות אתערותא עד שם מאחר שאין בערך השגה כלל ולא קיימא לאתיידע: ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה וכי אפשר לדבקה בו אלא הדבק במדותיו דהיינו להעריך התדבקות מצד עצמותו: זה אי אפשר כי אם על ידי מדותיו יתברך שהוא הערכה שמצד העולמות ונודע מצד פעולותיו. ועל זה אמרו במופלא ממך בל תדרוש וכו' כי אם במה שהורשית התבונן וכמבואר לעיל בכמה מקומות:
2
ג׳אך אף על פי כן כל התקשרותינו הוא לאין סוף בעצמותו ברוך הוא דהיינו להבין שאין לתאר אליו בחינת דרגין כלל ושכל העולמות אינם נערכים אליו כלל: ולמסור נפשו ביחוד דהיינו ליבטל ולהתקשר באין סוף ברוך הוא בעצמותו באופן לבטל כל העולמות וגופו ונפשו לעצמות אין סוף ברוך הוא באופן שכל העולמות בטלים לגמרי וכלא חשיבא באין ערך כלל לגבי עצמותו: דהיינו מאחר שאנו מייחדים כל העולמות באופן שלא יהיו נפרדים כי אם שמתאחד בהם בתכלית היחוד אזי יש להתבונן שאין סוף ברוך הוא הוא מושלל מכל בחינת העולמות ולאתדבקא בבחינת שלא אתיידע כמאמר הזוהר דכל קישורא ויחודא ושלימו לאצנעא בההוא צניעו דלא אתרבק ולא אתיירע דהיינו להבטל ולהתקשר בבחינת דלא אתיידע: דהיינו מאחר שנגלה לנו יחודו יתברך שהוא יתברך אחד ואין זולתו צריכין לידע יותר שמהותו לא נודע וליבטל אליו בבחינת דלא אתיידע: וזהו שעל ידי התעוררות בחינת יחוד הזה ליחד זעיר ונוקבין וזעיר ונוקבין מעלים מיין נוקבין עד אבא ואמא ואבא ואמא מעלים מיין נוקבין לאריך ואריך מעלה מיין נוקבין לעתיק עד אין סוף ברוך הוא דהיינו לעורר ולהבין שאצלו יתברך אין נערכים כל העולמות באיזה ערך כלל: וזהו כשתעמיק יותר בבחינת אבא ואמא תראה יחודם של הדרגין ביותר התכללות והתייחדות. ובבחינת אריך אנפין אין שייך לומר אפילו התייחדות ובעתיק הם בהשוואה ובאדם קדמון אינם בערך אצילות כלל וכשתעמיק יותר תבין שאצל אין סוף ברוך הוא אין להעריך דרגין כלל אפילו בהשואה וכמבואר לעיל: ויתבאר עוד לקמן אם ירצה השם בפרט בשער העבודה וכל זה ההערכה נקרא בחינת פנימיות דהיינו להתבונן בפנימיות ולהסירה ולהפשיטה מלבושי הפרצופים שעל ידי בחינת פרצופים שהם זעיר ונוקבין ואבא ואמא הוא היחוד שמצד העולמות והם נערכים בבחינת לבושים כמאמר הזוהר דא לבושא לדא אבל כשתעמיק להתבונן בפנימיותו יתברך שלא בבחינת הלבשה אז יגלה אור אין סוף ברוך הוא אשר אינו בערך דרגין כלל: וכל זה הוא בערכינו אשר נגלה לנו בלבושים רבים דהיינו עולם הזה הגשמיית אשר נראה ליש גמור:
3
ד׳וכל מה שנתבונן בפנימיות דהיינו בהפשטת הלבושים ככה יגלה יותר יחודו יתברך והוא מתתא לעילא דהיינו מעולם העשיה עד אין סוף ברוך הוא דהיינו כי בהגילוי אשר בעשיה נגלו כל הברואים ליש גמור וכאשר נשכיל על העשיה מקורה וכחה וחיותה נראה מתוכה גדולתו יתברך שהוא היוצר כל דבר על פי חסדו וגבורתו יתברך והוא מהוה אותם ומחיים ומקיימם ואין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה:
4
ה׳וכל הנהגת העשיה נפעלת מכחו יתברך והוא בחינת יצירה. וכאשר נשכיל יותר אשר אין לך דבר שלא נעשה על פי כוונה מאתו יתברך כמאמר מה רבו מעשיך הוי"ה כולם בחכמה עשית: והנה כוונתו יתברך אין מושג לנו מאחר שאפס בלעדו ואיך שייך לו כוונה המורה על הצטרכות איזה דבר או איזה ערך העולמות אליו יתברך בזה יבין שכל הברואים התהוותם מאין ליש דהיינו שלא נודע מקור מוצאם מאין נתהוו בחינת גבולים מבלתי בעל גבול ואשר אין ערוך לו ואין זולתו כי אם בבחינת פלא: נמצא כשנשכיל על זה יושכל שאין דבר חוץ ממנו והוא ברוך הוא מתייחד בהם ביחוד גמור באופן שאין הנבראים מהות בפני עצמם חס ושלום ואין מוסיפין בו ריבוי ושינוי חס ושלום: כמשל הנשמה שמתייחדת עם הגוף באופן שאין לפרדם כלל:
5
ו׳וכל פעולות הנפש המה על ידי הגוף ככה כביכול העולמות נראין כגוף ואף על פי כן מתייחד בהם וכל העולמות בטלים אליו יתברך כביטול ויחוד הגוף עם הנפש אשר כל האברים בטלים לרצון הנפש בביטול גמור: וזהו בחינת בריאה דהיינו שבבחינת בריאה נגלה התהוותם של כל הנבראים שהם מאין ליש ושם הוא השכלת יחודו בעולמות אך יחוד זה הוא על פי השכלה והבנה אך כשנתבונן יותר צריך ליבטל אליו יתברך למעלה מן השכלה והבנה כי היחוד על ידי השכלה הרי עדיין יש מי שמשכיל ביטולו: אך באמת אין העולמות תופסים כלל אצלו יתברך לשום יש ודבר נפרד חס ושלום כי אם הכל הוא יתברך בעצמותו מתייחד בהם באופן שבטלים לגמרי והוא כמשל ביטול הגוף אל הנפש הרי ביטולו הוא באופן שלא נחשב מהות כלל לגבי הנפש ואין שייך לומר איך שהגוף משכיל ביטולו כי אם שבטל לגמרי להנפש באופן שמהותו אינו נחשב כלל ואינו עולה בשם כלל כמו על דרך משל כשמדברים עם אדם עיקר הדבור הוא עם החיות ואין הגוף עולה בשם ומהות כלל: כן כביכול יהיה ביטולם של עולמות ויחודם שלא יהיו נערכים העולמות למהות בפני עצמם כי אם יחודם אליו יתברך עד שלא נגלה כי אם אור עצמותו המתייחד בהם: ובחינה זו נקרא אצילות שבבחינת אצילות איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון ממש באופן שאינם נראים לבחינת יש כלל ולא נגלה כי אם גילוי אלקו"תו יתברך:
6
ז׳ובחינת יחוד שבאצילות הוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בפועל ממש: כי קודשא בריך הוא הוא בחינת זעיר אנפין שהוא התאחדות כל הכחות בכחו יתברך לאחדות גמורה והוא נקרא כביכול כמו נפש אל הגוף שהוא בחינת שכינתיה כי שכינתא אתקריאת גופא כמבואר בתיקונים שעיקרה היא מצד העולמות הנערכים לגוף. ובבחינת אצילות הם ביחודא חד באופן שאין להבדילם כמאמר הזוהר מסטרא דאצילותא לית אפרשותא בין קודשא בריך הוא ושכינתיה שהכל הוא כחו יתברך:
7
ח׳ויחוד זה נעשה על ידי אבא ואמא ואריך אנפין דהיינו על ידי כהו הפלא דהיינו שאצלו יתברך היש והאין שוין וכחדא נפקין והוא בחינת אבא ואמא ושורש היש והאין הוא נמשך על ידי כחו הפלא ומצד זה מתייחדים העולמות על ידי המוחין דאבא ואמא והם מעלין מיין נוקבין עד אריך ואריך מעלה מיין נוקבין לעתיק עד וכו': פירוש כי הנה כל ההערכות הנזכרים לעיל הם מצד העולמות והכלים: אבל באמת כשתשכיל יותר מאחר שאין זולתו כלל ואין שייך לומר עליו יתברך שהוא יתברך מיוחד בהעולמות כיחוד הנשמה בגוף שהם שני מהותים רק שמתייחדים על ידי כחו הפלא: אבל אצלו יתברך הלא אין מהות בלעדו כלל ואין זולתו נמצא באיזה מציאות כי אם הכל הוא מאמיתיות המצאו: צריכין אנו להבין שכל הפעולות אינם מהות נבדל כלל ולהעריכו אליהם ואפילו בבחינת יחוד כי אם הכל הוא מהותו לבדו יתברך ואיך הוא נעתק מהשגה באופן שאין שייך לומר אפילו פלא: הכל כמבואר לעיל ודי למבין:
8
ט׳וכל ההערכה זו הוא הכל מתתא לעילא: ועל זה ניתקן סדר התפלה כי תחלה קודם ברוך שאמר הוא בחינת ביטול העשיה: ומברוך שאמר ואילך הוא הביטול על ידי בחינת היצירה כנזכר לעיל ומיוצר אור עד שמונה עשרה הוא בחינת ביטול מצד עולם הבריאה: ושמונה עשרה שהיא תפילה הוא הביטול של בחינת האצילות כאשר יבואר אם ירצה השם בשער העבודה:
9
