שערי היחוד ואמונה, שער שני ל״גSha'arei HaYichud VeEmunah, Second Gate 33
א׳והנה כל ההערכה הנזכר לעיל שהוא בערכינו נקרא כל עולם פנימי לגבי שלמטה הימנו וכמאמר הזוהר דא קליפה לדא ודא לבושא לדא ודא מוחא לדא ואית מוחא למוחא עד דסליק כולא עד אין סוף: וכל זה הוא בערכינו שוכני בתי חומר כל מה שמעיינים ומעמיקים בהתבוננות בפנימיות העולמות מתתא לעילא עד אין סוף ברוך הוא עד שנשכיל שהכל הוא אין סוף לבדו: וזהו נקרא בחינת פנימיות שאין סוף הוא פנימי מכולם: אבל כשנעריך מעילא לתתא דהיינו לגבי אין סוף ברוך הוא הוא בהיפוך אדרבה נחשב העשיה הגשמיות לפנימיות מכולם וכחו יתברך הוא חיצון ומקיף לכולם: וכמבואר בעץ חיים בענין סדר האצילות ובשער ציור העולמות עיין שם:
1
ב׳וביאור הדבר כי כאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולם הרי סוף מעשה במחשבה תחלה: דהיינו כח כל היש כאשר הוא בהשוואה גמורה עם כחו יתברך. נמצא הסוף מעשה נערך תחלה במחשבה באין הבדל כלל. ואיך הוא השתוות היש וגבול עם כחו הבלתי בעל גבול אינו בערך השגה כלל מה שאין כח בשום שכל ומדע להשיגו כמו שלא נודע מהותו כך לא נודע כח רצונו הפשוט וכח סוף המעשה אשר בכחו אשר מצד שלימותו הגדול הכל הוא בשלימות ובהשוואה גמורה: אך עיקר הכוונה היתה מאתו ברוך הוא לגלות שלימותו: וכאשר הוא בכחו יתברך אינו בערך גילוי כלל. לכן הוצרך להיות הצמצום מאור אין סוף ברוך הוא אורו הגדול המשתווה בשיווי גמור עם סוף המעשה בכדי שיהיה יכול להתגלות שורש לגילוי היש ומקום להתגלות הדרגין דהיינו להתגלות בחינת מחשבה קדומה לכח ההתגלות היש כי מצד אין סוף ברוך הוא אי אפשר להעריך מחשבה כלל מאחר שהם אצלו יתברך הכל בהשואה וגם מכח השואתו אין להעריך כח היש לאיזה מהות בכח המאציל ברוך הוא אפילו בבחינת שורש מצד בטילתו והשתוותו במקורו לכן נצרכים אנו לתאר הצמצום הגדול בכדי להתגלות בחינת מחשבה קדומה ומחשבה זו נקרא אדם קדמון לכל הקדומים דהיינו גילוי שורש היש אשר בכחו יתברך אבל הכל הוא אין סוף ברוך הוא והיה הצמצום על ידי עיגולים כמבואר בעץ חיים וכאשר יתבאר אם ירצה השם פרטי הצמצומים בחלק שני וכאן אין מקום ביאורו כי אם דרך כלל שעיגול אין סוף ברוך הוא מקיף עיגול כתר דאדם קדמון ועיגול כתר דאדם קדמון לעיגול חכמתו: וכל עיגול רחוק מחבירו עד שיתגלה כח המלכות שבאדם קדמון שהוא גילוי מחשבתו הקדומה בבחינת כח הגבול והיש: והנה עיגולי אדם קדמון מעגילים כל האצילות ואצילות לבריאה ובריאה ליצירה ויצירה לעשיה עד שנמצא שמצד העיגולים העשיה הוא פנימי מכולם וכל היותר גבוה הוא יותר חיצון ורחוק מהעשיה וכמבואר בעץ חיים עיין שם: ולהבין זה מעט יובן על פי משל בהבדל מחכם יותר חיצון ורחוק מהעשיה וכמבואר בעץ חיים עיין שם:
2
ג׳ולהבין זה מעט יובן על פי משל בהבדל מחכם גדול המבין כל דבר בשכלו בעיקרית חכמתו הדבר הקטן שבקטנים אשר מצד שלימותו חכמתו הגדולה בשיווי גמור עם הדבר הקטן מצד שיודע עיקרית הדבר אין מסתיר הדבר הקטן לנגדו כלום ורואה בשכלו כל הדברים למהות אחד: אבל כאשר ירצה לגלות הדבר השתוותה של הדבר הקטן עם הגדול בכדי שהכל ידעו השתוותם והנה איך שהוא לפי חכמתו לא יוכלו המקבלים לקבל השתוותם הרחוקים בגדרם לפי קבלתם ומוכרח החכם לצמצם חכמתו מקודם בעצם חכמתו עד שיהיה מקום בשכלו איך לגלותה להמקבלים עד שיסביר להם לפי שכלם: נמצא המקבלים כל שיעמיקו יותר בחכמתו ימצאו יותר בעומק עד שיגיעו לעצם כוונתו: נמצא חכמתו הגדולה נערך לפנימיות נגד קבלתם במוחם בערכם אבל להחכם הוא להיפוך כי בעצם חכמתו הרי משתווה הדבר הקטן אצלו באין הבדל כלל:
3
ד׳וכשמצמצם חכמתו הגדולה הרי חכמתו הגדולה מקיף וכולל להחכמה שנתצמצם בה מכל צד נמצא החכמה הקטנה מוקף מהחכמה הגדולה וחכמה הקטנה לפנימיות תחשב כי מצד גודל חכמתו ויתרונה על חכמה הקטנה נשאר מחכמתו מה שלא נתגלה בחכמה הקטנה ונסתרת ממנה והשיור הזה הוא מקיף וכולל כל החכמה קטנה מכל צד דהיינו הן בבחינת מעלה הן בבחינת מטה שלא תתגלה יותר:
4
ה׳וכן חכמה זו לחכמה הקטנה ממנה עד שנמצא חכמת המקבלים ליותר פנימיות תחשב הכל מצד השיור הנזכר לעיל ועצם חכמתו הוא בריחוק גדול באין ערוך לגבי חכמת המקבלים: וכל זה הוא מצד גילוי בערך המקבלים אבל אצל החכם עצמו כל הדברים הם בלי חילוק והבדל כלל כי מצד עצם חכמתו הוא בלי שינוי כי הכל הוא מעצם חכמתו ואין נערך הדבר למהות אחר מצד הצמצום בו כי אם למקבלים הוא השינוי אבל אצל החכם אינו בהבדל כלל בחכמתו ומשתוים אפילו אחר הצמצום כמו קודם הצמצום רק שאין נגלית כח חכמתו אחר הצמצום להמקבלים כי אם בכח נסתר אבל לא בגילוי ועוד זאת בעת צמצומו להבינו להמקבלים הרי מוכרח לדקדק ולכוין בכל פרטי הדבר כפי אשר הוא אצלו על פי חכמתו הגדולה שיהיה כן בכל הפרטים לפי הבנת המקבלים:
5
ו׳והנה מצד שהמקבלים רחוקים מעצם חכמתו נחשבו להם הדקדוקים לדבר זר ונראה להם לתימה אשר אין שייך להעצם אבל אצל החכם בעצמו אין הבדל כלל כן הוא כביכול הלא שורש העשיה הגשמית הסוף מעשה משתווים בכחו יתברך באין הבדל כלל רק בכדי להתגלות להמקבלים היו כל הצמצומים האלו: והנה הצמצומים האלו המה המסתירים כחו יתברך שבהגבול המשתווה בשיווי גמור עם כחו בלתי בעל גבול בכח אחד לגבי המקבלים בכדי שיתגלה לבחינת גבול גמור: נמצא הצמצומים הם להסתיר כחו הבלתי בעל גבול שבבחינת אין סוף ברוך הוא הרי הוא בהשוואה גמורה כח היש והגבול עם כחו בלתי בעל גבול בכח אחד ובכדי לגלות כח היש בבחינתו לבדו להיות נגלה ליש מסתיר כחו השוה בכדי שיהיה איזה שורש לגילוי היש:
6
ז׳נמצא השוואתו יתברך כולל גילוי שורש היש וסובבו מכל צד ושורש גילוי היש מוקף מכחו הגדול רק שאינו נגלה: וכן הוא מעיגול לעיגול כל מה שמצומצם יותר הוא מוקף מהגדול ולפנימיות תחשב נגד הגדול ממנו עד שהעולם הזה הוא מוקף מכולם וכביכול כח האין סוף הוא בבחינת ריחוק עצום אשר אין להעריך כלל בערך לבחינת היש שהוא הארץ הלזו: וכל זה הוא לגבי המקבלים מצדינו: אבל אצלו יתברך אין הבדל כלל כי אם שאינו בגילוי בבחינתינו בבחינת הנבראים לגבי דידן אבל לגביה אין צמצום מעלים לפניו כלל: נמצא בחינת היש הוא כאשר הוא בכחו יתברך בלי הבדל כלל כי אצלו יתברך גילוי היש אשר נגלה אצלינו הוא כחו יתברך השוה בעצמותו ברוך הוא המשתווה בשיווי גמור: אבל לפי ערך גילוי היש הלא הוא רחוק ממהותו עד שכשתעריך הריחוק מוכרחים לתאר כמה מיני ריחוקים לאין קץ. דהיינו על הארץ הלזו הגשמית מקיפים הרקיעים. ועל הרקיעים האופנים. ועל האופנים הוא בחינת חיות דיצירה ועל היצירה הבריאה ועל הבריאה האצילות ועל האצילות עיגולי אריך ועתיק ועל עיגוליהם עיגולי אדם קדמון. ועל עיגולי אדם קדמון סובב עיגול אין סוף ברוך הוא דהיינו מצד גילוי היש גמור איך תעריך היקף האין סוף ברוך הוא לבד אשר אינו בערך כלל רבוא רבבות מדריגות לאין קץ מערך גבול הנגלה. וכמו כן בכל העיגולים בערכם מאחר שרחוק גדרם באין ערך מוכרחים לתאר הכל לפי הערך דהיינו כנזכר לעיל.
7
ח׳נמצא לפי ערכינו הרי עיגול אין סוף הוא רחוק וחיצון מכולם וכולם מוקפים ממנו. אבל לגבי עצמותו אשר אין צמצום מעלים לפניו יתברך הרי עצמותו ממש דבוק באין הבדל. ואדרבא הוא עיקרם ושורשם של כל הצמצומים. וכאשר תסתכל תבין שהפנימי והמקיף הוא בהשואה גמורה הוא אין סוף ברוך הוא לבדו. ועוד זאת גילוי היש בכל פרטיו הם הכל על פי כח היש המשתווה בעצמותו יתברך אשר זה רחוק יותר מהבנה בכל פרטי עשיה וכמו זר נחשבו ליש ונפרד גמור. ואדרבה שורשו הוא מעצמותו. כי אם מצד חסרון המקבלים נראה להם ליש גמור עד שאין למצוא טעם ליש הזה על פי פנימיות: דהיינו כל הנבראים לאין מספר וחילוקי כחות לאין מספר מה שלא יושג זה אפילו בבחינת יחוד כי בבחינת יחוד אינו מושג כי אם הביטול של הנבראים אליו יתברך והתאחדותם אליו. אבל טעם הפרטי מדוע יהיה דוקא באופן זה ובדקדוק זה בכל פרט לא יושכל הצטרכותם וטעמם:
8
ט׳ועל זה נאמר מאד עמקו מחשבותיך ונפלאים מעשיך כי אם מצד כחו יתברך אשר נסתר ונשגב מכל רעיון דהיינו דקדוק הפרטים הוא ממקורא דכולא. אשר על זה מבואר בזוהר הקדוש קדם דברא עלמא רשים קמיה כל ציורין וצייר קמיה כל דיוקנין. הגם שקודם שברא עלמא אין לתאר אותו חס ושלום בשום ציור ודיוקנא שאפילו בקוצו של יו"ד אסור לרמזא ליה כמבואר ברעיא מהימנא. אך כל זה הוא מצד כח השתוותו אשר נשגב ונעלם מכל רעיון שהוא רישא דלא איתפס לעלמין. ואיך הוא השתוותו אין לשאול על זה כלל אשר אינו בערך שאלה כלל: ועל זה נאמר אסתכל באורייתא וברא עלמא: ונמלך בנשמתן של צדיקים וכו' וכמבואר בזוהר הקדוש אשר קדם דברא עלמא כל דיוקנין דנשמתין קיימין קמיה: הגם שאסור לצייר שום דיוקנא אצלו יתברך: אבל הכל הוא מצד השתוותו כנזכר לעיל ועל זה מבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה מלמד שהיו סדר זמנים קודם לכן וענין שהראה לאדם הראשון דור דור ודורשיו כו':
9
י׳והנה כח השתוות הזה נגלה בבחינת פרטי העשיה בבחינת נבראים דייקא לכן בזה נגלה דוקא כחו יתברך הנעלם ונשגב אבל הוא בבחינת מקיף: והנה כבר הקדמנו לעיל שאצלו יתברך הכל הוא באין הבדל כלל כי אין צמצום מסתיר ומעלים לפניו רק אצלינו הוא רחוק מהגילוי ומוכרחים אנו להעריך כמה מיני ריחוקים עד שעיגול אין סוף ברוך הוא הוא בתכלית הריחוק אבל אצלו יתברך הכל בקירוב באין הבדל כלל: וכשנעמיק ונשכיל אפילו מצדינו עיקרם ותכונתם נשכיל שהכל הוא אין סוף ברוך הוא כמבואר לעיל:
10
י״אנמצא בין מצד עצמותו בין מצד העולמות הכל הוא אין סוף ברוך הוא כי אם שמצד העולמות הנגלין לגבי דידן יחשב כחו יתברך בבחינת אין סוף לפנימיות דהיינו כל מה שנעמיק יותר יתגלה לנו שהכל הוא אין סוף ברוך הוא לבדו וכאשר נעריך מצד עצמותו צריכין אנו להעריך כחו בבחינת מקיף: נמצא הן מצד הפנימי הן מצד המקיף הכל הוא אין סוף: ועל זה נאמר רוקע הארץ מאתי דוקא דהיינו התפשטות הארץ הלזו בכל פרטיהן הוא מאתי דוקא מעצמותו ברוך הוא ואני ראשון ואני אחרון ממש בלי הבדל כלל וראשון הוא מצד הפנימי ואחרון הוא מצד המקיף ודי למבין והבן:
11
י״בנמצא מצד ערך העולמות כשנתבונן מצד פנימיות אין סוף ברוך הוא פנימי מכולם ומוקף מכולם: ומצד המקיפים הוא מקיף את כולם אבל מצד עצמותו הרי אין לחלק אצלו יתברך בין פנימי ומקיף: כי איך תחלק אצלו מאחר שהוא עצם אחד: כי אם כל החילוקים מבחינת מקיף ובחינת פנימי הכל מצדינו מה שנשכיל התפשטותו בעולמות לזה יקרא פנימי ומה שאי אפשר להשיג נקרא מקיף: אבל אצלו יתברך הכל הוא אין סוף ברוך הוא לבדו ודי למבין:
12
