שערי היחוד ואמונה, שער שלישיSha'arei HaYichud VeEmunah, Third Gate

א׳שער האנפין שער השלישי
והנה אחר שנתבאר לעיל בשערים הקודמים פרטי אופני היחוד אשר עיקר שורש היחוד הוא על ידי הכתר וזעיר ונוקבין. עתה נבאר הטעם שבחינת כתר נקרא אריך אנפין. וזעיר שעיקרו הוא בחינת הספירות הוא עיקר האצילות אשר מדתו הוא תפארת כמבואר בכל המקובלים מאיזה טעם נקרא זעיר אנפין גם יתבאר טעם קריאתם בשם אנפין ואופנם וחילוקיהם והבדלם בין בחינת אריך אנפין לזעיר אנפין בפרטיות וגם בזה יתבאר היטב ענין השגחה פרטיות אשר המקראות נראים כסותרים זה את זה כי כתובים רבים מורים על ההשגחה פרטיות מאתו יתברך מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין בכל פרטי הנבראים מריש כל דרגין עד שלשול קטן שבים כמאמר הכתוב כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה: אני הוי"ה ראשון ואת אחרונים אני הוא. וכן המבין אל כל מעשיהם. אני הוי"ה חוקר לב בוחן כליות ולתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו וכן וכל מעגלותיו מפלס: את כל צעדי תספור אם יסתר איש במסתרים וכו'. אם אסק שמים וכו' וגם כאשר יסדו אנשי כנסת הגדולה בתפילת ראש השנה לפניך נגלו כל תעלומות והמון נסתרות שמבראשית וכו' אין דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך וכדומה להם מקראות הרבה אשר כולם מורים על השגחתו יתברך על כל פרט ופרט ומקראות אחרים אשר נראו כסותרים דהיינו אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם וכן ואנכי הסתר אסתיר פני וכו' וכן ואמר על כי אין אלה"י בקרבי מצאוני הרעות האלה וכן והוא ישקט ומי ירשיע ויסתר פנים ומי ישורנו וכן ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו וכדומה להם מקראות הרבה. אשר כל אלו המקראות מורים על סילוק השגחתו כביכול וממילא יגיעו אליהם הרעות דהיינו שיעזוב אותם תחת המקרים שהם ממשלת השבעים שרים ומערכת השמים וכמבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה ובספרי המקובלים וכמאמר הכתוב אף אני אלך עמם בקרי שהוא המקריים. גם יתבאר היטב ענין הידיעה והבחירה אשר עמדו על זה כל החכמים הראשונים ואחרונים אשר הקושיא הולך וסוער עליהם כפי שמבואר ברמב"ם זכרונו לברכה ועמדו על זה לבאר אשר מכל הביאורים אינו מובן לערך שכלינו ישוב הדבר על בוריו:

ב׳ולבאר זה היטב הנה דרך כלל צריכים אנו להעריך בבחינת התפשטותו יתברך בבחינת העולמות בשלשה הערכות דהיינו הערכה ראשונה בענין כלל חיות העולמות וקיומם ומעמדם אשר כולם חיים וקיימים מכח עצמותו ברוך הוא לבדו ואלו היה הסתלקות כוחו יתברך חס ושלום מהעולמות אפילו רגע אחד היו מתבטלים לגמרי והיו כלא היו כי מאחר שאין נמצאו כי אם מאמיתיות המצאו ואין נמצא זולתו ואפס בלעדו נמצא כל התהוותם הוא מכוחו יתברך ובחינה זו נקרא קו דהיינו המשכת עצמותו הנמשך בעולמות ומאחר שכל העולמות אינם נערכים לגבי עצמותו כי אם פרט אחד קטן שבקטנים לגבי כחו יתברך בבחינת אין סוף לכן קורין להמשכת עצמותו יתברך בעולמות בשם קו שהיא המשכה דקה מן הדקה שהוא פרט קטן שבקטנים להמשכתו יתברך הכוללם בבחינת אין סוף אבל ההמשכה הזאת היא מעצמותו ברוך הוא והנה בחינה זו היא מצד חיות העולמות והתהוותם בכוחם ומעמדם דרך כלל.

ג׳והערכה השניה הוא התגלותו יתברך בכל העולמות כפי אופניהם וסידורם אשר סדרם המאציל ברוך הוא אשר עלה במחשבתו בבחינת רצונו יתברך בכוונה מיוחדת בכל פרטי סדרי העולמות והתהוותם באופן זה דווקא בכל עולם הן בדרך כלל והן בכל הפרטים הנמצאים בעולמות מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין בכל הנמצאים בעולמות. והנה הערכה זו נתחלקה לשני הערכות הערכה אחת היא התגלותו יתברך בכל פרט בערך אין סוף ברוך הוא בבחינת כח עצמותו ברוך הוא שלא בבחינת הסתרה כלל כי אם שכח כל הדרגין בכלל ופרט הכל גלוי לפניו יתברך בלי שום הסתרה כלל ומתמשך בכל הדרגין בהשוואה אחת וכל בחינות הדרגין נערכים כולם לכח אחד בבחינת יחיד לבד דהיינו הגם שכל חילוקי הדרגין ופרטיהם היא בכח המשכתו זה אף על פי כן הוא יחיד לכן נקרא כח זה פלא שאינו בבחינת השגה איך יהיו שני הפכים אלו בנושא אחד דהיינו שיהיו כל חילוקי הדרגין ופרטיהם ופרטי פרטיהם בכח המשכה זו ואף על פי כן הוא יחיד בהמשכה זו באופן שאין לתאר חס ושלום בכוחו יתברך שום חילוק והבדל כלל כי אם מצד שאינו נודע מהותו כלל ונעלם ונשגב מכל רעיון כל יכול להשוות השתי בחינות בהשוואה גמורה מצד כוחו השוה והערכה זו נקרא אריך אנפין.

ד׳והערכה שניה היא התמשכותו יתברך בבחינת חילוקי העולמות דהיינו שיהיו נגלים בבחינות כוחות מחולקים בכל פרט ויתאחדו בבחינת אחד אשר לשון התאחדות פירושו הוא הגם שנגלו לכוחות מחולקים אף על פי כן הוא אחד בהם והוא גם כן מצד כוחו הפלא אך אף על פי כן נגלים לכוחות מחולקים בבחינת חכמה לכל אחד ואחד ובבחינת מדות בחסד וגבורה אך אף על פי כן איהו וגרמוהי חד בהון ובמבואר בשערים הקודמים .

ה׳ובחינה זו נקרא זעיר אנפין שהוא בחינת קטנות בבחינת צמצום כמשל האב המצמצם לבנו חכמתו ורצונו בערך הבן. כן התגלות יחודו יתברך הוא על פי חכמה גלויה ובחינת מדות בבחינת כוחם של ההתגלות בבחינת נבראים וכאשר אנו רואים כל השלשה הערכות בבחינת חיות האדם דהיינו חיותו של אדם דרך כלל אשר הוא חי והתהוותו וקיום גופו אשר הכל בכח חיות הנפש דרך כלל ויש גם כן בחינת התפשטות הנפש בכל פרטי אברים וכוחות בבחינת חיות הנפש הממלאה את הגוף בכל הפרטים ויש בזה שני בחינות דהיינו מצד עצם הנפש בבחינת כתר הנקרא רצון הנפש אשר ברצון הנפש הזה כלול כל פרטי כוחות הגוף וכל התנהגותו אשר הכל נכלל ברצון הזה אשר הגוף מצד עצמו אינו בערך כוחות כלל כי אם כל כוחותיו ופרטיו והנהגותיו הכל הוא כלול בבחינת קישור הנפש עם הגוף הנקרא רצון הנפש אשר על זה אמרו ומפליא לעשות כי הוא פלא אשר בהתקשרות זו הם כל הפרטים כלולים כו' כידוע אך הוא בבחינת נסתר. ובחינה שניה היא כאשר הנפש מתפשטת בכלי הגוף בבחינת גילוי במוחו ולבו ראיה שמיעה כו' ובבחינת התגלות כלי העשיה שהוא הנגלה בבחינת כלי הגוף אך הגם שנתחלקה לפרטים אלו אף על פי כן בכלל הוא אדם אחד באופן שלא תחלקו לחלקים אך יחוד הזה הלא הוא נגלה לשני אופנים דהיינו מצד גופו שהוא בשר והנפש היא רוחניות אך אף על פי כן המה מאוחדים ודי למבין:

ו׳ולהבין זה בביאור. הנה היות ידוע שיש בכל ההתגלות שבעולם פנימיות וחיצוניות: פנימיות נקרא עצם המהות: וחיצוניות נקרא ההמשכה שנמשכה ממהות: ויובן זה על פי משל מחכם הגדול שבכוחו ומהותו הוא להשכיל כל דבר בתכליתה וכוונתה מחמת כחו המשכיל כל דבר: והנה כאשר הוא מתמשך לאיזה דבר שעלה ברצונו להתמשך יש בהמשכתו זאת שני בחינות: דהיינו בחינה אחת כאשר המשכתו על פי עצם חכמתו הגדולה ובחינה השניה כאשר הוא מצמצם חכמתו לחכמת הקטן: והנה כאשר מתמשך בחכמתו הגדולה לאיזה דבר קטן אף שהוא מובדל מערכו בכמה מיני הבדלים אך מחמת שיודע עיקרו של הדבר שמתמשך אליו וסוף המעשה הוא במחשבתו באין הבדל כלל: נמצא אין דבר הקטן מסתירו כלל ומחמת ידיעתו עיקרו אינו הסתר כלל לגביה: וכידוע שכל מה שחכמתו גדולה ביותר יכול להתמשך למטה יותר כי מחמת חכמתו הגדולה אין מבדיל לגביה חילוקי הדרגין. אך כאשר מצמצם חכמתו לחכמת הקטן הוא צריך לפרט כל דבר בבחינת הבדל בכל בחינה ובחינה כי מחמת קטנות מוחו של המקבל לא יוכל לקבל החכמה הגדולה ולא יוודע ערכם של הדברים ומהות מכוון של החכמה הגדולה כידוע זה למבין:

ז׳והנה לגבי המשפיע אין חילוק כלל אצלו בהשפעתו מדבר הגדול לדבר הקטן ואפילו בבחינת צמצומו להמקבל הוא מתמשך בכל הדברים על פי חכמתו הגדולה: אבל בבחינת הצמצום לגבי המקבל הדברים חלוקים ואינם דומים זה לזה בכמה הבדלים לאין מספר כנזכר לעיל:

ח׳ככה הוא בנמשל כי רצונו יתברך הוא בחינת כתר המתמשך לעולמות הנה מחמת שכל חילוקי הדרגין הם אצלו יתברך בהשוואה גמורה אפילו בבחינת התגלותם למטה כי הוא יתברך כולל מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בהשוואה גמורה וכאשר נמשך רצונו יתברך בבחינת אצילות הדרגין ובראם מאין ליש הרי אין צמצום מעלים לפניו כלל ומתמשך אפילו בתחתיות הדרגין בלי שום צמצום והסתר כמאמר הכתוב ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא וכמבואר בזוהר הקדוש פרשת תצוה בר נש כד איהו בנהורא לא יכיל לאסתכלא בחשוכא אבל הקדוש ברוך הוא ידע מה בחשוכא אפילו כשנהורא עמיה שרא: דהיינו הגם שהתגלותו הוא בבחינת אורו יתברך בבחינת אין סוף ובלי גבול אף על פי כן יכול להתמשך בכל הדרגין בבחינת גבול באין הסתר כלל בהשוואה מחמת כחו הפלא שהוא למעלה מהשכל ולא מהות שכל כלל לכן אינו מסתיר לפניו היש כלל אפילו בבחינת המשכתו יתברך בבחינת גבול כי אצלו יתברך הכל שווין והכל נמשכו מכחו יתברך מדיש כל דרגין עד שלשול קטן שבים הכל הוא בכחו יתברך בבחינת השוואה לכן בחינה זה המתמשך בכל הנבראים מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין שכל התהוותם הוא מעצמותו יתברך המהוום ומקיימם בכל פרט ופרט נקרא ההמשכה בחינת אריך אנפין דהיינו שהמשכתו יתברך הוא בבחינת אריכות כמו שהוא אצלו יתברך בבחינת תחלת הדרגין כן נמשך בסוף כל דרגין בלי שום קיצור ההשפעה ובלי שום הסתר כלל כמו שכל דבר שהוא ארוך מתמשך יותר למטה כן המשכה זו נקרא אריך אנפין דהיינו שמגיע השפעת עצמותו יתברך כביכול בכל מדרגות תחתונות של הנבראים ולא אצטריך נטירא וכאשר יתבאר לקמן:

ט׳ועל זה נאמר נפלאים מעשיך לעושה נפלאות גדולות: כי עשית פלא וכדומה לזה כמה מקראות עצמו מספר להורות על כל התהוות הנבראים וקיומם והתקשרותם זה בזה: וכחם שיש לכל אחד בבחינת טבעם: אשר לא יושג על פי שום חכמה ושכל בעולם כי אם מחמת כחו הפלא שלמעלה ממהות חכמה הוא מהוום מאין ליש ומקשרם ומחיים ומקיימם הכל למעלה מן החכמה: והמשכה זו הוא בחינת אריך אנפין שהוא בחינת אריכא דאנפין שמתארך השפעתו מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין בבחינה אחת בלי הסתר כלל:

י׳ובחינה שניה הוא בחינת זעיר אנפין שהוא לצמצם בבחינת נבראים בבחינת חילוקי הדרגין בכל פרט ופרט שיהיו כל ההתגלות בבחינת גבול להבדיל בין כל מין ומין בכלל: ובין כל עולם ועולם ובין בחינת כל נברא בפרט ואופנו ומעמדו ומצבו בבחינת חילוקי הדרגין כי כל עיקר הכוונה שיתגלה בחינת הגבול בבחינת פרטו ומהותו ובבחינת הדרגין אין זה דומה לזה שאין לך דרגא שדומה לחבירתה ובכדי שתתגלה כל דרגא בבחינתה ומהותה לבדה נצרך הצמצום מדרגא שעל גבה וזה נקרא זעיר אנפין כי ההמשכה מתקטנת ומתצמצמת בבחינת הסתר לגבי הנבראים שיתגלו בבחינתם כל אחד ואחד באופנו ומהותו:

י״אלכן בבחינת זעיר אנפין הם נקראים כלים כמו למשל שכל דבר כאשר היא בעצם אופנה ומהותה אינו נצרך כלי לזה כי התפשטותה היא לפי עצמותה: כמו למשל מים לשתות אין צריך לשינויים ואין נצרך שום כלי לזה אבל למשל כאשר מצטרך לעשות ממים איזה מהות משקה אחר או למשל שיעשה ממים אש נצרך כלי לזה כן הוא בכל דבר כי לכל מהות עצמי כאשר הוא במהותו אינו נצרך שום כלי אבל לשנותו ממהות למהות נצרך כלי לזה וכן הוא למשל בחכמתו של אדם כאשר מתמשך לחכם שכמותו אין נצרך שום דבר לזה רק הוא ממשיך החכמה כאשר היא אצלו בלי שום הסתרה אבל כשיצטרך להמשיך חכמתו לשאינו בערך מהותו ומובדל ממנו הרבה אזי נצרך כלים על פי חכמתו איך לדמות זה בשכל הקטן כנזכר לעיל:

י״בכן הוא כביכול בבחינת התפשטותו יתברך בעולמות בבחינת אריך אנפין אשר נמשך מכח עצמותו יתברך כאשר הוא לגביה אשר אין לפניו הסתר כלל: כל הדרגין בהשוואה גמורה ואין שם כלים כלל לכן בבחינת אריך אנפין אין לתאר כלים כלל: ומה שמבואר לעיל כלים בבחינת אריך אנפין: הוא מצד שהוא כח הכלים דזעיר אנפין משערים גם כן כלים אצלו אבל לא שיהיה בבחינת אריך אנפין איזה כלים כי המשכה זאת היא מעצמותו וכאשר יבואר לקמן אבל בחינת זעיר אנפין שהוא לצמצם האור שהוא בחינת הגילוי בבחינת נבראים שהם ממש שני הפכים כי הוא יתברך בלתי בעל גבול ולהיות נגלה ממנו בעל גבול ונפרד זה הוא על ידי עשר ספירות בלי מה שהם נקראים בחינת כלים דהיינו בחינת חכמה נקרא כלי להמשכות אורו הבלתי בעל גבול בבחינת גבול ולכן הוא כלי ממש כי לכל דבר פשוט כאשר הוא באמת לא שייך בחינת חכמה כי חכמה הוא לשנות ולדמות ממהות למהות ולהסתירו וכן הוא בבינה להבין כל דבר במהותו ואיך אופן הדבר וחילוקו והבדלו וכן הוא בחסד ובכל המדות הכל הוא ממהות למהות אבל במהות אחד בפשיטותו אין שייך בו כל אלה וכמבואר לכן כל הכלים הם בזעיר אנפין דהיינו להסתיר האור לגבי הנבראים לפי בחינתם ועל זה אמרו כולם בחכמה עשית דהיינו החכמה הנמשכת בסדר הנבראים אשר התמשכותם הוא הכל בחכמה ובכוונה מיוחדת בכל נברא וערכו וסדרו ומצבו ומעמדו:

י״גוהנה מאחר שאצלו יתברך כל הדרגין בהשוואה גמורה הנה הגם שמתמשך בהכלים בבחינת חכמה ובינה וחסד בבחינת דרגין אין בהמשכה זו שינוי כלל ולא שום הסתרה וכל השינויים הם מצד הכלים המסתירים האור לגבי הנבראים אבל לגביה יתברך אין חילוקי הדרגין חלוקים אצלו כלל וכמבואר לעילבמשל הנזכר לעיל:

י״דועוד זאת נוסף על המשל הנזכר לעיל כי במשל הנזכר לעיל מאדם הרי מהות הקטן נבדל ממהותו וחלוק ממנו נמצא כלים שלו שהוא החכמה איך להתמשך לדבר הקטן ממנו גורמים שינוי בחכמתו ומהות הצמצום בחכמת הקטן ממנו נעשה דבר נוסף בחכמת עצמותו מחמת שהוא דבר נבדל נמצא גם הכלים אשר מתצמצם בהם הם גורמים בו ריבוי ושינוי ומה גם שכלי מוחו שבהם נמשך חכמתו מנפשו הוא מובדל מערך נפשו כי זה הוא רוח וזה הוא בשר לכן נשתנה המשכתו בבחינת הרגשת חכמה אחרת בשינוי והוספה כו' אבל לגביה יתברך אשר הנבראים גם כן אינן דבר נבדל ממהותו יתברך וגם הכלי שהוא חכמתו יתברך אין נבדל ממהותו יתברך מאחר שאין זולתו וכמאמר הרמב"ם זכרונו לברכה שהוא היודע שהוא עצמות אורו יתברך והוא הידוע שהם הנבראים והוא המדע שהוא כלי חכמתו יתברך הכל הוא לבדו לכן אין מוסיפין בו ריבוי ושינוי כלל ואפילו בחינת כלים הם הכל בהשוואה גמורה אצלו יתברך ואין שינוי אצלו כלל אפילו בבחינת כלים ועל זה מבואר איהו וחיוהי וגרמוהי חד בלי שום שינוי כלל וכל השינויים שמהכלים הם רק לגבי הנבראים ולגבי הנבראים נקראים כלים אבל לגביה יתברך הכל שוה בלי השתנות כלל:

ט״ולכן מבואר באדרא רבא קדישא הוא זעיר אנפין הוא עתיקא בלי פרודא כלל אבל אורחין מתפרשין ומסטרא דילן שניין דהיינו בבחינת המשכה הנגלית בבחינת הנבראים שהם הכל בבחינת צמצום והסתר שהוא הכל מכחו יתברך המצמצם בבחינת הנבראים כמאמר כולם בחכמה עשית נקרא זה בחינת זעיר אנפין וכחו יתברך המהוום ומחיים ומקיימם בכל פרט המתמשך כאשר הוא בבחינת עצמותו יתברך נקרא בחינת אריך אנפין נמצא שאין החילוק כי אם מצד ההמשכה הנגלית אבל לא בעצם מהותו יתברך המתמשך בהם כי הוא מתמשך הכל בשוה אשר לכן אין חילוקם והבדלם כי אם בבחינת אנפין כי אנפין הם המגלים ההמשכה לזולתו כי באנפין הם הגילוי מכח נפשו לזולתו על ידי עינים וחוטמא ואוזן ופה שהם הכלים להמשכות פנימיות נפשו לזולתו:

ט״זכמו למשל ההבדל במלך בשר ודם בין הארתו והמשכתו לעבדיו בבחינת גדולת עצמו ובין הארתו והמשכתו לפי בחינת עבדיו המקבלים ממנו כי כאשר מצמצם השגחתו בהם אז דבורו עמם או המשכתו אליהם לפי ערכם וכאשר משגיח עליהם בערכו אז מדבר עמהם בערך בחינתו ומהותו ועצמותו כן הוא בכל בחינה וכן הוא בהארות פניו אליהם פעם מראה פנים בערכו ופעם מראה לפי ערכם וגם בבחינת ערכם פעם מראה בפנים צהובות ופעם בפנים של זעם וכל אלו החילוקים וההבדלים המה בבחינת הפנים אבל בבחינת המשכות עצמו המתמשך הכל הוא המשכת עצם חיותו בפנים הזו ובפנים הזו ואין הבדל ביניהם כי אם בהתגלות הפנים:

י״זכן הוא כביכול בנמשל שכל החילוקים וההבדלים הכל הוא בבחינת אנפין שהוא בחינת המשכתו לנבראים בזה יש אנפין רברבין ואנפין זוטרין דהיינו לפעמים נראה המשכתו בבחינת עצמותו יתברך שהם כוחות הפלאות שבכל נברא וכל הנפלאות שנעשים בכל רגע כמאמר הכתוב לעושה נפלאות גדולות לבדו שהם בחינת ניסים נסתרים שהם למעלה מן הטבע והשכל וכמו ניסים נגלים כמו קריעת ים סוף וכדומה וגם כח הטבע עצמו שהוא בחינת עשה פלא עשית פלא שהמשכה זו היא מבחינת עצמותו יתברך שהוא נקרא אריך אנפין והוא אנפין רברבין ובחינה שניה שהוא בחינת המשכתו על סדר הנבראים שיש בכל דבר המתגלה חכמה וכוונה לכל נברא אשר בכל נברא נמשך חכמה בחיותו והתקשרותו ותמונתו ומצבו ומעמדו ובסדר אשר סדרו הבורא יתברך הכל בחכמה לפי ערך הנברא המשכה זו נקרא זעיר אנפין ואנפין זוטרין שהוא לפי סדר הנבראים בבחינת השתלשלות כאשר יתבאר לקמן אם ירצה השם באריכות יותר:

י״חנמצא כל החילוקים הוא מצד ההמשכה בבחינת אנפין אבל בבחינת המשכות עצמותו יתברך המתמשך בהם בבחינת חיותם וקיומם אין חילוק והבדל ביניהם כלל כמבואר לעיל במשל ממלך בשר ודם אבל כבר הקדמתי כמה פעמים שאין לדמות ולהמשיל הקדוש ברוך הוא לבשר ודם חס ושלום אשר הוא מרגיש צמצומו והשתנותו מחמת שהדבר נבדל ממנו כנזכר לעיל אבל לגביה יתברך אינו נשתנה כלל אפילו בבחינת המשכתו לגבי הנבראים לכן באדרא רבה קדישא מבואר מסטרא דילן שניין מסטרא דילן דווקא דהיינו מצידינו כאשר נגלה אצלינו משתנים ההמשכות אבל לגביה יתברך הכל הוא המשכה אחת לבדה בלי שום שינוי כלל:

י״טובזה יובן שכל החילוקים המבוארים באדרא רבה קדישא בין אריך אנפין לזעיר אנפין הם הכל מצד הפנים דהיינו במצחא בעיינין בחוטמא ובדיקנא ובפומא אשר המה מצד פנים הנגלים אבל בשארי בחינות פנימיות ובבחינת כללות התמשכותם לא נתבאר שם שום חילוק כי בבחינת ההמשכה הנמשך אצלינו שהוא ההמשכה הנגלית לנו מכחו בעצמותו יתברך הוא עינא פקיחא דלא נאים תדיר דהיינו שהשגחתו יתברך בלי הפסק כלל על כל פרט ופרט בהתהוותו וקיומו כמו שכתוב גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם וכמו שכתוב את כל צעדי תספור: המבין אל כל מעשיהם כי כל הנבראים אין מסתירים אצלו כלל ומתמשך בהם בהשוואה גמורה:

כ׳אבל בזעיר אנפין דהיינו בבחינת המשכתו יתברך בבחינת צמצום הנבראים הוצרך להיות גבינין דמכסיין על עינא דהיינו להעלים עין מרשעים ומסטרא אחרא דהיינו שיהיה יכול להתגלות יש גמור ונפרד שהוא ההיפוך ממש וגם אצטריך נטורא דהיינו כי כל הנבראים שיהיו נתגלים בבחינת חילוקי דרגין צריכים נטורא שיהיה השגחתו עליהם במדה בבחינת כל נברא ולהעלים השגחתו בבחינת נברא זה להסתירו מבחינת נברא אחר דהיינו למשל השגחתו במלאכים אינו דומה להשגחתו בבני אדם כי שם נגלה עליהם ביותר וכן מבני אדם לחי ומחי לצומח כי אם היה משגיח עליהם בשוה היו הכל שוין במעלה לכן אצטריך נטורא שלא יהיה נמשך לכל דרגא יותר מערכו ופעמים הוא בבחינת שינה כמו שכתוב עורה למה תישן הוי"ה כי כאשר אין נגלה יחודו יתברך ואין נגלה כי אם בחינת כלים הנבראים לבדם נקרא בחינת שינה שהוא בחינת הסתרת השגחתו יתברך בבחינת התגלות הנבראים וכל זה הוא בבחינת השגחתו בבחינת הנבראים לגביהם אבל בבחינתו יתברך בבחינת כחו הנמשך מעצמותו ברוך הוא בבחינת פלא הנקרא אריך אנפין כל הדרגין הם אצלו בהשוואה גמורה ומשגיח בכל פרט ופרט בהשוואה גמורה כי אצלו יתברך הכל שווין נמצא הוא עינא פקיחא דלא נאים ולא אצטריך נטורא כלל כי אין דבר מסתיר לגביה כלל והבן זה.

כ״אוכן הוא בחוטמא שהוא המשכות חיים לכל הנבראים הוא מחד נוקבא חיין ומחד נוקבא חיין דחיין דהיינו חיות הנבראים לחיותם בבחינתם וחיות עצמם וחיין דחיין הם התאחדותם וקישורם וביטולם לעצמותו יתברך והכל הוא מכחו יתברך לכן אין בהמשכה זו שום התקמטות ושום חרון מאחר שאין זולתו יתברך והכל הוא בכחו יתברך בלי הסתר כלל ואין דבר זולתו וחוץ ממנו לא שייך בו בחינת קמטות וחרון ודי למבין. אבל בחינת חוטמא דזעיר אנפין הוא בחינת וירח הוי"ה כו' או להיפוך ויחר אפו כי זהו בבחינת המשכת חיות בבחינת לצמצם דייקא מסטרא דנבראים שם יש קמיטו בהמשכה זו מצד הנבראים וכן הוא במצחא אשר שם הוא גילוי הארת פנים המתחיל ממצחא התגלותו בבחינת הארת פנים בבחינת רצונו יתברך המתמשך לעולמות הוא בחינת רעוא דרעוין אבל במצחא דזעיר אנפין שהוא התגלות פניו בבחינת הנבראים שם הוא ההתגלות בבחינת הצמצומים בבחינת דקדוק ודין. וכמבואר באדרא רבה שמצחא דזעיר אנפין התגלותו הוא פקידותא דחייביא ^הגה"ה וכמו שמבואר באדרא זוטא מצחא דאתגליא בעתיקא קדישא רצון איקרי והנה הגם שאנו מכנים לכל הפרצוף של בחינת אריך אנפין רצון ובפירוש להגולגלתא בכלל וכמבואר בפנים היינו שלכל ההתמשכות מאתו יתברך אין לכנותו בשם אחר כי אם בשם רצון כמו למשל מבשר ודם כשנמשך לאיזה דבר הרי מוכרח להיות לו רצון וכוונה בדבר הגם שאין נגלה טעם להתמשכותו אף על פי כן מוכרח להיות לו רצון בדבר מצד שאנו רואים פעולת התמשכותו לדבר זה כן הוא בנמשל כביכול מצד בחינת המשכתו לנאצלים קורין להמשכה זו רצון כי מוכרח להיות לו רצון בהמשכה זו הגם שלא נגלה איך הוא הרצון ואיך שייך לייחס אליו יתברך בחינת רצון המורה על השתנות איזה דבר וכמבואר לעיל שאין שייך לומר על אין סוף יתברך רצון כו' אף על פי כן מצד המשכתו אשר הכל מכחו יתברך אשר האציל כל האצילות מוכרח להיות לו רצון אך איך הם אופני הרצון ואיך לייחס אליו יתברך רצון זהו לא ידיעא ולא מושג אצלינו ולכן אפילו בתחלת מחשבתו הקדומה קודם הצמצום נאמר גם כן כשעלה ברצונו הפשוט וגם בזוהר הקדוש מבואר כמה פעמים כד סליק ברעותא כו' וכד רעותא לעילא לעילא וכו' הגם שאין לתאר אליו יתברך רצון מצד פשיטותו וגם נקרא רצון מטעם להורות שבריאות העולמות היה בכוונה ורצון ולא במקרה חס ושלום אבל רצונו יתברך הוא בבחינת סתום מאד אבל במצחא נקרא גילוי רצונו יתברך ונקרא בלשון הזוהר רעווא כמו יהיו לרצון יעלה לרצון ורוצה הוי"ה את יריאיו דהיינו הארת פניו יתברך לתתאין וכמו למשל ממלך בשר ודם אשר התקשרותו לעבדיו ולפעולותיהם בודאי יש לו רצון להתקשרות זה אבל אינו מושג טעמו וחפצו בדבר כי אם בסתימו אבל כשמאיר פניו אליהם ומראה להם חפצו ורצונו אז נקרא גילוי רצונו. ומאין בא לו גילוי הרצון מטעם שעבדיו עושין רצונו ויש לו תענוג בזה מראה להם רצונו. והנה עצם חפצו ורצונו אינו מגלה להם כי אם בבחינת פנים בהארת פניו וכו'. כן הוא בנמשל בהבדל כמה הבדלות בענין התמשכותו יתברך בבחינת נאצלים ונבראים מוכרח להיות לו רצון כנזכר לעיל וידוע שלכל רצון קודם לו חפץ ותענוג המביאו לידי רצון זה: ותענוג זה וחפצו יתברך נקרא בשם עתיק יומין דהיינו שנעתק מבחינת יומין כי לא אתיידע כלל כמאמר רישא דלאו רישא כי איך לכנות אליו יתברך תענוג ושעשוע וחפץ בדבר מאחר שהוא פשוט בתכלית הפשיטות לכן לא ידיעא ולא מושג והתענוג נלקח מכח השוואתו יתברך מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בהשוואה גמורה אך איך הוא השוואתו יתברך ואיך נמצאו בכחו כל הדרגין זהו לא ידיעא ואינו מושג לנו כי אם מחמת שאנו רואים רצונו יתברך בבחינת המשכתו יתברך לנאצלים ממילא קדם לו חפץ ותענוג אבל לא אתיידע וגם רצונו יתברך לא ידיעא כלל ונקרא גולגלתא כמבואר בפנים שאין טעם לרצון וכשנשלם חפצו יתברך דהיינו על ידי מעשה התחתונים אשר לזה היה עיקר הכוונה להשעשוע כמאמר ישראל עלו במחשבה מאיר הארת פניו יתברך בבחינת נאצלים וגילוי זה נקרא מצחא כמו למשל שראשית ההתגלות שבאדם מגולגלתא הוא המצח והוא הראשית להכרת פניו ולמטה ממנו מתחילין העינים וחוטמא ופה והנה המצח הוא עצם כמו הגולגלתא אבל אף על פי כן מאיר בזה הארת פנים כמו כן כביכול בחינת גילוי רצונו יתברך לנאצלים ונבראים והארתו נקרא בשם מצח כי זהו ראשית התגלותו יתברך הגם שעצמותו יתברך לא נגלה כי אם היה מתגלה בבחינת עצמותו לא היה מקום לגילוי הנאצלים והנבראים לכן נקרא גילוי זה בבחינת אור פניו יתברך והוא בחינת עצם שאינו נגלה כי אם גילוי בלבד בבחינת הארה ושורש גילוי הזה הוא מבחינת חפצו הנקרא עתיק יומין כמבואר באדרא זוטא קדישא דהא רישא עילאה דאסתים לעילא דלא אתיידע פשיט חד טורנא יאה בסימא דאתכליל במצחא ובגין דאיהו רעווא דכל רעווין אתתקן במצחא כו' האי מצחא אקרי רצון כי בחינת עתיק יומין נקרא רעווא דכל רעווין שהוא מקור כל הרצונות מצד שלימותו יתברך וממנו נמשכים כל הרצונות של בחינת התמשכותו יתברך אבל בבחינת גילוי נקרא רעווא דרעוין סתם דהיינו גילוי חפצו ורצונו יתברך בבחינת כלל התמשכותו שנקרא בחינת רצונות כמבואר לעיל שכל התמשכותו נקרא רצונות וחד טורנא נקרא יסוד דעתיק דאתגליא במצחא דהיינו התקשרות תענוגו ושעשוע חפצו יתברך נגלה בבחינת עולמות כי אינו נגלה בעולמות כי אם התקשרות תענוגו וחפצו ורצונו וזה נגלה בבחינת מצח אבל בבחינת פנימיותו לא נתגלה לכן הוא ראשית לגילוי הפנים דהיינו התענוג הזה הוא ראשית המשכתו יתברך בבחינת אנפין לגלות פנימיותו לחוץ בבחינת עיינין דהיינו בבחינת השגחתו יתברך בתחתונים בבחינת עינא פקיחא ולהמשיך להנאצלים והנבראים חיין וחיין דחיין על ידי החוטמא ולגלות כוונתו יתברך על ידי בחינת פה והם עיקר הפנים המאירים בבחינת אריכא דאנפין לכל העולמות לכן בחינת מצח זה עיקר התגלותו הוא בדיקנא כמבואר באדרא רבה קדישא ובעץ חיים כי בבחינת מצחא הוא גילוי רצונו בלבד אבל בבחינת דיקנא שהם בחינת שערות דהיינו להתגלות בבחינות נאצלים ונבראים בבחינת התמשכות גמורה בבחינת כלים לאחדם כידוע שם הוא התגלותו בתיקון נוצר חסד שהוא בהיפוך אתוון רצון ונקרא מזלא ודי למבין והבן מאד: ומצחא דזעיר אנפין הוא בהיפוך כמו למשל ממלך בשר ודם כשמתמשך ומצוה לעבדיו לעשות דברו הלא נגלה גם כן בחינת גילוי רצונו אבל הוא בדקדוק ודין וכו' כמו כן כביכול בחינת זעיר אנפין הוא לצמצם בבחינת נבראים ובבחינת דרגין בבחינת יש הגם שלא נגלה ממהותו כלל שהוא בחינת סתים אף על פי כן נגלה ממנו רצון בבחינת גילוי כנזכר לעיל ומצחא דא נקרא פקידותא דחייביא דהיינו כשאינן עושין רצונו יתברך ואינם מיוחדים אליו בכל פרט ופרט אז גילוי רצונו יתברך אליהם בבחינת דקדוק ודין אבל כאשר מאיד בו מצחא דאריך דהיינו הארתו וגילוי עצמותו יתברך על ידי מעשי התחתונים נגלה בבחינת גילוי דזעיר אנפין שהוא בחינת מצחא גם כן הארת רצונו יתברך ואתבסם ודי למבין אבל כשהתחתונים אינם מטיבים מעשיהם חס ושלום אז אינו נגלה בעולמות כי אם מצחא דזעיר אנפין ומצחא דאריך אינו נגלה הגם שישנו במציאות כי כח גילוי רצונו מוכרח להיות תמיד בעולמות בכדי להתמשך אליהם אבל הוא באורח סתים מבחינת רצונו הקדום בבחינת נדבה אבל לא נגלה לתחתונים בבחינת התגלות אבל כשמטיבין מעשיהם אז מאיר אפילו בהתגלות: עד כאן הגה"הוכן בדיקנא דהיינו בבחינת המשכות רחמנות וחסד לנבראים כאשר הוא בבחינת עצמותו יתברך הוא רחמים גדולים בלי הסתרה ורב חסד ונושא עון לכן שערותיו לבנים בלי שום צמצום כלל ובדיקנא דזעיר אנפין שהוא התמשכותו יתברך לנבראים הוא בבחינת צמצומים ונקרא כגבור תקיף נצח קרביא לבטל היש בכל פרט ולעמוד נגד אויבים לכן הדיקנא שלו שערותיו שחורות וכאשר יתבאר לקמן בביאור אלו הבחינות:

כ״בוהנה מאחר שאין לתאר אליו יתברך רצון ומחשבה וחכמה ומדות אשר הם מורים על שינויים וריבויים והתחלקות ואנו רואים בכל הנבראים כוונה מיוחדת וחכמה ומדות ושהכל הוא ברצונו יתברך וכוונתו ואיך יתהוו שני הפכים כאלו אשר הוא יתברך מושלל מכל זה כמבואר לעיל באריכות אשר לזה באו רבותינו זכרונם לברכה וכל המקובלים ראשונים ואחרונים לבאר אופני הצמצום והשבירה והתיקון ובחינת האצילות ובחינת יחודו יתברך בהם להורות שאף על פי כן אין שינוי כלל ולא ריבוי והתחלקות כי אם הוא אחד קודם שנברא העולם ולאחר שנברא העולם בלי שום שינוי ופירוד כלל ואשר מצד עצמותו יתברך אין צמצום והסתר כלל לפניו ואין הנבראים גורמים חס ושלום שום שינוי ופירוד בעצמותו ובאורו יתברך הנגלה בהם בלי שום שינוי ופירוד כלל כי אם מסטרא דנבראים הם כל השינויים וכאשר יתבארו במקומם אם ירצה השם כל אלו הבחינות:

כ״גאבל מחמת שרצונו יתברך היה בבריאות עולמו בכדי להתגלות יחודו בנבראים דייקא מסטרא דלהון וכל הצמצומים בבחינת אורו יתברך שהוא הגילוי שיהיה נגלה בבחינת נבראים דייקא וכל האצילות שהם הכלים להסתיר האור לגבי הנבראים הכל הוא בשביל כוונה זאת ואשר לזה היה רצונו יתברך באצילות ובבריאות עולמות הגם שאצלו יתברך אינם נוגעים כל הנבראים להיות גורמים בעצמות אורו יתברך שום שינוי מאחר שאין זולתו כלל וכל הנבראים הם אין ואפס נגדו ואינם דבר זולת כלל כמבואר לעיל אשר על כן מצד בחינתו יתברך שהוא בבחינת גילוי עצמותו יתברך אין לומר ולהרהר בו חס ושלום שום פגם ותוספות וגרעון אשר זה מורה להתחלקות וריבויים ושינויים ושיש חס ושלום איזה דבר זולתו חס ושלום מלדבר ולהרהר בזה:

כ״דועל כן נקרא המשכתו יתברך לעולמות בשם רצון כי אין טעם לרצון כמו שתוק כך עלה במחשבה דהיינו דבר שאינו מושג על פי שכל אדרבה על פי השכל יחוייב ההיפוך כמו זו תורה וזו שכרה שאמר משה רבינו עליו השלום על רבי עקיבא אך מחמת שזהו אינו בערך שכל שהוא יתברך למעלה ממהות שכל לאין קץ לכן אין להרהר בזה כלל ככה כביכול גם כן בענין אצילות ובריאות עולמות בבחינת צמצום והסתר הנבראים מאחר שאין זולתו ואין דבר שחוץ ממנו וכולא אין ואפס נגדו וכוונתו יתברך בזה והתמשכותו יתברך בזה הוא היפוך השכל לכן המשכה זו נקרא רצונו יתברך שהוא מושלל מן השכל אך אף על פי כן מחמת שנמשך רצונו יתברך להאציל ולברוא העולמות ונמשך בכל הנאצלים ונבראים בשביל כן נקרא הרצון הזה כתר כמו כתר שהוא על גבי הראש דהיינו למעלה מראשו בבחינת הבדל ואף על פי כן הוא שייך לראשו ומכתירו ונקרא פלא:

כ״הולכן המשכות רצונו יתברך הוא ממוצע בין מאציל לנאצלים דהיינו בין שני הבחינות כי בבחינת מאציל הוא עצמותו יתברך אשר אין זולתו כו' אין לתאר בו שום כחות מתחלקים ושום התמשכות בעולם ושום צמצום והעלם וכוונה בעולם מאחר שהוא פשוט בתכלית הפשיטות כן ההמשכה שנמשך ממנו יתברך: נקרא בחינת מאציל ובחינת הנאצלים דהיינו כוונתו יתברך בבחינת כלים להסתיר בבחינת נבראים נקרא בחינת ראש לנאצלים הגם שבחינת המשכה זו הכל הוא לבדו יתברך ואין דבר זולתו כלל אף על פי כן מצד בחינת הנאצלים שיצאו לחילוק דרגין נקרא ראש להם ושני הבחינות הם שני הפכים מנגדים לכן המשכה זו מכחו אשר לא יושג בשכל בעולם איך יהיו שני הפכים כאלו אין לכנות המשכה זו כי אם בשם רצונו יתברך שלמעלה מן השכל ונקרא פלא ונקרא בחינת תוהו לפי שהוא בחינת פלא שמתהא את בני אדם ובחינה זו שהיא רצונו יתברך הוא ממוצע בין בחינת מאציל ובין בחינת נאצלים שהם הצמצום לגבי נבראים והתאחדות שני הבחינות הנזכרים לעיל שהוא בחינת המאציל לנאצלים הכל הוא על ידי רצונו יתברך בבחינת פלא המייחדם לאחדים ולכן יש בבחינת המשכתו יתברך הנקרא אריך אנפין שני הבחינות בחינת מאציל ובחינת נאצלים דהיינו בחינת מאציל שאין זולתו כלל ובחינת נאצלים שהוא בחינת המשכתו יתברך לבחינת נבראים דייקא וכל הנבראים הם בכח הרצון הזה וכלולים בו אך ברצון הזה מאחר שהוא המשכת עצמותו יתברך הרי כל הדרגין הם אצלו יתברך בהשוואה גמורה ואין מעלים לפניו יתברך וכל כוחות הדרגין כלולים ובטלים במציאות לגמרי ואף על פי כן יש בהמשכה זו כל פרטי כחות הנבראים מצד כחו הפלא אבל אינם בבחינת נגלה כלל לכן נקרא אין שכל פרטי הדרגין הם בכח המשכה זו אך אם תבקשם הם אין כמבואר לעיל:

כ״ווכל זה הוא בבחינת נאצלים אבל בבחינתו בבחינת המאציל אין לתאר כלל הדרגין בעצם המאציל ברוך הוא לכן בחינתו שמבחינת מאציל נקרא עתיק יומין דהיינו שנעתק מבחינת יומין שהם בחינות המדות שהם חילוקי הדרגין ובחינת רצון זה שמצד הנאצלים נקרא כתר ואריך אנפין ופלא כמו שיתבאר לקמן אם ירצה השם:

כ״זוהנה בחינת המשכה זו שהוא מבחינת הנאצלים וראש להם יש בו גם כן שני בחינות אחד איך שכל הדרגין הם מצד עצמותו יתברך שהם בהשוואה גמורה אצלו וכל הפרטים הם בכח המשכה זו אך שהם בחינת אין כנזכר לעיל כמו שהם לגביה ויש גם כן בבחינת רצון זה לצמצם ולהסתיר לגבי הנבראים שיהיו נראים בעלי גבול ותכלית שלזה היה עיקר הכוונה כנזכר לעיל לכן נתחלק בחינה זה לשני בחינות דהיינו בחינה ראשונה נקרא אריך אנפין ובחינה שניה נקרא זעיר אנפין דהיינו בחינה ראשונה שהוא המשכתו יתברך המתמשך בכל פרטי הדרגין כאשר הם מצד כחו יתברך שהכל שוה לפניו יתברך וכחשיכה כאורה באין הסתר כלל נקרא אריך אנפין לכן כל בחינותיו הוא בבחינת אריכא דאנפין באין הסתר כלל בעיינין בחוטמא כו' ובחינה שניה שהוא בחינת רצונו יתברך לצמצם בבחינת נבראים נקרא זעיר אנפין לכן הוא זעיר אנפין הוא עתיקא שאצלו יתברך הכל כוונה אחת ורצון אחד וכח אחד מאחר שאין זולתו אך בבחינת המשכתו בבחינת עולמות נתחלקו שבבחינת המשכה זו יש בה שני בחינות כנזכר לעיל:

כ״חוהנה כמו ששני הבחינות מתחלקים בבחינת אריך אנפין וזעיר אנפין כן בבחינת אריך אנפין לבדו נמצאו שני אופנים הנזכרים לעיל ונחלקו לשני בחינות דהיינו כתרא שהוא גלגלתא ומוחא: גלגלתא הוא כחו הנמשך מצד עצמותו ומוחא דביה הוא ערכו יתברך אשר העריך וסידר לסדר אופני סדר התמשכותו בבחינת נבראים שהם הכל על פי חכמה וכוונה מיוחדת לכל נברא והתנהגותם הכל על פי חכמה וכל הסתרות האור והצמצום הם הכל על פי חכמה והוא ראשית להם וחכמה זו הוא הכל בבחינת רצון הזה אשר כלולים בו כל הכחות הנבראים כי לכל רצון יש חכמה סתימאה ומכוון שברצון אך הוא סתים וכמו למשל בהבדל מאדם שראשית המשכתו לאיזה דבר הוא למעלה מן השכל וכאשר בא לידי גילוי הרצון הזה שבשכל אז נגלה על פי טעם והשכלה והבנה אבל בעת גילוי השכל יבא לו הדבר מקדמות השכל אבל אף על פי כן מוכרח להיות בראשית ההתגלות מכוון וחכמה אך הוא סתים ודי למבין כן הוא כביכול ברצונו יתברך שהוא למעלה מן השכל כנזכר לעיל מוכרח להיות בהרצון הנזכר לעיל חכמה ומכוון לכל פרט אך הוא סתים:

כ״טובחינה ראשונה שהוא רצונו יתברך בעצמותו שהוא עלה במחשבה ואין טעם לרצון כמבואר לעיל ובזה כלולים כל בחינות הנאצלים בבחינת מאציל כנזכר לעיל נקרא גלגלתא לכן הוא בחינת עצם שאינו נגלה ממנו כלום כך אין השגה בו איך היה כוונה אצלו יתברך:

ל׳ובחינה שניה שברצון שהוא בחינת התגלות הנבראים בבחינתם וסדרם וערכם ומעמדם וצמצום אורו בהם מסטרא דלהון אשר הכל כלולים ברצון הזה נקרא חכמה סתימאה אך באמת אינה חכמה כלל ואין לקראה בשם חכמה כי זהו הכל מכחו יתברך שהוא אינו בערך חכמה אך מצד שנכלל ברצון הזה כל סדר וצמצום והכל נובעים מרצון הזה נקרא חכמה אבל היא סתימא דלא אתפתחא כלל לכן ממנו נובעים כל תיקוני זעיר אנפין שהם בחינת חכמה ומדות הנגלים שהם הכלים לצמצם ולהסתיר לגבי הנבראים על ידי שערות הראש והדיקנא לכן בחכמה סתימאה זו הוא שורש קו המדה כי משם הוא בחינת המדידה לכל נברא המתגלים על ידי מדות וכלים דזעיר אנפין ודי בזה:

ל״אולכן מבואר באדרא זוטא קדישא תלת רישין אתגליפו דא לגו מן דא ודא לעילא מן דא דהיינו ראשית ומקור שממנו נמשכו כל הנאצלים שמבחינת מאציל נקרא עתיק יומין ורישא דלאו רישא ולא אתיידע מה בההוא רישא כי מצד בחינת המאציל ברוך הוא אין לייחס שום חילוקי נבראים כלל כנזכר לעיל אך אף על פי כן מחמת שנמשך מעצמותו יתברך נקרא רישא אבל הוא לאו רישא: ובחינת הרצון שמצד הנאצלים דהיינו רצונו יתברך המתמשך בכדי לגלות בכל הדרגין בחינתו כביכול נקרא רישא תניינא שהוא גלגלתא שאינו מושג איך יהיה הרצון בו ואין טעם לרצון: ורישא תליתאה הוא בחינת סדר וצמצום הנבראים הכלולים ברצון הזה כנזכר לעיל הנקרא חכמה סתימאה: אבל כד תסתכל בהון כולא הוא בחינה אחת שהוא כח עצמותו שאינו בבחינת השגה כלל והכל הוא עצמותו אשר אין אצלו שום שינוי כלל בין מאציל לנאצלים כי יוצר הכל הוא בעצמותו יתברך:

ל״בומה שמחלקין אותם לשלשה בחינות הוא מצד ההמשכה הנמשך מהם אבל בבחינתו יתברך בעצמותו הכל אחד דהיינו רצונו יתברך לעולמות שהוא שלא בבחינת השגה וידיעה כלל ושלא נשתנה בהמשכתו כלל ושכל הנבראים נפעלו הכל ברצונו יתברך באחדות הפשוט וכל בחינת יחוד הדרגין הוא הכל על ידי רצונו יתברך המאחד הכל ומכחו יתברך נאצלו כל הנאצלים ונבראו כל הנבראים בלי שום שינוי כלל.

ל״גוהנה עיקר אצילות הדרגין נקרא בשם זעיר אנפין ונוקבא דהיינו כל צמצום כחות הנבראים כאשר הם בכחו יתברך המצמצמם בבחינת חילוקי הנבראים בבחינת כלים נקרא בשם זעיר אנפין ובחינת הצמצום של הנבראים הנגלים בבחינתם נקרא בשם נוקבא ומלכות. אך הגם שכל כחות הנבראים וצמצומם הם בכחו יתברך אף על פי כן הם ביחודא חד בלי שום שינוי ופירוד כלל חס ושלום ואיהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון וגם מדת הצמצום לגלות לגבי הנבראים הם גם כן כלולים בכחו יתברך באין שינוי כמו שכתוב אני הוי"ה הוא שמי רק בבחינת המשכתו לנבראים נקרא זעיר אנפין יחודא עילאה והתגלות יחודו בבחינת נבראים נקרא שכינה ויחודא תתאה ומדת מלכותו יתברך וכמו שמבואר במקום אחר:

ל״דוהנה כל עבודתינו לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה מסטרא דילן דהיינו לגלות יחודו יתברך אפילו בתחתונים והוא על ידי קריאת שמע להתבונן ביחודא עלאה כאשר הם מיוחדים בכחו יתברך ולייחדם ביחודא תתאה כגוונא דלעילא דהיינו להתבונן אפילו בבחינת מלכותו המסתתרת בבריאה יצירה עשיה הכל אין דבר זולתו להיות בחינת נפרד ומחמת זה יהיה הביטול בבחינת מסירות נפש כידוע וכמו שיתבאר במקום אחר אם ירצה השם.

ל״הוהנה כאשר נעשה היחוד בתחתונים על ידי קריאת שמע ותפלה ועל ידי תורה ומצות דהיינו לייחד הכל אפילו בבחינת בריאה נקרא עושים רצונו של מקום דהיינו שאפילו בבחינת כלים שהם המסתירים אורו יתברך לגבי הנבראים מאיר בהם רצונו יתברך שהוא מייחדם ביחוד עצום כאשר הוא לגביה יתברך אשר אין צמצום מעלים לפניו כנזכר לעיל נמצא אפילו בבחינת כחו וכוונתו יתברך שבבחינת כלים נתגלה כח השוואתו יתברך ובזה הוא מוסיף אורות בכלים דהיינו בבחינת ההסתרה הנעשה על ידי כלים דזעיר אנפין וכלים דמלכות ויש עליה לכח הצמצום שבבחינת עולמות ובבחינת הכלים נקרא עליה ותוספות אבל לא שיהיה אצלו יתברך איזה תוספות וגרעון כי אם בהכלים דהיינו בבחינת כוונתו יתברך בבחינת כלים כדי להתגלות יחודו יתברך בתחתונים מסטרא דלהון דהיינו בבחינת אצילות הכלים וכשחס ושלום אינן עושין רצונו של מקום אזי כביכול אין מאיר רצונו יתברך בבחינת כוונות בריאות עולמו על ידי הכלים להסתרה שבבריאה בכרי שיהיה התגלות יחודו יתברך בהם ואז אין מאיר רצונו יתברך בהכלים ואינו נגלה יחודו יתברך בבחינת נבראים שהם הכלים המסתירים ואינו נגלה כי אם בחינת הכלים ואינו נגלה בהם ועל ידיהם גילוי רצונו יתברך:

ל״ווכל זה הוא מצד הבריאה בבחינת כוונה זו אבל בעצמותו יתברך הרי אין הכלים תופסים כלל אצלו יתברך להיות בבחינת השתנות חס ושלום על ידם כי איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון ממש רק בכוונה זו שהוא בבחינת בריאות עולמו בזה הוא הפגם לכן כל הפגמים הם בזעיר ונוקבין דהיינו בבחינת המשכתם לנבראים שם מגיע הפגם בבחינת ההמשכה אשר הוא בחינת זעיר ונוקבין שהוא בחינת צמצום לגבי נבראים והכל הוא מסטרא דילן אבל לגביה יתברך הרי אין צמצום כלל לגביה:

ל״זולכן מבואר באדרא רבה קדישא שענין החילוקים שבין אריך אנפין לזעיר אנפין הוא בבחינת חילוקי התמשכותם אשר המשכה זו היא אריכא דאנפין וזו היא בזעיר אנפין אבל כשמאירין זה בזה הם נערכין בבחינה אחת כמבואר שם האי עתיקא דעתיקין אתקרי אריכא דאנפין וההוא דלבר אתקרי זעיר אנפין לקבליה דעתיקא וכו' וזעיר אנפין כד אסתכל להאי כולא דלתתא אתתקן ואנפוי מתפשטין ואריכין בההוא זמנא וכן מבואר שם בכל פרטי אברים בעיינין ובחוטמא ובמצחא אשר עיינוי דזעיר אנפין מסתחיין בחיוורא דעיינין דאריך אנפין וחוטמא אתבסם וכו' עיין שם באדרא רבא:

ל״חכי מבואר לעיל שבחינת אריך אנפין הוא כחו יתברך המתמשך לתתאין מבחינת עצמותו יתברך ובחינת זעיר אנפין הוא כחו יתברך המתפשט לנבראים לצמצם על ידי הכלים בבחינת סטרא דלהון שיהיה דוקא בבחינת צמצום: והנה כאשר נראים בבחינת נפרד דהיינו כשאין התחתונים גורמים היחוד על ידי עבודתם אזי אינו מאיר המשכת עצמותו יתברך בהם שהוא השוואתו יתברך ואז נקרא המשכה זו זעיר אנפין ולכן עיינין דיליה סומקין ומצחא דיליה פקידותא דחייביא וחוטמא דיליה בחינת חרון וקמיטו ורוגזא אבל כאשר מייחדים על ידי עבודתם אפילו בבחינת צמצום בבחינתם אז מאיר בהמשכה זו גם כן כח השואתו יתברך ואז מאירין שני בחינות המשכות זה בזה ונעשו לאחדים ונעשו פניו אריכין כמותו אפילו בבחינת נבראים ועיינין דיליה אסתחיין וחוטמא אתבסם וכו' דהיינו שנתגלה כח השוואתו יתברך בכל הדרגין בבחינת יחוד גמור ונעשו לאחדים ובהיפוך חס ושלום אז אינו נגלה יחודו יתברך ואזי נראים לנפרדים:

ל״טוכל זה הוא בבחינת המשכתו יתברך אבל אצלו יתברך כאשר הוא לגביה הכל שוין אבל בבחינת הכלים שבהם היה עיקר כוונות בריאות העולמות נעשה פגם בכוונה זו ועל זה נאמר וישמע הוי"ה ויחר אפו אפו דייקא כי אפו הוא בחינת המשכה לתחתונים בזה הוא ויחר אבל לא בבחינת עצמותו יתברך המתמשך וככה הוא בחינת וירע בעיני הוי"ה אשר עשה בעיני דייקא שהוא בחינת המשכתו בתחתונים כמבואר לעיל שנקרא הכל מצד בחינת התחתונים וכמו צור ילדך תשי חלשת חילא דלעילא שהוא כחו יתברך המתמשך בבחינת צמצום הנבראים שלזה היתה הכוונה וכשמטיבין מעשיהם אזי פקיחותא דעיינין לטובה כמו שכתוב והטוב בעיניך עשיתי פקח הוי"ה עיניך וראה וכדומה לזה באודנין וישמע הוי"ה את צעקתם ובחוטמא וירח הוי"ה את ריח הניחוח אתבסמותא הכל הוא בבחינת המשכה ואז מאיר אריך בזעיר אנפין דהיינו שנתגלה בזה רצונו יתברך שהוא בחינת המשכת עצמותו ואז מתבסמין כל מארי דדינין וניתוסף אורות בכלים אפילו בבחינת הצמצום:

מ׳וכן שערות דאריך אנפין הנמשך מהגלגלתא שהם למיגד מרישיה לרישא דזעיר אנפין שהם המשכות הנמשכים ממוחא סתימאה דיליה דהיינו להתמשך בבחינת חכמה דזעיר אנפין שהוא בחינת החכמה שבבחינת נבראים אשר בהם הם מתנהגים הכל על פי חכמה וכוונה שבכל נברא וסדרם והנהגתם ומצבם וערכם אשר ערכם הבורא יתברך כמבואר לעיל אשר הכל הוא בחכמה הכל ממנו יתברך בעצמותו אך מאחר שאין להעריך בחינת חכמה אצל עצמותו יתברך מחמת כח השואתו בכל דבר בהשוואה גמורה ואין זולתו כלל וכל הדרגין הם בכחו השוה בתכלית היחוד בלי שום התחלקות כלל נקרא חכמה סתימאה דהיינו הגם שהכוונה הכל מכחו ועצמותו המתמשך בהם אבל היא סתימאה דלא אתפתחא כלל ולא נתחלקה לשלשה מוחין דהיינו חכמה בינה דעת כי אינו בבחינת הבנה והשגה וידיעה כלל:

מ״אלכן כל חכמת הזעיר אנפין שהוא לצמצם בבחינת חילוקי הדרגין נמשך הכל מחכמה הנזכר לעיל ומחמת שלא נתנה להעריך אותה בשם נקרא ההמשכה בבחינת שערות כמו השערה שנמשכת מהמוח ואינה ערך להמוח כך כל החכמה הנמשך מעצמותו יתברך הם בערך שערות לגבי המוח אך הגם שנמשכו לחכמת הנבראים לא נשתנו כלל להמשכה אחרת כי אם בבחינת זעיר אנפין שהוא לצמצם לנבראים משם נמשכו הצמצומים לכן שערותיו לבנים ושעיעין וכלהו בשיקולא לא נפיק דא מן דא דהיינו גם אחר התמשכותם לא נשתנו למהות אחר וכל ההמשכות הם בשיקולא חד הגם שכל שערה ושערה מורה על בחינת המשכת פרט בפני עצמו אף על פי כן הם בשיקולא בבחינת השואה שמחמת כחו יתברך השוה כל הדרגין המה בהשואה גמורה ולכל אחד ואחד השוואתו מיוחדת בפני עצמו כמו למשל מבשר ודם כל שהוא חכם יותר מתמשך לדבר קטן יותר ומבדיל בין מהות למהות בכל פרט ופרט כי מצד התגלות חכמתו מעצמיות נפשו אשר שמה נאחדים כל הפרטים לכח אחד ולכל מהות כוונה מיוחדת בפרט ולא מתערבין דרגין ואף על פי כן המה כח מיוחד:

מ״בוכמו למשל ממלך בשר ודם אשר מצד גדולתו הרי השרים והעבדים המה שוים אצלו ונערכים בערך אחד ורצונו הנמשך בהם הכל בהשוואה הרצון שלו לשריו ועבדיו והכוונה בהם שוה מחמת שלגבי עצמיות גדולתו הם נערכים בערך אחד ובכוונה אחת אבל בהתמשכותו להם אינם נערכים בערך אחד ונתגלה לכל אחד ואחד כפי מעלתו לשרים כפי מעלתם ולעבדים כפי ערכם וגם לכל שר ושר בפני עצמו לפום דרגיה בחילוק דרגין וכן לכל עבד ועבד:

מ״גכן הוא בנמשל כי בבחינת המשכות עצמותו יתברך הוא אריך אנפין אשר הכל בטלים אליו יתברך ואין חוץ ממנו וכל בחינת הדרגין נערכים אצלו יתברך בערך אחד ומתמשך אליהם בהשוואה גמורה לכן כולא בשיקולא ולא נפיק דא מן דא כו':

מ״דאבל בבחינת זעיר אנפין שהוא המשכתו יתברך בבחינת עולמות אז מתגלה המשכתו יתברך לכל העולמות והדרגין בבחינות נבדלות במעלה כמשל הנזכר לעיל לכן אינם בשיקולא כי המשכתו בבחינתם אינה שוה כנזכר לעיל גם מסתבכין דא ברא כי השר צריך להעבד והעבד צריך להשר וכן כל שר לשר חבירו מעורבין במלאכתן וכן בבחינת דרגין כל אחד מתערב בדרגא דגבוה מיניה או דנמוך מיניה ודי למבין:

מ״הכמו כן כביכול בבחינת חכמה סתימאה אשר אצלו יתברך שווין כל הדרגין ולכל דרגא פרט מיוחד וכוונה מיוחדת וכח מיוחד וכמו שכתוב ודרך לחזיז קולות לכל קול בראתי שביל בפני עצמו מחמת כחו השוה בכל הדרגין ואצלו יתברך כל הדרגין בהשוואה ובכוונה מיוחדת ואף על פי כן המה בשיקולא חדא מחמת כחו הפלא אבל בזעיר אנפין שערותיו שחורות ומסתבכין דא בדא כי בחינת זעיר אנפין הוא לצמצם ולהסתיר כל פרט לגבי הנבראים ולפי בחינת הנבראים לא נתראו כוונות כל אחד ואחד ופרט כל אחד ואחד בשרשו ובהבדלו ונאחדים זה בזה בכדי לאחד הדרגין ולקשרם זה עם זה ומשתלבין דא בדא לכן שערותיו הם המשכתו שנמשך בהם שחורות דהיינו הצמצום לנבראים ולא שעיעין כי באריך אנפין הם שעיעין דהיינו רכיכין למיגד ממוחא למוחא בלי שום הסתרה כלל אבל בזעיר אנפין מוכרח לצמצם ולא לגלות כי אם בבחינת הסתר ודין כו' וגם מסתבכין דהיינו שהדרגין מתערבין דא עם דא כנזכר לעיל לכן בבחינת ההמשכה שהיא לגבי הנבראים בזה נשתנו זה מזה אבל בבחינת עצמותו המתמשך בכל הנבראים הוא זעיר אנפין הוא עתיקא בלי שינוי כלל מאחר שאין דבר נבדל מאתו יתברך לכן אינו מדבר כי אם בבחינת אנפין:

מ״ווהנה הגם שמחלק בבחינת חכמה שהוא בחינת פנימיות בין חכמה דאריך אנפין לחכמה דזעיר אנפין הוא מטעם הידוע ממה שכתוב חכמת אדם תאיר פניו כי לפי ערך חכמתו כן הם פניו שהוא המשכתו לכן מחמת שחכמה שבאריך אנפין היא סתימא ולא אתפלגא כלל לידיעה והבנה מחמת שהיא מעצמותו יתברך שאינו בערך השגה והכל נכלל בחכמתו בהתכללות עצום שלא בבחינת התחלקות כלל כן הוא ההמשכה שנמשך מאתו בלי שום התחלקות כלל ובזעיר אנפין שהוא לצמצם ולהסתיר לנבראים בערכם ובחינתם שהוא הכל על פי חכמה והבנה לכן מוחא דיליה אתפליג לתלת לכן כל הנמשך מחכמה זו הכל הוא בבחינת צמצום והסתר לגבי הנבראים אבל באמת הם הכל אחד:

מ״זכמבואר באדרא רבה קדישא כד נגיד ממוחא סתימאה דאריך אנפין למוחא דזעיר אנפין באינון נימין כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעבידו חד מוחא בגין דלית קיומא למוחא תתאה אלא בקיומא דמוחא עילאה וכד נגיד כו' כתיב תתן קולה חד דייק כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין דהיינו שבאמת הכל הוא המשכה אחת. אך לבר שהוא בבחינת חיצוניות הנגלה נראה כאלו הם תרין מוחין שהוא בבחינת הנבראים מסטרא דלהון נראים לתרין מוחין אבל באמת לית קיומא למוחא תתאה אלא במוחא עילאה כי הוא הכל מכחו יתברך לכן כד מתחבראן דהיינו שמתגלה המשכת עצמותו בנבראים על ידי בחינת עבודה כמו שיתבאר לקמן אזי כתיב תתן קולה חד והבן:

מ״חלכן הוצרך להביא החילוקים גם בענין אברים הפנימים שהוא חכמה אבל בכלל התמשכותם שהוא נקרא גופא דאריך אנפין שהם התמשכות הכוללים בבחינת אצילות וגם בבחינת פנימיותם אין חילוק כלל כי אם באברים החיצונים: והנה גם הזרועות הם בחינת אברים החיצונים כי המה פעולות והמשכות הפנימיות כי על ידם הוא מוציא ומביא כל ההצטרכות לכן גם בבחינת זרועות יש חילוק והבדל כי בזעיר אנפין נקרא יד הוי"ה ובאריך אנפין נקרא יד הגדולה יד החזקה יד הרמה כי יד נקרא כח המתגלה בבחינת עשיה וכמו למשל מבשר ודם שכל העשיה הוא בידים ובהם הוא עושה כל הכלים ובהם נגלה כל כחו וגבורתו בנשיאת המשא ביד או בשארי גבורות כן כחו יתברך המתגלה בעשיה יש בהם שני בחינות כי כאשר התנהגות העשיה הוא על פי חכמה וחסד הנגלה בבחינת הנבראים כפי סדר ההנהגה הנמשך בנבראים בבחינת השתלשלותם נקרא יד הוי"ה שהוא בחינת התהוות העולמות בבחינת יש הנגלה לגבי הנבראים והוא בחינת זעיר אנפין וכאשר נגלה פלאות הבורא שהוא למעלה מערך חכמה כי אם בבחינת פלא כמו קריעת ים סוף או כמו ניסים הנסתרים וכמבואר לעיל וכמו מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וכו' שהוא למעלה מבחינת סדר הנבראים נקרא יד הגדולה דהיינו שהוא מכח הנמשך מעצמותו יתברך שהוא בבחינת פלא וכמו שכתוב וירא ישראל את היד הגדולה וכו' וכדומה לזה וכל זה הכל מצד ההמשכה בנבראים נקרא הבדל זה בין שתי הידות:

מ״טוהנה הגם שיש הבדל גם כן בין זרועות דאריך לזעיר אנפין אף על פי כן לא נזכר באדרא רבא החילוקים והטעם הוא שכל גופו וזרועותיו דאריך אנפין באים מלובשים בפרצופים שלמטה הימנו ולא נגלה ממנו אלא ראשו כמבואר בעץ חיים: והביאור לזה הנה הגם שכחו הנגלה בבחינת נסים ופלא הוא מכח עצמותו יתברך שלמעלה מבחינת כלים אף על פי כן הכל נתלבש בכלי כמו קריעת ים סוף הגם שהיה בהם שינוי הטבע אף על פי כן לא נגלה בזה כח עצמותו יתברך בלי הסתרה והלבשה כאשר הוא באמיתיותו יתברך אשר אין זולתו כלל כי אם שנגלה כחו הפלא בהשתנות בחינת המים שנגרים במורד נצבו כמו נד. אך אף על פי כן התגלותו שהוא כחו הפלא הוא מתלבש במים או כמו החומץ שידלוק הנה גילוי הפלא הוא בחומץ שאין טבעו שידלוק והיה בו שינוי הטבע שדלק אך אף על פי כן החומץ והמים הוא כלי להתגלות הנס והכלים המה מבחינת הזעיר אנפין שהוא כח הסתרתו וכחו הפלא מלובש בהם ונתגלה על ידי הכלים אבל אם היה התגלות כח עצמותו יתברך בלי התלבשות כלל היו בטלים כל הכלים במציאות לגמרי ולעתיד לבא יתגלה בגילוי גמור כמאמר הכתוב חשף הוי"ה את זרוע קדשו דהיינו התגלות פלאותיו יתברך שלא בבחינת הלבשה לכן זרועות דאריך דהיינו כחו יתברך הנמשך מבחינת עצמותו מלובש בזעיר אנפין שהוא בחינת הסתר הכלים ^הגה"ה והנה הגם שמבואר בעץ חיים שאבא ואמא מלבישין זרועות דאריך כן הוא כי אבא ואמא הם החכמה ובינה הנמשכים בנבראים שלא בבחינת צמצום הנבראים וחכמה ובינה דזעיר אנפין נקרא חכמה הנמשך בטבע וסדר הנבראים לכן אבא ואמא נובעים ממוחא סתימאה דאריך ונחשבים בכלל אריך והנה ידוע שכל ההתנהגות הנגלה בעולמות הם הכל על פי חכמה שהיא ראשית כידוע וכאשר ההנהגה הוא על פי החכמה של סדר האצילות שהוא בחינת כלים כנזכר לעיל נקרא חכמה ובינה דזעיר אנפין אבל כשנתגלה בחכמה שלא על פי סדר הנבראים ולמעלה מהם נקרא המשכה זו בחינת אבא ואמא לכן אורייתא מחכמה שהוא אבא נפקת כי התורה היא בחכמה שלמעלה משכל הנבראים ואף על פי כן נמשכת בחכמה וטעם וכן בכל הדברים שנתגלה חכמה שלמעלה מהטבע הכל הוא מבחינת אבא ואמא אך הכל הוא בבחינת התנהגות בבחינת כלים דזעיר אנפין שהוא בבחינת התגלות הנבראים לכן הם מלבישים זרועות דאריך שהם למעלה מן הטבע והם מלובשים בזעיר אנפין שהוא בחינת כלים כנזכר לעיל ולכן באבא ואמא הנזכר לעיל תלוי כל הקטנות והגדלות דזעיר אנפין דהיינו כאשר נעשה לו מוחין התנהגות העולם הוא גם כן ביחוד עצום ודי למבין בזה בעומק:

נ׳ובבחינת גוף ורגלי אריך המלובשים בזעיר אנפין יש עוד שינוי אפילו מבחינת הלבשת זרועות דאריך אנפין הנזכר לעיל היות שמבואר בעץ חיים שרגלי כל הפרצופים כולם מבחינת אריך אנפין עד בחינת נוקבא דאצילות מסתיימין הכל בשוה בקרקע דאצילות ואין נגלה מהם כלום בבריאה יצירה עשיה מה שאין כן שאר אברים נגלים בבחינת חילוק והבדל בינם אפילו בבריאה יצירה עשיה הן בעיינין הן בחוטמא הן בזרועות כמבואר לעיל:

נ״אויובן זה ממשל אברים של אדם אשר שמוש פעולות הרגליים משתנים משאר שימושי ופעולות אברי הגוף כי כל אברי הגוף יכולים לפעול בשימושם אפילו שלא במקום עמידתו של האדם כמו בעיינין יכול לראות אפילו ברחוק ממנו או חוטמא להריח או אודנין לשמוע מחוץ למקומו וכן ידים יכול על ידיהם להוציא חפץ ממקומו לחוץ ממקומו או להביא מחוצה לו אל מקומו ובזה תלוי החילוקים למשל מי שכלי הראיה שלו זכים יכול להביט יותר למרחוק ממי שאין חוש הראיה שלו זכה כל כך וכן בחוש השמיעה יש הבדל בין מי שחוש השמיעה שלו חזק למי שאין חושו חזק וכן בחוש הריח וכן בידים יש חילוק בין מי שידיו קצרות למי שידיו ארוכות כי בידים ארוכות יכול להביא כל דבר חפץ מרחוק יותר או להוציא למרחוק יותר כנזכר לעיל:

נ״באבל בחינת הרגליים כל שימוש פעולתם הם רק להלוך ממקום למקום נמצא בשהוא מושיט רגליו למקום אחר בהילוך מוברח להיות כל גופו במקום אחר ובזה אין הבדל בין גדול לקטן כי כולם מוכרחים לזוז ממקומם כן הוא בנמשל כביבול היות ידוע ומבואר לעיל החילוק שבין בחינת אצילות לבחינת בריאה יצירה עשיה כי באצילות הם כל הדרגין וכל פרטי חילוקי הנבראים כמו שהם לגביה יתברך שהם מיוחדים ביחוד גמור בלי שום השתנות כלל ובבחינת אצילות כל הפרצופים הם הכל אחד אריך וזעיר אנפין ונוקבא מאחר שלא שני כלל ממהותו יתברך כמו שכתוב אני הוי"ה לא שניתי וכמבואר לעיל בארוכה וכל השינויים הנמצאים בהם הוא מצד התמשכותם בבחינת בריאה אשר ההתמשכות בבחינת אריך אנפין יכול להתמשך יותר למרחוק אפילו בבחינת הסתר גמור מצד כחו הפלא כו' אבל בחינת זעיר אנפין אין התמשכותו כי אם בבחינת דרגין לאחדם כנזכר לעיל וכן כל אברי ההמשכה דהיינו בחינת זרועות בבחינת אריך אנפין נקרא יד הגדולה:

נ״גדהיינו כמו למשל מי שידו ארוכה וגדולה יכול להשיג חפצו אפילו מרחוק כמו כן כביכול מחמת כחו הפלא יכול להתגלות אפילו בבחינת יש גמור לשנותו מטבעו אבל בחינת יד דזעיר אנפין הנקרא יד הוי"ה אינו כי אם בבחינת סדר הנבראים אשר סדרם הבורא וכל פעולות אבריהם והתמשכותם בבחינתם הן דאריך אנפין והן רזעיר אנפין הכל הוא בבריאה יצירה עשיה דוקא אבל עם כל זה עיקר מהותם לא נתגלה בבריאה יצירה עשיה כי אם היו מתגלים אזי היה ביטול היש לגמרי ועיקר מקומם הוא באצילות רק פעולתם והמשכתם נמשכים בבריאה יצירה עשיה דהיינו חוץ למקומם בבחינת בריאה יצירה עשיה שהם נקראים חוצות:

נ״דאבל בחינת רגליהם הוא מקום מצבם ומעמדם אשר הם קיום כל כוחות הדרגין ופרטי חילוקי הנבראים וקיומם של כל פרט אשר הם הכל מכחו יתברך ועליהם נשען כל הפרצוף דהיינו חכמה בינה דעת שלהם וזרועותיהם ועיקר התפשטותם כידוע שנצח הוד יסוד הם קיום כל המדות לא נתגלו בבריאה יצירה עשיה כי אם היו מתגלים בבריאה יצירה עשיה היו כל מהות הפרצופים בבחינת אצילות נגלים בבריאה יצירה עשיה ולא היה קיום לנבראים כלל כי היו בטלים במציאות לגמרי כי כל קיומם הוא מצד ההסתרה לגבי הנבראים כידוע לכן המה מסתיימים בהשוואה בקרקע אצילות דייקא כמו שהם לגביה ואינו נגלה מהם שום חילוק והבדל הגם שבשרשם ובחינתם הם מחולקים כי רגלי אריך אנפין שהם הנצח הוד יסוד שלו הוא מכחו הפלא ורגלי זעיר אנפין המה מיחוד חילוקי הנבראים ורגלי הנוקבא דאצילות המה מכח המסתיר הנגלה לבריאה יצירה עשיה כידוע אבל מאחר שהמה ביחוד גמור מצד כח השוואתו הנגלה עליהם שאין זולתו יתברך וכולם הם בהשואה גמורה כמו שכתוב אני הוי"ה לא שניתי והוא זעיר אנפין הוא עתיקא ואני הוי"ה הוא שמי נמצא המה גם כן ביחוד אחד מצד כח השוואתו נמצאו כל הפרצופים כולם מיוחדים ביחוד אחד.

נ״הוכבר אמור זה לעיל שכל החילוקים והשינויים הוא מצד המשכתם לבריאה יצירה עשיה אבל בחינת הרגליים אשר אינם בבחינת המשכה אין חילוק והבדל ביניהם כלל כמו בשאר אברי הפעולה כמו פעולת העין נרמז בתורה הבדלם שפעם נאמר הנה לא ינום ולא יישן ופעם נאמר למה תישן ופעם נאמר עיני הוי"ה אל צדיקים ופעם נאמר עיני הוי"ה המה משוטטות וכו' הנה עין הוי"ה אל יראיו וכו' וכמבואר באדרא רבה קדישא וגם בזרועות נרמז הבדל בין יד הוי"ה ליד הגדולה כנזכר לעיל:^הגה"ה ומה שלא נזכר באדרא רבא החילוקים בין הזרועות הוא כמבואר לעיל כי באדרא רבא בא לגלות מקור הבדלם וחילוקיהם בשורשם ומקור החילוק וההבדל לא נגלה כי אם שלא בבחינת הלבשה אז נגלה שורש חילוקי אופניהם ודי למבין: אבל בבחינת רגליים לא תמצא הבדל כלל:

נ״וועוד זאת שבכל מקום שנזכר בחינת רגליים נרמז שלא בבחינת המשכה וכמו והארץ הדום רגלי: ותחת רגליו וכו': הנה הוי"ה נצב על חומת אנך וכדומה שמורה שניצב על בחינת בריאה יצירה עשיה ודי למבין כי אם לעתיד יתגלו רגליו בכל הנבראים כמו שכתוב ועמדו רגליו ביום ההוא כי לעתיד יהיה בחינת גילוי גמור אפילו בבריאה יצירה עשיה כמו שכתוב כי עין בעין יראו וכו' ואז יהיה נגלה יחודו ואחדותו אפילו בבריאה יצירה עשיה וכמו שכתוב הנה הוי"ה יוצא ממקומו לפקוד עון כו' דהיינו שיהיה גילוי יחודו אפילו בבריאה יצירה עשיה ואז נאמר עליו יוצא ממקומו שהוא אצילות וגם בבחינת מתן תורה נתגלו בבריאה יצירה עשיה כמו שכתוב וירד הוי"ה על הר סיני כי אז היה גם כן גילוי אלהו"תו בבריאה יצירה עשיה כמו שמבואר וכל העם רואים את הקולות דאצילות לכן על כל דבור ודבור פרחה נשמתן שהוא ביטול היש רק בבחינת טל תורה החזיר להם כי בחינת טל תורה הוא התקשרותו מצד עצמותו אשר מצד עצמותו שוין היש והאין וכו' גם להיפוך נאמר בדור הפלגה וירד הוי"ה לראות וגם בסדום ארדה נא ואראה כי שם היה התגלות כדי לבטל בחינת דרגין כמו שכתוב ומשם הפיצם וכו' וגם בסדום להפוך את הערים הוא על ידי שנתגלה כחו ויחודו יתברך בבריאה יצירה עשיה ממילא נתבטלו וזה הגילוי היה לצורך השעה אבל בהמשכתו יתברך לבריאה יצירה עשיה בכלל לא נתגלו בחינת הרגליים כנזכר לעיל ודי למבין:

נ״זאבל ראשו דהיינו רצונו וחכמתו יתברך שהוא חכמה סתימאה וגם בחינת עינים וחוטמא שהם אינם נגלים בבחינת כלים כי לא נתגלה מהם בגילוי הרגשת הכלים כמו למשל באדם שרואה ומשגיח לאיזה דבר אינו נגלה מהשגחתו שום הרגש רק שעל פי השגחתו בהם ככה נגלה בהם המעשה כו' ככה כביכול השגחתו בבחינת פלא בבחינת השואתו לא נגלה לגבי דידן וכן המשכת חיין וחיין דחיין הנמשך מחוטמא לא נגלה אלינו לכן ראשו מגולה שלא בא בהתלבשות כלים הנגלים לנו ואין לנו השגה בזה כלל:

נ״חולכן גם פה דאריך אנפין שעיקר הפה הוא להתגלות הדבור שהוא לזולתו מבואר באדרא שפומא דאריך אנפין סתים דהיינו שלא נגלה לגבי תתאין כלל ומה שקורא אותו פה מאחר שלא נגלה ממנו כלל הוא מחמת שהוא שורש כל ההתגלות הנקרא פה כידוע שכל התגלות העולמות הוא על ידי הפה שנקרא דבר הוי"ה ושורשו הוא הפה דאריך אנפין אך מחמת שלא נגלה ממנו שום התגלות לגבי דידן הוא סתים דביה אבהתנא עתידין למלבש דהיינו לעתיד יתגלה עין בעין כו' אשר לא יהיה הסתר היש כלל ^הגה"ה וגם אינו מלובש בפה דזעיר אנפין הגם שהוא שורשו כי בפה דזעיר אנפין שהוא גילוי דבר הוי"ה הוא הכל בצמצומים והכל בבחינת חילוקי הדרגין שעל זה הוא הכוונה והוא היפוך מפה דאריך אנפין אשר כל גילוי דאריך אנפין הוא כח השואתו לבדו ואיך יהיה מלובש בו ודי למבין לכן בקבלת התורה נאמר וידבר הוי"ה שאז נגלה פה דאריך אנפין כידוע שבתורה הוא גילוי עצמיות רצונו בביטול היש כמבואר במקום אחר אבל אף על פי כן אינו גילוי גמור מחמת שתורה דבריאה מלובשת בגבול דייקא כי אם בשורשה הכל אחד אבל לא לגבי דידן ולעתיד לבא יתגלה עצמותו יתברך המלובש בתורה כמו שכתוב כי עין בעין יראו כו':

נ״טולכן לא נזכרו גם כן אודנין באריך אנפין כי אודנין הם שיכנוס הקול מהזולת לשמוע והנה מאחר שאין זולתו כלל איך שייך לומר עליו ששומע כביכול צעקת התחתונים מאחר שקמיה הכל שוין והתחתונים הם בהשוואה גמורה בעצמותו כי אין הסתר לגביה כלל אין שייך לומר בו אודנין המורים על בחינת שמיעה כי כל שמיעה היא מהזולת דייקא דהיינו למשל מאדם ששומע דבר מחבירו כי בבחינת עצמו אין שייך לומר ולייחס אליו בחינת שמיעה אבל בחינת ראיה שייך לומר אפילו על עצמותו של אדם דהיינו שרואה כל מעשיו ומשגיח על כל תנועותיו לכן מאחר שהוא יתברך אין זולתו לא יתכן לו בחינת השמיעה הגם שכל תפלה באה אליו דייקא כמו שכתוב הנוטע אוזן הלא ישמע כי מאחר שהוא מקור הכל אם כן הכל בא אליו יתברך אך איך ומה ובאיזה אופן יתייחס אליו בחינת השמיעה זהו למעלה מן השכל לכן לא הזכיר אודנין באדרא רבא כי אם דשערי לא תלו על אודנין דהייינו שאין מסתיר לפני עצמותו יתברך לכן האודנין נעלמים כמבואר בפירוש האר"י זכרונו לברכה על ספרא דצניעותא:

ס׳אבל עיינין וחוטמא הגם שאינם מושגים לנו אף על פי כן אנו רואים השגחתו יתברך בכל עת ורגע על ידי נסים ונפלאות שבבחינות נבראים שבחינות הנבראים המה הכל פלא כמו שכתוב לעושה נפלאות גדולות לבדו וכמו שכתוב כי עשית פלא אשר התהוותם הכל מאין שהוא בחינת פלא ודי למבין וגם אנו רואים החיות שהוא הכל ממקור החיים אך אינו מושג לנו מהותו איך ומה כי אם בדרך אמונה אבל החיות עצמו אינו נגלה לנו כי אם היה נגלה לנו לא היה שום נברא במציאות כלל ודי למבין:

ס״אאבל בזעיר אנפין שהוא לצמצם בבחינת נבראים להוום ולקיימם כסדרם שם נתגלו אודנין לשמוע צעקתם כי כל עיקר כלי הזעיר אנפין הם להמשיך חיותם בדרך צמצום והסתר בכל פרט וגם פומא נתגלה שהוא נקרא דבר הוי"ה וכל התגלות הזה הוא בבחינות התחתונים אבל בבחינת עצמותו יתברך הכל שוה:

ס״בוהנה לבאר בפרט בביאור כל דבר אין כאן מקומו כי בכאן כל עיקר כוונתינו להבין דרך כלל שכל החילוקים שבין אריך לזעיר אנפין הוא רק מצד התחתונים בענין המשכתם שהוא נקרא חיצוניות שהוא מצד התגלותם בנבראים נקרא המשכה זו בחינת אריך אנפין והמשכה זו בחינת זעיר אנפין וזה בא על ידי הכלים כאשר הוא מצד החכמה שבנבראים שהוא הכל מכחו יתברך לכן נקרא בשם כלים גם כן בכחו יתברך כי הכל הוא ממנו ומה שנתגלה שלא בבחינת כלים שהוא חכמה וכו' נקרא אריך אנפין אבל אצלו יתברך הכל שוה הוא זעיר אנפין הוא עתיקא:

ס״גוהנה כל עיקר אריך וזעיר אנפין הם רק מצד התמשכותו יתברך לעולמות הנבראים והנה רצונו יתברך הנמשך להתהוות עולמות מחמת שהוא למעלה מן החכמה שהוא מעצמותו יתברך בלי שום הסתר כלל נקרא אריך ורצונו יתברך הנמשך בבחינת כלים לצמצם לגבי נבראים שיהיו נתגלים בבחינת דרגין נקרא זעיר אנפין ושני הבחינות המה בכחו דהיינו בחינת כח ההמשכה מצד עצמותו וכח המשכתו בבחינת נבראים אך גילוי הכחות האלו הם על ידי בחינת מלכותו יתברך שהוא כחו המתמשך ומסתיר לגבי נבראים:

ס״דכמו למשל בהבדל מבשר ודם אשר מתמשך לאיזה דבר קטן או לאיזה מהות חכמה קטנה יש בה השלשה בחינות דהיינו שיש בה רצונו כאשר הוא מצד עצמו כמבואר לעיל ויש בה המשכה איך לצמצם חכמתו הגדולה ושיתגלה במוחו חכמת הקטן וכאשר מצמצם חכמתו בעצמו אז מעריך איך לדבר ולהמשיכה באיזה אופנים לחכמת הקטן כן הוא כביכול בנמשל כי כחו יתברך כאשר נמשך בעצמותו אשר אצלו הכל שוין כנזכר לעיל נקרא אריך אנפין ורצון כנזכר לעיל וכח הכלים בבחינת הצמצום להמשיך בבחינת נבראים נקרא זעיר אנפין וכח המתמשך ומסתירם בנבראים הוא נקרא מלכותו דבר הוי"ה:

ס״האבל כבר הקדמתי שאין המשל דומה לנמשל מכל צד כי באדם נשתנה בעצמו כנזכר לעיל ומרגיש שינוי במוחו בין כל הבחינות אבל אצלו יתברך הגם שאנו מעריכים כל הכוחות האלו באין סוף הם הכל כח אחד בלי שום שינוי כלל והוא זעיר אנפין הוא עתיקא כנזכר לעיל והוא שהוא זעיר אנפין ושמו שהוא בחינת מלכותו אחד בלי פרודא כלל כמו שכתוב אני הוי"ה הוא שמי וכל התחלקות הכוחות האלו הם רק מצד הנבראים שמצידם אנו מעריכים כל החילוקים האלו אבל אצלו הכל אחד וקמיה שוין ושוה ומשוה קטן וגדול וסובל עליונים ותחתונים בנושא אחד וכל ההפכים אצלו יתברך ביחודא חד בלי שום פרודא כלל לכן נקראים כל הבחינות האלו רזא דמהימנותא שהוא למעלה משכל הנבראים שאין שום שכל בעולם יכול להשיג כי אם להאמין באמונה שלמעלה מהשכל:

ס״וולכן מבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה וכי יש ימין ושמאל לפני הקדוש ברוך הוא וגם מבואר בדבריהם הקדושים שאין למעלה לא ימין ולא שמאל ולא קימה וישיבה ולא עורף ולא פנים ואחור כו'. והנה הלא מקרא מלא דיבר הכתוב ימינך הוי"ה וכו' הושיעה לו ימינו. השיב אחור ימינו ואת כל אלה ידי עשתה כו' וכדומה לזה אין מספר וגם בדברי רבותינו זכרונם לברכה מלמד שנטה ימינו וברא עולם הבא ושמאלו ברא עולם הזה וגם נותן שלום לימינו של הקדוש ברוך הוא וכדומה לזה הרבה: אך באמת על פי כל הנזכר לעיל תבין שכל ימין ושמאל ופנים ואחור וקימה וישיבה הכל בבחינת נבראים אנו מעריכים כל זה מאחר שהכל מכחו יתברך והוא הבורא כו' ואין דבר שחוץ ממנו וכו' אבל אצלו יתברך אין לתארו בכל אלו הבחינות וכמבואר לעיל ודי למבין וכמאמר התיקונים דאינון אתקריאו מדות כגוונא דבני נשא ומסטרא דילן כו':

ס״זוהנה אחר שביארנו כל בחינות החילוקים וההבדלים של אריך אנפין וזעיר אנפין נבאר עתה בביאור יותר ענין חכמה סתימאה ושערות הראש והדיקנא דאריך אנפין ושערות הראש והדיקנא דזעיר אנפין בהרחבת הביאור והבדל בחינתם של שערות דרישא ודיקנא בין באריך אנפין בין בזעיר אנפין והבדל הבחינות משערות דאריך לשערות דזעיר אנפין הן דרישא והן דדיקנא וגם יתבאר ענין שערות דנוקבא דזעיר אנפין ופנים שלה ותחלה נבאר מאמר אדרא זוטא תלת ראשין אתגליפו דא לגו מן דא ודא לעילא מן דא עיין שם:

ס״חולבאר זה היטב הנה מקודם צריך להבין מהו ענין למעלה מן השכל המבואר תמיד בדברינו שאין הפירוש שלמעלה מן השכל הוא דבר שאינו יכול להשיגו מחמת עומק המושג כמבואר תמיד בלשון הרמב"ם זכרונו לברכה שהוא עומק המושג אינו כן כי עומק המושג שייך לומר על חכמה עמוקה שאי אפשר להשיגה אבל אף על פי כן היא בערך השכלה ויש לה דמיון בשכל אבל למעלה מהשכל נקרא קדמות השכל דהיינו שאינה בערך חכמה כלל ואינה בערך השכלה כי אפילו שיהיה חכם שאין למעלה ממנו לא יוכל להשיג זה כמבואר בשער היחוד והאמונה כמו שאי אפשר לומר על חכמה עמוקה שאי אפשר למששה בידים שאין חוש המישוש נופל על חכמה והשכלה: ככה ויותר על כן אי אפשר לומר על למעלה מהשכל שאי אפשר להשיגו בחכמה מאחר שאינו בערך השכלה:

ס״טוכדמצינו בדברי רבותינו זכרונם לברכה מקום ארון אינו מן המדה אשר על פי כל החכמות שבעולם לא יושג זה בשום אופן בעולם איך יהיה יכול להיות שהארון היה אמה וחצי רחבו ואף על פי כן כשנמדד לא נמצא מקומו: ודבר זה הוא היפוך השכל ומנגדו: גם מה שנאמר שמור וזכור בדבור אחד נאמרו לא יושג זה על פי שום שכל בעולם היאך יהיה הדבר שבמלה אחת ישמע שני דברים כאחד כאשר הכחיש זה הראב"ע זכרונו לכרכה כי לא הופיע עליו אור הקבלה להבין בחינת למעלה מן השכל: הגם שבזה האמין שעמקו מחשבותיו יתברך אבל קראו עומק המושג:

ע׳אבל דבר שהוא היפוך השכל ממש אם כן אי אפשר לומר עליו עומק המושג כי דבר זה לא תמצא על פי שכל בשום אופן אדרבה זהו נגד השכל ולכן הוא אצלם מהנמנעות: אבל באמת קדמות השכל הוא אין מהות חכמה כלל:

ע״אלכן בלשון המקובלים נקרא חכמה אצילות דהיינו שכל ההשכלה שתחייב הדבר שיהיה כך על פי השכל בכל הדברים הוא בחינת אצילות שהאציל המאציל יתברך מהות חכמה שהוא מהות חדש ממש כמו בריאה כנזכר לעיל ואחר שהאציל החכמה אז נמשך הכל על פי חכמה והיא ראשית להשתלשלות דהיינו שמצד החכמה יתחייב החסד ונשתלשל מחכמה הזאת וככה משתלשלים ונאחזים דרגין בדרגין על פי החכמה והשכל כמאמר כולם בחכמה עשית וכל ההשתלשלות הוא מצד החכמה אחר אצילותה אבל לגביה יתברך נקרא החכמה עשיה כמו למשל שאדם עושה איזה כלי ועל ידי כלי זו מתנהג כל הצטרכותו והנה התעריך הכלי הגשמיית לעצם נפשו של האדם או שהכלי תחייב הנהגתה ופעולתה וכו' ככה ויותר על כן לאין קץ היא חכמה לגבי המאציל ברוך הוא אשר אינה רק בחינת כלי לפעול בה רצונו יתברך התעריכה חס ושלום אל מהותו: גם למשל שהכלי אינו נוגע למהותו של אדם כלל ואם תלקח הכלי מאתו הרי אין העדרה נוגע אל עצמיות נפשו כלל:

ע״בככה החכמה לגביה יתברך אשר הוא אינו בערך חכמה אין החכמה נוגעת לעצמותו והתנהגותו יתברך שהוא כל יכול להתמשך אף שלא על פי חכמה וכמו שכתוב אין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד הוי"ה: ואומר מפר מחשבות ערומים וכו' ואומר נואלו שרי צוען וכו' ואומר והאבדתי חכמים מאדום וכו' שכל הפסוקים מורים על שהוא יתברך אינו בערך חכמה והמבין יבין :

ע״גוהנה הגם שביארנו שהחכמה נאצלה ונפעלה ממנו בבחינת הויה חדשה אף על פי כן מוכרח להיות כח הפועל בנפעל כי הוא כביכול החכם והמבין וכל הנהגות העולם הוא על ידי חכמה: הגם שאמת הוא שהחכמה לא תחייב להנהגה זו כי היה יכול לברוא העולם באופנים אחרים בלי גבול כי ההשכלה לא תחייב הדבר כי אם אחר שנמשכה אז ההתנהגות בחכמה ואלו המשיך מהות אחר היה מתנהג על פי מהות זה אבל אף על פי כן מאחר שאנו רואים כי כל העולם מתנהג דווקא על פי חכמה וכוונה מיוחדת בכל דבר וכל הנמצאים יש להם סדר ועל סדרם הם מתקיימים כאשר נראה פלאות חכמתו בהתקשרות כל נברא כמו באדם אשר יצרו בחכמה כידוע לחכמי הניתוח אשר יצר הכל בכוונה הגידים והעורקים והדופקים וגידים הדקים וכל אשר יש בו הכל הוא חכמה נפלאה בהתקשרותם זה בזה והתמשכותם זה בזה ושיהיו מעבר להחיות העובר על ידיהם לכל אברי הגוף:

ע״דוהנה הגם שהכל הוא בחכמה כנזכר לעיל הוא אחרי התגלות כח כל אחד ואחד ופעולות כל אחד ואחד אז משכילים שעל ידי התקשרות הגידים יתקשרו זה בזה וגם על ידי קיבוץ חלקי המוח והליחות שבו וכדומה לזה יהיה כלי להשכיל ובלב הוא מחמת תכונת חלקי הקיבוץ של הלב אשר יש בו כח המקבץ והדוחה הוא כלי למדות אשר בלב. וכן הוא בכל כלי הגוף מוצאים לזה שכל וטעם. אבל באמת כאשר תרצה לעמוד על שרשם איך הוא המוח הגשמי כלי להשכלה או הלב הגשמי כלי לחיות או הגידים והדם העובר בתוכם יהיו כלים להתקשרות כל חלקי הגוף בבחינת חיות לא תמצא זה על פי השכלה בשום אופן בעולם איך יהיה הגשם כלי לרוחניות העובר בתוכו ומתקשר בו אשר הם אינם בגרר אחד כלל.

ע״הוהנה על זה נאמר מפליא לעשות בחתימת ברכת אשר יצר את האדם בחכמה שמתנהג הכל בחכמה כי זהו אחר שנגלה כח הנהגתו של האדם אז נמצא ההתפשטות בכל אבריו בנקביו ובחלליו על פי טעם וחכמה. אבל שורש התקשרות החיות עם הגוף שיהיה כלי לזה לזה חתם ומפליא לעשות דהיינו התקשרות הגשמיות ברוחניות ועשיית הכלים של הגוף שיהיו בחינת כלים הוא פלא שהוא למעלה מהשכל:

ע״ווהנה בזה ההתקשרות של החיות עם כלי הגוף ועשייתם של הכלים האלו יש בזה שלשה בחינות כי הנה מאחר שאנו רואים אחר התגלותם שהם הכל על פי סדר וחכמה בכוונה לכל פרט ופרט אזי מוכרח להיות הכוונה וחכמה זו בכח הנפש המתקשרת עמו כי מאחר שנתבאר לעיל כי על פי חכמה לא יושג זה שיהיה כלי וכו' כי אם החכמה הוא מחמת כחו הפלא שהוא למעלה מהשכל אם כן מאין נתהוה החכמה בכוונה דווקא בבחינת פרט כל המשכה אם בשביל התקשרות החיות לכן המשיך כחות אלו בכדי שעל ידי ההמשכות האלו יהיו יכולים להתקשר כי מאחר שלא יתחייבו על פי החכמה אופני ההמשכות כי הוא מבחינת פלא היה יכול לקשר החיות באופן אחר ובהמשכה אחרת ואפילו שלא בהמשכה כלל היה יכול להחיות מחמת שכל יכול כי מאחר שאפילו החכמה לא תחייב ההתקשרות כי אם מחמת שכל יכול כנזכר לעיל אם כן יכול להחיות אפילו בלא אופני המשכות אלו. והנה מאחר שאנו רואים שכל ההתקשרות דייקא על פי הכלים ואם יחסר אפילו כלי אחת אי אפשר להתקיים מוכרח להיות הכוונה הזו בכח הנפש והנה להעריך זה בכח הנפש התקשרות האברים והגידים וכל התחלקות הנאמרים בגוף אי אפשר להעלות על הדעת גם כן איך יהיו בכח הנפש אשר הוא כח אחד רוחני מבלי שום התחלקות כלל איך תייחס אליו ההתחלקות:

ע״זאשר על כן תמצא בקישור הזה שלשה פלאות פלא האחד הוא הקישור רוחניות עם גשמיות אשר אינם בגדר אחד: ופלא השני הוא אחר התקשרותו עם הגוף מאין נמצאו כל חילוקי תכונת האברים בכליהם אשר סדרם הכל בחכמה כמו כלי העין והיד אשר סדרם הבורא בסדר אופנם של כל אחד ואחד שיהיה כל אבר כלי לקבל החיות הנמשך בתכונתו ופעולתו אשר כל הערכתם וסדר של כל אבר הם כלולים בנפש כי כל אופן של האברים של הגוף הם כנגד אברי הנפש הכלולים בה הגם שאין להעריך כלים ואברים של הגוף הגשמי להתכללות האברים שבנפש שהם רוחניים ורחוקים בגדרם זה מזה:

ע״חוהנה הבחינה ראשונה הוא קישור הנפש עם הגוף נקרא רצון כי אין טעם לרצון שהוא פלא והתקשרות זה אינו כי אם ברצון הבורא יתברך שהוא למעלה מטעם ודעת והשכלה והבנה. ובחינת פלא השני הוא עריכת סדר האברים אשר סדרם הבורא אשר הכל הוא בחכמה ומוכרח להיות כל כח קבלתם דוקא באופן זה אשר הכל הוא בכוונה הכל כלול בבחינת נפש וזה נקרא חכמה סתימאה דהיינו שאנו רואים שהכל בחכמה ובכוונה אבל איך שייך לומר בנפש חכמה כי היא כח אחד רוחני לכן נקרא סתימא דלא אתפתחא כלל בהנפש עצמה להיות נגלה בה כחות התחלקות לכן כח החכמה שבנפש הוא מוחא סתימאה דלא אתפליג לתלת דהיינו הבנה וידיעה מאחר שאינו בערך שכל והבנה אך נקרא חכמה מחמת שאנו רואים שהכל הוא בכוונה אבל לא נודע כלל מקומה כמו שכתוב והוא ידע את מקומה.

ע״טושני הבחינות הנזכרים לעיל הם נקראים כתרא ומוחא והם דא לגו מן דא דהיינו שבבחינה הראשונה שהיא התקשרות החיות עם הגוף יש בכח ההתקשרות התכללות החכמה סתימאה זו אשר ממנה מתנהגים כל כחות הגוף וחכמתו ומדותיו והמשכתו והתקשרותו אשר הכל בחכמה הגלויה:

פ׳ובחינת פלא השלישי הוא למעלה על גבי שני הבחינות הנזכרים לעיל דהי כי הפלא הראשון שהוא בחינת רצון כנזכר לעיל אף שאין טעם לרצון הוא רק לגבי המקבל שהוא למעלה מהשכלתו לכן לא ימצא טעם אבל לבעל הרצון בעצמו מוכרח להיות איזה טעם כי אם לא כן איך יומשך הרצון ממנו כן הוא בהתקשרות זה שהוא החיות עם הגוף הגם שהוא בחינת פלא למעלה מהבנה והשגה איך יתקשר הגשמיות ברוחניות מאחר שאינם בגדר אחד אך אף על פי כן מאחר שאנו רואים התקשרותו מוכרח להיות איזה שייכות נפלא להנפש עם הגוף אשר משתווים ממש הנפש עם הגוף בהשוואה אחת בכח אחד אשר מזה בא ההתקשרות אפילו בבחינת גילוי כלי הגוף ומוכרחים להיות קודם הגילוי בקישור נפלא אשר מחמת זה נמשך הרצון אבל איך יהיה בכח הנפש זה לא ידיעא כלל ולא קיימא לאתיידע והוא פלא על גבי שני הפלאות הנזכרים לעיל כי פלא ראשון הוא השייכות מההתקשרות של הנפש עם הגוף:

פ״אוהשני איך יהיו כל כחות התחלקות הגוף בבחינת כלים גשמיים בכח הנפש אשר אינה בערך התחלקות ובערך המשכה כלל והם רחוקים בגדרם מן הקצה לקצה ואף על פי כן הם כלולים בכח אחד: ובחינת הפלא השלישי הוא פלא על גבי שני הפלאות הנזכרים לעיל שהוא בחינת התקשרות החיות וסדר הכלים שנסדרו בחכמה על פי כח הסדר של חכמה סתימאה שבנפש כנזכר לעיל:

פ״בלכן פלא הזה הוא לעילא מן כתרא ומוחא ולכן נקרא רישא דלא אתיידע כלל: והנה השלשה בחינות פלא הנזכרים לעיל כאשר תחלקם הם נקראים שלשה בחינות דהיינו בחינת תכונת כל האברים המתגלים הכל בחכמה כמו כלי העין וכלי האוזן וכלי המוח והלב והגידים וכו' אשר סדרם הבורא יתברך הכל בחכמה וחכמה זו היא בחינת פלא שלא יושג על פי חכמה למה יהיו כלי העין דוקא על זה האופן ולא באופן אחר. וכן כל האברים כנזכר לעיל וזהו מכח סדר החכמה סתימאה שבנפש וזהו פלא הראשון. ופלא השני הוא איך הוא התקשרות חיות הראיה אשר היא כח חיות רוחני בכלי העין הגשמי. ופלא השלישי הוא מקור מוצאם והתהוותם ובריאותם מאין נתהוו כלל להיות כלי הגשמי וגם הרוחני והתכללותם והשתוותם בקישור נפלא. זהו בדרך פרט הבחינות האלו נערכים לתלת רישין דהיינו שלשה פלאות אבל בבחינת כלל יותר הם רק שני פלאים דהיינו מאין נתהוו מקורם ואיך יתהוה מזה שיתקשר חיות הנפש עם הגשמיות. וכאשר תסתכל יותר הכל הוא פלא אחד שהוא כל יכול לא נודע איך ומה אך בכחו הפלא הוא כל יכול להוות הכל מאין ולקשרם ולהמשיכם הכל בכחו יתברך.

פ״גוהנה שלשה בחינות הפלאים הנזכרים לעיל התגלותם הוא בגוף גם כן בשלשה בחינות דהיינו בחינת הכלים בעצמם ותכונתם ומצבם וערכם אשר ערכם הבורא יתברך בבחינת גילוי הנגלה על פי חכמה הגלוייה בבחינת סרר האברים הוא מבחינת חכמה סתימאה והתקשרות החיות שבכל אבר ואבר בבחינתו בעצמו הוא מבחינת כתרא שהוא גלגלתא וכח התקשרותם זה בזה להתאחד זה בזה דהיינו המוח בלב ובכל האברים דהיינו בשמיעה וריח וראיה ודבור וכלי עשיה וכל האברים אשר הם מכוללים זה בזה ומקושרים זה בזה אשר שורשם מצד התכללותם והשתוותם הוא הכל מרישא דלא אתיידע והם המתגלים בבחינת חיות הגוף הנגלה במורגש ובמוטבע ובמושכל אשר המורגש הוא הגילוי מחכמה סתימאה והמוטבע הוא התקשרות החיות המוטבע בכל אבר ואבר הוא מכתרא והמושכל הוא התחברות והתאחדות כל האברים זה בזה הוא מרישא דלא אתיידע.

פ״דוזכור כלל זה כי היא הקדמה כוללת לכל ההשתלשלות. והנה כאשר הוא באדם כן הוא בכל הנבראים נמצאו שלשה בחינות פלאים אלו הן בדומם הן בצומח חי והן ברקיעים וגלגלים ואופנים אשר התהוותם הכל בחכמה וכוונה נמצאו שלשה בחינות הפלאים האלו ושלשה בחינות ההתגלות ואין צריך להאריך כי הכל יובן מכל הנזכר לעיל:

פ״הוהנה בדרך כלל כל התהוות כוחות הנמצאים הם הכל מכחו יתברך המהוום בכל פרט והכל הוא כחו לבדו יתברך אשר בו נמצאים כל הכחות האלו כי אין זולתו דהיינו הרקיעים והגלגלים וכל הנמצאים במיני הנבראים בכחם ותמונתם והתקשרותם הכל אין זולתו מאחר שאין דבר בלעדו והוא המחלקם והוא המהוום ויוצרם בחכמתו יתברך וכל התגלות הכחות בבחינת נפרד כל כח לבדו הוא הכל מצד ההסתרה לגבי דידן על ידי מדת מלכותו כמבואר לעיל וכמו שיתבאר לקמן:

פ״ואבל הכחות האלו כאשר הם לגביה יתברך הנקרא אצילות לשון אצלו כנזכר לעיל כי אין דבר שחוץ ממנו וכל כחות המתחלקים הם אצלו הוא נקרא זעיר אנפין דאצילות דהיינו שורש התחלקות האלו ושורש גילוי העשיה הנגלית היא המורגשת כאשר הוא בכחו יתברך נקרא נצח הוד יסוד דאצילות ושורש התקשרות החיות בכל אחד ואחד הוא בחינת הטבעה הוא נקרא חסד גבורה תפארת דאצילות ושורש התחברותם זה עם זה להתקשר זה בזה וליכלל זה בזה הוא נקרא חכמה בינה דעת דאצילות שהוא זעיר אנפין ואשר כל הכחות האלו דהיינו שיהיה חכמה והתחלקות הכלים והטבעתם הכל הוא מצד הפלא כנזכר לעיל אשר מתחלק לשלשה בחינות פלאים:

פ״זפלא אחד מאין נמצא החכמה של כל נברא ונברא להיות דוקא באופן זה ולא באופן אחר מאחר שעל פי החכמה לא יחוייב זה ופלא זה נקרא חכמה סתימאה:

פ״חופלא השני איך יומשך מכחו הבלתי בעל גבול להתמשך ולהתקשר בבחינת גבול:

פ״טופלא השלישי מאין נתהוו ההתקשרות וחכמה הזו מכחו האין סוף אשר הוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות אשר אנו רואים שהכל הוא מכחו יתברך בעצמו כל החילוקים וההתקשרות המבואר לעיל:

צ׳מאחר שאנו רואים הכל בסדר ובכוונה בהתקשרות הכלים ובעשייתם מוכרח להיות הסדר הזה במאציל ברוך הוא כי אם לא כן מאין נמשך פרטיות הכוונה של כל נברא ונברא ותכונתו ומצבו ומעמדו וסדרו כי החכמה הגלויה לא תחייב זה נמצא כל הגילוי הזה הוא הכל במאציל ברוך הוא. וגם התקשרות האין סוף בבחינת חכמה זו הנקרא כתר וגלגלתא מוכרח להיות טעם מבעל הרצון וזהו פלא גדול מאחר שהוא יתברך אין סוף ופשוט בתכלית הפשיטות איך שייך לומר שם איזה חכמה ואיזה רצון ואף על פי כן הכל הוא ממנו יתברך ומוכרחים להיות כל הכחות האלו כלולים ומשתווים בכחו יתברך בהשוואה גמורה:

צ״אוזהו נקרא רישא דלאו רישא ולא אתיידע מה בההוא רישא ועל זה נאמר ברח לך אל מקומך דהיינו שאנו רואים שהוא רישא שהכל נמשך ממנו יתברך אבל איך יתכן לומר עליו רישא כי רישא הוא בערך גוף ובערך סוף ובערך איזה מכוון מה שאין להעלות זה על הדעת חס ושלום להרהר זה באין סוף יתברך ולא אתיידע מה בההיא רישא כי אנו רואים שכל המבואר לעיל הכל הוא בודאי בכחו יתברך כל סדרי החכמה והכוונה אבל לא אתיידע מה בההיא רישא מאחר שאינו בערך חכמה והתחלקות כלל ואין זולתו והוא פשוט בתכלית הפשיטות איך להעריכו חס ושלום באיזה מכוון ובאיזה רצון וכוונה המורה על התחלקות:

צ״בועל זה נאמר ברח לך אל מקומך דהיינו לקשר ההתגלות אליו יתברך בבחינת אמונה למעלה מן הדעת אבל לא להרהר חס ושלום אצלו יתברך איזה חילוק כלל כי אם שהוא אין סוף ופשוט בתכלית הפשיטות והנה הגם שמבואר לעיל ענין בחינות השלשה רישין בדרך כלל נקרא רישא חדא שהוא נקרא כתר שכולל כל האצילות ונקרא ראש של כל האצילות וכל התגלות הכלים דזעיר אנפין וקישורם ואחדותם הוא הכל על ידי חכמה סתימאה הזאת כמאמר כולם בחכמה עשית הנאמר על חכמה הזאת הגם שמבחינת שני רישין הקודמים יש גם כן כמה מיני בחינות המשכות כמו שיתבאר לקמן אם ירצה השם אך כל המשכתם הוא על ידי בחינת חכמה סתימאה הנזכר לעיל אשר מתגלים על ידי החכמה הנזכר לעיל:

צ״גולהבין ביאור הדברים של שערות הראש הוא כמבואר באידרא על מאמר הכתוב חכמות בחוץ תרונה כד נגיד ממוחא סתימאה דאריך אנפין למוחא דזעיר אנפין באינון נימין כאלו אתחבראן לבר תרין מוחין אילין ואתעבידו חד מוחא בגין דלית קיומא למוחא תתאה אלא בקיומא דמוחא עילאה. היות שמוחא דזעיר אנפין שהוא בחינת חכמה דזעיר אנפין אשר ממנה מתחלקים כל הדרגין ונמשכו הכל בחכמה לכל פרט השכלה וכוונה מיוחדת כמאמר כולם בחכמה עשית שאין לך שום דבר בעולם שלא נעשה בחכמה וכמבואר לעיל בבחינת אדם שכל המשכתו נמשך הכל על פי חכמה וכן בכל נברא:

צ״דוהנה שורש התהוות החכמה לא ידיעא דהיינו שהחכמה לא תחייב זה הגילוי כי אם אחר ההתגלות אנו מוצאים חכמה בכל נברא וכוונה מיוחדת בכל פעולות הנבראים בכליהם ואופניהם ותמונתם וטבעם אשר הכל הוא בחכמה הנגלית לנו אבל לא שיגיע על פי החכמה התהוות הנברא וכמבואר לעיל באריכות והתמשכות חכמה זו היא מחכמה סתימאה שבאריך שהוא בבחינת פלא ראשון והמשכה זו נקרא בשם שערות כמו למשל שערה לגבי המוח והשכל אשר הם אינם ערך זה לזה אף על פי כן נמשכת ממנו כן חכמה הגלויה שבזעיר אנפין אינו ערך להחכמה סתימאה שאינו בחינת חכמה כי אם מאחר שאנו רואים סדרי החכמה ואופניה אשר הכל הוא מהמאציל ברוך הוא כנזכר לעיל קוראין אותה חכמה אבל באמת אינה חכמה לכן נקרא סתימאה כי אינה בבחינת השגה כי היא בבחינת פלא בחינת אריך שהוא בחינת רצון שהוא למעלה מן הטעם וקריאת שמה בשם חכמה אינה נקראת שם זה אלא בבחינת פלא שהוא בחינת רצונו יתברך להתמשך לעולמות ומזה ההתמשכות נמשכו כל חילוקי הדרגין אנו אומרים וקוראים בהתמשכותה בבחינה זו חכמה סתימאה אבל שלא בבחינת המשכתו חס ושלום לייחס אליו שם חכמה כלל אפילו בבחינת סתימו כי מאחר שאינו בערך חכמה כלל ונעלה רבוא רבבות מדרגות לאין קץ מבחינת חכמה איך יתייחס אליו לומר שם זה כי אם מצד התמשכותו באצילות בריאה יצירה עשיה בבחינת התגלות מסטרא דילן כאשר נגלה לנו אנו קוראים מקור החכמה של כל הנבראים בבחינת חכמה סתימאה ולכן נקרא שם החכמה חכמה סתימאה שבאריך הגם שהוא הכל מעצמותו יתברך כי גם אריך הוא עצמותו יתברך אך בעצמותו אסור לכנות כלל בשם חכמה כי אם בבחינת ההמשכה ממנו יתברך מאחר שמאין נתהווה החכמה הגלויה הלא הוא הכל ממנו יתברך אבל אין סוף בעצמו אין לייחס לו שם חכמה כלל כי אם מצד המשכתו הנקרא בחינת אריך אנפין מכנים שם החכמה זו והבן: לכן מחכמה סתימאה זו שהיא מבחינת המאציל ברוך הוא מזה נתהווה כל בחינת חכמה בבחינת אין ממש דהיינו שלא נודע התחברותה ומוצאה הגם שממנה נובעים והוא נקרא בחינת שערות כנזכר לעיל:

צ״הושורש נביעת השערות ממוחא סתימאה הנזכר לעיל אשר אין ערך זה לזה הוא על ידי הגלגלתא כי גלגלתא הוא עצם שלא נגלה בו שום מוח כן רצונו יתברך שהוא בחינת התקשרותו יתברך להתמשך לעולמות הוא למעלה מטעם ודעת ולא נגלה ממנו שום הבנה כי לא יושג זה איך יהיה המשכה מכחו יתברך אשר אין זולתו כנזכר לעיל איך יומשך ממנו הזולת והבעל גבול אך אין לומר על זה כי אם כך עלה ברצונו יתברך כמאמר שתוק כך עלה במחשבה כי אין טעם לרצון לכן כל נביעות החכמה דזעיר אנפין מחכמה סתימאה אשר היא מכחו האין סוף יתברך אי אפשר להיות בבחינת התגלות כי אם היה בבחינת התגלות לא היה נגלה לעולם חילוקי דרגין בבחינת חכמה גלוייה מאחר שהוא אין סוף יתברך ובלתי בעל גבול ואינו בערך דרגין כי אם על ידי רצונו יתברך המסתיר החכמה סתימאה למעלה מטעם מובן על ידי רצון זה נמשך ההמשכה לחכמה דזעיר אנפין לכן השערות נמשכין מגלגלתא דהיינו על ידי הסתרתו יתברך מבחינת אין סוף ברוך הוא אשר אינו בערך המשכה כלל להיות נמשך בעולמות והמשכה זו אין לכנותה כי אם בבחינת רצון בלי טעם מובן. ועל זה נאמר ישת חשך סתרו כמבואר בשערים הקודמים:

צ״ווהסתרה זו נקרא גלגלתא שהוא עצם לבד בלי התגלות כלל גם נקרא גלגלתא כמו גלגל הסובב כן הגלגלתא סובב ומקיף כל המוחין שבפנימיותו ומסתירם. כן הוא רצונו יתברך נקרא גלגלתא מטעמים הנזכרים לעיל דהיינו שמצד הרצון אינו נגלה כלום גם מחמת שבתוך הרצון הזה מוסתר כוונתו יתברך ברצונו הזה בבריאות עולמו בבחינת חכמה סתימאה שברצון ועל ידי הסתרת הרצון הזה מצמצם כביכול חכמתו הסתומה על ידי שערות להמשיכם לחכמה שבזעיר אנפין בבחינת חכמה גלויה דהיינו חכמת סדר הנבראים:

צ״זויובן זה על פי משל מחכם הרוצה להשפיע להמקבל אשר אינו בגדר חכמתו ואם יגלה לו עומק כוונתו אזי מצד ריחוק גדרו של המקבל לא יוכל לקבל עומק כוונתו מוכרח להסתיר עצם חכמתו ועומק כוונתו באופן שלא יתגלה מכוונתו כלום כי אם הרצון לההשפעה ואינו מגלה להמקבל כי אם הרצון בלבד בלי טעם ומצד רצונו זה מצמצם עומק כוונתו להמשיכה בצמצומים רבים מעין עומק חכמתו להשפיע להמקבל בערך חכמת המקבל ומגלה טעם לרצונו בערך חכמת המקבל מעין חכמתו העמוקה ועל ידי זה מחבר חכמת המקבל לחכמתו להוציא לפועל כוונתו העמוקה:

צ״חכן הוא כביכול בנמשל אשר כוונתו בבריאות העולם על זה נאמר מאד עמקו מחשבותיך עד אשר אין לקראו בשם מחשבה וחכמה כי אם מצד הנפעלים אשר נפעלו בחכמה הנגלה אשר הוא יתברך שורש לחכמה זו וממנו נפעלת החכמה קוראים גם כן לכוונתו יתברך בשם חכמה אך שהיא סתימאה דלא אתפתחא כלל אך בכדי שיהיה נמשך כוונתו העמוקה לידי גילוי החכמה הגלויה מוכרח להסתיר עצם כוונתו על ידי רצונו יתברך בבחינת הפסק והסתר גדול בכדי שיהיה יכול להתמשיך לבחינת חכמה גלויה אשר אין ערך זה לזה כלל כי אם היה איזה התגלות מעצם כוונתו בבחינת אין סוף לא היה יכול לבא לידי גילוי כלל בחינת חכמה הגלויה לכן היה ההסתר הגדול על ידי רצונו יתברך שהוא ההסתרה הגמורה מאת כוונתו יתברך בבחינת אין סוף ומצד ההסתר הזה יכולים לצמוח מהחכמה סתימאה בחינת צמצומים על ידי השערות להגלות בבחינת המשכה לגילוי החכמה:

צ״טוכמבואר בשער הראשון כי בכדי שיתהוה מהות ממהות מוכרח להיות המהות הראשון בבחינת ביטול לגמרי בבחינת אין כדי שיתהוה ממנו מהות אחר הרחוק מגדרו אך אף על פי כן הגם שנסתר המהות הראשון לגמרי אף על פי כן מתהוה ממנו מעין המהות הראשון אשר ככה הוא בכל הנבראים דהיינו בכח הצומח שבארץ בכדי שיהיה התגלות כח הצומח מוסתר כח הצומח בארץ ובעפר שהוא דומם גשמי ואז על ידי ההסתר הזה נתגלה כח הצומח אבל אם לא על ידי ההסתר לא יהיה התגלות לכח הצומח כלל מצד רוממות מעלתו וכן הוא בכל הנבראים דהיינו מצומח לחי ומחי למדבר ועד רום המעלות.

ק׳כן כביכול להיות התגלות מכח עצמותו יתברך מוכרח להיות ההסתר הגדול בבחינת רצונו יתברך הנקרא אין כדי שיהיה התגלות לכוחו יתברך על ידי צמיחת השערות וכן הוא בכל בחינה ובחינה דהיינו מאריך לזעיר אנפין ומזעיר אנפין לנוקבא ומנוקבא לעולמות בריאה יצירה עשיה הכל הוא על ידי בחינת גלגלתא בבחינת הסתר הנזכר לעיל ואזי על ידי ההסתר נגלה כוונתו יתברך בערך כל בחינה ובחינה כמשל מכח הצומח אשר בארץ. אך במשל כח הצומח אשר בעפר הוא מתתא לעילא וכאן הוא מעילא לתתא ודי למבין.

100

ק״אוהנה בזה תלוי כל שורש התיקון דהיינו להלביש אורות בכלים הוא הכל על ידי כח הסתרה הזו הנקרא גלגלתא ועל ידי בחינת הסתרה זו נובעים השערות להעלים ולהסתיר האור בכלים בכדי שיבא לידי גילוי: ועל זה מבואר באדרא רבה אשר כמה גלגלתין אית דלית להון חושבנא כי לגילוי עצמות אורו יתברך בבחינת העולמות אית כמה מיני גלגלתין ובחינות הסתרות לאין מספר: אבל דרך כלל המה שלשה גלגלתין דהיינו מאריך לזעיר אנפין ומזעיר אנפין לנוקבא ומנוקבא לעולמות בריאה יצירה עשיה שתחתיהם כי דרך כלל אריך הוא המשכה ראשונה מאין סוף ברוך הוא וזעיר הוא המשכתו יתברך בבחינת כלים וספירות נוקבא היא ההמשכה לבריאה יצירה עשיה שהם המשכות הכוללים שהם על ידי ההסתרה הנקרא גלגלתא וזהו דרך כלל: אבל דרך פרט בכל בחינה מאלו יש כמה מיני המשכות לאין קץ אשר כל ההמשכה היא באין ערך לגבי הנמשך ממנו וכל ההמשכות הוא על ידי הגלגלתין ודי למבין:

101

ק״בוהנה בבחינה הזאת יש פנים ואחור דהיינו בחינת אחור להמשיך אורות לכלים בבחינת קיום חיצוניות העולמות לתקן כליהם ולחברם אל עצמותו יתברך בבחינת קיומם והעמדתם בבחינת כלים בחסד וגבורה להתפשט בכל כלי הנבראים בכל פרט להוות אותם ולקיימם על פי כוונתו יתברך הנעלמה מעין כל חי הנקרא חכמה סתימאה ולקשרם זה בזה בבחינת סדר הנבראים אשר לכולם יש סדר וקיום והעמדה והערכה אשר ערכם הבורא יתברך בחכמה וכוונה לכל אחד ואחד לפי כליהם הכל הוא על ידי חכמתו הסתומה ועל ידי רצונו המפליא לעשות בבחינת פלא לקשר אורות בכלים שיהיה יכול להתמשך בהם כוונתו יתברך על פי השערות בהטבעתם של כל אחד ואחד הנגלה בחכמה הגלויה בכל נברא ונברא בבחינת הטבע הנלקחה ממקור החכמה היא כוונתו יתברך הסתומה ולכן כל השערות נמשכים דרך אחור מעורף דאריך אנפין לעורף דזעיר אנפין ומעורף דזעיר אנפין לעורף דנוקבא הכל דרך אחוריים שהוא ההתהוות בבחינת חצוניות הכלים ואלו נקראים שערות הראש.

102

ק״גוהנה עיקר כוונתו יתברך היה שיתגלה פנימיות כוונתו יתברך להיות שוה עילא ותתא ושיתגלה עצמותו יתברך בבחינת גילוי ממש שלא יסתירו הכלים עצם כוונתו יתברך ויהיה ביחודא חד ממש כי בבחינת חצוניות הכלים הרי הם נראים לכלים כי אם שהם נמשכים מעצמות כוונתו יתברך וכל התהוותם הוא מכח כוונתו יתברך בעצמו אבל כוונתו יתברך מוסתר בהם להיות נגלים לכלים ממש בבחינת התחלקות אבל עיקר כוונתו יתברך היה שעל ידי הכלים יתגלה עצמותו ופנימיותו יתברך והנה אם היה מגלה עצם כוונתו בגילוי הלא היו בטלים הכלים לגמרי מצד גילויו יתברך בבחינת אין סוף ובלי גבול איך היה מקום להתגלות הגבול לכן ההתגלות הפנימיות הזאת הוא גם כן על ידי הסתרת רצונו יתברך שהוא נקרא גלגלתא ועל ידו נמשכו השערות בכדי לגלות בהכלים עיקר יחודו יתברך בהם בבחינת אין סוף ולבטל כל הכלים אליו ולהתקשר בהם ביחוד עצום ושיהיו נכללין ביחודו ובחינה זו נקרא שערות דדיקנא כי שערות הדיקנא נובעים גם כן ממוחא סתימאה דרך הגלגלתא כי אם שנובעים דרך פנים:

103

ק״דויובן זה על פי משל כשחכם רוצה להשפיע להמקבל אשר חכמת המקבל רחוק מגדר חכמתו בהבדל עצום מוכרח מקודם לתקן ולהכין להמקבל כלי לקבלה דהיינו כשהולך אחר מעשה נערות ופונה לדרכיו אזי הוא אינו בערך כלי להשפיע לו מחכמתו לכן מוכרח להמשיך חכמתו אליו איך לקבץ שכלו ממעשה נערות וליתן דעתו ולפנות מחשבתו לקבלת החכמה וכשעושה אל המקבל איזה כלי לקבל איזה בחינת שכל אז מסביר לו חכמתו לפי ערך שכלו של המקבל ולחבר חכמתו לחכמת המקבל במעין ודוגמא ולהסתיר חכמתו הגדולה ולהמשיכה בערך קטנות שכל המקבל ולהסבירה בערך שכלו:

104

ק״הוהנה בהמשכה זו עדיין לא נגלה פנימיות כוונתו של המשפיע כי אם כל ההמשכה וההסבר הוא איך לחבר ולדמות חכמתו לחכמת המקבל וכל כוונתו הוא כדי שעל ידי התחברות זו יהיה יכול להסביר לו עצם כוונתו כי אם לא יהיה התחברות עמו בערכו אזי מחמת ריחוק ערך חכמתו מחכמת המקבל שהם שני הפכים מנגדים ממש האיך יהיה יכול המקבל לקבל חכמתו מאחר שהם שני הפכים מנגדים אך אחר שמחברו אליו בהתצמצמו להשתוות עמו אז מסביר לו עצם כוונתו הפנימיות הגם שגם בפנימיות מוכרח להסתיר גילוי חכמתו הגדולה כאשר היא בחכמתו ומוכרח להסבירה בכמה מיני הסברים בכדי להבינו מעומק חכמתו לפי ערכו אך אף על פי כן על ידי הסבר זה מתגלה להמקבל עצם כוונתו של המשפיע ומשתווה אליו:

105

ק״ווהנה בחינה הראשונה דהיינו המשכת חכמתו להמקבל בערך המקבל להתחבר עמו נקרא בחינת אחוריים נגד החכם כי אין זה עיקר המכוון של החכם ואדרבה החכם משפיל את עצמו להשתוות לבחינת המקבל בערכו ומשתווה אליו בערך קטנות שכל המקבל אבל הבחינה השניה היא עיקר המכוון של החכם ונקרא פנימיותו ובזה הוא ההיפוך כי אדרבה מעלה חכמת המקבל אליו.

106

ק״זכן הוא בנמשל כביכול כי בכדי לגלות שלימותו יתברך עילא ותתא דהיינו לגלות כוונתו יתברך מבחינת בלתי בעל גבול לבחינת גבול ולהשתוות בכל הדרגין ביחודא חד כאשר המה בהשואה בכח עצמותו יתברך להיות בבחינת גילוי הדרגין נגלה גם כן השואתו יתברך. והנה מצד הגילוי הרי המה שני הפכים מנגדים ולכן בכדי שיהיה גילוי כח הגבול שבכחו האין סוף ברוך הוא הוצרך להיות בחינת שבירה דהיינו שיסתלק האור שהוא הגילוי מבחינת אין סוף ברוך הוא בכדי שיהיה מקום לגילוי כח הגבול כי אם לא היה הסתלקות אורו יתברך בבחינת אין סוף אזי לא יתגלה הגבול שבכחו יתברך הגם שבכח עצמותו ברוך הוא הכל הוא בהשואה גמורה אבל בבחינת גילוי המה שני הפכים מנגדים.

107

ק״חוהנה בעת השבירה היו התפרדות הכלים לגמרי כי אם שנגלה כח הגבול והיש דהיינו שלא נגלו כי אם אותיות לבדם כידוע שהכלים הם האותיות והאותיות כשהם מתחברים ומתצרפים לתיבה אז נגלה בהם המכוון אבל כשהם מתפרדים אזי אינו נגלה בהם שום מכוון כן בחינת הכלים והיש המה נקראים אותיות דהיינו שמראים על כחו יתברך בבחינת יש אבל מצד ריחוק גדר היש והגבול מכח האין סוף ברוך הוא הרי אין נגלה בהם שום טעם וכוונה וכשהיה התיקון הראשון לצרף האותיות לתיבה דהיינו שיהיה נגלה כחו יתברך בבחינת יש בערך היש וחילוקי הדרגין וזה התיקון נעשה על ידי בחינת עיבור בבינה עילאה:

108

ק״טוכמשל הנזכר לעיל מהחכם שמוכרח מקודם לעשות כלי להמקבל שיהיה איזה כלי לקבל דבר השכלה אפילו במילי דעלמא בערך קטנותו כי בעת עסקו במעשה קטנות הרי אינו בערך קבלת שום שכל בעולם מוכרח החכם להתבונן בדרכיו של הקטן איך לפנותו ממעשי קטנות שלו בכדי להשיבו אל איזה השכלה והנה בעת התמשכו להקטן אשר מושלל מערך שכל אפילו בבחינת קטנות מוכרח להעלים ולהסתיר ממנו כלל כוונתו בהשפעת חכמתו כי אם לדבר עמו לפי ערך קטנות שכלו להעמידו על שכל הנערות והקטנות שלו כי אם יגלה לו כוונתו בהשפעה אליו בחכמה מחמת ריחוקו מזה לא יתפנה ממעשה נערות שלו נמצא אז כוונתו של המשפיע מוסתר בבינתו ונקרא בחינת עיבור במיעי אמא שהוא העלם בבינה:

109

ק״יכן הוא כביכול בנמשל כי בכדי לתקן המלכים שנשברו דהיינו בחינת התפרדות האותיות והכלים בבחינת יש אשר המה אינם בערך קבלה כלל מוכרח לקבצם ולצרפם להתגלות בהם איזה מכוון בבחינת יש על פי בינתו יתברך בבחינת אין סוף איך לקבצם ולצרפם:

110

קי״אושורש הצירוף וההתחברות הוא מכח עצמותו ברוך הוא השווה אשר כח היש הוא עמו בהשוואה גמורה לכן כל יכול לחברם להיות בהם איזה צירוף וכלי שהוא כח עצמותו יתברך אבל הכוונה מוסתר בבינתו יתברך והוא נקרא בחינת עיבור ויניקה ומוחין בערך כלים בבחינת גבול ויש שיהיו כלים לקבלה אבל עדיין אינם בערך לקבל אור אין סוף ברוך הוא בבחינת בלתי בעל גבול ואינם בגדר אחד בבחינת הריחוק ממש שני הפכים ובכדי לחברם הוא על ידי רצונו יתברך המסתיר עצם חכמה סתימאה דיליה כנזכר לעיל להמשיכו על ידי שערות למיגד מרישא לרישא דהיינו לחבר כחו יתברך הבלתי בעל גבול עם כח הכלים והגבול בבחינת התחברות בערך בעל גבול שהוא בבחינת חכמה לסדר הנבראים וכל התחלקות הגבול מעין חכמתו הסתומה והתחברות זו היא על ידי כחו הפלא הנמשך מכח השואתו לכן כל יכול להמשיך כחו הסתום אשר אינו בערך התגלות לחכמת סדר הנבראים וכח הגבול:

111

קי״בוזה נקרא שערות הראש דאריך אנפין דהיינו להמשיך חכמתו הסתומה והעמוקה לצמצמה בערך חכמת כח הגבול והכלים המה קטנות לגבי כחו ועצם כוונתו הבלתי בעל גבול ולכן שערות הראש הם שעיעין כמו שכתוב דברי חכמים בנחת נשמעים וכמשל הנזכר לעיל כשמצמצם החכם שכלו להשכילו להמקבל בכדי להתחבר אליו מוכרח להסביר לו השכל בנחת ובהתקרבות גדולה בכדי לקרבו אליו כי מחמת ריחוק גדרו אם ידקדק עמו יברח ממנו לגמרי.

112

קי״גכן הוא כביכול בנמשל מצד ריחוק גילוי ערך חכמת זעיר אנפין שהמה בחינת כלים מערך חכמה סתימאה מוכרח להיות השפעה שלא בדקדוקים כי אם גם כן בבחינת השתוות והתקרבות המהותים לכן שערי ררישא שעיעין וכמבואר באדרא רבה לית חכמתא נפקא מבני נשא קשישא ומארי דרוגזא כי אם דברי חכמים וכו' עיין שם ועל ידי התחברות זה אז יש כח בכלים לקבל פנימיות כוונתו יתברך שהם האורות והם שני הפכים אשר על זה היה עיקר הכוונה שיהיה נגלה השואתו יתברך בכח הגבול ושיהיו כלים לקבל כח האין סוף ברוך הוא מצד גילוי כח עצמותו ברוך הוא:

113

קי״דוהנה בכדי שיהיו יכולים לקבל פנימיותו יתברך מוכרח להיות גם כן הבחינות הנזכרים לעיל המבואר בחיצוניות בבחינת אחוריים שהוא בחינת עיבור יניקה ומוחין בכדי לקבל כח החיצוניות ככה בכדי לקבל הפנימיות בערך ההשוואה והיחוד מוכרח להיות גם כן בחינת עיבור יניקה מוחין הנזכרים לעיל והוא הנקרא עיבור שני והוא גם כן על ידי אבא ואמא עלאין הנובעים ממזלא קדישא דהיינו שנגלה כח עצמותו יתברך השוה מבחינת רישא תליתאה שהוא רישא דלא אתיידע שהוא כח עצמותו יתברך השוה בכל הכחות בהשואה גמורה להעלות ולחבד כל כלי הגבול להתייחד עם עצם חכמתו כמו בחיצוניות אשר על ידי בחינות אלו היה בהם כח לקבל המשכתו יתברך על ידי שערות בבחינת התחברות כן הוא בפנימיות על ידי בחינת עיבור יניקה מוחין נעשים כלי לקבל בחינת פנימיותו על ידי שערות הדיקנא שהם בבחינת פנים על ידי י"ג מכילין דרחמי להמשיך אור אין סוף ברוך הוא בהכלים בבחינת השתוות ויחוד עצום:

114

קי״הוכמו שלעשות את בחינת זעיר אנפין כלי לקבלה בבחינת חיצוניות היה נצרך מקודם להיות עיבור יניקה מוחין מצד שבבחינת השבירה לא היה בערך קבלה כלל ועל ידי עיבור יניקה מוחין נעשה כלי לקבלה ואז נמשכו כלים על ידי שערות דאריך בבחינת חיצוניות כלים וכמבואר לעיל בארוכה כן בכדי שיתגלה בהכלים אור פנימיותו לייחדם במאצילם ברוך הוא ביחוד עצום שלא יסתירו הכלים יחודו יתברך מוכרח גם כן להיות מקודם עיבור יניקה מוחין לעשותם כלי מקודם שיהיו בערך לקבל הפנימיות כי אין ערך החיצוניות שוה לערך הפנימיות ואדרבה הרחק גדול בין שני הבחינות כי מצד החיצוניות הוא דווקא לעשותם כלים בבחינת כח הגבול והיש ובחינת פנימיות הוא ההיפוך דהיינו לבטלם ולאחדם ביחודו יתברך בבחינת השוואתו יתברך בבחינת בלי גבול אשר המה הפכים מנגדים ולכן מוכרח להיות עיבור על ידי בינה עילאה הנובעת ממזלא קדישא לעשות כלי הזעיר אנפין כלי לקבל אור פנימיותו:

115

קי״וובחינת בינה זו נמשכה מאורות הפנים מבחינת מוחא סתימאה ושורשם הוא מרישא דלא אתיידע שהוא עתיק כמבואר באדרא קדישא האי אב הוא מרוחא דגניז בעתיק יומין וכן בחינת אימא כי שורשם הוא ממקום אחד ובחינת אבא הוא מחסד דעתיק ובינה היא מגבורה דעתיק יומין כי בחינת עתיק הוא מקור לכל הכלים דאצילות בבחינת השוואתו יתברך אשר מצד השוואתו ושלימותו יתברך משתוה הגבול עם בלי גבול בהשואה גמורה והוא בחינת פלא על גבי פלא המבואר לעיל ולכן ממנו נובעים על ידי חכמתו הסתומה בבחינת פלא בחינת חכמה והבנה איך להמשיך אורו יתברך בבחינת אין סוף בבחינת הכלים שהם בחינת כח הגבול ולחברם יחד בהשואה גמורה ולכן בכח הבינה זו היא לעשות כלי הזעיר אנפין כלי לקבלה על ידי הסתרה בבחינת בינה כמבואר בביאור בבחינת עיבור דחיצוניות. ואחר שנעשה כלי על ידי עיבור יניקה מוחין כנזכר לעיל אז נמשך אור אין סוף ברוך הוא על ידי בחינת הפלא בבחינת חכמה סתימאה שבו המשכות בחינת הדיקנא להמשיך אור עצמותו ברוך הוא בכל הכלים להיות ביחודא.

116

קי״זוכמשל גודל חשקת ותשוקת המשפיע להשפיע להמקבל מצד התכללותו עמו בכח השפעה אחת אך מצד הכלים הם רחוקים זה מזה כי אם מצד התענוג וחפצו לההשפעה נמשך אצלו הבנה איך לתקן כלי להמקבל ולהכינו להיות מוכן לקבלה ואחר שהכין כליו אז מצמצם ומסביר אליו עצם כוונתו כן הוא כביכול למעלה מצד חפץ המאציל ברוך הוא והתכללותו יתברך והשוואתו בכח הדרגין ורצונו יתברך לגלות יחודו יתברך אך מצד הגילוי אינם בערך אחד ובכדי להשלים חפץ כוונתו יתברך כנזכר לעיל נמשך על ידי חכמתו הסתומה בבחינת פלא אשר בחכמה זו מתחברים כח הגבול עם למעלה מהגבול בכל הפרטים אך היא סתימאה דלא אתפתחא כלל מצד רוממות מעלתה כמבואר ועל ידי הסתרתו יתברך בבחינת גלגלתא שהוא רצונו יתברך נובעת בחינת בינה עילאה על ידי מזלא קדישא בבחינת הבנה איך לעשות כח הגבול כלי לקבל הבחינת בלי גבול על ידי כחו השוה על ידי צמצומים בבחינת שערות ואז מתחברים אורות עם הכלים בבחינת תוספות אור ויחוד עצום. ודי בזה למבין:

117

קי״חוהנה שערי דדיקנא מבואר באדרא רבה קדישא תאנא אינהו דדיקנא קשישאי כלהו מאי טעמא משום דאינון תקיפין דתקיפין לאחסין ולאחתא אינון י"ג מכילין מעתיק דעתיקין כי בחינת שערין דדיקנא הם להמשיך בכלי הזעיר אנפין עצמות אור אין סוף ברוך הוא ולייחדם ביחוד עצום בבחינת התגלותו יתברך בבחינת עצמיותו בבחינת פנים ובחינת צמצום הזה להמשיך אור אין סוף ברוך הוא בעצמותו (שהוא נקרא עתיק דעתיקין דהיינו שהוא נעתק כביכול אפילו מהעתיקין שהם בחינת אריך ומוחא סתימאה דביה שנקראו עתיקין מצד כחו הפלא אך אף על פי כן המה נערכים בבחינת אצילות והמה ראש לנאצלים וכמבואר לעיל בכמה מקומות דהיינו התגלות הכלים בבחינת זעיר אנפין שהמה החכמה והבינה והמדע וחסד וגבורה הוא על ידי בחינת המשכתו יתברך בבחינת פלא מאחר שאין להעריך אליו בחינות אלו כלל כי אם מצד הפלא ולכן נקראו אין כמבואר אך אף על פי כן המה נערכים בבחינת אצילות הגם שבכח הפלא שהוא המשכת עצמותו יתברך אין לתאר בחינת כלים אף על פי כן יש בכח המשכה זו הכלים בבחינת העלם. אבל שלא מצד המשכתו יתברך כי אם מצד עצמותו אין לתאר כלים אפילו בהעלם הגם שממנו יתברך נפעלו הכלים אך אצלו יתברך המה בהשוואה גמורה ועל זה היה הכוונה מאת המאציל ברוך הוא) שיהיה נגלה השוואתו אפילו מצד הכלים אשר המה הפכים מנגדים ממש לכן בכדי להתגלות כח השוואתו יתברך בהכלים היה הצמצום הזה בבחינת התגברות יתירה:

118

קי״טכמו למשל מהחכם המשפיע להמקבל אשר בהתגלות הוא רחוק ומובדל בגדרו ממנו או האב לבנו בכדי להשפיע מעצם חכמתו לחכמת המקבל אשר רחוק מגדרו מוכרח להיות תגבורת האהבה ביתר שאת בכדי להשפיע אליו מחכמתו כמאמר רבותינו זכרונם לברכה כד רחימתין עזיזא אפותיא דספסירא שכבינא וכן אהבה דוחקת את הבשר ואהבה מקלקלת השורה כי מוכרח להיות התגברות האהבה עד שיצא המשפיע חוץ לגדרו ולעורר את המקבל בתגבורת אהבה יתירה שיצא מחוץ לגדרו ואז על ידי התגבורת מתחברין יחד ושורש התגברות האהבה הוא מצד התכללותם העצום בכחם של אב ובנו או המשפיע להמקבל אשר בשורשם והתכללותם המה לאחדים כי אם מצד התגלותם המה רחוקים מצד הסתרת כליהם ולכן מצד התכללותם זה בשורשם ומצד ריחוקם בהתגלות מתגברת האהבה ביתר שאת שיצאו שניהם מחוץ לגדרם ויתחברו יחד:

119

ק״ככן הוא כביכול מצד התכללותו יתברך בכל כח הדרגין בהשואה גמורה מצד עצמותו יתברך ומצד ריחוק הדרגין בבחינת התגלותם ומצד חפץ כוונתו יתברך להתגלות מתגבר חסדו יתברך כביכול בבחינת רב חסד בהתגברות יתירה והוא על ידי בחינת שני הווי"ות הקודמים:

120

קכ״אדהיינו עצם יחודו שמצד עצמותו יתברך ויחודו שמצד הכלים הגם שבעצמותו אין לתאר בחינת הוי"ה בבחינת אותיות ממש כי אם על שם המקור לכן פסיק טעמא בינייהו ודי למבין.

121

קכ״בועל ידי זה נמשכו המדות בבחינת א"ל רחום וחנון מצד רחמים רבים דהיינו למשל אב ובנו כשהיו בהתכללות אחד תמיד ונתרחקו זה מזה והאב הוא במעלה גדולה ובנו הוא בשפלות יתירה מזה נולד אצלו רחמים רבים ותחנונים על בנו אשר היה עמו בהתכללות אחד ומזה בא לו האהבה בתגבורת לצאת מגדרו כן הוא כאשר הוא באמת שכח הגבול והכלים המה כלולים בכחו יתברך בהשוואה גמורה אך בבחינת התגלות הלא המה רחוקים בגדרם והתגלותו יתברך בבחינת אין סוף הלא הוא מתעלה לאין קץ על בחינת הגבול ועל זה רומזים שני ההוי"ות דהיינו הוי"ה הראשון כאשר הם כח הכלים בעצמותו והוי"ה השני איך שבא להתהוות כלים ומצד זה נולד רחמים רבים בבחינת רחום וחנון ובבחינת ארך אפיים דהיינו שכביכול נתארך בחינת הפנים שהוא פנימיותו להמשיך לכח הכלים בבחינת ורב חסד ועל ידי זה נמשך ורב חסר החסד בתגבורת להמשיך בחינת פנימיותו אליו בלי הסתרה כלל והוא על ידי מדת אמת שהם אורות הפנים הנקרא תרין תפוחין קדישין דהיינו להאיר אור עצמותו ברוך הוא בבחינת זעיר אנפין שהמה בחינת כלים על ידי מדת אמת כי מצד אמיתיותו יתברך הכל הוא עצמותו ברוך הוא אפילו מצד הכלים כי אם מצד ההסתרה רחוקים הכלים בגדרם ומובדלים אבל לא מצד האמת כי מצד האמת הם הכל אחר ולכן נקרא הארת פנים כי בזה נתגלה פנימיותו אך הגם שמתגלה אמיתיותו יתברך אף על פי כן אם היה מתגלה עצמותו יתברך בגילוי גמור לא היה מקום להתגלות הכלים כלל כמבואר לעיל בכמה מקומות:

122

קכ״גאשר על כן ההתגלות הזו נקרא בבחינת הארת פנים ועל ידי הארת פנים נתגלה אמיתית חפץ כוונת הפנימיות וכמו למשל החכם המסביר עצם חכמתו הפנימיות ומסביר פנים להתלמיד ובהארת פנים זה מתחבר עם המקבל גם כן שיוכל להבין כוונת רבו להיות נתפס במוחו.

123

קכ״דכן הוא כביכול על ידי הארת הפנים בבחינת פנימיותו ועצמותו בהכלים אשר יכול להתגלות בבחינת כלים אור עצמותו ברוך הוא בבחינת התבסמות זה בזה בלמעלה מהחכמה והבנה להיות נתפס בחכמת זעיר אנפין וחסדו עצמות אור אין סוף ברוך הוא בבחינת אמיתיותו והוא על ידי בחינת התגלות הפנים והם נקראים ש"ע נהורין ואזי על ידי התגלות יתירה זו שהוא על ידי התגברות חסדו בתגבורת יתירה להתגלות כח עצמותו ברוך הוא מחמת התגלות זה נעשה החסד הזה צינור להתגלות הכלים שבחינת הכלים יצאו גם כן מחוץ לגדרם ולהיות נושא עון ועובר על פשע ובזה מתחבר כח עצמותו ברוך הוא עם כלי הזעיר אנפין בהתחברות ויחוד עצום עד שיתגלה כביכול לבחינת בינה עלאה מצד האין סוף בכלים שהוא מזלא הנקרא ונקה. והבן מאד ולכן נקרא קשישא שהם בתגבורות כנזכר לעיל בכדי לאחסין ולאחתא י"ג מכילין דרחמי מעתיקא דעתיקין הוא אין סוף ברוך הוא בעצמותו הנקרא עתיק דעתיקין כנזכר לעיל:

124

קכ״האבל שערות הראש הוא להיפוך להמשיך ולחבר רצונו יתברך בבחינת אין סוף בבחינת חיצוניותם של הכלים שהוא כח הגבול לפי ערך הגבול ולהשתוות אליו אפילו בבחינת הגבול והכלים בערכם בכל פרט בבחינת חכמת הנבראים בבחינת גילוי ואף על פי כן לא יהיה בהם שינוי לכן הם רכיכין בגין למיגד מרישא לרישא דהיינו שיתגלה אור עצמותו יתברך בהשוואה אפילו מצד הכלים ומצד כחו הפלא כל יכול להתמשך אפילו בבחינת הכלים שלא יהיה שינוי בהם:

125

קכ״ווכמשל מחכם גדול כי מחמת גדולת חכמתו יכול להתמשך אפילו בחכמה הנמוכה להמשיך לשם חכמתו ושלא יהיה מנגד לחכמתו ויהיה נגלה חכמתו אפילו לפי ערך חכמת הקטן ולכן המשכתו הוא בנחת כדי להתחבר לחכמת הקטן כן הוא בחינת שערות דרישא דאריך אנפין להמשיך אפילו בבחינת הכלים יחוד מצד הכלים ומצד הגבול שיתגלה אור עצמותו יתברך אפילו מצד הכלים ושלא יסתירו יחודו אפילו בבחינת כלים ושלא יהיה נמצא בם שינוי וריבוי אפילו מצד חכמה הגלוייה והוא מצד כחו הפלא כל יכול להתמשך אפילו בבחינת כלים בלי שינוי כלל ועל זה נאמר אני הוי"ה לא שניתי כי בחינת אותיות הוי"ה ברוך הוא הם מצד הכלים כי י"ה מורה על חכמה ובינה ו"ה מורים על מדות וכו' כידוע אף על פי כן לא יהיה בהם שינוי ולכן הם רכיכין:

126

קכ״זאבל בבחינת הדיקנא הוא בהיפוך שיתהפכו הכלים להתגלות אור עצמותו יתברך ולכן הם קשישין אבל שני הבחינות הוא הכל התגלות עצמותו יתברך בלי שינוי ולכן שני הבחינות הם לבנים דהיינו שלא נתגלה על ידם צמצום חילוקי דרגין בבחינת חילוק חס ושלום כי אם הכל ביחוד עצום כי אם החילוק הוא בין שני בחינות שערות הנזכרים לעיל כי בשערי דרישא נגלה כח עצמותו מצד הכלים בבחינת חיצוניותם ובדיקנא ההתגלות הוא בבחינת פנימיותו יתברך כמו למשל המלך שמתגלה לפי ערך גדולתו כמו שהוא בהיכלו או כשמתגלה בבחינת העם אבל בעצם ההתגלות הכל הוא המלך לבדו או למשל מאדם כאשר מדבר בבחינת פנימיות או כשמדבר עם הקטן בבחינת חיצוניות ובשני הבחינות נגלה עצם האדם:

127

קכ״חוזהו המבואר באדרא רבה כד נגיד ממוחא סתימאה דאריך אנפין לזעיר אנפין באינון נימין כאלו אתחבראן לבר תרין מוחין ואתעבידו חד מוחא כי בבחינת המשכתו יתברך לבחינת חכמה דזעיר אנפין על ידי השערות כנזכר לעיל כאלו אתחבראן כו' הוא בבחינת הערכה שאנו מעריכין הלא אין ערך חכמה הגלוייה לחכמה סתימאה כאלו אתחבראן תרין מוחא אבל באמת אתעבידו חד מוחא כי אצלו יתברך הכל בהשואה גמורה אפילו מצד כח חילוקי הדרגין ומצד חכמה הגלוייה הכל הוא כחו לבדו יתברך וזהו ואתעבידו חד מוחא מצד כחו הפלא ודי למבין לכן מבואר באדרא רבה תאנא כולהו שערין בין דרישא ובין דדיקנא כלהו חיווראן כתלגא דהיינו שאין בהם צמצום ושינוי כלל כי מצד עצמותו ברוך הוא בבחינת כחו הפלא כל ההמשכות הם הכל כח עצמותו לבדו ברוך הוא בלי שום שינוי בכל הכלים:

128

קכ״טוכמו למשל באדם בבחינת חיות נפשו בהתקשרותה עם הגוף הלא יש בכח נפשו זה מצד עצם הנפש בבחינת רצון שלמעלה מן החכמה וההבנה ויש בכחה גם כן בחינת חכמה והבנה ויש בהחיות הזה גם כן מדות אבל בדרך כלל בכח חיות הנפש הכל הוא כח אחד הממולא מכל הכחות ובדרך כלל נחשב לכח אחד וגילוי החכמה והמדות שבכח הנפש הוא כשנמשך לאיזה דבר לפעול הפעולה אז נתגלו החכמה והבנה והחסד והגבורה בכמה מיני פרטים עד אין קץ שלפי ערך ולפי ענין ההתפשטות נתהוו כמה מיני השכלות איך לפעול הדבר וכמה מיני אהבות והיפוך בפרטים לאין מספר ככה הוא כביכול בנמשל אשר בבחינת התגלותו בבחינת אצילות יש בכחו הזה ההמשכה מצד עצמותו ברוך הוא בבחינת רצונו יתברך שהוא כתרא ומוחא וגם יש בכח ההמשכה זו כח כל הכלים דחכמה ובינה ומדות דזעיר אנפין אבל הכל הוא כח אחד לבד בלי שום שינוי כלל אך התגלות פרטי חכמה ומדות הם נגלים בבחינת התפשטותם לנבראים אז נגלה מחכמתו ובינתו ומדותיו כמה מיני אופני המשכות לאין מספר בכמה מיני חילוקי הדרגין והם הם הנקראים שערות דזעיר אנפין דהיינו ההמשכות שנמשכו מכחו יתברך בבחינת חילוקי הדרגין בכמה מיני המשכות לאין קץ והמשכות אלו נראים ונגלים בהם חילוקי הדרגין לכן הם שחורות כעורב מצד פרטי הצמצומים לכמה מיני המשכות:

129

ק״לוכל אלו ההמשכות הם בבחינת מלכותו יתברך שהיא בחינת נוקבא אשר בחינתה לגלות כל חילוקי הדרגין בכל פרט דוקא בבחינת חילוקי הנבראים בבחינת חילוק דרגין דוקא כי אין מלך בלא עם דוקא בבחינת ריבוי עם ובבחינת התחלקות דייקא כידוע כן על ידי בחינת מלכותו נתגלו כל פרטי חילוקי דרגין לאין מספר כמו אותיות הדבור אשר מתחלקים לכמה צירופים וכל התחלקות הצירופים המה נמשכים מהמדות כידוע שהדבור מקבל מהלב שהם המדות שעל ידי הבל הלב נמשך הדבור ובלב אינם מתגלים פרטי צירופי הדבור כי אם כח אחד לבד וכמו שאנו רואים בקול הנמשך ממנו שהוא קול אחד פשוט ואם כן מאין נמשכו צירופי הדבור בהתחלקות לאין מספר אבל באמת הכל הוא כלול בלב ובבחינת החיות הכל הוא חיות אחד אבל בצאתו לחוץ בבחינת התגלות אז נגלו כל פרטי הדבורים לאין מספר כידוע כי כל פרטי המדות וחילוקיהם התגלותם הם במחשבה ודבור אבל בעודם בלב לא נגלו הפרטים האלו והתגלות פרטי המדות מכח המדה למחשבה ודבור המה נקראים בחינת שערות:

130

קל״אומזה מובן למשכיל למעלה כי כחו יתברך המתמשך בבחינת עולמות הכל הוא כח אחד בלבד בלי שום שינוי וחילוק כלל ועל זה אמרו הוא זעיר אנפין הוא עתיקא כולא חד הכל הוא כחו לבדו יתברך הגם שיש בכחו יתברך כל בחינות החכמה והמדות של כל בחינות כחות הנבראים אבל המה ביחודא חד והתגלות מדותיו יתברך הוא על ידי בחינת מלכותו יתברך שהיא נקרא דבר הוי"ה ועל ידי בחינתה נתגלו כל כחות הררגין בכל פרטיהם:

131

קל״בוהנה בחינת המלכות לית לה מגרמה כלום כי כל קבלתה הוא מכח מדותיו יתברך והמשכה זו מכח המדות שבכחו יתברך בבחינת אצילות לבחינת כח מדת מלכותו יתברך שהוא כח הדבור נקרא ההמשכות בבחינת שערות דראש להמשיך לבחינת נוקבא כל חילוקי הדרגין לגלותם לבחינת בריאה יצירה עשיה ועל השערות האלו מבואר באדרא רבה הוא זעיר אנפין הוא עתיקא אבל אורחין מתפרשין כי האורחין המה השערות כי ההמשכות מצד האריך אנפין הכל הוא להמשיך אור עצמותו ברוך הוא בעולמות בלי שינוי והמשכות שמצד זעיר אנפין הם שערות דזעיר אנפין הוא איך לגלות חילוקי הדרגין בבחינת בריאה יצירה עשיה על ידי מדת מלכותו יתברך כנזכר לעיל.

132

קל״גוהנה בבחינת מלכותו יתברך יש שני בחינות בחינה אחת כחה כאשר היא באצילות אשר הכל הוא כח אין סוף ברוך הוא ובחינה שניה כאשר נמשכת לבריאה יצירה עשיה בבחינת הסתרה בבחינת חילוקי הנבראים וכמו בנפש האדם אשר נכללת מכל הכחות מבחינת רצון ומדות כמבואר לעיל גם יש בכח הנפש כח הדבור שהוא כח ההתגלות לגלות כחות הנפש וכח זה הוא מלקט כל הכחות אליו לגלותם וכל הכחות משפיעים בה ועיקר כח ההתגלות הוא מהמדות כי מצד המדות מתעורר כח הגילוי הזה ובכח הזה משפיעים כל המדות בבחינת פרטי התחלקותם בבחינת שערות כמבואר אבל בכלל הוא כח הנפש והכל הוא כח נפשו בכח אחד ומבחינת כח הזה בא להתגלות הדבור בפועל ממש באותיות בחמשה מוצאות הפה:

133

קל״דוהנה אותיות הדבור כשבאים במבטא הלא המה רחוקים בגדרם מכח הנפש כי כח הנפש הוא רוחני והדבור הוא בבחינת כלי הגוף הגשמי ואינם ערך זה לזה אך אף על פי כן המה נמשכים מכח הדבור שבנפש נמצא מוכרח להיות אותיות הדבור בכח הדבור שבנפש ובחינת אותיות הדבור נקראים בחינת שעדות לגבי כח הדבור שבנפש כמו השערה שנמשכת מהמוח אשר אינם ערך זה לזה ואף על פי כן יניקתם מהמוחין כן בחינת אותיות הדבור הנמשכים מכלי הגוף הרי אינם ערך לכח הדבור שבנפש עצמו שהוא כח הגילוי בלבד אף על פי כן המה נמשכים ממנה: כן הוא כביכול למעלה שבכח אין סוף ברוך הוא הנמשך באצילות יש בו כח הרצון בחינת אריך אנפין וגם כח המדות בבחינת זעיר אנפין וגם כח ההתגלות מכחו יתברך לגלות כחו יתברך ויחוד הנבראים בכל הפרטים והוא הנקרא מדת מלכותו ובחינת נוקבא דזעיר אנפין דהיינו כח קבלת כח המדות שבזעיר אנפין לגלותם לבריאה יצירה עשיה ומלקטת כל הכחות כעששיתא דמלקטא כל נהורין ובכלל הכל הוא כח אחד כח אין סוף ברוך הוא:

134

קל״הוהנה התחברות כל הכחות האלו בכחו יתברך דהיינו שיהיה התגלות מכחו יתברך בבחינת אריכא דאנפין אשר לא ניתן לחלק חס ושלום בבחינת מדות אשר אצלו לאו מכל אילין מדות כלל ואינו בערך חכמה ומדות ושיהיה אף על פי כן נמשך בבחינת חכמה ומדות דזעיר אנפין התמשכותו והתחבדותו הוא על ידי שערות דאריך אנפין הנמשכים למוחין דזעיר אנפין כמבואר לעיל:

135

קל״ווהנה הגם שנמשך להמדות אף על פי כן הוא כח אחד מיוחד כמאמר רעיא מהימנא איהו וחיוהי וגרמוהי חד ועדיין אינו בערך גילוי כלל לבחינת פרטי התחלקות הגם שיש בבחינת המדות כל הפרטים בכחם אף על פי כן מחמת עצם יחודו יתברך בהם הכל הוא כח אחד:

136

קל״זוהנה מצד שעיקר כוונתו יתברך היה בשביל הגילוי מזה נמשך רצון לגלות מדותיו והוא נקרא גלגלתא דזעיר אנפין דהיינו להסתיר בחינת עצם התכללות יחודו יתברך בבחינת מוחין דזעיר אנפין ועל ידי זה ההסתר בבחינת רצון נמשכים פרטים הנכללים במוח זעיר אנפין בבחינת שערות שבבחינת נוקבא שהוא כח הגילוי להמשיך אל הגילוי כל כח חילוקי הנבראים והנהגתם וכמבואר לעיל הביאור בגלגלתא דאריך אנפין שהוא בכדי להמשיך כח החכמה לזעיר אנפין כן הוא מזעיר אנפין לנוקבא ומזה נמשך מוחין וחכמה ובינה לבחינת המקבל שהיא מדת מלכותו יתברך בבחינת כח גילוי הנבראים בבחינת דרגין מחולקים ולכן שערות אלו שחורות מאחר שלחלק יצאו ובזה מתחברים כל הכוחות לאחד הגם שבבחינתם רחוקים בגדרם אך מצד כחו הפלא מקשרם ומחברם לכח אחד מיוחד הממולא מכל הכחות האלו ומכח ההתגלות שבכחו יתברך בבחינת אצילות עדיין אינו בערך התגלות בבחינת חילוקי פרטי הנבראים בבחינת יש ובבחינת הבדל גמור מאחר שהכח הזה הוא גם כן כחו יתברך בבחינת אין סוף ואינו בערך התגלות נבראים בבחינת נפרדים כי אינם ערך זה לזה כלל כי אם על ידי כח ההסתרה הנקרא גלגלתא ובחינת כתר ורצון כמבואר לעיל ההסבר בבחינת גלגלתא דאריך אנפין עיין שם ועל ידי בחינת ההסתר הזה נובעים מבחינת כח ההתגלות שבכחו יתברך בחינת שערות להתגלות בבחינת נבראים והם בחינת אותיות הדבור שהוא נקרא דבר הוי"ה דהיינו לגלות כח הנבראים בבחינת התגלות גמורה בכל הפרטים בהנהגתם בבחינת יש וגבול והם נקראים שערות דנוקבא:

137

קל״חוהנה מבואר באדרא דשערי דנוקבא כולהו סומקי עיין שם ומבואר הטעם בעץ חיים שהטעם ששערות דזעיר אנפין שחורות ודנוקבא אדומים כידוע שהקליפות יונקים מהשערות ולכן בבחינת זעיר אנפין מצד רוממות מעלתו אין חשש כל כך שיתאחזו הקליפות בשערותיו אבל בבחינת נוקבא שהיא קרובה אל הקליפות כמו שכתוב ואתה מחיה את כולם ומלכותו בכל משלה ורגליה יורדות כו' אם יהיו שערותיה שחורות יתאחזו בהם הקליפות ביותר ולא יהיה העולם יכול להתקיים לכן הם אדומים בבחינת התמתקות בכדי שלא יהיה להם אחיזה בהשערות: והביאור לזה כי זעיר אנפין הוא כח יחודו יתברך מצד כח הדרגין דהיינו הגם שנמשך בבחינת המדות שהם מקור לכח הגבול אף על פי כן הוא אחד בהם ובחינת השערות הוא לגלות כח כל פרטי הדרגין שבהם ואף על פי כן המה חד:

138

קל״טוכמו למשל מאדם שהוא חכם גדול בכח נמצא כולל בחכמתו השכלת כל הדברים אבל כל זמן שלא בא לידי גילוי בפרטיות חכמתו הרי הוא בכלל כח אחד ולא נגלה מחכמתו כלום אבל כשרוצה לגלות חכמתו מוכרח לגלות פרטים רבים מהשכלתו ואיך שיכול לתרץ וליישב על פי חכמתו כמה קושיות וכמה סתירות ולחבר שני דברים רחוקים זה מזה ועל פי חכמתו מחברם כי זהו עיקר החכמה כידוע והנה בגילוי הפרטים ובפרט בקושיות וסתירות וכדומה לזה מתגלה מחכמתו ההיפוך ממש וגם אפילו בסתם גילוי החכמה בפרט שלא בדרך סתירה יכולים לטעות בדבריו אותן שאינם עומדים על עיקר כוונתו כמו למשל שאומר פשט עמוק ואותן שאינם מבקשין דיוקו ורמיזותו בזה יכולים להפוך הפשט אך אף על פי כן מאחר שהחכם בעצמו מגלה עיקר חכמתו יכול בקל להסיר הטעות או השומעים בעצמן אחרי העיון בעיקר המכוון יבואו לעומק המכוון אבל כשמסתיר עיקר חכמתו לגמרי ומגלה רק הפרטים בלבד או הקושיות וסתירות לבדם גילוי זה יהיה מנגד לגמרי וכו':

139

ק״מכן הוא כביכול בנמשל כי זעיר אנפין הוא יחודו יתברך הכולל עילא ותתא ומכל סטרין דהיינו הגם שנמשך בכל כח חילוקי הדרגין אפילו בבחינת ההיפוך דהיינו בבחינת היש אף על פי כן המה ביחודא חד לכן זעיר אנפין הוא בעל שש קצוות דהיינו מעלה ומטה וארבע רוחות ואף על פי כן הוא אחד בכל הקצוות וכמו שהוא בבחינת מעלה שהוא בחינת בלי גבול ככה הוא בבחינת מטה שהוא בחינת גבול וכמו שהוא במזרח שהוא מצד זריחת האור דהיינו מצד גילוי אור אין סוף כן הוא במערב שהוא שקיעת האור שהוא הגילוי אף על פי כן הוא אחד וכמו שהוא בדרום שהוא בחינת חסד כן הוא בבחינת גבורה שהיא ההסתרה והכל הוא מצד כחו הפלא הנמשך מכחו הגדול מאין סוף ברוך הוא אשר כולל הכל וכל יכול:

140

קמ״אוכל זה הוא בבחינת כחו יתברך הכולל הכל בכח אחד אבל בכדי שיתגלה בחינת יחודו יתברך הרי מוכרח להתגלות בחינת שש קצוות ההם בבחינת גילוי בכל פרטיהם עד אין קץ ועל פי חכמתו בחינת כח מה הוא מייחדם נמצא בבחינת גילוי הרי נגלה כח ההסתרה והמנגד דהיינו סטרא אחרא שהמכוון הוא שיתגלה כח היש מצד הסתרה לכן יש אחיזה לקליפות בגילוי הזה המתגלה על ידי השערות כנזכר לעיל אך מצד חכמת יחודו יתברך בהם אין להם אחיזה כל כך ומצד כח גילוי יחודו יתברך מתמתקין ומתהפכין מחשוכא לנהורא וממרירו למתיקא ולכן שערותיו שחורות דייקא לגלות הפרטים בבחינת דקדוק בכל פרט בבחינת התחלקות כל כח הנבראים בכדי שעל ידי זה יתגלה יותר יחודו:

141

קמ״באבל בבחינת מלכותו שהיא בחינת נוקבא שעיקרה הוא להסתיר יחודו יתברך ולגלות כל הדרגין בבחינת נבראים בפועל ממש בבחינת חילוק והבדל דרגין בבחינת נפרדים לגמרי ואלו היה ההמשכה ממנה שהמה בחינת שערותיה בבחינת דקדוק בבחינת התחלקות גמורה אזי היה נגלה אופן הפירוד שלא היה לשום נברא התדבקות זה לזה כלל מצד התחלקותם והיה איש את רעהו חיים בלעו וכן בכל הבחינות אפילו בבחינת דומם וצומח לא היה התחברות ביניהם ופשיטא מהדומם לצומח ומצומח לחי ומחי לאדם ובבחינת הנהגת העולם במין האדם לא היה התחברות ביניהם כלל וכן בכחות הרוחניים לא היה התחברות הכוחות זה עם זה מצד חילוקי הדרגין בבחינת פירוד לכן יצאו השערות אדומים דהיינו בבחינת התבסמות דהיינו הגם שנתגלו כל הדרגין בבחינות מחולקים ונפרדים אף על פי כן יש חיבור ביניהם בכל מין ומין והן בהתחברות המינים זה עם זה וכן הוא בצבא השמים במלאכים אשתלבין דא בדא ודי בזה למבין ^הגה"ה והנה כן אנו רואים במשל באדם כי תיכף שיש לו לאדם איזה מדה בא לו במחשבה בלי מעצור כלל הן בכעס הוא בא בכל פרטי דקדוק בכעס בתגבורות גדול והן באהבה והן בשנאה ויכול לחשוב מה שהיה ועתיד להיות ומה שלא יעשה כן ושאי אפשר להיות אבל בדבור נותן מעצור לרוחו מה לדבר ומה שלא לדבר וכובש כעסו וגם אהבתו ומדבר באופן המתוקן ואינו מגלה מחשבתו כי אם היה מדבר כאשר הוא במחשבתו אי אפשר לסבול הן הכעס והן האהבה והטעם כי במחשבה בא לו הכל מבינה שבמדותיו בכל הפרטים וכל ההפכים ומנגדים אליו וכן כל חפץ אהבתו אבל בדבור יש הפסק בין מחשבתו לדבורו שלא לגלות כל מה שבמחשבתו ונותן מעצור להסתיר מה שבמחשבתו כי אם ידבר הכל מה שבמחשבה לתקלה יחשב לו אם יודע מה שבמחשבתו (וגם) האהבה או השנאה והכעס יצאו מחוץ לגדרם ואין מהצורך להאריך בזה בדבר הידוע לכל כן כביכול למעלה אשר במדותיו בבחינת זעיר אנפין שם כל בחינות התחלקות פרטי הדרגין וחילוקיהם והבדלם בכל מיני התחלקות הנבראים שיהיה דווקא באופן זה ולא באופן אחר הן בחסדים והן בגבורות כי לזה היה הכוונה שיתגלה רצונו יתברך בכל הפרטים דייקא מצד שלימותו יתברך וכל זה הוא בבינה שבמדותיו יתברך שהוא בינה דזעיר אנפין אבל כשבא לידי המשכת חסדו וגבורתו אם היה הגילוי כביכול כפי הבנת שורשי המדות בכל פרטיהם לא היה העולם יכול להתקיים הן מצד החסדים והן מצד הגבודות לכן בהבנה שבמדותיו יתברך שם הם כל פרטיות המדות וכידוע שכשהחסד וגבורה סתומים במעי אמא אז עיקר הדינים אבל כשמתגלים בחזה אז בוקע יסוד אבא את יסוד אימא ואז מתגלים החסד וגבורה במיתוק כי במדותיו יתברך אינו מתגלה כל מה שבבינתו יתברך כי אם בבחינת התפשטות לפי ערך כלי המקבלים כמשל מאב המתמשך לבנו אם היה מגלה לבנו חפצו הן באהבתו והן בהיפוך לא היה באפשר לבנו לקבל לזה נותן מעצור לרוחו ואינו ממשיך אליו כי אם האהבה לפי ערך קבלת בנו וכן הגבורה לפי קבלתו. כן הוא כביכול בבחינת המשכתו לעולמות על פי מדותיו: ודי למבין. ולכן כאשר באו כח מדותיו יתברך לבחינת התגלות שהוא בחינת נוקבא דזעיר אנפין כמבואר לעיל בחינת כח ההתגלות נחלקו גם כן לשני בחינות כח ההתגלות דהיינו מחשבה ודיבור שהוא בחינת לאה ורחל ובבחינת מחשבה שהיא בחינת לאה שם התקבצות כל פרטי אופני המשכות מדותיו יתברך בבחינת זעיר אנפין בבחינת חילוקי העולמות בכל אופניהם לכן מקומה נגד העורף שהיא מקום בינה דזעיר אנפין ולכן נקרא לאה דינא קשיא ששם הם כל פרטי אופני חילוקי הנבראים בכל פרט דווקא בדקדוק ולכן מבואר בעץ חיים ששורש יניקת הקליפות הוא מלאה אבל מצד שהיא במקום המכוסה אין יכולין להתאחז בה מצד ששם גילוי עצם כוונתו בבחינת עלמא דאתכסיא ומכוסה בהמשכת זעיר אנפין שהם השערות שהוא יחודו יתברך וכמבואר בעץ חיים שלכן נקרא עלמא דאתכסיא שהיא מכוסה בשערות דזעיר אנפין הנמשכים עד נגד החזה: אבל כשבאו בבחינת התגלות גמורה שהיא בחינת רחל שהיא עלמא דאתגליא לגלות כל פרטי חילוקי הנבראים בגילוי גמור לפועל היש ממש ואלו היה ההתגלות כפי אשר במחשבתו יתברך לא היה העולם יכול להתקיים כנזכר לעיל לכן בהתגלות הדיבור בא במיתוק באופן הקיום לעולם לכן מקומה נגד החזה שהיא התגלות מדותיו ושם מקום הדיבור כאשר אנו רואים שבכל הנבראים יש סדר והנהגה לפי ערך המקבלים אפילו בסטרא אחרא יש דרך ארץ ועול מלכות ומוראו שלא לצאת מגדרו בבני אדם זה בזה אפילו מצד הטבע וכמבואר בזוהר הקדוש פרשת תצוה כי דינין דנוקבא שירותא קשיא וסופא רכיכא בבחינת דינא רפיא כי מצד בחינת לאה הם קשיא ובבחינת רחל המה רפין ודי למבין:

142

קמ״גולכן הם אדומים ולא לבנים ולא שחורים כי אם היו לבנים דהיינו התגלות כוונתו יתברך בבחינת אין סוף אזי לא יהיה התחלקות כלל וגם אם היו שחורים בבחינת התחלקות גמורה היה הפירוד גדול כנזכר לעיל אבל אדומים הוא שנתגלה בבחינת חילוק דרגין ואף על פי כן המה מחוברים והוא גם כן על ידי כחו הפלא המתגלה בה כידוע שנקרא כתר מלכות כי התחלקות הדרגין והמשכתם הוא מצד רצונו יתברך בבחינת פלא ודי למבין אשר שורשה היא מרצונו יתברך בכל פרטי התחלקות אשר על כן מצד שרשם מתגלה החיבור אפילו בבחינת חיצוניות הגם שעיקרה לחילוק דרגין היא אבל עיקר רצונו יתברך הוא שעל ידי חילוק דרגין יתגלה עצם כבודו יתברך ועל ידי זה דינהא מתבסמין ונקרא דינא דפיא:

143

קמ״דודיקנא דזעיר אנפין הוא כמו שנתבאר החילוק בין שערות הראש ובין תיקוני דיקנא דאריך אנפין כן הוא בזעיר אנפין כי שערות הראש הוא להמשיך פרטי הכלים בבחינת חיצוניותם כי אם החילוק בין שערות דרישא דאריך אנפין לשערות רישא דזעיר אנפין כי שערות דאריך אנפין הם להמשיך אור עצמותו יתברך השוה בבחינת אין סוף ואפילו בבחינת כלים יתגלה אורו יתברך ביחוד עצום בלי הבדל כלל מצד כחו הפלא אשר כל יכול להתמשך אפילו בבחינת כלים בהשוואה גמורה בלי שינוי כלל כי לגבי עצמותו אין הכלים תופסים בו לאיזה שינוי ולכן שערותיו לבנים בלי שום השתנות כמבואר לעיל:

144

קמ״הובחינת שערות דזעיר אנפין הם להתמשך בבחינת צמצום דייקא בבחינת חילוק והבדל הכלים בבחינת הסתר לגבי דידן להיות נראים ונגלים בבחינת כלים דייקא דהיינו שתתגלה כל מדה וחכמה במהותה ולהתגלות הנבראים בבחינת חכמת הנבדאים והנהגתם ולכן הם שחורות כמבואר לעיל ולכן הם בבחינת אחוריים שהוא חיצוניותם של הכלים כי מצד פנימיותם הרי הכלים מתייחדים ובטלים להאור כי אם מצד חיצוניות והסתרה נגלו הכלים בבחינת חילוק ולא לזאת היתה כוונתו יתברך לכן השערות המה נמשכים מאחורי זעיר אנפין:

145

קמ״וושערות הדיקנא המה נמשכים מהפנים דהיינו לגלות פנימיותו בבחינת כלים ההם לאחדם ביחודו דהיינו בביטול היש שלא יהיו בחינות נפרדים ולאהפכא חשוכא לנהודא דהיינו על ידי חכמת הנבראים שלא יהיו נראים לנפרדים על פי חכמה כי אדרבא על פי חכמה זו יושכל יחודו יתברך בהם ואיך שהם נמשכו מעצמותו ברוך הוא ולבטלם אליו וכן על ידי מדת חסד שנמשך לנבראים אשר בזה נגלים ליש על פי המשכת חסדו אליהם לחיות ולקיים כל נברא שהוא על פי חסדו ועל ידי חסד זה נמשך אהבה וחסד לבחינת נפרד הלז להיות נגלה על ידי חסד זה התגלותו ליש ואהבתו אליו יתהפך שעל ידי מדת החסד הנגלה בבחינת נבראים יתדבק ויתבטל אליו על ידי מדת אהבה וחסד וגם כן מבין על ידי חסד זה חסדו יתברך ועוצם יחודו וכן בגבורה וכן בכל המדות לאהפכא מחשוכא לנהורא וגם לאכפייא לסטרא אחרא המקבל מהתגלות המדות אלו דהיינו מחכמה הנמשך בהטבעת הנבראים מחמת זה נמשך חכמה בסטרא אחרא להכחיש התגלות אלקו"תו בעולמות כמו חכמת מצרים ודומיהם אשר חכמתם הוא לכחש בהוי"ה וביחודו כי אם שאומרים אני ואפסי עוד גם על ידי מדת החסד נמשך אהבה בדבר ההיפוך בתאוות גשמיות ובהמשכת היש להיות נמשך בכל פרטי עולם הזה ולהמשיך השפעה גשמיות כידוע וכן הוא בכל המדות ואין מן הצורך להאריך בזה כי יובן ממילא אשר על זה היא העבודה דהיינו להתגבר על סטרא אחרא ולאכפייא לסטרא אחרא בבחינת יש ונפרד כי אם ליבטל לאחדותו יתברך ולאהפכא חשוכא לנהורא דהיינו מחכמת טבעיות הנבראים ישיג חכמת אלקו"ת ומחסד שבנבראים ובחינת המשכה הנמשך בהם ואהבה המתגלה בהם יתהפך להתמשך אליו יתברך ליחודו ולאהבה את הוי"ה ולדבקה בו:

146

קמ״זוכל אלו ההתגלות נתגלו על ידי שערי דדיקנא הנמשכים מפנימיות יחודו בבחינת צמצום על ידי שערות להמשיך יחודו יתברך בבחינת כלי הנבראים לאכפייא ולהפכם על ידי עבודת ישראל כל חד וחד לפום שיעורא דיליה וכמאמר האדרא רבה אשר דיקנא דזעיר אנפין הוא לאתגברא על שנאין ולנצחא לון והוא כמבואר לעיל כי שנאין המה הסטרא אחרא כנזכר לעיל ועל זה נאמר הוי"ה איש מלחמה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה על הים נדמה להם כבחור כי שם היה בבחינת התגברות על שנאין לנצחא לון כמאמר רבותינו זכרונם לברכה הללו עובדי עבודה זרה וכו' ובהתגלות בחינת פנימיות נטבעו המצרים שהם הסטרא אחרא וכח היש ונתהפכו לביטול ודי למבין:

147

קמ״חוהחילוק וההבדל שבין דיקנא דאריך אנפין לדיקנא דזעיר אנפין כי בחינת דיקנא דאריך אנפין הרי כל כח הכלים המה בביטול גמור באופן שלא נגלים הכלים למהות נבדל כלל כי אם שהם כלים להתגלות אור עצמותו על ידיהם אשר באריך אנפין אינם בערך התגלות כלל אבל על ידי הכלים נגלה עצמותו עד שהכלים יוצאים מחוץ לגדרם באופן שאין הכלים תופסים כלל לאיזה מהות כמו למשל באדם שיש לו אהבה רבה ויתירה לאיזה דבר עד שיוצא מכליו ואינו מרגיש גופו כלל וכן הוא בעבודה מי שזוכים להתפשטות הגשמיות אשר אינם מרגישים כלי הגוף לאיזה הרגש כלל אך אף על פי כן גילוי זה הוא על ידי כליו: כן הוא על ידי כלי הזעיר אנפין נגלה אור עצמותו יתברך עד שאין הכלים נגלים כלל למהות בפני עצמם כי אם שנעשו מעבר לגילוי אור עצמותו בהם: אך אף על פי כן על ידי כלי הזעיר אנפין נגלה אור עצמותו בהם כי שלא בבחינת כלים דהיינו בבחינת רצונו שהוא אריך אנפין אזי אינו בערך גילוי כלל ודי למבין:

148

קמ״טכי גילוי הביטול איך שהוא מצד עצמותו באופן שלא יגלה על ידי ביטול כי אם ביטול בעצמותו הוא על ידי כלי הזעיר אנפין כי בלא כלים אינו בבחינת גילוי כלל אשר יאמר עליו בחינת ואופן ביטול מאחר שאינו בערך נגלה וביטול הנמשך על ידי דיקנא דזעיר אנפין הלא נגלה כח הכלים בבחינת יש כי אם שמבטל היש דהיינו שעל פי חכמה משיג אלקו"תו ויחודו יתברך ועל פי חסד הוא האהבה אליו לדבקה בו ולנצח הסטרא אחרא הרי נגלו בבחינת כלים כי אם שלא נעשו כלים רק להיות נתגלה בהם גילוי אלקו"תו ואחדותו: אך אף על פי כן נחשבו לחכמה ומדות כי אם שאינם חכמה ומדות רק להתדבק ולהתקשר ליחודו יתברך על ידי חכמתו ומדותיו:

149

ק״נולכן שערות הדיקנא דזעיר אנפין גם כן אוכמין כי נחתו לצמצומים לבחינת כלים לכל חד וחד כפום שיעורא דיליה הן בנשמות ומלאכים ובבחינת גופין דעשיה וביטולם הם מצד כליהם ולכן לא נאמר בתיקוני דיקנא דזעיר אנפין מדת אמת דהיינו כי לא נגלה הביטול כמו שהוא מצד האמת אשר אין זולתו כלל כי אם שנגלו לכלים ובבחינת כלים נגלה הביטול בהם לכן בחינת הפנים שהוא תרין תפוחין סומקין כוורדא דהיינו הארת הפנים שהוא פנימיות הזעיר אנפין הוא הכל על ידי בחינת תגבורת על ההיפוך להפכו אשר לא כן הפנים של אריך אנפין הוא בהתגלות העצם ממש ודי למבין:

150

קנ״אולכן מבואר באדרא רבה זכאה מאן דאחיד בדיקנא דמלכא וכל מאן דאחיד בדיקנא דמלכא בחלמא שלמא ליה מכל סטרין. דהיינו שמהפך מדותיו ונצח לון בהתגברות לאכפייא לסטרא אחרא ולהפכא חשוכא לנהורא נקרא אחיד בדיקנא דמלכא בוודאי שלמא ליה מכל סטרין דייקא דהיינו הגם שיש סטרין אף על פי כן שלמא ליה מצד התהפכותם לקדושה: אבל בדיקנא דאריך אנפין נאמר בהיפוך ווי למאן דאושיט ידוי בדיקנא קדישא דהיינו להעריך המשכה זו לערך גילוי היש והכלים ואשר להעריך כי הכלים האלו נמשכים מעצמותו כי אם שצריך להפכם כי חס להעריך מצד עצמותו ברוך הוא איזה כלים באיזה בחינת מהות מצד המאציל ברוך הוא כי אם כח המשכתו הוא בבחינת פלא שלא בבחינת השגה כלל וכל הביטול לשם הוא שלא בערך חכמה ומדות כלל ולכן אין כח בידינו להעלות אתערותא דלתתא לשם על ידי איזה העלאת מיין נוקבין מאחר שאינו בערך חכמה וידיעה והשגה כלל כי אם הביטול הוא למעלה מחכמה והשגה כי אם אתערותא שלנו הוא ליחוד זעיר ונוקבין והם מעלים מיין נוקבין עד שם כמבואר בשער הספירות עיין שם לכן אסור לחשוב שם איזה ערך כלים שהוא לאושיט ידוי וכו' כי אם הביטול הוא בבחינת אמונה למעלה מן הדעת והשגה:

151

קנ״באך על ידי הדיקנא דזעיר אנפין כשישראל מטיבין מעשיהם על ידי ביטולם במסירות נפש ממש על ידי הכלים ויוצאים מחוץ לגדרם ממש בביטול היש לגמרי למעלה מן החכמה והבנה דהיינו על ידי השגתם בחכמה מתבטלין למעלה מן החכמה כי אם שבטלין לעצמותו ברוך הוא למעלה מן השגה וממשיכין אור עצמותו ברוך הוא בכלים כאשר יבואר בחלק העבודה אם ירצה השם אז נתגלה דיקנא דאריך אנפין בדיקנא דזעיר אנפין ונעשה דיקנא דזעיר אנפין לבן כמו דיקנא דאריך אנפין כמבואר באדרא רבה:

152

קנ״גאבל בבחינת נוקבא אין לה זקן כלל כי אין שום המשכה נמשך מהפנים שלה כי עיקר בחינת מלכותו יתברך שהיא בחינת נוקבא היא להסתיר בבחינת חילוקי נבראים להתגלות כל החילוקים בבחינת פרט דייקא וכל עיקר המכוון שיתגלה אלקו"תו יתברך אפילו בבחינת יש דווקא אשר זהו עיקר הכוונה מאתו יתברך דהיינו שיהיה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד דהיינו דווקא על הארץ מתחת אין עוד מתחת דייקא בבחינת היש אף על פי כן יהיה אין עוד כי בבחינת זעיר אנפין נגלה יחודו יתברך באופן התאחדות בביטול היש מצד יחודו יתברך אבל בבחינת נוקבא הוא דייקא הכוונה שיהיה נגלה הביטול בבחינת היש דייקא כמבואר לעיל בכמה מקומות ויתבאר עוד אם ירצה השם בשער העבודה.

153

קנ״דוזהו עיקר כוונת התורה והמצות שכל התורה והמצות הוא התגלות רצונו יתברך דייקא בבחינת יש כאשר יתבאר אם ירצה השם ושורש הביטול זה הוא גבוה מאד מצד גילוי כחו הפלא בבחינת עתיק ורישא דלא אתיידע אשר מצד עוצם שלימותו יתברך כל יכול להתגלות אפילו בביטול היש ועל זה בא מאמר סוף מעשה במחשבה תחילה ומאמר הכתוב אשת חיל עטרת בעלה אשר זהו עיקר המכוון מהמאציל ברוך הוא כמאמר הכתוב ונגלה כבוד הוי"ה וראו כל בשר דייקא אשר על כן נקרא כתר מלכות וכד סלקת סלקת עד אין סוף ולכן כד נחתת נחתת עד אין תכלית אשר על כן לית לה מגרמה כלום כי כחות היש הכל הוא מעצמותו ברוך הוא כי אם שבחינת מלכות היא המסתרת כחו יתברך בבחינת יש על כן אין נמשך מפניה כלום כי אם בביטול היש בבחינתו דייקא לכן כל היופי נמשך בהפנים שלה בסוד אין אשה אלא ליופי כי כל בחינת יופי הוא מהסתרה והיפוך דהיינו כשישראל עושין רצונו של מקום בביטולם בבחינת היש דווקא וזהו עושין רצונו של מקום עושין דווקא בבחינת עשיה ועל ידי עשייתם זה ממשיכין אור פני מלך חיים מעצמות הכתר הנגלה מבחינת עתיק אשר בבחינת עתיק שם הוא מקור היופי בבחינת תענוג:

154

קנ״הוכמשל אבן טוב המאיר הוא יקר מאד ונמשך בו יופי ותענוג ואור הנר הגם שמאיר יותר אף על פי כן אינו נחשב ואינו מקבל תענוג או למשל כשאדם מדבר אין בדיבורו תענוג אבל כשצפור מדבר אזי יש מזה תענוג וכדומה לזה הרבה שכל התענוג והיופי הוא דווקא מהדברים כאלו והוא מצד שאור הנר דרכה בכך להאיר וכן באדם שבחינתו הוא בחינת מדבר אין בהם חידוש אבל באבן טוב אשר האבן אינו בבחינת אור כלל ורחוק מזה ואף על פי כן הוא מאיר מצד זה הוא חשוב מאוד ונמשך בו יופי גדול וכן בצפור שאינה בחינת מדבר כלל כו' כן הוא כביכול ביטולם של הנבראים מצד התגלות יחודו יתברך בהם אין חידוש בביטולם מצד התגלות יחודו ואורו יתברך עליהם ממילא בטלים אבל שיהיה נמשך הביטול אפילו בבחינת יש וגבול בבחינתו אשר מהות היש הוא היפוך מהביטול ואף על פי כן יהיה בטל בזה הוא חידוש בבחינת תענוג ועוד זאת שכל עיקר התגלות אין סוף ברוך הוא נגלה דייקא בביטול היש ושם נתראה כבוד עצמותו ברוך הוא דייקא וכמבואר בשער הקודם בבחינת מקיפי עתיק אשר הוא חיצון מכולם עיין שם.

155

קנ״וולכן אין דיקנא לנוקבא כלל בבחינת פניה כי עיקר בחינת פנים שלה דווקא בבחינת היש וביטולו כי אם על ידי קישוטים שמקשטים אותה בזה מעלת חן להמשיך היופי ממקור היופי על ידי שישראל בתורתם ועבודתם מקשטים פניה על ידי ביטולם ועל ידי קישוטם זה נמשכין אליה כל הי"ג תיקוני דיקנא הנמשכין ממקור היופי מבחינת תענוג עליון משלימותו יתברך שהוא בחינת עתיק על ידי חכמה סתימאה כמבואר לעיל ובבחינת פניה הוא התגלות הי"ג תיקונין כמאמר הזוהר בראשית על פסוק כשושנה כו' מה שושנה אית בה י"ג עלין אוף כנסת ישראל אית בה י"ג מכילין דרחמי דסחרין לה מכל סטרהא כו' עיין שם ודי למבין:

156

קנ״זוהנה כל הבחינות המבוארים לעיל כל אלו חילוקי הבחינות נערכים לגבי דידן מצד העולמות אשר נפעלו מכוחו יתברך כי הכל הוא כוחו יתברך. והנה מצד העולמות אנו מתארים כל הבחינות האלו כי מאחר שאינו בערך הגבול והיש איך יומשך מאתו יתברך בחינת היש והגבול ואיך הוא כביכול נמשך בכל פרטי הפעולות אשר הוא מהוום ומחיים ומקיימם ואלו היה הסתלקות כוחו אפילו רגע אחד היה כלא היה ממש מצד כי אין זולתו ואין כח בלעדו וכמבואר לעיל בשערים הקודמים אשר על כן התמשכותו זה לעולמות להיות נגלים בבחינת יש וגבול הוא על ידי כחו הפלא וכח הפלא הזה נקרא בשם אריך אנפין:

157

קנ״חוכח העולמות אשר יצאו להתגלות הגבול בבחינת הנבראים כחם והתהוותם אשר המה נעשים הכל על ידי חכמה ומדות כמאמר הכתוב כולם בחכמה עשית וכמה שכתוב לך הוי"ה הגדולה והגבורה וכו': כי אמרתי עולם חסד יבנה. לך זרוע עם גבורה ודומיהם אשר כל התהוות הנבראים להיות בעלי גבולים המה הכל על ידי חכמה ובינה ומדות כמבואר כח הזה כאשר הוא אצלו יתברך אשר הוא החכם והוא המבין והוא הגדול והגבור וכו' זה נקרא זעיר אנפין:

158

קנ״טוהתחלקות הכחות וגילוייהם בבחינת נפרדים להיות נגלה כל כח וכח במהות מיוחד ובתמונה מיוחדת בכל הפרטים בבחינת חילוק ופירוד אשר אין זה דומה לזה ואין מהות זה דומה לזה ואין עולם זה דומה לעולם שלמעלה הימנו וכמבואר לעיל בארוכה אשר כביכול הוא המחלקם והמפרידם ומבדילם כח זה נקרא מלכותו יתברך ונוקבא דזעיר אנפין:

159

ק״סוקבלות הכחות הם זה מזה אשר אינם נערכים בערך אחד וגבהה מעלתם זה מזה אשר אין להעריכם זה לזה כי כחו יתברך המתמשך מעצמותו ברוך הוא בבחינת כל הנפעלים מריש כל דרגין עד תחתיות כל דרגין הנקרא אריך אנפין הרי הוא כחו לבדו אשר אין להעריכו חס ושלום בשום התחלקות ובשום חכמה ושכל ומדות בעולם מצד כחו השווה הגם שמתמשך בכל פרטי הנפעלים וכלולים כל הפעולות בכחו זה בכל פרטיהם כי ברצון הזה כלולים כל מה דהוה ומה דעתיד למהוי אך אף על פי כן חס ושלום לא נחית לאיזה חילוק והבדל כלל ולא לשום חכמה והבנה ולא לשום מדה חס ושלום כי אם הכל הוא כוחו יתברך בלי הסתר כלל אשר על כן נקרא יחיד כי הוא ממש יחיד בהמשכה בלי תערובות כחות אחרים בבחינות מחולקים חס ושלום ואין להעריך בכח הזה אפילו בחינת אחד כי אחד הוא התאחדות מצד כוחות מחולקים אך מצד התאחדות הוא כח אחד אבל יחיד הוא בלא שותפו דתניינא כלל ואיך הוא האופן אשר יהיו כל הדרגין בכל פרטיהם בכח הזה ואף על פי כן הוא יחיד זהו בחינת פלא המקבל מכח השוואתו יתברך שהוא בחינת עתיק וכמבואר בשערים הקודמים:

160

קס״אועל כל זה נאמר כי אני אני הוא. אני ראשון ואני אחרון בלי שום הבדל כלל כי אני כאשר הוא מצד עצמותו ברוך הוא אני הוא מצד כל כחות העולמות בלי הבדל כלל וכן אני ראשון ואני אחרון: ועל זה נאמר עשה פלא ועושה נפלאות וכמבואר לעיל בבחינת עינא פקיחא דלא נאים ולא אצטריך נטורא ולית ליה גבינין דמכסיין לעיינין: אשר הדברים אמורים הגם שאין דבר נעלם ממנו ומתמשך בכל הנפעלים בכל פרט כמאמר הכתוב ומגיד לאדם מה שיחו: וכל צעדי יספור: כי הוא לקצות הארץ יביט: אם יסתר איש וכו' וכדומה להם מקראות רבו מלספור אך אף על פי כן הוא כח אחד לבד בלי שום הסתרה כלל: וצופה ומביט עד סוף כל הדורות וכל ההתחלקות בעין אחד דהיינו בהתגלות אחת בלי שום חילוק דרגין כלל: ואיך הוא לא ידיעא וכמבואר לעיל.

161

קס״בוכח הנקרא זעיר אנפין הוא כחו יתברך הנמשך על ידי חכמה ובינה ומדות בהשכלת כל פרט במכוון ידוע ונגלה ובחסד פרטי וגבורה ותפארת: אך אף על פי כן המה מתאחדים בכחו דהיינו הגם שנחתו לחכמה ובינה וחסד וגבורה המורים על כח הגבול וחילוקי הנבראים ועל שינויי וריבויי הכחות לאין קץ אך אף על פי כן המה מאוחדים בכחו לכח אחד. ובחינה זו נקרא אחד דהיינו התאחדות הכחות כמבואר בשער הראשון תואר קריאת שם אחד כמאמר הזוהר הקדוש כי אחד הוא בשיתוף דכר ונוקבא דהיינו כח ההשפעה והמקבל והנה כל הבחינות שבזעיר אנפין כולם נמשכים מכחו יתברך שבבחינת פלא וממנו מתמשכין אשר בחינתם המה ממש בבחינת הפכים כי כחו יתברך מצד הפלא הנקרא אריך אנפין חס ושלום לתאר לו איזה מהות או פעולה או כח נבדל ממנו כי אם הכל הוא כחו לבדו: ובחינת זעיר אנפין הנמשך מכחו זה הוא כח כל הפעולות בבחינתם ופעולתם וכחם של כל אחד ואחד במהות מיוחד וחכמה וכוונה לכל אחד ואחד ומדה מיוחדת לכל אחד:

162

קס״גלכן ההמשכה הנמשך מכחו הפלא שהוא אריך אנפין להיות נמשך לבחינת זעיר אנפין אשר כחו דווקא מצד הפעולות נקראו ההמשכות בשם שערות דהיינו שנובע מחכמתו הסתומה אשר נעלמה מעין כל חי עד אשר אין לקוראה בשם חכמה כלל כמבואר לעיל נמשך מחכמה סתימאה זו לחכמה הגלויה שבזעיר אנפין בהמשכה סתומה: כמו שערות לגבי המוח אשר נובעים ממנו אשר אין להעריכם בערך אחד בהתגלותם אף על פי כן נובעים ממנו ויש בכל שערה חלל אשר שם עובר המשכת המוח אבל השערה עצמה סתומה לגמרי ורחוק גדרה מגדר המוח ואינו נגלה בהשערה כי אם המשכה לבד בלי שום התגלות כן ההמשכה מחכמה סתימאה דאריך אנפין לחכמה הגלויה דזעיר אנפין אשר המשכה זאת אין להעריכה כלל בערך גדר המשכה לגבי חכמתו הסתומה אך אף על פי כן נובע מחכמה סתימאה דרך המשכה הזאת להתגלות החכמה שבזעיר אנפין שיהיו נגלים על ידי המשכה זו עמקות מחשבותיו עד אשר אין לקוראם בשם מחשבה כלל מצד התכללותו כנזכר לעיל ואף על פי כן מוכרח להיות בכח המשכה זו כל כח העולמות בכל פרט אך מצד כחו יתברך בבחינת ההשוואה המה גנוזים ונעלמים עד שהוא יחיד בהמשכה לכן ההמשכה בבחינת זעיר אנפין היא נעלמת מאד ודי למבין והבן:

163

קס״דוהנה כמו שאין ערך כחו הפלא לכח הזעיר אנפין כן אין ערך בחינת הזעיר אנפין לנוקבא כי בבחינת זעיר אנפין הגם שיש בכחו כל חילוקי הדרגין אבל הם הכל בכח אחר כנזכר לעיל כי לכן נקרא אחד בלי שום הבדל כלל בלי שום שינוי ופירוד כלל ולכן מבואר בזוהר הקדוש הוא זעיר אנפין הוא עתיקא: וכח הנוקבא היא דווקא לחלק יצאת בכל פרט בכחו ותמונתו ומצבו ומעמדו וכח זה הוא נובע גם כן מזעיר אנפין אשר יחודו הוא מצד הדרגין אך בכדי שיהיה כח חילוקי הדרגין הוא גם כן על ידי שערות דזעיר אנפין כביאור הנזכר לעיל כשערות דאריך אנפין דהיינו שנובע ממנו בחינת סתים שיהיה כח לחלק הדרגין במהותם ונביעות השערות האלו המה ממוח זעיר אנפין הגם שהוא כח אחד לבד אך אף על פי כן כלולים בכחו כל הדרגין כי אם שהם בתכלית היחוד לכן נובע ממנו על ידי הסתרת השערות כח גילוי חילוקי הדרגין והנביעו הוא בהעלם והסתר גדול:

164

קס״הוהנה כח הגילוי שהוא בחינת נוקבא הגם שלחלק יצאת אף על פי כן נערכת בבחינת אצילות דהיינו שבאצילות הכל הוא כח אחד דהיינו כח יחוד הדרגין וכח גילויים כמאמר הכתוב אני הוי"ה הוא שמי כי כח הגילוי הוא גם כן כחו וכמבואר בשער הספירות בביאור גדול עיין שם שעל מלכות דאצילות אשר היא מקור להגילוי וכל עיקרה היא לחלק יצאת אף על פי כן חס ושלום להעריך בכח זה איזה התחלקות כי אם כח ההתגלות בלבד אשר בכחו יתברך ואף על פי כן הוא כח אחד מיוחד בלבד ועם כל זה יש הבדל בין זעיר אנפין שהוא התאחדות הכחות ביחודא חד ממש בלי שינוי אשר אין להעריכם בבחינת חילוק כלל ובין מדת מלכות שהיא נוקבא דזעיר אנפין אשר בכחה ניתן להעריך כח הדרגין בפרטיות אך אף על פי כן הוא רק כחו יתברך שלא יצא עדיין לחלק כלל כי הוא אחד אפילו מצד הגילוי וכמאמר הזוהר הקדוש דלית אפרשותא בין קודשא בריך הוא ושכינתיה והוא עמה בלי פרודא כלל ועל זה נאמר וכבודי לאחר לא אתן מאחר שאין כח בלעדו וכו':

165

קס״וולכן בכדי שיתגלה לעולמות נבראים אשר משם יפרד דהיינו מצד צמצום הנבראים בבחינתם מסטרא דלהון להיות התגלות גמורה בבחינת יש ודבר נפרד כל פרט ופרט לבדו המשכה הזו היא גם כן על ידי השערות וביאור השערות כמבואר לעיל כי מאחר שכחה יצא לגילוי הגם שהוא כחו יתברך לבדו אף על פי כן יש בכח המשכה זו כל הפרטים הגם שהכל הוא כחו יתברך בלי שום חילוק כלל אף על פי כן נובעים ממנה בדרך הסתר והעלם כח הדרגין בבחינת התחלקות העולמות דהיינו מחכמה ובינה שלה לחכמה ובינה שבנבראים בפועל הבריאה בבחינת טבע התחלקותם וטבעם של כל מין ומין בפרט וחילוקיהם והבדל המינים בין מין למין ובכל מין ומין שינויי הפרטים וריבויי ההתחלקות לאין מספר.

166

קס״זוהנה בבחינת המשכה זו וכל אלו ההמשכות המבוארים לעיל בכל בחינה מאלו השלשה בחינות יש המשכה בבחינת חיצוניות ובבחינת פנימיות: ההמשכה בבחינת חיצוניות נקראו שערות הראש ובבחינת פנימיות נקראו שערות הדיקנא וכמבואר לעיל ואין מהצורך להאריך בזה כי כבר מבואר לעיל:

167

קס״חוהנה כל אלו ההערכות המה הכל מסטרא דילן מצד העולמות כאשר נגלו לגבי דידן דהיינו התגלות הנבראים בבחינת יש ונפרד בכל פרט ופרט וחילוקי המינים בין מין למין ובכל מין בפרט החילוק וההבדל שבהם:

168

קס״טוגם כח ההתנהגות בכל המינים בבחינות המשכתם והתחברותם והרכבתם זה בזה והתמשכותם זה מזה אשר הכל הוא בחכמה הן בכלל והן בפרט. בכלל הם התחברות הדומם להצומח והצומח לחי והחי למדבר. והן בפרט התחברות כל פרט בבחינת הרכבתו ובבחינת קבלתו החיות מהלמעלה ממנו אשר הכל נמשך בחכמה והמשכה בבחינת חסד או גבורה ודומיהם אשר הוא הכל על פי המשכה בחכמה קישור וחיבור שלהם ושורש כל התחברותם והתאחדותם זה בזה הוא הכל מכחו הפלא אשר אינו בערך חכמה והשגה כלל ואשר הוא הכל מכחו יתברך.

169

ק״עוכאשר אנו מעריכים כל הכחות האלו כאשר המה לגביה יתברך נקרא כח ההתחלקות בבחינת מלכות וכח התחברותם והרכבתם זה עם זה והתמשכותם זה לזה נקרא בשם זעיר אנפין. וכח הפלא הנותן כח לקישור וחיבור הדרגין והתהוותם של כל הנבראים ופעולתם והתקשרותם אשר הכל הוא בדרך פלא כי על פי חכמה לא תחוייב התהוותם והתמשכותם והתחברותם זה עם זה נקרא כח זה פלא ונקרא כח הזה לגביה בחינת אריך אנפין.

170

קע״אוכל אלו התוארים הוא מצדינו אבל לגביה כד תסתכל בכל הבחינות כאשר הם באמתיות לגביה יתברך כל הבחינות המה הכל כחו יתברך לבדו בלי שום חילוק דרגין ובחינות כלל כי אם הכל הוא עצמותו יתברך לבדו הגם שמוכרחים אנו לתאר מצד התגלותם בבחינת נבראים לגבי דידן מוכרחים להיות כל הכחות האלו וכל בחינות שערות מצד ההערכה כנזכר לעיל אך איך הוא ובאיזה אופן לא ידיעא:

171

קע״בוהנה עיקר הכוונה היה מהמאציל ברוך הוא לגלות כח השוואתו יתברך בכל הדרגין מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין כמאמר הכתוב בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד והנה ראשית המשכתו מאתו יתברך לכח הגילוי הזה נקרא כד סליק ברעותיה למיברא עלמא: והנה בבחינת מחשבה ורעותא זה הנקרא רצונו יתברך יש בכח מחשבה זו ורצון זה כח כל העולמות בכל פרט ופרט מה דהוה ומה דעתיד למהוי. ולכן נקרא אהי"ה דהיינו עתיד אנא למהוי שכל כחות העולמות הוא בכח זה. אבל עדיין אינו נגלה כי אם שעתיד להתגלות אבל כח זה יחיד כמבואר לעיל ועל כח זה מבואר בזוהר שיר השירים דעד לא אתברי עלמא סליק ואתגלי חד רעותא דאקרי מחשבה סתימאה ושוי כולא בההוא מחשבה סתימאה כל מה דהוי ויהוי ומההוא מחשבה נפיק נביעו דקיק כליל סתימו דמחשבה דלא אשתמע לבר ולא אתגליא. דהיינו הגם שאי אפשר לתאר שם איזה כח או איזה דיוקנא כי אם כל הנפעלים בכל כחותם הכל הוא במחשבה וברעותא זה. אבל איך ובאיזה אופן הם במחשבה זה אינו בערך ידיעה והשגה כלל. לכן בבחינת רצון זה כביכול נאמר צופה ומביט עד סוף כל הדורות: ועל זה נאמר מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו אומר עצתי תקום:

172

קע״גולכן בחינת כתר ורעותא זה נערך מכחו יתברך בבחינת אין סוף ועל זה מבואר באדרא רבא קדישה עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין טמיר דטמירין אתתקן ואזדמן כחד סבא דסבין עתיק מעתיקין טמיר דטמירין ובתיקוניה ידיע ולא ידיע: דהיינו עתיקא דעתיקין נקרא אין סוף ברוך הוא שהוא נעתק מעתיקין שהם אריך אנפין ועתיק שהוא כח אין סוף ברוך הוא בהשוואתו יתברך אתתקן ואזדמן שיהיה נגלה כח השוואתו על ידי בחינת הרצון הזה שהוא נקרא עתיק ואריך שהוא הכל רצון אחד כידוע כי אם שבחינת עתיק הוא נערך מצד המאציל ברוך הוא ואריך הוא ראש לנאצלים דהיינו שיהיה התגלות זה מצד הגילוי בכח העולמות לכן הרצון הזה נערך בכלל האין סוף ועל זה מבואר כחד סבא דסבין וכו' דהיינו שבהמשכה זו הגם שכח הרצון והמשכה זו הוא לבחינת עולמות אף על פי כן בחינת המשכה זו היא בבחינת סתים דסתימין ועתיק מעתיקין ובחינה זו נקרא סבא דסבין כי אבא ואמא נקראו סבין וגם נקראו עתיקין כי אבא ואמא המה שורש האצילות לכן נקראו סבין וגם נקראו עתיקין כי בחינת אבא ואמא המה עדיין אינם בערך חכמה הגלויה כי אם מהם מתמשכין כל החכמות ושורשם המה מכחו הפלא ולכן נקראו עתיקין שנעתקו מהשגה ונקראו גם כן טמירין שכחם ובחינתם מכוסים ונעלמים בכל האצילות ועל ידי אבא ואמא מתנהגין כל האצילות כאשר יבואר אם ירצה השם במקומו אבל כחו יתברך בבחינת רצון הרי הוא נעתק אפילו מעתיקין וטמיר מטמירין דהיינו שאין להעריך בבחינת כתר שום ערך חכמה והשגה כלל ולגבי עצמות אין סוף ברוך הוא שלא בערך המשכה נקראו אריך ועתיק עתיקין ואין סוף ברוך הוא עתיקא דעתיקין ולגבי בחינת המשכתו שנקרא כתר ופלא שהוא בחינת עתיק ואריך אשר שניהם בכלל כתר נקראו בחינת אבא ואמא שנובעים מכתר זה להיות שורש לאצילות סבין ועתיקין וכתר נקרא עתיק מעתיקין וטמיר מטמירין ולכן באין סוף נקרא עתיק דעתיקין וכו' וכאן נקרא עתיק מעתיקין ודי למבין והבן מאוד:

173

קע״דכי אם בתיקונוי ידיעא ולא ידיעא דהיינו על ידי השערות המה שנקראו תיקונין על ידי נביעתם וצמצומם בא על ידי זה להתגלות על ידי שערות הראש ושערות הדיקנא. אבל אף על פי כן ידיעא ולא ידיעא דהיינו שידיעא הוא מצד המשכתו יתברך בבחינת כלי הזעיר אנפין. אבל אף על פי כן לא ידיעא.

174

קע״הוהנה לבאר זה בכל מלה ומלה ילאה הקורא וגם שלא לזאת כוונתי כי אם הכוונה בביאור זה לבאר פרטי אופני התמשכותו יתברך אשר מצד כחו הפלא הזה הגם שכולא הוא בכח הפלא הזה אף על פי כן הוא שלא בערך ידיעה כלל ועל זה נאמר לעשה נפלאות גדולות לבדו: כי עשית פלא: נפלאים מעשיך: ומצד כח זה נגלו כל תעלומות בכל פרט ופרט ואין דבר פרטי נמצא בעולם שלא נעשה על פי כחו יתברך ובהשגחתו ועל זה יסדו אנשי כנסת הגדולה בתפילת ראש השנה לפניך נגלו כל תעלומות והמון נסתרות שמבראשית ואין דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך וגם מקראות אשר עצמו מספר המורים על כח עצמותו בכל הפרטים מריש כל דרגין עד שלשול קטן שבים אשר הכל הוא בכחו יתברך בלי הסתר כלל ובבחינת יחוד מה שאי אפשר בשום שכל להשיג זה כי אינו בערך ידיעה והשגה כי כאשר לא נודע מהותו מצד עצמותו ברוך הוא ככה לא נודע התמשכותו בכח הפעולות:

175

קע״ווכל זה נקרא אריך אנפין כנזכר לעיל כאשר הוא בכחו יתברך בבחינת רצונו הנקרא רעותא. ומרעותא זו נפיק נביעו חד דהיינו לגלות כחו יתברך בבחינת נבראים כי כחו יתברך הוא אינו בערך גילוי כלל: אך מצד שעיקר רצונו יתברך הוא בשביל הגילוי נפיק מיניה נביעו חד דהיינו התגלות חד והוא נקרא יו"ד שהוא חכמה דהיינו כח מה שיהיה בחינת התגלות מרצונו יתברך אך ההוא נביעו לא אשתמע לבר ולא אתגלייא דהיינו כח המשכה זו מרצונו עדיין גם כן אינו בערך גילוי אשר על כן נקרא נביעו כמו למשל מעיין הנובע מהארץ אשר לא נודע התחלתו כי אם מתגלה דרך הסתרת הארץ כן נקרא התמשכות זו כביכול מרצונו אשר לא ניתן לשער מקום מוצא לזה ההתגלות מאחר שאינו בערך גילוי כלל אך מההוא נביעו נפקין חמש מקורין דהיינו מקורין להתגלות בבחינת חכמה ובינה ומדות דזעיר אנפין דהיינו לצמצם ולהסתיר בבחינת חכמה גלויה ובבחינת מדות כח רצונו יתברך וכמבואר לעיל המשל מהחכם אשר מצמצם עצם חכמתו לערך חכמת המקבל ככה כחו יתברך שהוא בחינת פלא ורצון נובע ממנו כח ההתמשכות להסתיר כחו הפלא בבחינת כח הגבול ובבחינת חילוקי דרגין לפי ערך הנבראים:

176

קע״זוהנה בבחינת נביעו הזה יש בזה שני בחינות צמצומים צמצום אחד לגלות כח קישורם ויחודם של כל הכחות דהיינו שיהיו נגלים לכחות מתחלקים ואף על פי כן המה כח אחד מה שאין כן בכח הרצון הרי אינם נגלים לכחות מתחלקים שאין הבדל כלל אצלו יתברך אבל בכח זה המה בבחינת הבדל הכחות ואף על פי כן מתייחדים לכח אחד מצד כחו הפלא הנמשך בהם על ידי השערות:

177

קע״חוכמשל החכם כאשר בא לגלות עצם חכמתו להמקבל כאשר כל הדברים והפרטים כלולים בחכמתו והנה מצד חכמתו הגדולה מבין בכל הפרטים בכח חכמתו בעצם אחד אבל בבחינת השפעתו להמקבל לגלות עוצם כח חכמתו איך שכל הפרטים כלולים בחכמתו למהות אחד מוכרח מקודם להבינו ולהסביר לו כל הפרטים בחילוקיהם והבדלם זה מזה בכדי שיתגלה לו כל פרט ופרט במהותו ואחר כך מגלה לו החכמה וחיבורם והתקשרותם זה בזה נמצא כאשר המקבל חכם ומבין כח קישורם זה ומבין כוונת רבו הרי נגלה אצל המקבל גם כן כוונת רבו ומתייחדים בנושא אחד אבל כשהמקבל אינו מבין עומק המכוון של רבו ואינו רואה כי אם התגלותו של חכמת רבו בענין חילוק הדרגין והבדלם הרי הוא אדרבה מתרחק מרבו בתכלית הריחוק ומפסיד הכוונה כן הוא כביכול אשר כח התגלות כחו יתברך הכולל כל כח העולמות ופרטיהם בהתכללות עצום ובכדי שיבוא לידי גילוי כחו ויחודו מצד העולמות מוכרח להיות בבחינת גילוי כחותם בפרטיות בכל פרט ופרט וכח התאחדותם זה בזה מצד בחינות הדרגין:

178

קע״טוהנה בבחינת הסתרה וצמצום זה יש שני מיני צמצומים דהיינו לגלות כל פרט בבחינות חילוקיהם והבדלם וגם כח התחברותם בבחינת חיצוניותם וכמשל הנזכר לעיל אשר החכם מצמצם להמקבל בחינת כל פרט והנה בהתגלות הזאת מוכרח להיות איזה המשך בגילוי החכמה על פי חכמת המקבל כי אם לא יהיה המשך כלל כי אם שיגלה כל פרט לבד הרי לא יבין המקבל כלל מה שמדבר החכם מחמת הרחק הפרטים זה מזה יהיה בלא הבנה כלל דהיינו למשל כשמגלה לו איזה פשט אשר בזה הפשט יש בו כמה פרטי הבנה ואם יגלה לו כל הפרטים בלי המשך הפשט אזי יחשב אצל המקבל לדברים זרים אשר אין דבר מחובר לחבירו ומוכרח לגלות לו איזה המשך והתחברות הפרטים זה לזה והנה בהמשך הזה עדיין לא נגלה כוונת החכם בעיקרית המכוון ועיקר עצם חכמתו למכוון אחד ממש אשר זהו עיקר כוונת המשפיע שיתגלה מהות כל הפרטים בשורשם אשר כל הפרטים המה מכוון אחד כי אם התגלות התחברותם הוא בערך חכמת המקבל בכדי שיהיה המשך בחכמת המקבל להבינו והמשך הזה נקרא חיצוניות לגבי פנימיות חכמת המשפיע. והנה בהמשך הזה יש עדיין מקום למקבל לטעות בו כאשר ילך בשכלו אחרי החיצוניות בלבד דהיינו המשך הדברים להבנת התחלקות הפרט ויהיה מנגד לחכמת רבו הפנימיות הגם שגם המשך זה הוא נמשך מפנימיות התחברות עצם החכמה אף על פי כן מצד מיעוט שכלו של המקבל יהיה מנגד והיפוך לפנימיות אבל כאשר מבין על ידי זה ההמשך פנימיות כוונתו אז יבין ממילא שאפילו בחיצוניות לא יהיה שום סתירה ומנגד לחכמת רבו והבן וזכור זה כי על ידי זה המשל יובן למשכיל למעלה דהיינו בכח גילוי העולמות הנמשכים מכחו הפלא בכדי לגלות כל כח הדרגין לפי ערך המקבלים בכדי שעל ידי זה יתגלה כח קישור כל הדרגין כאשר המה בכחו יתברך בבחינת אחד ממש. ובכח המשכה זו יש שני בחינות צמצומים דהיינו צמצום אחד כח כל הפרטים בהתקשרותם זה עם זה וכח כל הפרטים לבדם בבחינת חילוקיהם והבדלם זה מזה. וכח התחברותם של כל הנבראים והתאחדותם זה בזה נקרא בחינת זעיר אנפין ועל זה נאמר כולם בחכמה עשית כי יש בכל פרט המשכה על פי חכמה הן בטעם כחם כאשר המה מושפעים מכחו יתברך יש בכל פרט מכוון הן בכח התחברותם של כל הנבראים זה עם זה והתאחדותם ובחינת התחלקות כל פרט ופרט והבדלם בתמונתם וכחם זה מזה נקרא בשם מלכותו יתברך ובחינת נוקבא: והנה התגלות כל הפרטים והתחברותם הוא בבחינת חיצוניות כליהם לפי ערך גילוי המקבלים ועיקר הכוונה היה בכדי שיתגלה על ידי הכלים האלו כחו הפלא בבחינת יחודא חד ממש כאשר המה בכחו יתברך וכל התחברות העולמות וחילוקי פרטיהם המה נובעים הכל מכח עצמותו יתברך על ידי בחינת חכמה סתימאה שלו דהיינו כח התכללות כל הכחות בכחו יתברך בדרך סתים על פי כח השוואתו יתברך נובע על ידי השערות לגילוי כח הנבראים בבחינת צמצום והסתר מעין חכמתו הסתומה:

179

ק״פוהנה לגביה אפילו בבחינת ההתמשכות לבחינת כח הנבראים אין שינוי כלל כי אין צמצום מעלים לפניו כלל אבל לגבי המקבלים שנגלה כח העולמות והתחברותם בבחינת חיצוניות אזי יש מקום לטעות כשהולכים בשכלם ולבבם בערך החיצוניות הרי אדרבה בזה מנגדים לכחו יתברך המתמשך בהם לכח אחד:

180

קפ״אוזה היה חטאם של עובדי הבעל כי הלכו אחרי כחו יתברך הנמשך בעולמות על פי חכמה הנמשך מצד העולמות בבחינת חיצוניות והמה כחות הנמשכים בבחינת בריאה שהמה על ידי שרים ומזלות אשר נמשך בהם כח התחברות והשפעת כל הנבראים אבל הוא בבחינת חיצוניות ורצו להמשיך עליהם השפעות חיצוניות מכחו יתברך בבחינת חיצוניות לכן אדרבא בזה היו מנגדים לכוונתו יתברך ויצאו כביכול מתחת רשות כחו יתברך בבחינת פלא כי שורש של ישראל אחוזים למעלה מן השרים כי ישראל עלו במחשבה.

181

קפ״בוכן הוא בכלל כל מי שנמשך אחר חיצוניות תאות עולם הזה הגם שהכל הוא כחו יתברך אבל הוא היפוך רצונו וכוונתו ולא די שלא נגלה על ידי מעשיהם כחו יתברך אדרבה המה מנגדים לכחו יתברך. אבל כשישראל מטיבין מעשיהם ומבינים על ידי המשכה זו עצם יחודו ומייחדים אותו בביטול החיצוניות ומקשרים כל העולמות אליו יתברך בביטול רצונם ומסירת נפשם על ידי העבודה ותורה ומצות אז נגלה על ידי הכלים האלו עצם רצונו יתברך וממשיכים בזה כח עצמותו יתברך ובזה נגלה עצם כוונתו יתברך בהתגלות כחו יתברך אשר בזה נתגלו כל הטובות מטובו הגדול אשר מטבע הטוב להטיב להמשיך כחו יתברך בעצמותו על ידי כח העולמות. ולהיפוך חס ושלום כשהולכים אחר חיצוניות הוא היפוך הטוב ועל זה נאמר אסתירה פני מהם דהיינו שלא נתגלה כח עצם כוונתו ואדרבה הוא בהיפוך מהטוב אשר מצד עשיית הטוב הוא התגלות רצונו יתברך:

182

קפ״גוהנה בבחינה זו יש גם כן שני בחינות דהיינו בחינה אחת כשהולכין אחר החיצוניות ואין עושין היפוך רצונו ובחינה שניה כשעושין חס ושלום היפוך רצונו. ועל בחינת המשכתם והתדבקותם בבחינת חיצוניות על זה נאמר אסתירה פני מהם ומאמר הכתוב ויסתר פנים ומי ישורנו דהיינו שעוזב אותם תחת המקרים דהיינו כחו יתברך הנמשך בשבעים שרים ובכוכבים ומזלות כי באמת כל הנמשך בעולמות הכל הוא עצם כחו לבדו אפילו שבעים שרים וכוכבים ומזלות עצמם וכחם הכל הוא כחו לבדו וכל כח הנהגתם בכל פרטיהם הכל הוא כח עצמותו ברוך הוא על ידי כחו הפלא שהוא רצונו יתברך האמיתי אבל אל המקבלים לא יגיע כי אם מצד חיצוניותם כמשל מחכם הנזכר לעיל הממשיך בבחינת חיצוניות להמקבל הגם שאפילו בחיצוניות הכל הוא בדקדוק על פי כוונתו הפנימיות דייקא אבל המקבל טועה בדבר ומצד זה הוא היפוך כוונת הרב לכן לא יגיע אליו עצם השפעתו ואדרבא יגיעו ההיפוך: כן הוא כביכול בנמשל אשר מצד עצמותו אין שינוי כלל אפילו מצד העולמות והנהגתם הוא הכל על פי כח עצמותו באין הבדל אבל להמקבלים נעשה השינוי ואין מקבלים השפעת טובו הגדול מכחו יתברך ויש בזה החיצוניות עוד המשכה מזה שעוברין רצונו חס ושלום דהיינו שהולך אחר סטרא אחרא אשר הוא היפוך רצונו יתברך על זה נאמר תייסרך רעתך ועל זה נאמרו כל העונשין וכל הקללות שבתורה כי שני הבחינות המה כסותרים זה את זה כי ממאמר הכתוב אסתירה פני: ואנכי הסתר אסתיר פני מהם:

183

קפ״דואמר על כי אין אלה"י בקרבי מצאוני הרעות האלה נשמע שמצד הסתרת פניו בלבד אשר יעזבם תחת ממשלת השרים שהמה המקרים ממילא תגיעם כל הצרות אבל לא שיענישם בכוונה: ומהעונשין שבתורה והקללות נשמע שהוא כביכול יענשם בכוונה מאתו יתברך: אבל הם שני הבחינות המבוארים לעיל דהיינו כשאין עוברים רצונו בהיפוך ממש כי אם שנמשכו אחרי חיצוניות ההמשכה אז הוא עוזב אותם תחת המקרים כנזכר לעיל ועל זה נאמר אסתירה פני וכו' ועל כי אין אלה"י בקרבי דהיינו שאינם ממשיכין יחודו יתברך בחינת כחו הפלא אזי ממילא יגיע אליהם המנגד וההיפוך. אבל כשעוברין רצונו חס ושלום בפועל ממש אז יגיע להם העונשין ממש ולא חס ושלום שיהיו העונשין והרעות מכחו יתברך בבחינת פנימיותו חס ושלום כי מקרא מלא דבר הכתוב מפי עליון לא תצא הרעות ולא יגורך רע שלא יגור במגורך רע חס ושלום כי אם כח רצונו שלא יתמשך בהיפוך זהו המייסרו כמאמר הכתוב תייסרך רעתך: ותשלחם ביד פשעם: ותמוגנו ביד עוונינו.

184

קפ״הויובן זה על פי משל מהאב המתמשך לבנו בערך קבלת שכלו בכדי להתחבר עמו ואמר לו שעל ידי בחינה זו יהיה לו התחברות עמו. וגם גילה לו ההיפוך מרצונו כי אם יעשה זה הדבר הוא היפוך מרצונו ויתרחק ממנו ויגיעהו הריחוק ויכשל בזה וכל ההמשכה זו הן בהתחברות עמו והן בהדבר אשר הוא נגד רצונו בהמשכה זו הכל רצון אחד אצל אביו שיתחבר לרצונו דהיינו מצד שישמור עצמו מההיפוך ויתחבר אליו על פי ההתחברות לעצם כוונתו על ידי זה יגיע לרצונו האמיתית בפנימיות והנה אצל אביו הכל הוא רצון אחד אפילו בהמשכתו בבחינת המנגד לרצונו הכל הוא רצונו האמיתי לטובת בנו נמצא אצל אביו הכל הוא כח אחד אבל אצל בנו לערך קבלתו הוא שני בחינות דהיינו ההתחברות והמנגד והנה כאשר נמשך על פי ההמשכה החיצוניות בבחינת ההתחברות אשר לא זהו עיקר כוונתו של אביו כי עיקר כוונתו היה שעל ידי החיצוניות הנמשך בערך קבלתו יעלה ויגיע לעצם כוונתו ואם הוא חכם ובא לכוונתו אזי מתחבר לעצם כוונתו של אביו ואז הוא עמו באחדות אחד: אבל כשהולך אחר שכלו בערך קטנות שכלו אזי יהיה הנהגתו על פי חיצוניות שלו ויכול להכשל בדבר כמבואר לעיל אבל כשעושה היפוך הרצון ממש אזי הוא היפוך ממש ומנגד וממילא באו לו כל העונשין אשר גילה אביו לו:

185

קפ״וכן כביכול יובן למשכיל למעלה אשר בכח רצונו יתברך הוא רצון אחד פשוט שיתגלה אלה"ותו יתברך וכח יחודו בכל בחינות הדרגין ובכל סיטרין דהיינו אפילו מההיפוך בבחינת הסתר הדרגין שהם הסטרא אחרא שהוא כח המנגד אל רצונו יתברך יתהפך גם כן ונכלל בכח רצונו זה מה דהוי ומה דעתיד למהוי אפילו בבחינת ההיפוך שיתגלה בו כח יחודו כי זהו עיקר הכוונה דווקא מצד החילוק הכל יתהפכו אליו יתברך והכל נמשך בהרצון הזה אבל חס ושלום שיהיה בכחו יתברך איזה מנגד חס ושלום לרצונו כי אם הכל רצון אחד פשוט שיהיה התגלות רצונו יתברך מכל צד אפילו מן ההיפוך כי זהו תכלית כוונתו יתברך שיהיה שולטנותיה עילא ותתא ומכל סטרין דייקא שיהיה התגלות כחו יתברך אפילו מן ההיפוך נמצא כח ההיפוך היה גם כן ברצונו אבל הכל הוא ברצון אחד הכולל בכח וכוונה אחת בבחינת פלא דהיינו כל עיקר כוונת רצונו יתברך הוא תכלית המכוון שיהיה תחיית המתים דהיינו בחינת המת שאין למטה הימנו ואף על פי כן יתגלה בו חיותו ובכח כוונתו הכל אחד מריש כל דרגין ועד תחתית כל דרגין וכן כל הרעות שהם ההיפוך יתהפכו להתגלות בהם עצם רצונו יתברך יש מהם על ידי התהפכות מרע לטוב ויש בהם על ידי סור מרע בבחינת לאכפייא בזה יתגלה עצם רצונו כמבואר בזוהר הקדוש ממשל הזונה ועיקר כוונתו יתברך הוא בבחינת הטוב וחס ושלום שיהיה בחינת היפוך בכחו כי אם הכל רצון אחד וכוונה אחת:

186

קפ״זוזהו המבואר באדרא רבה יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון ופירש בעץ חיים שבחכמה סתימאה המה כל הדינין וכל שורש ק"ך צירופי אלקי"ם אך שבחכמה סתימאה המה נכפין דהיינו בחכמה שבכח רצונו יתברך הנקרא חכמה סתימאה כמבואר שם המה כל סדר הנהגות כל הכחות הנבראים אפילו בבחינת ההיפוך אבל המה נכפין שם כי שם אין התגלות כי אם כח אחד בבחינת פלא לא נודע מקומה כלל כמאמר הכתוב והוא ידע את מקומה.

187

קפ״חאבל בכדי שיהיה התגלות בבחינת חילוקי הנבראים אז על ידי צמצומים הנזכרים לעיל ועל ידי בחינת השערות נגלה על ידי הצמצום הזה היפוך הדבר ומנגדו ממש הנמשכים מכח חכמתו הסתומה בכדי שיהיה התגלות לנבראים בבחינת גילוי ההיפוך בפועל בכדי להפכם לרצונו יתברך וכשהתחתונים עושים רצונו של מקום אזי אדרבא כל הקללות יתהפכו לברכה כי נגלה על ידיהם עצם כחו ויחודו מכל סטרין אבל חס ושלום כשהולכין אחרי החיצוניות סתם וכל שכן כשהולך אחרי החיצוניות הנתגלה בההיפוך אזי הוא מנגד ממש לכחו יתברך ועל זה נאמר תיסרך רעתך וחס ושלום אין הפגם מגיע אליו יתברך כי אם מצד המקבלים והם הם העונשין והקללות אשר מצד חיצוניותם המה עונשים וקללות ממש על פי כוונתו שיהיה המנגד ומסתיר היפוך המשכתו יתברך בבחינת יחודו אבל כשמטיבין מעשיהם אדרבא יתהפכו לברכה כנזכר לעיל ודי למבין והבן:

188

קפ״טנמצא יש בזה שלשה הערכות אשר מצד עצם רצונו יתברך אין לך דבר שחוץ ממנו כביכול ולא סר כחו והשגחתו והתמשכותו בכל פרט דייקא ועל כן אין כל פרט הנפעל בעולם אשר לא נמשך מכחו כי אם הכל הוא מצד כחו יתברך והכל בכח אחד מעצם כחו והמשכתו בכל פרט בכוונה סתומה בכח נסתר והכל גלוי לפניו יתברך. אבל בבחינת התגלות הנבראים המה נפעלו בבחינת צמצום והסתר ואל המקבלים לא יגיע כי אם כפי מעשיהם אם מטיבין מעשיהם ומייחדים כל העולמות אליו יתברך על ידי מסירת נפשם אז יגלה אליהם פנימיות רצונו המלא מכל טוב ויתגלו עיני הוי"ה יתברך בבחינת עינא פקיחא דהיינו שיתגלה עצם כחו והשגחתו יתברך לטובה אשר אצלו נקרא עין אחת כמאמר הכתוב הנה עין הוי"ה אל יריאיו.

189

ק״צואם לא חס ושלום דהיינו שהולך אחר החיצוניות אז נקרא עיני הוי"ה המה משוטטים בכל הארץ דהיינו מצד הצמצום שנקרא זעיר אנפין שם הוא שני עינים אחד מצד ימין ואחד מצד שמאל דהיינו בבחינת הצמצום עצמו יש שני בחינות השגחה אחד הוא שעל ידי זה יתגלה יחודו יתברך על ידי כח ההמשכה בבחינת חילוקי הנבראים בבחינת קישור הדרגין והתאחדותם וזה נקרא עין ימין וגם יש בבחינת השגחה להעלים ולהסתיר ולצמצם שיתגלה כח הדרגין בכל פרטיהם לפי קבלת המקבלים בבחינת סדר הנבראים בבחינת חיצוניותם וזה נקרא עין שמאל:

190

קצ״אוכל הכוונה הוא כדי שעל ידי צמצום הזה יתגלה יחודו יתברך ואם מטיבין מעשיהם ומבטלים בחינת הצמצום והיש ליחודו יתברך אזי נאמר על זה עיני הוי"ה אל צדיקים דהיינו שמהפכים אפילו בחינת הצמצום להיות נגלה על ידי הצמצום יחודו יתברך וכמבואר לעיל בביאור דיקנא דזעיר אנפין דהיינו כשמהפכים חכמה הנמשך בעולמות להבין על ידי החכמה יחודו יתברך וכן על ידי החסד הנמשך בעולמות לאתדבקא ביה על ידי אהבה ועל ידי הגבורה הנמשך בעולמות להיות נגלה על ידי הצמצום יראתו יתברך אז הוא עיני הוי"ה אל צדיקים וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה גדולים צדיקים שמהפכים מדת הדין למדת הרחמים. וזהו ביטולם שמצד הדרגין אבל כשיעלו ויבאו ויגיעו לעצם ביטולו בלמעלה מהחכמה והבנה ויוצאים מגדרי כליהם באהבה רבה שלא מצד בחינת חיות הנגלה בעולמות כי אם לעצם רצונו יתברך מצד עצמותו לא מצד המשכתו יתברך בבחינת חכמה ובינה וחסד וגבורה הנמשכים בעולמות כמו שכתוב מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כי אם כלה שארי ולבבי מצד עצמותו ברוך הוא אשר אין לבדו אז נגלה כח עצם השגחתו אשר לא נחית לצמצום ועל זה נאמר עין הוי"ה אל יריאיו ואז מאיר ומתגלה פנים של אריך בפני הזעיר אנפין ומצחא דיליה אסתכל במצחא וחוטמא אתבסם ועיינין דיליה אסתחיין שלא בבחינת צמצום ואז נעשה אריך כמוהו דהיינו שיתגלה כח עצמותו ברוך הוא בבחינת רצונו על ידי בחינת כלי הזעיר אנפין ואז נגלה עצם כוונתו בבחינת המשכתו לעולמות והתגלות זה הוא על ידי כח העולמות דוקא כי שלא בבחינת עולמות הלא רצונו יתברך אינו בערך גילוי כלל ואז כל המשכות המה למעלה מן הטבע ונגלו כל ההתגלות וההשפעות ממקור ההשפעה בבחינת רצונו יתברך:

191

קצ״בוכשחס ושלום הולכים אחר חיצוניות ההמשכה ואפילו כשעושין רצונו כי אם שהוא שלא בכוונה בבחינת חיות אלקו"ת בבחינת יחודו כי אם שעושה בבחינת מצות אנשים מלומדה שהוא בבחינת חיצוניות ואינו מבין ומבטל כל רצונותיו בבחינת פנימיות כי אם כל מעשיו בבחינת חיצוניות כן הוא כביכול השגחתו יתברך עליהם בבחינת חיצוניות הנתגלה בבחינת חיצוניות העולמות אז כביכול מסתלק כח השגחתו יתברך עליהם לא בעצם חס ושלום כי אם אצל המקבלים נגלה כן שמקבלים מחוק הנקצב בעולם על ידי כחות ההסתרה הנמשכים בשרים כמבואר לעיל דהיינו שלא נגלה להמקבלים כח השגחתו כלל (הגם שבאמת הכל מכחו כנזכר לעיל כי באמת כל טבע הנבראים הנסדרים בטבע הכל הוא לכוונה ידועה בבחינת רצונו יתברך כי אם מצד ההסתרה נגלה בטבע בבחינת חיצוניות וכאשר יעלו ויבאו לאמיתות רצונו אזי ישיגו הטוב האמיתי כמו שהיה בימי שלמה המלך עליו השלום וכל זה הוא מצד המקבלים אבל אצלו יתברך הכל הוא בהשגחה פרטית) ואז נקרא בחינת שינה כביכול דהיינו שאינו נגלה על ידי כח העולמות השגחתו אבל כח השגחת רצונו לא סר חס ושלום ועל זה נאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ואז נאמר פקח עיניך וראה דהיינו על ידי התעוררות התשובה.

192

קצ״גוהערכה השלישית הוא כשחס ושלום ישראל עושין היפוך רצונו חס ושלום אז הוא העונשין והקללות והוא ממדת מלכותו יתברך המסתרת בבחינת יש ובחינת היפוך ממש כמו שכתוב רגליה יורדות היא הסתרה גמורה להתגלות בחינת ההיפוך אשר שרשו מעצם רצונו יתברך אשר לזה היה עיקר הכוונה לאכפייא ולהפכא אבל בכדי שיתגלה זה הוא על ידי מדת מלכותו המסתרת לכן שורש הצמצום וההסתר גדול מעלתו עד מאד אשר זהו עיקר הכוונה ולכן נקרא כתר מלכות וכד סלקת כו' אבל בבחינת הסתר כח זה הוא המעניש כנזכר לעיל וכמאמר הזוהר דאית רצועה לאלקאה חייביא ושביק רצועה בידא דאימא שהיא בחינת מלכותו יתברך ועל זה נאמר עיני הוי"ה המה משוטטים בכל הארץ לעשות דין בחייביא להשגיח על כל פרטי המעשים לענוש עליהם וכל זה הוא מצד התגלות העולמות אבל בכחו יתברך הכל הוא כח אחד בבחינת רצונו יתברך וכאשר ישראל מטיבין מעשיהם לאכפייא סטרא אחרא ומהפכים חשוכא לנהורא בזה יתגלה עליהם עצמותו ביתר שאת בתוספות אור וגילוי יתירה מעצמות אין סוף ברוך הוא בבחינת תענוג ממש דהיינו שנמשך כביכול ברצונו הקדום תוספות המשכה בבחינת עתיק יומין כמשל הבן אשר מהפך רצונו אל רצון אביו מבחינת רצון ההיפוך אזי נמשך לאביו תענוג יותר מהרצון הנמשך אליו בעשייתו כן כביכול על ידי זה מוסיפים כחו בבחינת אין סוף ברצון הזה ודי למבין:

193

קצ״דלכן עיקר הפגמים ^הגה"ה והנה בזה יובן כל הבחינות המבוארים באדרא רבה אשר נראים כסותרים אשר פעם מבואר כי כאשר ישראל עושין רצונו ברוך הוא לא נגלה אלא עין אחת שהוא עינא דעתיקא והנה נאמר עיני הוי"ה אל צדיקים משמע אפילו לצדיקים שבודאי עושין רצונו הוא גם כן על ידי שתי עינים שהם בזעיר אנפין. ופעם מבואר כד עינא חיורא אתגלייא אז אסתחיין עיינוי דזעיר אנפין כמו שכתוב עיניו כיונים על אפיקי מים רוחצות בחלב דאסתחיין מאדמימותיהם וזה משמע אפילו כד עינא דעתיקא אתגלייא שהוא בחינת עין אחת אף על פי כן ההשגחה על ידי שתי עינים דזעיר אנפין רק שאסתחיין וכן בהיפוך מבואר שכשאין עושין רצונו חס ושלום אז הוא בבחינת שינה ופעם מבואר שכל הדינין מהעיינין כמו שכתוב שבעה אלה עיני הוי"ה המה משוטטים בכל הארץ גם זה נראה כסותר כי על פי הביאור שכשאין עושין רצונו הוא בחינת שינה שהוא הסתלקות השגחתו יתברך ועוזב אותנו תחת המקרים ופעם מבואר שכשאין עושין רצונו אדרבה משגיח דייקא עליהם לעשות דין כמו שכתוב שבעה אלה כו' כנזכר לעיל וגם פעם מבואר דאית פקיחותא דעיינין לטב ואית פקיחותא דעיינין לביש ופעם מבואר דאית גבינין דמכסיין על עיינין וזהו לא שינה ולא פקיחותא כי אם שהגבינין מסתירים ומכסיין על עיינין: אבל על פי כל המבואר לעיל יבא הכל על נכון כי מה שכתוב עין הוי"ה אל יריאיו הוא כאשר הביטול הוא למעלה משכל והבנה באהבה רבה שלמעלה מהטעם ודעת על ידי הביטול הזה אשר למעלה מן הכלים כנזכר לעיל אשר על כן לא נתגלה על ידי הביטול הזה כי אם כחו לבדו בלי הסתר בבחינת השגחה אחת מעצמותו ברוך הוא: אך הגם שנתגלה רצונו ברוך הוא מצד כחו לבדו אף על פי כן ההשגחה הזאת עיקר התגלותה הוא על ידי עיינין דזעיר אנפין כי עצם השגחתו אינה בבחינת גילוי כלל כי אם על ידי התגלות כחו לבדו אז אסתחיין עיני הזעיר אנפין דהיינו ההשגחה הנגלית נתחלקת לשני בחינות השגחות דהיינו בבחינת המשכתו בבחינת יחודו ובבחינת צמצום ושני ההשגחות הכל הוא בבחינת אתבסמות בבחינת תענוג למשל כשאב מצמצם רצונו לבנו לפי ערך שכלו מוכרח להיות בבחינת צמצום זה שני בחינות אחד לצמצם שלא יתגלה עצם כוונתו כי אם יגלה אז לא יהיה כח בבנו לקבל ובחינה השנייה הוא להמשיך על ידי הצמצום הזה רצונו והנה ברצונו הוא הכל אחד כי כל עיקר רצונו שיתגלה רצונו אפילו בערך בנו דייקא: והנה כשבנו עושה רצונו דהיינו שמבטל רצונו שלא בערך המשכתו אליו כי אם שביטולו לרצון אביו מצד עצם אביו הלא לא נגלה מכח אביו אלא רצון אחד אבל לבנו נתגלה שני ההשגחות אבל בשני השגחות הנזכרים לעיל אפילו בבחינת צמצום משגיחים עליו בעין יפה ומקבל תענוג גם כן מהצמצום דהיינו מזה שאפילו בבחינת שכלו של בנו לפי ערכו נעשה רצונו נמצא משגיח עליו בעין יפה אפילו מצד הצמצום מצד התגלות אמיתות רצונו והשגחתו בבחינת השגחה אחת שהוא רצונו: אבל כשאין עושה רצונו מהביטול לגמרי כי אם לפי ההתחברות אזי ההשגחה עליו בדין ודקדוק אפילו בבחינת המשכת חסדו והתחברותו עמו והוא הכל בדין דייקא שלא יסור מההתחברות: כן הוא כשישראל עושין רצונו בביטול עצמי הרי לא נגלה כי אם רצונו בבחינת הטוב מצד העצם אשר הוא כח אחד לבד ואז ההמשכה בבחינת התגלות הזאת לבחינת הזעיר אנפין שהוא בבחינת יחוד העולמות אשר בבחינת עיני זעיר אנפין המה שני מיני השגחות כמבואר לעיל אסתחיין עיני דזעיר אנפין שהוא השגחתו יתברך אפילו מצד צמצום הדרגין דהיינו להסתיר שיהיה נגלה בערך העולמות הוא גם כן התגלות לטוב בבחינת תענוג דהיינו כביכול שמקבל תענוג מבחינת הצמצום דייקא ואז נגלה השגחתו לטוב אפילו מצד הצמצום בבחינת העולמות: ואם אין ביטולם אלא מצד המדות ומצד שכל והבנה מצד הדרגין אז נאמר עיני הוי"ה אל צדיקים דהיינו אפילו מצד הצמצום הוא לטוב אבל אף על פי כן נקראו אדומים דהיינו השגחתו בדין שיהיה השגחה בבחינת דקדוק וצמצום דהיינו שלא יסורו ימין ושמאל ושיהיה נגלה מצד השגחתו התגלותו יתברך והתדבקותו מצד הדרגין שהן מצד חכמה ובינה ומדות שבבחינת עולמות ושיהיה דוקא באופן זה על פי חכמה והבנה והתהפכות המדות בבחינת אהבה וידאה דוקא ושלא יהיה אהבה להיפוך כו': וכאשר אין עושין רצונו של מקום אפילו בבחינה זו כי אם שהולך אחר שרירות לבו בבחינת חיצוניות ההמשכה בבחינת התחברות מצד היש דהיינו שגם עבודתו וביטולו להוי"ה הוא מצד חיצוניות בלי אהבה ויראה אז נקרא בחינת שינה כנזכר לעיל שהוא הסתלקות השגחתו בבחינת אסתירה פני כנזכר לעיל ואם חס ושלום עוברין רצונו לגמרי אז נאמר עיני הוי"ה המה משוטטים בכל הארץ דווקא לעשות דין: וכל הבחינות אלו נכללין ברצונו יתברך בבחינת חכמה סתימאה שבו כי עיקר כוונת רצונו יתברך הוא כדי שיתגלה אלקו"תו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ושיהיה נגלה אלקו"תו עילא ותתא ומכל סטרין דייקא: והנה ברצונו יתברך שהוא בחינת שלימותא דכולא כולל הכל ברצון אחד כל מה דהוה ועתיד למהוי הכל ברצון אחד פשוט מצד שלימותו יתברך כנזכר לעיל אשר מטבע השלימות שיהיו כל הבחינות אצלו בהשואה כמשל מהחכם שכל מה שחכמתו יותר יכול להשוות כל הבחינות בחכמתו לאחדים אבל בכח שכלו הכל הוא אחד: כך הוא כביכול בכח רצונו נכלל מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין בהשואה גמורה כל דבר והיפוכו מצד שלימותו הרב ואיך הם בכחו בבחינת רצונו לא ידיעא ולכן נקרא פלא שהוא למעלה מהשכלה אבל בכדי שיתגלה שלימותו יתברך בבחינת רצונו מוכרח להיות הצמצום שיתגלה בחינת עילא ובחינת תתא גם יתגלו כל הסטרין וגם יהיה נגלה סטרא אחרא כדי לאכפייא ולאהפכא חשוכא לנהורא אשר לזה היה הרצון מאתו יתברך שלא יהיה ההיפוך ויתהפך הכל לרצונו. וגם בזה היה רצונו יתברך בבחינת לאכפייא כי בזה נגלה עצמותו יותר שאין עוד מלבדו דהיינו שאפילו יהיה רצון אחר יסור מזה אשר מההיפוך נגלה יותר האמת כמשל שאין חידוש כאשר הבן בטל אל אביו מהתגלותו אליו והתחברותו עמו אבל בזה יגלה יותר רצון אמיתי של בנו כשהוא רחוק מאביו ויש לו אופן אחר ורצון אחר אף על פי כן מבטל רצונו בזה נגלה אמיתיות חפצו ורצונו אל אביו: וכן הוא כביכול בזה יגלה יותר עצם שלימותו מהסתרתו יתברך אשר נגלה ההיפוך וסטרא אחרא ואף על פי כן יבטלו לרצונו יתברך בזה נגלה יותר אמיתיות המכוון: וכמאמר הזוהר הקדוש כד אתכפיא סטרא אחרא אסתליק יקרא דקודשא בריך הוא נמצא מוכרח היה כביכול בבחינת הצמצום שיהיה נגלה ההיפוך והכל הוא מצד רצונו יתברך בבחינת רצון אחד וכדי לסור מההיפוך מוכרח להיות הצמצום בעונשים ואזהרות והעונשים הכל הוא על פי צמצום אבל בעצם רצונו הכל הוא כוונה אחת ורצון אחד פשוט אבל בכדי שיתגלה רצונו יתברך היו הצמצומים האלו: והנה בכדי שיתגלה רצונו יתברך מוכרח להיות ארבעה בחינות דהיינו בחינה אחת לסור מהיפוך הגמור שהוא היפוך רצונו יתברך ושניה הוא לקבל עליו עול מלכות שמים לעשות רצונו ולידע בכלל שהוא הבורא והיוצר וממנו יתברך נפעלו כל הנפעלים: ובחינה השלישית הוא לייחד כל הנפעלים אליו יתברך ולהביט בפנימיות העולמות אשר כחו יתברך בכל הנפעלים ביחודא חד ועל ידי זה יגיע לו אהבתו יתברך לדבקה בו שלא יהיה בבחינת נפרד כי אם לדבקה בו יתברך ולאהפכא חשוכא לנהורא אפילו בבחינות גשמיים כמו באכילה לא להביט בחיצוניות כי אם בפנימיות וכן בכל דבר לבטל החיצוניות ולהפכו בבחינת פנימיותו ובחינה זו נקרא בחינת צדיק ובחינה הרביעית הוא שלא להביט בחיצוניות כלל כי אם ליבטל אליו יתברך מצד שהוא מקורא ושרשא דכולא שהוא למעלה מן העולמות שלא יהיו העולמות תופסים מקום כלל כי הגם שבחינה השלישית הוא גם כן לדבקה בו אבל הוא על ידי בחינת התגלות העולמות להפכם אליו יתברך אבל באמת כד תסתכל תראה שהכל הוא לבדו יתברך כמאמר דוד המלך עליו השלום מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי ולבבי מצד אמיתותו יתברך לבדו לכן ההתגלות הוא לפי מעשה בני אדם אם חס ושלום עושין היפוך רצונו אז נגלה עליהם העונשין שהיא רצועה לאלקאה ואז נאמר עיני הוי"ה המה משוטטים וכו'. ואם אין עושים היפוך רצונו ואפילו עושין רצונו כי אם שעושין בבחינת חיצוניות ואינן מבטלים החיצוניות בבחינת יחוד בבחינת אהבה ויראה אז נקרא בחינת שינה והסתר ועוזב אותם תחת המקרים כפי הנהגתם בבחינת חצוניות שהם בחינות הצמצומים בשרים ומזלות אבל כשמיחדים ומהפכים חשוכא לנהורא אז כביכול השגחתו עליהם בבחינת פנימיות יחודו אבל התגלותו יתברך הוא גם כן על ידי הכלים אבל הוא לטוב לשומרם מההיפוך וזה נקרא עיני הוי"ה אל צדיקים דהיינו להיות השגחתו יתברך אפילו בבחינת ההיפוך לשמרם להפך מדת הדין למדת הרחמים אבל כשביטולם הוא מצד עצמותו ברוך הוא שלמעלה מן הכלים אז נקרא עין הוי"ה אל יראיו דהיינו השגחה אחת בלי שום הסתר ובהשגחה זו כל הקללות יהפכו לברכה והן הצדיקים הגדולים המשנים סדרי בראשית כמו הנס דקריעת ים סוף וכמו מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידליק מצד ביטולם למקורא ושרשא דכולא אשר שם אין הכלים מסתירים: והנה כל אלו הבחינות המה הכל מצד ההסתרה כאשר הוא לגבי דידן אבל לגביה יתברך אשר אין צמצום והסתר מעלים לפניו הכל הוא רצון אחד פשוט כמבואר לעיל מאמר האידרא רבה יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון אשר בחכמה סתימאה כל הגבורות ודינין ואפילו סטרא אחרא בכלל אך שמה הם נכפין ולא יגורך רע כו' כי הכל רצון אחד פשוט כולל כל הבחינות בכח אחד פשוט שהוא לגלות שלימותו יתברך אשר בכח גילוי השלימות נכלל כל מה דהוה ומה דעתיד למהוי כי אין בבחינת גילוי השלימות כל הפרטים כי כל גילוי נגלה מן ההיפוך והיפוך השלימות הוא החסרון והסתרת הדרגין ומצד החסרון נגלה השלימות כמאמר הכתוב כיתרון האור מן החושך גם נכלל בבחינת השלימות עילא ותתא וארבע סטרין כי על ידי זה נגלה שלימותו על ידי יחודם האמיתי גם נכלל בכח השלימות הזה אפילו סטרא אחרא דהיינו שעל ידי הפיכת סטרא אחרא ועל ידי כפיית הסטרא אחרא לקדושה בזה יגלה יותר שלימותו יתברך אשר אין עוד מלבדו וגילוי הזה בבחינת אין עוד הוא דווקא על ידי בחינת סטרא אחרא האומרת אני ואפסי עוד וכשמייחדין ומהפכים חשוכא לנהורא ועל ידי כפיית הסטרא אחרא אזי נגלה שלימותו יתברך בבחינת אין עוד נמצא מוכרח להיות בכח הרצון הזה כל הבחינות ואפילו סטרא אחרא אבל הכל הוא רצון אחד פשוט וזהו המבואר בעץ חיים שבבחינת חכמה סתימאה הוא כל הדינין ואפילו סטרא אחרא אבל שם המה נכפין כי הכל הוא רצון אחד פשוט רק כל סדרי הנבראים בכל הפרטים המבוארים לעיל מוכרח להיות בחכמה שברצון הזה דהיינו המכוון שברצון הזה אבל החכמה הזאת היא סתימא דלא אתפתחא וזהו יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון וכרסייא דשביבין הם ק"ך צירופי אלקי"ם הכלולים בחכמה סתימאה שמהצרופים אלו המה כל התגלות העולמות כידוע שהם כל הצמצומים הן התגלות יחודו יתברך על ידי בחינות הסטרין והדרגין והן בבחינת ההיפוך הוא כפיית והפיכת הסטרא אחרא לכן יונקים מהם סטרא אחרא כידוע מהמ"ח צירופים שנקראו אדמת בני חם שמהם יונקים החיצונים הנקראים אלקי"ם אחרים והכוונה הוא בכדי שעל ידי צמצום הזה בבחינת ההיפוך יתגלה שלימותו נמצא בבחינת כוונת רצונו יתברך הנקרא חכמה סתימאה שם המה שורש הק"ך צירופים הנזכרים לעיל והם נקראים כורסייא דשביבין אבל הוא יתיב לאכפייא לון דהיינו רצונו יתברך שנקרא בחינת עתיקא כי שם המה הכל עצם אחד והם שם בבחינת סתום והתגלות הק"ך צירופים אלו הוא על ידי הבינה עילאה דהיינו כשנתגלה רצונו יתברך בבחינת הבנה איך לגלות שלימות רצונו יתברך ובבחינת בינה הוא התגלות כוחם של הצירופים האלו שהוא התגלות הבנת הרצון הזה הכולל הכל וכמו למשל בהבדל באדם אשר עצם רצונו שבנפשו ראשית גילוי רצונו הוא בבינה שמבין כל אופני ופרטי הרצון והמכוון שברצונו והשלמתו בכל הפרטים על ידי כח החכמה שהוא כח המשכיל הנמשך גם כן מחכמה סתימאה שברצונו ככה כח שלימותו יתברך הנכלל ברצונו יתברך הנקרא חכמה סתימאה שהוא כח אחד בלבד כמבואר לעיל כן התכללותם של כל סדרי הנבראים הנכללים במוח הזה גם כן לכח אחד בלבד שאין להעריך בבחינת חכמה סתימאה שום הבנה כי אינו בערך הבנה כלל כידוע שהוא מוחא דלא אתפליג לתלת דהיינו שאינם בערך הבנה כלל הגם שכל הפרטים נכללו במוח הזה אף על פי כן התכללותם הוא שלא על פי הבנה כי אם באופן שלא ידיעא כלל כי ברצון הוא פלא אינו בבחינת הבנה כלל כי אם הערכת כח הבנתם שיהיו בבחינת מקור להתגלות הבינה הם בחינת אבא ואימא שהם חכמה ובינה שהם נקראים אבא ואימא שהם מקור לכל התגלות הנבראים הנובעים מחכמה סתימאה זו על ידי בחינת מזלות שהם השערות שכל חכמת והבנת הנבראים המה נקראים כמו שערות לגבי עצמות רצונו יתברך המושלל מחכמה והבנה כלל אשר לזה נקרא חכמה סתימאה וכמבואר לעיל בביאור החכמה סתימאה והשערות אבל הגם שמבואר שהתגלות זאת הוא על ידי חכמה ובינה לא תעריך חס ושלום חכמה ובינה כמשמעו כפשוטו כי חס ושלום להעריך אצלו יתברך חכמה ובינה מצד עצמותו יתברך כי אם הערכת חכמה ובינה הוא בבחינת אצילות שהוא מסטרא דנבראים והחכמה והבינה הזאת אינם נערכים בבחינת אצילות כי אם שהם שורש ומקור להמשכת כל חילוקי דרגין ופרטי וסדר הנבראים הכלולים ברצונו יתברך כנזכר לעיל להביאם לידי פועל סדרי האצילות שהוא חכמה ובינה דזעיר אנפין שנתגלו בבחינת גילוי חכמה והבנה בפועל ממש בחכמת ובינת הנבראים אשר הוא החכם והמבין וכמבואר לעיל שרשם של חכמה ובינה דזעיר אנפין והמשכתם מכח רצונו יתברך מבחינת חכמה סתימאה אשר אינם בגדר חכמה והבנה כלל הם הם נקראים חכמה ובינה שהם אבא ואימא ולכן חכמה ובינה האלו לא נתפלגו לא לנתיבות ולא לשערים כי המה הכל כח אחד בלבד הכולל כל פרטי ההתגלות הנמשכים מכח עצמותו יתברך וכחות האלו שהם חכמה ובינה הם המולידים כל פרטי חכמת והבנת הנבראים הנקראים בשם חכמה ובינה דזעיר אנפין בבחינת הולדה מכחם הסתום אשר בכחם זה כלולים כל חכמת הנבראים בהעלם כעצמים בבטן המלאה אשר מצד רצונו יתברך וחכמתו הסתומה אין לתאר חכמת ובינת בחינות הנבראים אפילו בבחינת העלם מאחר שאינו בערך חכמה והבנה כלל ואין נערך בערך חכמה כלל כמו למשל שאין לומר על דומם גשמי שהוא נעלם בשכל מאחר שאינו בגדר אחד כלל ככה ויתר על כן אין לתאר סדר חכמות ובינות של בחינות נבראים בכוחו יתברך בבחינת רצונו וחכמתו אשר אינו בערך התחלקות כלל כי אם מחמת שעיקר רצונו וחכמתו הסתומה לגלות שלימותו יתברך נמצא מוכרח להיות כל סדרי השלימות בכח הזה אבל איך הוא ובאיזה אופן המה בכח הזה לא ידיעא כלל ועל זה נאמר ונעלמה מעין כל חי כו' לכן אין לתאר אליו חכמה ובינה הגלויים הנמשך בנבראים שהם נקראים חכמה ובינה דזעיר אנפין אפילו בבחינת העלם: והנה לכל דבר הנגלה מוכרח להיות שורש ומקור לכן מוכרח להיות מקור להחכמה והבינה והמקור הזה הם החכמה ובינה הנמשכים ממוחא סתימאה והם הממצעים בין חכמה סתימאה להתגלות חכמת הנבראים כמו בכלל האצילות כתר הוא ממוצע בין מאציל לנאצלים כן אבא ואימא המה ממוצעים בין מקור סדרי הנבראים הכלולים בכח רצונו וחכמתו ובין התגלות חכמת הנבראים והם הם אבא ואימא שהמה המולידים כל האצילות ולכן מהם נולד זעיר אנפין ומהם כל המוחין שלו כידוע וכח חכמה ובינה שהם שורש המשכתם הוא על ידי המזלות דהיינו מצד שאין לתאר אצלו יתברך מצד עצמותו ערך חכמה ובינה כלל מצד המשכה כי אם בבחינת נביעה שנובע מעצמותו באופן אשר לא נודע כלל לכן כח זה נקרא מזלות וכל שפע התגלות סדר הנבראים וחכמתם ובינתם הכל הם על ידי מזלות האלו ועל אלו נאמר והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה וכחדא נפקין וכחדא שריין ושורש נביעו זה הוא מעצמותו יתברך אשר אינו בערך המשכה כלל אשר כל יכול וכידוע כי כל הממוצע הגם שבגילוי הוא בבחינת ממוצע בין העליון לתחתון ולכן בחינה העליונה גדול במעלה מהממוצע אבל שורש המיצוע הוא נמשך ממקום גבוה יותר דהיינו משורש שני המעלות אשר בשורשם העליון והתחתון הם בבחינה אחת לכן בכחו לחבר שני הדרגין ודי למבין והבן ולכן בכח הבינה זו נכללין שורש ק"ך צירופי אלקי"ם ועצם התגלותם הוא בבינת זעיר אנפין ששם הוא הבנת סדר הנבראים ועל בינה זו נאמר דינין מתערין מינה דהיינו כי בבינה זו המה הבנת כל פרטי סדר הנבראים ואפילו כחות הסטרא אחרא שם יניקתם מבחינת אחוריים דבינה אשר בבחינת אחוריים המה הק"ך צירופי אלקי"ם כמבואר בעץ חיים היינו כי בבחינת בינה זו נגלה כח שלימותו יתברך בבחינת התגלות כח שלימותו על ידי בחינת התחלקות הדרגין ואף על פי כן יהיה אחד בהם בכל הפרטים אפילו מצד ההיפוך נמצא פנימיות הבינה הוא התגלות כח שלימותו יתברך אך מצד שאי אפשר להתגלות שלימותו כי אם על ידי בחינת ההיפוך לכן מוכרח להיות בבינה הזאת כל פרטי אופני הנבראים בכל הבחינות אפילו מצד ההיפוך והם הק"ך צירופים של אלקי"ם. והנה מצד שעיקר הכוונה הוא גילוי שלימותו יתברך וסדרי הנבראים הם הטפל שעל ידם יהיה התגלות שלימותו נמצא כח סדרי הנבראים המה נקראים אחוריים דבינה: והנה בבחינת בינה בבחינת אצילות כאשר הם אצלו יתברך הכל הוא כח אחד ואפילו כח הנבראים וסדרם הכל אחד ביחודא חד לכן חס ושלום לומר אצלו יתברך איזה התחלקות כלל כי אם מצד הבינה שעל ידי הבינה בבחינת הבנה מוציא מכח אל הפועל כוונתו יתברך ומבחינת הבנה זו נסתעפו הצמצומים והדינים בבריאה יצירה עשיה אבל לא בבחינת הבינה עצמה אפילו מצד האחוריים שהמה הצירופים הכל המה ביחודא חד בלי שום צמצום ולכן נאמר דינין מתערין מינה דייקא אבל לא שיהיה אצלו דינים והתחלקות חס ושלום כי אצלו באמת הכל הוא כח אחד והתעוררות הדינים האלו ויניקותם הם ממ"ח צירופי אלקי"ם התחתונים כי ע"ב צירופים העליונים המה כח הדרגין הנגלים בבחינת יחוד איך שיהיו הדרגין מתייחדים ביחודא חד והמ"ח צירופים התחתונים המכוון הוא איך יהיה גילוי שלימותו על ידי בחינת ההיפוך שהוא היש הגמור והסטרא אחרא ולכן יונקים מהצירופים האלו היש והסטרא אחרא ולא שיהיה חס ושלום הצירופים בעצמם איזה דינין והתחלקות כי אצלו יתברך הכל הוא התגלות אחד כי אם מצד כח התגלות שלימותו הנגלה בבינה דהיינו בבחינת הבנה איך להוציא אל הפועל התגלות שלימותו בבחינת זעיר אנפין נקרא בינה שבזעיר אנפין כי בחינת זעיר אנפין הוא כח כל התחלקות בחינת הדרגין בבחינת נבראים כאשר נערכין בבחינת אצילות דהיינו אצלו יתברך כמבואר כשערים הקודמים שהוא בחינת התנהגות העולמות הן לחסד הן לגבורה וכו' ובינה שבו הוא באיזה אופן יהיו נמשכים כח שלימותו יתברך מכל סטרין שהוא המה הק"ך צירופי אלקי"ם וכח הבנת הצמצומים אלו המה בבינה והתגלותם בפועל הוא כאשר נגלו לבריאה יצירה עשיה ומסתיימין בסוף עשיה בבחינת קדושה דהיינו ביטול של כל הנבראים בבחינת כל אחד ואחד בפרטיהם והם נקראים אלקי"ם קדושים מצד ביטולם ומהם יונקים הסטרא אחרא הנקראים אלקי"ם אחרים דהיינו גילוי היש לנפרד להיות נגלה לנפרד גמור בכדי לאכפיים ולהפכם ויניקתם של אלקי"ם אחרים הוא מהמ"ח צירופים אלו מצד זה נגלה כח הסטרא אחרא בבריאה יצירה עשיה מצד צמצום והסתרה איך שהם לגבי דידן בכדי שיתגלה כח היש בפועל ממש לכן יונקים מהן דייקא ועל זה נאמר דינין מתערין מינה שהוא התעוררות בלבד להיות צמצום בבחינת היש אבל מצד הבינה עצמה הכל הוא טוב העצמי ודי למבין כמבואר לעיל שאצלו אין שינוי כי אם מסיטרא דילן שניא ואפילו אחר התפשטותם של הצירופים בבריאה יצירה עשיה מצד אמיתותם המה הכל בבחינת קדושה כי אם שמהם יונקים אלקי"ם אחרים ומכח בינה זו נמשכים מדות דזעיר אנפין שהם חסד וגבורה שהמה כלים לצמצם בבחינת נבראים להסתיר אור עצמותו יתברך להיות נגלה בבחינת הנבראים ממש ושם הוא התגלות הטוב ורע בבחינת ענפין מתפרדין בבחינת בריאה יצירה עשיה דהיינו שיהיה נגלה הטוב בפני עצמו בבחינת יחוד הזעיר אנפין וזה נקרא חסד דזעיר אנפין ובחינת גבורה היא התגלות יחודו על ידי ההסתרה וההיפוך לכן שורשם של הדינין והסטרא אחרא הוא מבחינת הגבורה. וכל זה ההערכה הכל הוא מסטרא דנבראים ובחינת הטוב והחסד הנגלה בנבראים כפי הערכתינו בכחו יתברך נקרא חסד דאצילות ובחינת הצמצום והסתרה וההיפוך נקרא גבורה רזעיר אנפין אבל אצלו יתברך הכל הוא כח אחד לבדו אך מצד שעיקר בנין והנהגת עולמות הוא על ידי חסד וגבורה אשר חסד הוא המשכת אלקו"תו יתברך וגבורה היא צמצום אלקו"תו לכן מהחזה ולמטה ששם הם התגלות החסדים וגבורות בצאתם מיסוד אימא נקרא עץ הדעת טוב ורע אבל מצד בינה כשהחסד וגבורה המה בבחינת בינה אין להעריך שם טוב ורע כלל כי בבינה הוא התגלות עיקר המכוון שהוא הכל טוב וחסד כמשל אב אצל בנו אשר במחשבתו ובינתו אינו מתבונן כי אם טובת בנו באיזה אופן יהיה והכל טוב אך מצד המשכתו אליו מתמשך אליו בבחינת חסד וגם כן בבחינת דין לכן בגילוי אליו נתגלה שני הפכים אבל בבחינתו הוא הכל טוב. כן הוא כביכול כי מצד המשכתו לעולמות שהוא על פי חסד וגבורה נקרא עץ הדעת טוב ורע שמצד חסד וגבורה משך בעולמות טוב ורע אבל בבחינת בינה הכל טוב ולכן נקרא דינין מתערין מינה אבל בינה בעצמה היא רחמים כי אם החסד וגבורה בצאתם מיסוד אימא נקרא עץ הדעת טוב ורע דהיינו ששם נגלה כח העולמות והכל הוא מצד העולמות מוכרחים אנחנו להעריך כן אבל לא מצד כחו יתברך בעצמותו כי הוא זעיר אנפין הוא עתיקא בלי שינוי כלל ומסטרא דילן שניא כמבואר לעיל וכל הגילויים הנזכרים לעיל הן מצד בינה והן מצד חסד וגבורה הכל הוא על ידי מדת מלכותו יתברך הנותנת ציור ודמיון לצמצם בבחינת נבראים מסיטרא דילהון כמבואר לעיל והיא המולדת כל הבחינות המבוארים לגלותם לבריאה יצירה עשיה בפועל ממש להיות נגלים ליש לכן נקראת אימא תתאה דהיינו שמקבלת כל הכחות אשר אצלו יתברך הוא הכל כח אחד ועל ידי מדת מלכותו יהיה נגלה כל פרט בבחינת התגלות גמורה והיא המוציאה מכח אל הפועל דהיינו גילוי שלימותו יתברך שבכח רצונו יתברך והיא נקראת תרעא לאעלא ובה עאלין ובה נפקין כי מדה זו היא כח הגילוי שבאין סוף ברוך הוא להוציא לשלימות פעולותיו: והנה כח הגילוי הזה הוא גם כן עצמותו ברוך הוא בלי שום חילוק ופירוד כמאמר הכתוב אני הוי"ה הוא שמי בלי פרודא אך מצד שהכח הזה עיקרו הוא לגלות נמצא כל כחות הנבראים כלולים ונעלמים בכח הזה כעצמים בבטן המלאה ובחינתה היא בחינת המיצוע שבין אצילות שהם כחות הנבראים כאשר הם בכחו יתברך לבין בחינות הנבראים שנתגלו בבריאה יצירה עשיה כמו שאימא עילאה היא בחינת ממוצע בין חכמה סתימאה שבכתר לבין חכמה ובינה דזעיר אנפין שהוא בחינת האצילות לכן שורשה מאוד נעלה כמבואר לעיל שכל הממוצעים שורשם הוא גבוה במעלה מאוד לכן עלייתה עד אימא עילאה ולפעמים עד הכתר ולפעמים עד אין סוף ברוך הוא ובה נשלם בפועל התגלות שלימותו יתברך מחמת כחו הנשגב מכל רעיון כל יכול להתגלות בבחינת נבראים ודי למבין לכן על ידה נתגלו כל הכחות שעלה ברצונו ולכן נקראת כתר מלכות כי היא המשלמת הרצון ועל ידה נגלה רצונו יתברך וחכמתו הסתומה ולכן בבחינתה נתגלה אפילו בחינת סטרא אחרא להיות נגלה כח אחר ההיפוך והמנגד לפועל ממש כמאמר הכתוב רגליה יורדות כו' ומלכותו בכל משלה ולכן נקראת עץ הדעת טוב ורע כי על ידה הוא גילוי הטוב והרע בפועל כי בבחינת חזה רזעיר אנפין הגם שמשם מתחיל עץ הדעת טוב ורע הוא הטעם כי משם מעריכין התגלות החסד וגבורה אשר מהם הוא ההתגלות טוב ורע אבל אינו בערך גילוי כלל חס ושלום לתאר באצילות רע מאחר שהכל הוא כחו יתברך לבדו כי אם משם יניקת עץ הדעת אבל על ידי מלכותו יתברך הרי נגלה הטוב והרע בפועל ממש מסיטרא דנבראים מצד הצמצום וההסתר ולכן מצד עצמותו הכל הוא כח אחד מיוחד בעצמותו ברוך הוא כנזכר לעיל אבל על ידי ההסתרה נגלה כח ההיפוך בבחינת עונש ועוד זאת שגם כח העונש היה בכח הרצון הזה כי על ידי העונש נגלה יותר שלימותו יתברך כמאמר וכל הקללות יהפכו לברכה וכאשר ידוע שמהקללות שבתורה יהיה גילוי עצם השלימות והטוב אשר מצד הטוב בעצם לא היה יכול להתגלות נגלה דווקא בההיפוך אם מטעם הכתוב אודך הוי"ה כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני כמו למשל אב המכה בנו מתעורר אצלו אהבה וחמלה יתירה אחר כך ביתר שאת ויתר עז וגם עוד טעם שבמכה עצמה נגלה עצם חפצו ורצונו אצל בנו עד שמסלק טבעית אהבתו להיות אכזר עליו ובזה נגלה עצם הטוב להטיב באמיתיות חפצו מה שלא נגלה על ידי הטוב אם מצד הבן בזה נגלה אצל הבן ביתר שאת התקשרותו לאביו ויש עוד כמה טעמים כן כביכול על ידי אזהרות ועונשין בזה נגלה עצם רצונו הקדום באמיתיותו וגם על ידי זה מתעורר כביכול מאמיתות שלימותו יתברך גילויים יתירים ורחמים רבים וגם מזה נתגלה בתחתונים נקודת הלב שלמעלה מן הטעם והדעת נמצא מוכרח להיות בכח הרצון הזה אפילו בחינת העונש דהיינו בכח גילוי שלימותו יתברך אך הגם שהכל הוא בכח רצונו יתברך אבל אף על פי כן הכל הוא כח אחד בהשתוות גמורה באופן אשר לא יושג ולא יוכר כי כל אלו הבחינות הן בבחינת אריך אנפין וחכמה סתימאה ואבא ואמא וחכמה ובינה דזעיר אנפין וחסד וגבורה כל ההערכות האלו המה מסטרא דנבראים מאחר שנגלו בבחינת הנבראים מוכרחים אנו לתאר כל הבחינות דהיינו שאנו מוכרחים לתאר לו רצון וחכמה סתימאה ואבא ואמא וכו' אבל אצלו יתברך הכל הוא כח אחד שהוא שלימותו יתברך הגם שבודאי כל הכחות האלו הם בכחו יתברך אך באופן שלא ידיעא וכל הגילוי הוא על ידי מדת מלכותו יתברך הן מסטרא דלעילא נקרא בה נפקין דהיינו שעל ידה הוא גילוי כל הכחות ומסטרא דתתאין נקרא בה עאלין כי כל עבודת התחתונים הוא על ידי בחינת מלכותו וכל חילוקי הדרגין שבעבודה הכל הוא על ידי מדה זו שהיא בחינת הסתרה ודמיון כי בבחינת כחו יתברך בעצמו שלא בבחינת גילוי אין בזה שום תפיסה והשגה כלל ובבחינה זו נכללין כל בחינות העיניים המבואר לעיל שהוא על ידי עבודת התחתונים אם עבודתם הוא במסירת נפש למעלה מן הטעם והדעת דהיינו הגם שמוכרחים להשכיל אמיתיותו יתברך אבל ההשכלה הוא אינו בערך עולמות בעבודה זו מעלין מיין נוקבין ואתערותא לבחינת אבא ואמא ואז יש בהם כח לשנות הצירופים ולהפך מיש לאין ולגלות מאין ליש כי בבחינת אבא ואמא הם כחדא נפקין שהם המקור לבחינת אין ויש ואז נקרא עין הוי"ה אל יריאיו שהוא השגחה אחת מכח עצם רצונו יתברך ואז מסתחיין עיינין דזעיר אנפין ואז זעיר אנפין בבחינת גדלות כי נמשכו לו מוחין חדשים כידוע וכמבואר לעיל שכל ההתמשכות הוא על ידי בחינת זעיר אנפין דייקא עיין שם ואם עבודתם וביטולם הוא על ידי השכלה והבנה מצד יחוד הדרגין שהוא בחינת חכמה ובינה דזעיר אנפין אז ההתגלות עליהם מצד חכמה ובינה דזעיר אנפין אשר שם הוא מקור ההתחלקות בבחינת כלים ועל זה נאמר עיני הוי"ה אל צדיקים כי בבחינת זעיר אנפין הוא בחינת שתי עיינין אבל כל ההשגחה הוא לטובה אפילו בעין שמאל כנזכר לעיל דהיינו לשומרם מן ההיפוך או לדקדק עמהם או להפך חשוכא לנהורא ואפילו כשעבודתם הוא בבחינת אהבה ויראה טבעית רק שהיא באמיתית במסירת נפשם על ידי אהבתם ויראתם אז מעוררין חסד וגבורה שבזעיר אנפין ובחינת עבודה זו הוא מצד עץ הדעת טוב ורע כי בבחינת אהבה ויראה טבעית נאחז ההיפוך וכמבואר בתיקונים וברעיא מהימנא בכמה מקומות ועל ידי חכמה ובינה יכול לברר כמאמר הזהר בחכמה אתברירו והוא על ידי הבינה ואם עבודתם בבחינת חיצוניות שלא בבחינת יחוד ובלא אהבה ויראה אז נקרא בחינת שינה כביכול ואז ההנהגה על ידי המקרים דהיינו לעזוב אותם בבחינת חיצוניות ועל זה נאמר אסתירה פני מהם וכמשל הישן הגם שהוא חי והחיות הוא בכל הגוף אבל מצד השינה אינו מתגלה החיות ולא יכול לבטל אבריו לחיותו ואינו יכול לשמור עצמו מההיפוך כן כביכול נקרא בחינה זאת בבחינת שינה דהיינו הגם שהעולמות המה חיים וקיימים מכחו יתברך אף על פי כן מצד שלא נגלה חיותו ועצמותו בבחינת העולמות אז מתנהגים העולמות בחיצוניותם בלי שמירה מההיפוך וזה גורם ההתעוררות של התחתונים שאין עבודתם וביטולם בבחינת חיות אלק"י ככה כביכול לא נגלה על ידם כח האלק"י וזהו נקדא בחינת קטנות דזעיר אנפין אשר לא נגלה כי אם חיצוניות לבד ולא נגלה על ידי העולמות המכוון והחיות שבו ואם חס ושלום עושין היפוך רצונו בזה נתעורר כח ההיפוך הנגלה על ידי מדת מלכותו בבחינת עונש ובחינה זו היא דווקא בבחינת פקיחו דעיינין כמו שכתוב עיני הוי"ה המה משוטטים בכל הארץ כי בחינה זו דווקא ההתעוררות כמו שעל ידי עשיית רצונו יתברך במסירת נפש מתעורר כביכול עצם רצונו כן הוא מההיפוך חס ושלום הוא גם כן התעוררות ההיפוך כי זהו עיקר השלימות וכמו למשל התנהגות האב עם בנו אם בנו גורם לו תענוג במעשיו אז מתעורר אהבתו האמיתית אבל כשהבן מתנהג בקטנות על פי שכלו הגם שעושה רצון אביו מתנהג עמו גם כן במדה זו בלי התעוררות פנימיותו וההנהגה עמו בבחינת חיצוניות על פי דרכו של הבן ואינו מעורר פנימיותו אבל כשעושה ההיפוך כו' אז מתעורר דווקא להכותו ולהענישו כי בבחינת ההיפוך נתעורר עצם חפצו כן כביכול כאשר עושין הטוב בעיניו יתברך אז מתעורר השגחתו להטיב ממקור הטוב וחס ושלום כשעושין ההיפוך אז גם כן מתעורר עצם אמיתית חפצו ורצונו מצד ההיפוך כי זהו נגד עיקר הכוונה כביכול בבחינת רצונו ולכן מצד זה הוא התעוררות רצונו כביכול להיפוך אבל כשאין ביטולם בבחינת חיות כנזכר לעיל וגם אין עושין ההיפוך אז הנהגתו יתברך בבחינת חיצוניות בלבד הנגלה לפי ערך המקבלים דהיינו שאינו נגלה חיות של העולמות בבחינת כוונתו בהם וכל החסרון הוא מצד המקבלים אבל אצלו יתברך אין שינוי וחסרון חס ושלום כי אצלו הכל הוא רצון אחד וכוונה אחת כי אם שאינו נגלה להמקבלים התגלות שלימותו ודי למבין והבן מאד ויש עוד בחינת גבינין דמכסיין על עיינין דהיינו להעלים עין מרשעים וסטרא אחרא כמשל אדם בשר ודם שעושה עצמו על דבר שנגד רצונו כאלו אינו יודע לטעם מכוון שיש לו: כן כביכול מעלים עין מבחינת הסטרא אחרא והרשעים שלא יתגלה עצם כוונתו בהתגלות לטעם וכוונה שעל ידי ההיפוך יתגלה שלימותו יתברך לכן אינו בבחינת שינה כי אדרבא זהו גם כן בהשגחתו יתברך על פי המכוון אבל ההשגחה זאת היא בבחינת כיסוי והסתר בכדי שיהיה להם כח כי אם היה השגחתו יתברך עליהם בבחינת נגלה לא היו מתקיימים כלל כי איך יגלה ההיפוך אשר באמת אין עוד מלבדו ועל זה נאמר פקח עיניך וראה שוממותינו וממילא יתפרדו כל פועלי און וזהו טענת הנביא טהור עינים מראות ברע והבט אל עמל לא תוכל למה תביט בוגדים כו' כי טענתו היה על שלות הרשעים אשר שלוותם הוא במכוון מאתו יתברך כמו שלות נבוכדנצר שהיה כביכול בהשגחה פרטית לא מצד העלמת העין בלבד כמו שכתוב ולקחתי את נבוכדנצר עבדי ושמתי את כסאו וכו' וכדומה לזה הרבה וזהו השלווה שלא בבחינת העלמת עין בלבד כי אם אדרבה בשימת עין לשלוותו דייקא לכן תמה הנביא היות כי עיקר התגלות הסטרא אחרא הוא מצד הסתרת השגחתו בבחינת יחודו יתברך לזה הוא התימה למה תביט בוגדים דהיינו שמגלה גילוי רצונו יתברך בההיפוך ועל זה היה התירוץ מאתו יתברך שבזה יש יותר גילוי השלימות ובזה יהיה נגלה יותר שלימותו דהיינו דווקא מצד שלוות ההיפוך כמו שכתוב כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב שבזה יתגלה אלקו"תו יתברך שלא בבחינת הפסקה וכמו שכתוב הלא אלה כולם עליו משל ישאו ומליצה חידות לו וכו' כי אתה שלות גוים רבים כו' אשר בזה נגלה עצם המכוון ולבאר המכוון מהפסוקים בביאור אי אפשר כי הדברים עתיקים וארוכים מארץ מדה והם הם כבשי דרחמנא כבשונו של עולם והנה כל הבחינות הנזכרים לעיל התגלותם הוא הכל על ידי מדת מלכותו יתברך בבחינת הסתרה לגבי הנבראים אבל לגביה יתברך הכל הוא כח אחד הוא עצמותו ברוך הוא לבדו וכל אלו הבחינות אינם כי אם לגבי דידן על ידי בחינת דמיון בחינת מלכותו על ידה אנו מעוררים כחות האלו ועל ידה מתגלים וכד תסתכל אפילו בחינת הסתרתו הוא כחו לבדו יתברך כמבואר לעיל הגם שממנו כל הנפעלים וכל הבחינות אף על פי כן אין תופסים בו יתברך לריבוי ושינוי כמאמר איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס ביה מצד כחו הנשגב והנעלם מכל רעיון כל יכול להיות תפיס בכולהו עלמין בכל הפרטים בכח נסתר אשר אינו בערך השגה וידיעה כלל כמבואר בשערים הקודמים נמצא כד תסתכל הכל הוא עצמותו לבדו ברוך הוא בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין. ובזה יצדקו כל הסתירות ויתיישבו כל האופנים וברורים הדברים למבין בעומק:הוא בזעיר ונוקבין דהיינו מצד המשכתו יתברך בבחינת צמצומים הרי אם עושין היפוך הרצון הנגלה בבחינת עולמות ומפריד את עצמו בבחינת הולך אחר שרירות לבו או עושה היפוך רצונו הוא פוגם בהתגלות הזאת אבל מצד רצונו יתברך אין פגם מגיע אליו אבל אף על פי כן מצד שבזה היה רצונו נמצא בזה פגם שעל ידי מעשיו אשר לא טובים הוא הגורם הסתלקות רצונו כביכול וזהו לא לו אשר הכתיב הוא לא באל"ף והקרי הוא לו בוא"ו דהיינו מצד עצם כחו יתברך אינו מגיע שם בחינת פגם ולא צר ולא נתכנו עלילות הכל באל"ף אבל מצד ההמשכה שהוא בבחינת וא"ו שם הוא הפגם כנזכר לעיל אך אף על פי כן מצד שעיקר רצונו שיהיה יחוד אפילו בבחינת ההמשכה ושיתגלה על ידי המשכה זו רצונו יתברך כביכול על ידי זה גורמים היפוך הרצון בבחינת הסתלקות רצונו דהיינו בבחינת התגלות הכלים אבל בבחינת כחו בעצמותו שהוא רצונו יתברך המתמשך מסטרא דעילת על כולא אין פגם נוגע כלל כי אם שלא נתגלה על ידי הכלים רצונו יתברך ואשתארו כולהון שמהן כגופא בלא נשמתא דהיינו שלא נתגלה כי אם הצמצום אבל כשיתגלה על ידי זה רצונו יתברך אז נגלה על ידי הכלים עצמות רצונו יתברך וכאשר יתבאר לקמן:

194

קצ״הובזה יובן לשון התפילה שמבקשים יהי רצון אשר עמדו על התימה הזאת כמה מקובלים אשר הבקשה שיהיה רצון לכאורה נראה כשינוי רצון חס ושלום אבל באמת אין שום שינוי נמצא מצד אמיתותו כי הכל הוא כחו לבדו כנזכר לעיל כי אם מצד הצמצום לגבי דידן הוא נגלה בבחינת שינוי ואינו נגלה כי אם בבחינת עולמות אבל כשמייחדים בתפילה ומתקשרים אליו יתברך בבחינת ביטול אז נתגלה עצם רצונו בבחינת אריך אנפין וממילא יתהפך לטוב כי הרע אינו רק מצד ההסתרה המסתיר רצונו יתברך בבחינת יחוד אבל על ידי ביטול היש והתאחדותו למקורו אזי נגלה על ידי זה רצונו יתברך. וזהו יהי רצון דהיינו שיתגלה רצונו יתברך:

195

קצ״ווהנה בבחינת התגלות רצונו זה יש שני בחינות דהיינו בחינה אחת שיתגלה רצונו יתברך בבחינת כלים על פי התגלות כל כלי יתגלה אור פנימיותו יתברך ויתגלה הטוב דהיינו שיהיה התגלותו יתברך שלמעלה מן הטבע מבחינת החכמה הנגלה בבחינת טבע הנבראים יאיר על ידי בחינת הטבע זו והתגלות פנימיותו יתברך שהוא למעלה מהשכלה הנמשך בטבע יתגלה בהטבע הנסדר בעולמות אורו והשפעתו בהשפעה רב שלמעלה מן הכלים הנסדרים בטבע אבל ההתגלות הזאת הוא על ידי הכלים דייקא כמו בזמן שהיו ישראל שרויים על אדמתם והיה גילוי כח עצמותו יתברך אפילו בבחינת יש דייקא דהיינו שעל ידי הכח הגשמי נגלה עצם כחו יתברך ופנימיות כוונתו יתברך ומחמת זה בטל היש בהסתרתו כמו שהיה בימי שלמה המלך עליו השלום דקיימא סיהרא באשלמותא דהיינו שנגלה בכל כחות העולמות הנגלים בבחינת היש נגלה על ידיהם כחו והתגלות אלקו"תו יתברך בבחינת רצונו יתברך על ידי הכלים דייקא שעל ידי הכלים ועל ידי היש נגלה עצם רצונו יתברך כמו שהיה בבית המקדש אשר היה חיות אלקו"ת נגלה בעצים ובאבנים ובכסף ובזהב כידוע מענין השכינה שהיה שורה בבית קודש הקדשים בבחינת חיות ממש כידוע מענין הכרובים והכפורת ואפילו אבנים של בית המקדש היה בהם חיות כמו שכתוב היחיו את האבנים אשר משמע שהיה בהם חיות כי בחינת היש היה בבחינת ביטול לגמרי ונגלה על ידי זה כח יחודו יתברך ולכן היה הסטרא אחרא בטל מצד ההסתרה וכל העמים באו לשמוע חכמתו. והנה בהתגלות זו לא היה שינוי הטבע כי אם גילוי כחו יתברך בבחינת הטבע דהיינו למשל במים נתגלו כח המים משורשם כאשר הם בכחו יתברך בבחינת רצונו יתברך וכן בכל הבחינות אך אף על פי כן המים לא נשתנו מטבעם וכן בכל הבחינות ויש גילוי על פי שינוי הטבע כמו קריעת ים סוף שהיה שינוי הטבע שנעשה מים ליבשה והמים שדרכם בהמשכה נצבו כמו נד או כמו מי שאמר לשמן שידלוק יאמר לחומץ שידלוק וזה נקרא נס שהוא בבחינת שינוי הטבע.

196

קצ״זכי כבר מבואר שכל ההתגלות שבבחינת סדר הנבראים בבחינת כחם של כל נברא והטבעתם והתחברותם זה בזה הוא על ידי צמצום רצונו יתברך בבחינת זעיר אנפין בכדי שעל ידי זה יתגלה כח עצם רצונו יתברך והוא על ידי כלים דזעיר אנפין דאצילות המסתיר על ידי כליו שהוא החכמה ובינה והמדות חסד וגבורה לצמצם ולהסתיר האור בבחינת ערך המקבלים שהם בחינת נבראים אשר על ידי הכלים האלו הוא התנהגות כל הנבראים בחכמתם ומדותם והתחברותם ולכל נברא יש חוק קצוב וסדר אשר סדרם הבורא יתברך על ידי רצונו יתברך בבחינת חכמה סתימאה שבו אשר לא נודע מקומה כי אינה בערך חכמה כי אם כח אחד בלבד ואף על פי כן מוכרח להיות כל כחות סדר הנבראים שמתנהגים על פי חכמה הגלוייה בבחינת כחו יתברך וכוונתו העמוקה הנקרא חכמה סתימאה הגם ששם הכל כח אחד אף על פי כן מוכרח להיות בחכמה סתומה וכנזכר לעיל:

197

קצ״חוהנה בכדי שיבא להתגלות בבחינת עולמות ולהמקבלים נאצלו כלים שהם הספירות איך יהיה ההתגלות והם הם השמות אהי"ה והוי"ה ואדנ"י ודומיהם שעל ידי בחינת אותיות שהמה ההתגלות בבחינת הצמצומים וצרופיהם נעשו כלים להתגלות על ידיהם בבריאה יצירה עשיה וכמו למשל כאשר החכם רוצה לגלות להמקבל עצם חכמתו מלביש אותו ומסבירו בצרופי אותיות וקורא שם לכל חכמה. והנה בבחינת חכמת עצמו אינו נצרך לשם קריאת החכמה וגם אין להחכמה שם כלל כי אם עצם השכלתו אבל להשפעה לזולתו נצרך לכל פרט שרוצה לגלות בחינת שם כן כביכול מצד עצם רצונו יתברך הכל הוא בכח אחד וכל כחות הנבראים כלולים בו בעצם ונושא אחד מצד אחדותו שהוא יחיד אפילו מצד בחינת העולמות מצד שלימותו השוה:

198

קצ״טאבל בכדי לגלות כחו יתברך המיוחד בבחינת עולמות הוא על ידי שמות דהיינו התגלות בבחינת אותיות וצירופים והם העשרה שמות הידועים: דהיינו על ידי בחינת אהי"ה נגלה בינתו יתברך ועל ידי בחינת הוי"ה תפארתו ועל ידי בחינת אדנ"י נתגלה אדנותו יתברך ועל ידי מדת אלקי"ם נתגלו גבורותיו ודיניו וצמצומיו וכן על ידי שם שד"י אמר לעולמו די וכן בכולם. אשר על ידם נגלה יחודו ומהשמות אלו וצירופיהם מהם התהוות כל הנבראים בבחינתם דהיינו על ידי צירופיהם וצירופי צירופיהן ומילואיהם ומילואי מילואיהם עד אין קץ כל מה שיתרבו הצירופים והמילואים ככה יתגלו בבחינות נבראים כי השמות האלו עיקרם באצילות דהיינו בכחו יתברך והצירופים והמילואים מהם המה כל כחות הנבראים:

199

ר׳ולהבין זה היטב יובן על פי משל מחכם שמסדר חכמתו איך ובאיזה אופן להשפיע להמקבל מוכרח להיות הסדר מקודם במוחו ושכלו ובינתו מה להשפיע ומה שלא להשפיע וגם ההשפעה גופא באיזה אופן יהיה אם בריבוי או במיעוט או בהסתרה ומסדר הזה משפיע להמקבל וכשמשפיע להמקבל מסביר לו בכמה אופנים שונים ומרכיב ומחבר בכמה אופנים ומסביר לו בכמה מיני הסבר ובכמה פרטי דבורים והכל הוא על פי הסדר שסידר בחכמתו. והנה כל זמן שהמקבל עדיין לא הגיע לעיקר חכמת רבו להבין עצם המכוון אזי מוכרח הוא להבין על ידי ההסבר באותיות ותיבות שמסר לו רבו כי על ידי הסבר זה יבין חכמת רבו אבל כשלא ישמור הסדר שסידר לו רבו וישכח ההסבר אז לא יגיע לדעת רבו כלל כי מאחר שכל הבנתו הוא מההסבר שהסביר לו ואם יאבד ההסבר יאבד המכוון. והנה כל צירופי ההסבר הזה אינו נצרך לו מצד עצמו כי אם להבין על ידי זה כוונת רבו אבל כשיגיע לעצם המכוון אזי יכול להסביר באופן אחר ועוד זאת כשהמקבל משיג חכמת רבו אזי מצד התענוג שמקבל נתוסף בשכלו מכחו שבנפשו חכמה יתירה באופנים שונים כן הוא כביכול התמשכותו בעולמות הוא על פי סדר הנסדר מכחו בבחינת אצילות שהם כחו בבחינת הכלים דאצילות שהוא כח הקצוב באצילות באיזה אופן יהיה:

200

ר״אההמשכה לנבראים אך באצילות עדיין לא יצאו לחילוק חס ושלום בבחינת חילוק ונפרד כי אם שהכל כוחו יתברך. ואיהו וחיוהי וגרמוהי שהם הכלים חד בהון ולא שני ולא אשתני על ידי צירופים אלו כמו שכתוב אני הוי"ה לא שניתי דהיינו אפילו בבחינת שם הוי"ה ברוך הוא אשר הוא על פי אותיות אף על פי כן לא אשתני בהון אך כאשר באו לידי גילוי בבחינת נבראים על ידי מלואיהם וצירופיהם מהם באו ההשתנות בבריאה כפי אופן הצירוף והמילוי כן הוא הגילוי כידוע שלפי צירוף הדיבור ככה נגלה המכוון.

201

ר״בומהם נמשכו כל טבע הנבראים דהיינו למשל מים שורשו הוא חסד דאצילות שבחינתו הוא בחינת המשכה ועל ידי צירופים וצירופים דצירופים ומלואים ומילוי דמילוי על ידי צמצומים אלו והסתרתם נשתנו והמים מהותם המה נגלו בבריאה גם כן מים בהמשכה וכן הוא באש ורוח ובכל אופני הנבראים וכן בשמן שיאחז בו האור ובחומץ לא יאחז בו אור הכל הוא על ידי הצירופים ומילואים הנזכרים לעיל הנמשכים מכוחו שבבחינת אצילות הדרגין וכל עיקר הכוונה שעל ידי הנבראים וסדרם יתגלה כח עצם רצונו יתברך בבחינת כח אחד לבד והנה כשהעבודה הוא על פי חכמה ובינה ומדות בערך העולמות מוכרח להיות ההנהגה גם כן על פי הסדר הנסדר בבחינת הנבראים בכדי שעל ידי סדר שסידר הבורא ברוך הוא יתדבקו אליו יתברך ויתגלה יחודו כי שלא בבחינות האלו לא יהיה שום התחברות אליו יתברך כי אינו מושג מהותו כלל כי אם נודע מצד פעולותיו לכן כל גילוי ידיעתו יתברך הוא הכל על ידי הפעולות אבל כאשר הביטול הוא במסירת נפש בלמעלה מן החכמה כי אם שיעלו ויגיעו באהבתם למעלה מן השכל וישכילו כח עצמותו ברוך הוא מצד עצם רצונו בביטול גמור אז לא יצטרכו להמשיך רצונו יתברך דווקא על ידי צירופים אלו ויכולים להמשיך רצונו על ידי צירופים אחרים כמשל הנזכר לעיל לכן יהיה יכול לשנות סדר וצירוף המים באופן אחר שיוצבו כמו נד וכן להחליף הצירופים וההתגלות שהיה מתגלה על ידי צירוף זה היה יכול להתגלות על ידי צירוף השני דהיינו מה שיתגלה על ידי השמן יתגלה על ידי צירוף החומץ ועוד זאת שיכולים להמשיך צירופים חדשים ומוחין חדשים כו' על ידי ביטולם לבחינת כח רצונו יתברך הנמשך בעולמות ובחינת רצונו יתברך הוא עצם אין סוף על ידי זה מוסיפים כביכול תענוג בבחינת רצונו זה להמשיך כמה מיני אופנים והוא מוחין חדשים ונשמות חדשות נמצא אחר שתעיין בדברים אלו תשכיל ותבין שאין השינוי חס ושלום אצלו ברוך הוא כי הכל הוא כח אחד ורצון אחד לא שני ולא אשתני כי אם כל השינויים המה מסטרא דילן מצד הצמצומים נגלה באופן אחר ובאופן זה דייקא אבל אצלו יתברך אין שינוי אפילו בהצמצומים עצמם כי אין צמצומים מעלימים לפניו ואפילו בכל פרטי בחינות הצמצומים אין הסתר לגבי עצמותו ברוך הוא הנמשך בהם כמבואר באדרא רבה עתיקא קדישא וזעיר אנפין כולא חד כו' ומסטרא דילן שני דהיינו כחו יתברך מצד עצמותו הנקרא עתיקא וכחו שמצד זעיר אנפין שהם הצמצומים הכל הוא חד כי אם ההסתר הוא לגבי דידן דייקא ועצם כוונתו יתברך בבחינת סתום והכל הוא בכח אחד אבל על ידי עבודתם בהסירם הצמצומים שמצידינו ממילא יתראה ויתגלה חפצו בזה וכחו יתברך בלי שום הסתר כלל נמצא אין שום הסתר כלל ואין שינוי כלל לפניו.

202

ר״גוהנה הגם שהצמצומים הם רק לגבי דידן אמת הוא שאין הצמצומים מסתירים כלל לרצונו יתברך אך אף על פי כן טעם שהצמצומים המה דייקא באופן זה וסדרי הטבע הוא דייקא על פי צירופים אלו הלא כל יכול להמשיך צירופים אחרים ואף על פי כן לא יהיו מסתירים ויהיו כלים להתגלותו על כן מוכרח להיות טעם כמוס וגנוז בבחינת המשכותם באופני ההמשכה בזה האופן דייקא אך טעם זה לא מושג כי אם מצד כח השוואתו יתברך בבחינת מחשבה קדומה ולכן נקרא מחשבה קדומה בשם אדם קדמאה דהיינו שכל אופן אדם דאצילות הנקרא זעיר אנפין בכל התמשכותו קדם לו אופנו וציורו במחשבה הקדומה לכל הקדומים שלא בערך המשכה כלל בבחינת עצמות המאציל ברוך הוא ואיך הוא האופן בשם אסור לחקור ולדרוש ולשאול כלל כי נעלה ונשגב מכל רעיון אשר על כן רגלי אדם קדמון המה מתפשטים עד קרקע העשיה דהיינו אפילו בבחינת כלים בבחינת עשיה גשמיות הוא הכל על ידי מחשבה קדומה מה שאין כן רגלי אריך מסתיימין באצילות כי לא נתגלה בחינת עצם רצונו יתברך בהתגלות עצם יחודו בבחינת נבראים כי אם על ידי ההסתרה כי אם התגלותו הוא בבחינת אצילות כי באצילות שם הוא התגלות רצונו יתברך בבחינת יחוד גמור כי שם הוא התגלות אין סוף ברוך הוא שלא בבחינת הסתרה כלל אבל סדר הנבראים בכל פרטיהם ואופנם ומצבם וקיומם בתמונת כל אחד ואחד כאשר המה במחשבתו הקדומה אשר הוא מכחו השוה אשר שם הוא בחינת צופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה אחת בכחו הנשגב והנעלם אשר אינו בבחינת התגלות כלל אשר הוא מכחו השוה הוא נגלה דווקא בבחינת עשייה אשר אין בחינה בעולם מריש כל דרגין עד שלשול קטן שבים שלא נעשה על פי מחשבתו הקדומה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה כולם נסקרים בסקירה אחת וכמאמר הכתוב כי יוצר הכל הוא ומחשבתו זה נקרא אדם קדמון ואיך הם אלו החילוקים והפרטים במחשבתו הקדומה אשר הוא עצמיות המאציל ברוך הוא זה אינו בבחינת השגה וידיעה כלל ואסור בו הדרישה והגילוי הוא על ידי בחינת מלכות דאדם קדמון שהוא בחינת הגילוי אשר מזה נמשך רצונו יתברך בבחינת התגלות בבחינת מוחא סתימאה דביה איך לגלותם בבחינת כלים דבריאה בבחינת סדר הנבראים אבל נצח הוד יסוד דאדם קדמון המה כל כחות הנבראים שאינם בבחינת גילוי כלל המה מתפשטין דווקא בעשיה גשמיות אשר שם נגלה מחשבתו הקדומה. אבל מלכות דאדם קדמון אשר היא בחינת גילוי גמור מתגלית בבחינת אצילות והתגלות הזאת היא בחינת פלא מטעם כי אין להעריך בעצמותו יתברך בחינת פרט וסדר של הנבראים ולכן נקרא הסדר של הנבראים כאשר הם ברצונו יתברך חכמה סתימאה כמבואר לעיל ומחכמה סתימאה זו נובעים על ידי השערות לבחינת זעיר אנפין ומבחינת זעיר אנפין לנוקבא וכו' אבל שורשם הוא מבחינת אדם קדמון ושורש הכלים דאדם קדמון הוא מבחינת רשימו מעצמיות המאציל ברוך הוא אשר שם המה מקור דמקור כל הכלים בבחינת כח שלימותו יתברך הכולל הכל בהשוואה גמורה:

203

ר״דוהנה בדבר אחד גדלה מעלת המשכתו יתברך בבחינת גילוי רצונו על ידי הכלים כמבואר כמו שהיה בזמן בית המקדש בימי שלמה המלך עליו השלום שהיה התגלות עצם רצונו בבחינת הטבע כנזכר לעיל ובדבר אחד גדלה מעלת שינוי הטבע ובשני הבחינות היה בחינת הכוונה מאתו יתברך וכמו שמבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה על האדם שנעשה לו נס ונעשה לו דדין כדדי אשה והניק את בנו אשר חד אמר כמה גדול אדם זה שנשתנו עליו סדרי בראשית וחד אמר כמה גרוע אדם זה שנצרך לשנות בשבילו סדרי בראשית כו' ושניהם דברי אלקי"ם חיים.

204

ר״הגם מאמר המדרש דוד אמר ארדוף אויבי ואשיגם אסא אמר כו' עד שיחזקיהו אמר אני אין בי כח לא להשיג ולא לרדוף כי אם שאהיה מוטל במטתי ואתה תעשה וכו' והנה בחינת הנס שנעשה לדוד היה מלובש בטבע דהיינו שהיה רודף אחרי אויבים והשיגם ולא שב עד כלותם זהו הנס המלובש בטבע כי מטבע הוא להתגבר זה כנגד זה אך אצל דוד היה הגבורה בנס שלא כדרך הטבע כי אם למעלה מן הטבע אך אף על פי כן ההלבשה היה בגבורה שבטבע אבל הנס של יחזקיהו הנס שלו לא היה מלובש בטבע כי השכים בבוקר והנם כולם פגרים מתים לכאורה היה זה יותר גילוי כחו יתברך מצד עצמותו והוא אמר שאין בו כח שלא השיג למעלת דוד המלך עליו השלום אבל באמת שני הבחינות כלולים ברצונו:

205

ר״וויובן זה על פי משל כשהרב משפיע לתלמיד על ידי אופן ההסבר שלו בוודאי יש בזה טעם נסתר שמסביר לו עיקר חכמתו דווקא באופן זה והטעם הוא שעל פי עוצם חכמתו נצרך לו להסביר דווקא באופן זה כי על ידי הסבר הזה יגלה עוצם חכמתו הנסתרת אבל כשרוצה לנסות התלמיד אם בא לעיקר המכוון של חכמתו אם התלמיד יכול להסביר לו החכמה באופן אחר יודע שבא לעיקר המכוון בחכמתו אבל אחר שבא לעיקר המכוון אז מגלה לו הטעם שהסביר לו דווקא באופן זה מטעם המוסתר בעומק כוונתו:

206

ר״זוכמבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה שחייב אדם לומר בלשון רבו הגם שמבין עצם הפשט ובא לעיקרו ולכאורה הלשון אינו מעלה ומוריד אך אף על פי כן בהלשון זה מוכרח להיות בו דיוק נסתר וחכמה נסתרת והנה שני הבחינות צריכין הן אם מצד הרב ואם מצד התלמיד מצד הרב הוא שמזה יודע קבלת התלמיד אם הבין עצם כוונתו ומצד התלמיד הוא כי אם יבין דייקא על ידי ההסבר הזה וישמור דבורים של הרב דווקא לא יגיע לעולם לעומק כוונת רבו כי ישמור דווקא ההסבר ולא יעמיק בהעצם אך כשמעיין לידע המכוון הרי הוא מעמיק בעצם הכוונה ואינו מתבונן בההסבר כי אם בעצם ואחר שיגיע להמכוון ויכול להסביר באופן אחר אז יגלה לו רבו הטעם הנסתר שבכוונתו שהסביר לו על אופן זה כן הוא כביכול בנמשל כי אם לא יהיה שינוי הטבע בלמעלה מן הטבע לא יושכל אמיתותו יתברך כי אם באופן הנסדר על פי חכמה ובינה ומדות בבחינות הנמשכים בעולם אבל עצם כחו יתברך שאינו בערך חכמה כי אם כאשר הוא מצד אמיתותו לא יושג מזה לכן מוכרח מקודם לצאת מגדר הכלים ולהמשיך אלקו"תו יתברך שלא בבחינת הכלים ואחר שנגלה עצמיות רצונו יתברך אז יבין דווקא כחו שבבחינת הכלים ולכן קדם הנס דקריעת ים סוף שהוא שלא בבחינת הלבשה בטבע כי אם למעלה מן הטבע להנס שנגלה על ידי מתן תורה שהוא התגלות רצונו יתברך דייקא בכלים בבחינת טבע שעל ידי זה היה התלבשות הנס בבחינת הטבע שהוא מתן תורה הנגלה דווקא בבחינת כלים שהוא רצונו וחכמתו יתברך בבחינת עשיה דייקא כידוע:

207

ר״חוזהו גם כן ענין קריאת שמע ותפילה ותורה ומצות כי בבחינת קריאת שמע ותפילה עיקר הכוונה הוא לצאת במסירת נפש חוץ מגדרי הכלים ולהמשיך גילוי אלקו"תו יתברך ממקור החיים למעלה מבחינת הכלים ולכן על ידי תפילה יכולים הצדיקים גדולים לשנות הצירופים ואחר העבודה שבקריאת שמע ותפילה בבחינת מסירת נפש אז יהיה הכוונה להמשיך רצונו יתברך בבחינת כלים דייקא שהם בבחינת תורה ומצות שהמה דייקא בבחינת כלים בבחינת עשיה כידוע וזהו עיקר הכוונה שיהיה לו דירה בתחתונים דייקא שהוא בבחינת הכלים דייקא וכן היה בזמן בית המקדש אלו הבחינות דהיינו שהיתה התגלות אלקו"תו יתברך דייקא בבחינת הכלים דהיינו על ידי ארון וכרובים בקודש קדשים שהיתה שם גילוי שכינה בעצים ובאבנים גם היה השפעת אלקו"תו בבחינת השפעת עולם הזה כמו שכתוב וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו כו' דהיינו שהמשיכו אלקו"תו יתברך בבחינת הכלים וגם היו נסים שלמעלה מן הכלים שהם עשרה נסים שהיו בבית המקדש שלא היה מלובש בטבע וכן יהיה לעתיד בתוספות גילוי אבל אף על פי כן הכל הוא רצונו יתברך בלי שום שינוי בשני הבחינות אשר על כן אמר חזקיהו שלא הגיע למעלת דוד המלך עליו השלום שהיה בכחו להמשיך גילוי אלקו"תו יתברך ממקורא ושרשא דכולא אשר על פי מחשבתו הקדומה ובחינת חזקיהו לא היה בחינתו כי אם בבחינת שינוי טבע שהוא על פי רצונו יתברך הנמשך בבחינת אצילות ודי בזה למבין בעומק ויבואו דברים האלו ברורים ומכוונים:

208

ר״טועתה נבא לביאור הבחירה והידיעה המבואר ברמב"ם אשר על החקירה זאת עמדו כל המקובלים הראשונים ואחרונים וגם כל המחקרים דהיינו אם הקדוש ברוך הוא יודע כל מעשי בני אדם קודם הבריאה הרי מוכרחים הם במעשיהם אם צדיק ואם רשע על פי ידיעתו יתברך ואיך היא הבחירה ושכר ועונש אך באמת אם תסתכל בדברי רבותינו זכרונם לברכה לא תמצא הלשון שהוא יודע כי אם הלשון הראה לו לאדם הראשון דור דור ומנהיגיו דור דור ודורשיו גם בלשון המשנה דאבות הכל צפוי והרשות נתונה. הנה מבואר וצורך פעולתם והמכוון שבהם יתגלה על ידי צמצומים ובחינות הצמצומים לעיל בביאור בחינת אריך אנפין שהוא כחו יתברך הכולל כל פרטי העולמות מריש כל דרגין עד שילשול קטן שבים ומה דהוי ועתיד למהוי והכל בכח אחד וכמאמר אליהו זכור לטוב בזוהר הקדוש שיר השירים שהבאתי לעיל עד דלא אברי עלמא סליק ואתגלי חד רעותא דאיקרי מחשבה סתימאה ושוי כולא בהאי מחשבה סתימאה כל מה דהוי ועתיד למהוי כי רעותא הוא אריך אנפין שהוא רצונו יתברך ומחשבה סתימאה נקרא חכמה סתימאה ושוי כולא בהאי מחשבה ומה דהוי ועתיד למהוי הכל בכח אחד בבחינת יחוד עצום אשר אין להעריך כל בחינות הנבראים והעולמות לאיזה מהות הגם שהמה כלולים בכחו יתברך אך שהם מתאחדים בכחו ולא נערכים באיזה ערך מצד כח השוואתו ואף על פי כן המה הכל בכחו יתברך בכל פרטיהם ואיך יהיו שני הפכים אלו הוא באמת פלא כידוע שכתר נקרא פלא שהוא למעלה מן השכל והנה במחשבה זאת נכללים בה כל בחינות הנבראים ובחינת כל דור ודור בפרט אשר לזה היה הכוונה מאת המאציל ברוך הוא בכדי להתגלות אלקו"תו בכל האופנים ופרטיהם וכל ההתגלות הוא על ידי מעשה בני אדם בבחינת יחודם ועבודתם בכל פרט ופרט כפי אשר נחקק ונקצב בבחינת הרצון והמחשבה זו וכלול בה כל שיתא אלפי שני בכל פרטי פעולתם אבל הכל הוא כח אחד בלבד וכמבואר בזוהר הקדוש בכמה מקומות ובפרט בזוהר חדש דעד דלא אתברי עלמא כל רוחין דצדיקיא הוו גניזין במחשבה קמיה כל חד וחד בדיוקניהון וגם מאמר רבותינו זכרונם לברכה נמלך בנשמתן של צדיקים וברא עלמא והנה דבריהם אינם כפשוטן כי נמלך בנשמתן של צדיקים וברא עלמא וכי מי יתן נשמות בכחו יתברך שלא בבחינת בריאה כי הנשמות באין מזיווג זעיר ונוקבין אז נתגלו הנשמות בבחינת בריאה מאין ליש אבל קודם בריאה הרי חס ושלום לחשוב איזה מהות ואיזה כח בלעדו חס ושלום אשר הוא פשוט בתכלית הפשיטות גם מאמר הזוהר דהוו גניזין במחשבה כל רוחין דצדיקיא בדיוקניהון קודם בריאת העולם כי מי נתן שם גשם וציור ודיוקנא חס ושלום אשר אין לתארו אפילו באיזה אות ונקודה או אפילו קוצו של יו"ד מצד כחו שלא בבחינת עולמות כי אם מצד הנפעלים בבחינת בריאה אנו מתארים כחות הספירות והאותיות וגם זה מסטרא דילן כמבואר לעיל אך באמת כבר נתבאר לעיל הפירוש לזה דהיינו שעצמותו ברוך הוא אין לתארו בשום חילוק כח והבדל כלל אפילו בהעלם דהעלם כי אם מצד שלימותו יתברך הרי מוכרח להיות בכחו יתברך מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין ומוכרח להיות הכל בכח אין סוף אבל הכל הוא כחו לבדו השוה בכל הכחות אשר בכחו בהשוואה גמורה בתכלית הפשיטות ואיך הוא לא נודע מהותו כלל ולא תליא ביה שאלתא לכן כח השוואתו אשר בכוחו המשתווה בעצמותו ברוך הוא בבחינות כל הדרגין כח השוואתו זה אשר כל הבחינות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין המשתווים בכחו יתברך נקרא נשמתן של צדיקים אשר בכחו יתברך וכאשר עלה ברצונו לגלות שלימותו וכח השוואתו על זה היו שני הצמצומים שבבחינת קודם האצילות ובבחינת אצילות שיתגלו כח כל הבחינות והדרגין לגילוי וכדי שהצדיקים על ידי עבודתם ויחודם יהיו מייחדים כל הדרגין אל עצמותו ברוך הוא ושורשם מכח השוואתו ברוך הוא ושלימותו אשר מצד גילוי כח השוואתו הזה עלה ברצונו הפשוט לבראם וגילוי כח השוואתו הם הם הנשמתין של הצדיקים וכן בבחינת רצונו יתברך המתמשך לנאצלים גניזין קמיה כל הצדיקים בדיוקניהון דהיינו כח התחברותם בכל פרט וכחם ובחינתם של כל אחד ואחד איך יהיה אופן יחודם בכל פרטיהם אשר זהו דיוקניהון של כל אחד ואחד היה הכל בכח מחשבה זו שהוא בחינת פלא כנזכר לעיל שיהיו כל הכחות מה דהוי ומה דעתיד למהוי הכל בכח אחד כי הוא כל יכול וכמו שלא נודע מהותו כך לא נודע כח מחשבתו ורצונו איך הוא ובאיזה אופן כי אינו בערך השגה וידיעה כלל והנה תכלית המכוון היה בשביל ההתגלות הגמורה וההתגלות הוא על ידי כלי הזעיר אנפין בבחינת צמצום רצונו כביכול בבחינת חכמה ובינה ומדות דזעיר אנפין כמבואר לעיל באורך ועל פי הצמצום הזה נתהוו הנשמות בבחינת בריאה ולהם ניתן הבחירה כי בחינת בריאותם היה בבחינת טוב ורע כי זה היה עיקר המכוון שיהיה לאכפיא לסטרא אחרא ולאהפכא חשוכא לנהורא:

209

ר״יוהנה בכחו יתברך אין לתאר חס ושלום רע כמו שכתוב מפי עליון לא תצא הרעות כי אם הכל הוא כח אחד לבד דהיינו כח גילוי רצונו יתברך לגלות כח השוואתו ולגביה הכל כח אחד אבל כשבא לידי גילוי בבחינת נבראים בבחינת צמצום הרי בבחינת צמצום הזה נגלה כוונתו בערך המקבלים טוב ורע דהיינו כח ההסתרה ליש וסטרין באופן שיהיה נגלה ההיפוך והטוב הוא להפכם ולגלות כח יחודו עליהם ולכן אם מתנהגים בטוב אז ממשיך כל אחד ואחד על ידי עבודתו ויחודו כח נשמתו הנכללת בכחו יתברך ובאם חס ושלום שמתנהגים בהיפוך אינו ממשיך כח מכחו יתברך ואדרבה נופל בבחינת הסתרה שהוא הסטרא אחרא ואינו ממשיך כח נשמתו מכחו יתברך הכלולה בכח רצונו יתברך עד שיעשה תשובה או יבא בכמה גלגולים וזהו מאמר רבותינו זכרונם לברכה הכל צפוי דהיינו שכל הכחות נגלו אליו בכחו בכל הכחות שבעולם הכל שלא בבחינת העלם והסתר כלל והכל גלוי לפניו יתברך בכח אחד בלי שום הסתרה אך הרשות נתונה לבני אדם בבחירתם או להמשיך הכח ההוא או לאו חס ושלום על פי עבודתם אם עבודתם הוא בפנימיות ממשיכין פנימיותו ואם בחצוניות נמשך אצליהם בבחינת חצוניות ואם חס ושלום שאין עושין רצונו ממש יהיו עליהם העונשים כפי מעשיהם כן נגלה עליהם מצד הצמצום וההסתרה שהוא לגביהם אבל אצלו יתברך אין הבדל כלל בין פנימיות וחצוניות וההיפוך הכל כלול בכחו יתברך לכח אחד וכמבואר לעיל בפרט בהגה"ה וכל השינוי הוא מצד המקבלים הגם שכל מה שבכחו מוכרח היה להתגלות עתיד להתגלות כח זה על ידי תשובה או על ידי גלגול או כמאמר רבותינו זכרונם לברכה זוכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן דהיינו שצדיק בעבודתו ויחודו הגדול יקח חלקו אבל לא שיהיה חס ושלום כחו מכריח אדרבה בכח כוונתו ורצונו זה נכלל גם כן בחינת בחירה הזאת דהיינו שיתגלה שלימותו אפילו על ידי ההיפוך רק שכח כל הטוב שבנשמתין הוא נכלל בכחו זה אבל לא בערך ידיעא כלל שאינו בגדר מדע כלל:

210

רי״אומה שמבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה שהראה לו הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון דור דור ודורשיו דהיינו שנכלל בנשמתו כל בחינות הנשמות הצריכים להיות בשיתא אלפי שנין שעלה ברצונו יתברך. וזהו דור דור ודורשיו כי בחינת כל דור הוא מדה פרטית ולגילוי המדה הזאת נכללו כוחן של הנשמות הכלולים בבחינת מדה זאת. וכמבואר בתיקונים חדשים בזוהר חדש ששיתא אלפי שנין הם השש מדות הכלולים בכחו אשר יתגלו בבחינתו של כל אחד ואחד על פי המדה הכלולה בו כי לפי המדה ככה יהיו אופני הגילוי שלהם אם לחסד הוא על פי חסד אם לגבורה הוא על פי גבורה.

211

רי״בוכל זה הוא בכחו אבל בבחינת גילוי תלוי במעשיהן של בני אדם על פי בחירתם וכמבואר בתיקונים חדשים הנזכר לעיל גם כן הביאור על בחינה זו. ומבואר שם כי לא נאמר שגילו לו כל צדיקים וחסידים שבאותו הדור כי אם דורשיו ומנהיגיו דהיינו כחו של הדור הכלול בכח המחשבה שיתגלה על ידי יחודם אבל זה תליא בזכותם אם יזכו יקבלו חלקם מכחם שבכחו ואם לאו חס ושלום הוא בהיפוך ומביא ראיה מפסוק בשגם הוא בשר בשגם הוא משה שהיה ראוי שיתן תורה בדור המבול אבל מצד חטאם לא נתגלה. וגם ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית כו' וכן משלחי רגל השור והחמור כי ישראל בעוונותיהם הם גורמים לשלוח מאתם תרין משיחין משיח בן יוסף נקרא שור ומשיח בן דוד הוא עני רוכב על חמור שהיו ראוים להתגלות אך עוונותיהם גרמו שאינם מתגלים כל אלו הדברים הם ראיה שהגם שבכח מחשבה נכלל שיהיה בדור ההוא ונכלל באותו כח של הדור אף על פי כן מצד בחירתם לרעה לא נתגלה הכח הזה וכן הוא בכל דור ודורשיו אם זוכה מקבל חלקו ואם לאו הוא מנהיג באופן לא טוב וכמאמר רעיא מהימנא אינון ראשין דעמא אינון כלי חמס הגם שמצד כחם ראויים להיות ראשין לדור מצד הקדושה אבל מצד עוונותיהם גרמו ההיפוך וזהו מאמר רבותינו זכרונם לברכה דור לפי דורשיו ודורשיו לפי הדור:

212

רי״גוהנה כל הבחינות הכלולים בכחו יתברך מתגלים בכל דור ודור בכל הפרטים כי כל בחינת גילוי הנגלה בעולם אפילו פרט שבפרט הקטן הכל הוא בהשגחה פרטיות מכוחו יתברך והכל הוא בכוונה אבל ההתגלות הוא לפי המקבלים אם המקבלים זוכים על ידי עבודתם מתגלה על ידיהם פנימיות כוונתו בכל פרט ופרט הן במחשבה ודיבור ומעשה ואם חס ושלום אינם זוכין אזי ההתגלות ההוא אצלם בבחינת היפוך בערכם לפי קבלתם דהיינו במחשבה רעה ומדה רעה ודברים בטלים ומחשבות בטלות ומעשים בטלים ולא טובים. וכל המתגלה אפילו אצל רשעים הוא מכח עצם רצונו יתברך אשר כל הבחינות נכללים בו כי אין שום בחינה באדם הן מחשבה או דיבור ומעשה וראיה ושמיעה וכל פרטים לבטלה חס ושלום כי הכל הוא בהמשכה מכחו יתברך כמאמר הכתוב את כל צעדי יספור ומגיד לאדם מה שיחו.

213

רי״דאך מצד בחירתם נגלה אצלם מסיטרא דילהון להיפוך ולעת הקץ יתבררו ויתלבנו כל הפרטים מכל המחשבות ודיבורים ומעשים וראיות ושמיעות כו' ויתגלה בהם עצם כחו יתברך. וזהו זכו אחישנה דהיינו שעל ידי תשובה יהיה כל ההתגלות הכלול בכחו אשר נקצב בכח הרצון יתוקנו במהירות גדול שלא בבחינת הקצוב ברצונו יתברך בבחינת סדר על פי עבודה ואם לא זכו יהיה בעתה דהיינו אחר שיהיו נגלים כל הפרטים מכחו יתברך אזי יתבררו ויתגלו.

214

רי״הודי למבין והבן והדברים עתיקים והנה יש עוד לאלו"ק מילין בזה לאין קץ אבל די בזה המעט להבין הענין על בוריו כי בבחינה זו יש כמה בחינות כמו שיש צדיקים בבחינת בריאה כמו משה וירמיהו במשה נאמר ותרא אותו כי טוב הוא ובירמיהו נאמר בטרם אצרך בבטן וכו' וכן להיפך זורו רשעים מרחם וכן מאמר בראת צדיקים בראת רשעים שמצד הבריאה נבראו צדיקים וכו'. ועוד כמה בחינות בנשמות בבחינת עיבור וגלגולים שהמה סודות עליונים מטעמים הכמוסים והנסתרים אצלו יתברך לצורך הדור שהם הצדיקים שעלו במחשבה ואם בבחינת רשעים או שיצא מהם דבר טוב כמו אברהם שיצא מתרח או בשביל המנגד שעל ידי ההיפוך יתגלה העצם ויש בזה סתרים נעלמים אשר על זה וכיוצא בזה נאמר שתוק כך עלה במחשבה אבל דרך כלל הבחירה נתונה בכל אדם כי לזה היה תכלית הבריאה וכן גזר המאציל ברוך הוא ואי אפשר לבאר כל הפרטים.

215

רי״ווהנה אל יקשה לך משמואל שאמר לדידי חזי לי בספרא דאדם כו' שמואל ירחינאה חכים יתקרי כו' אין הדברים כפשטן אדרבה כשתעיין בזה יש בזה ראיה לדברים האלה כי הוא תמוה מה היה ספרא דאדם אם הוא נכתב בספר גשמי איך לא היה לו לרבי הספר הלז וגם הלשון לדידי חזי לי לא מתיישב כי אם היה לו למימר ראיתי כתוב אלא כל מקום שנאמר בדברי רבותינו זכרונם לברכה לדידי חזי לי הוא הכל ברוח הקודש שהוא בחינת מחזה ולכן נאמר בלשון לדידי חזי לי דהיינו שאליו היה גילוי הדבר וכן מבואר בזוהר הקדוש על ספרא דאדם וספרא דא מטי לבני אלהי"ן חכימי דרא ומאן דזכי לאשגחא ביה וכו' ולכן אחר שנתעצם בעבודתו עד שהשלים לטובה כח נשמתו הנכלל בכוחו יתברך אז נגלה אליו כח נשמתו לטוב בכל הפרטים וכן נגלה לכל אחד ואחד על ידי מעשיו הטובים שורש נשמתו בכל פרטיה הנכללים בכח אדם הראשון שהוא הספר בעצמו וכמבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה ובזוהר הקדוש ספר היה לו לאדם וספר היה לו לחנוך שהוא מט"ט ומפורש בזוהר הקדוש שהוא ענין סיפור הכח שלהם הנכלל בהם ובכחם כל פרטי השתלשלות העולם ובספרו של אדם הראשון נכללו בו כל הנשמות ובספרא דחנוך נכללו בו כל פרטי הנבראים והתחברותם אליו יתברך כי זהו בחינות מט"ט שהוא שרו של עולם ודי למבין וכמבואר בזוהר בשעתא דאחיד ליה קודשא בריך הוא אחזי ליה כל גינזוי עילאי וכו' וכמו שמבואר בזוהר מקודם ספר הוה ליה לחנוך ודא ספר מאתר דספרא דתולדות אדם הוה ודא הוא רזא דחכמתא דהא מארעא אתנטיל וכו' וכח התחברות זה שהוא מארעא עם הגינזוי עילאי דאחזי ליה שהוא בחינת מט"ט התחברות זה והשכלתו הוא ספרא דחנוך ודי למבין והבן אבל אם היה חס ושלום בהיפוך לא היה נגלה כח זה כי אם על ידי עבודתו ויחודו נתגלה לו מכחו דאדם הראשון הנכלל מכל הכחות וזהו בעצמו הספר של אדם הראשון ודי למבין ודוק היטיב כי ברורים הדברים למבין:
סליק

216