שערי היחוד ואמונה, שער שלישי ל״דSha'arei HaYichud VeEmunah, Third Gate 34
א׳לכן עיקר הפגמים הגה"ה והנה בזה יובן כל הבחינות המבוארים באדרא רבה אשר נראים כסותרים אשר פעם מבואר כי כאשר ישראל עושין רצונו ברוך הוא לא נגלה אלא עין אחת שהוא עינא דעתיקא והנה נאמר עיני הוי"ה אל צדיקים משמע אפילו לצדיקים שבודאי עושין רצונו הוא גם כן על ידי שתי עינים שהם בזעיר אנפין. ופעם מבואר כד עינא חיורא אתגלייא אז אסתחיין עיינוי דזעיר אנפין כמו שכתוב עיניו כיונים על אפיקי מים רוחצות בחלב דאסתחיין מאדמימותיהם וזה משמע אפילו כד עינא דעתיקא אתגלייא שהוא בחינת עין אחת אף על פי כן ההשגחה על ידי שתי עינים דזעיר אנפין רק שאסתחיין וכן בהיפוך מבואר שכשאין עושין רצונו חס ושלום אז הוא בבחינת שינה ופעם מבואר שכל הדינין מהעיינין כמו שכתוב שבעה אלה עיני הוי"ה המה משוטטים בכל הארץ גם זה נראה כסותר כי על פי הביאור שכשאין עושין רצונו הוא בחינת שינה שהוא הסתלקות השגחתו יתברך ועוזב אותנו תחת המקרים ופעם מבואר שכשאין עושין רצונו אדרבה משגיח דייקא עליהם לעשות דין כמו שכתוב שבעה אלה כו' כנזכר לעיל וגם פעם מבואר דאית פקיחותא דעיינין לטב ואית פקיחותא דעיינין לביש ופעם מבואר דאית גבינין דמכסיין על עיינין וזהו לא שינה ולא פקיחותא כי אם שהגבינין מסתירים ומכסיין על עיינין: אבל על פי כל המבואר לעיל יבא הכל על נכון כי מה שכתוב עין הוי"ה אל יריאיו הוא כאשר הביטול הוא למעלה משכל והבנה באהבה רבה שלמעלה מהטעם ודעת על ידי הביטול הזה אשר למעלה מן הכלים כנזכר לעיל אשר על כן לא נתגלה על ידי הביטול הזה כי אם כחו לבדו בלי הסתר בבחינת השגחה אחת מעצמותו ברוך הוא: אך הגם שנתגלה רצונו ברוך הוא מצד כחו לבדו אף על פי כן ההשגחה הזאת עיקר התגלותה הוא על ידי עיינין דזעיר אנפין כי עצם השגחתו אינה בבחינת גילוי כלל כי אם על ידי התגלות כחו לבדו אז אסתחיין עיני הזעיר אנפין דהיינו ההשגחה הנגלית נתחלקת לשני בחינות השגחות דהיינו בבחינת המשכתו בבחינת יחודו ובבחינת צמצום ושני ההשגחות הכל הוא בבחינת אתבסמות בבחינת תענוג למשל כשאב מצמצם רצונו לבנו לפי ערך שכלו מוכרח להיות בבחינת צמצום זה שני בחינות אחד לצמצם שלא יתגלה עצם כוונתו כי אם יגלה אז לא יהיה כח בבנו לקבל ובחינה השנייה הוא להמשיך על ידי הצמצום הזה רצונו והנה ברצונו הוא הכל אחד כי כל עיקר רצונו שיתגלה רצונו אפילו בערך בנו דייקא: והנה כשבנו עושה רצונו דהיינו שמבטל רצונו שלא בערך המשכתו אליו כי אם שביטולו לרצון אביו מצד עצם אביו הלא לא נגלה מכח אביו אלא רצון אחד אבל לבנו נתגלה שני ההשגחות אבל בשני השגחות הנזכרים לעיל אפילו בבחינת צמצום משגיחים עליו בעין יפה ומקבל תענוג גם כן מהצמצום דהיינו מזה שאפילו בבחינת שכלו של בנו לפי ערכו נעשה רצונו נמצא משגיח עליו בעין יפה אפילו מצד הצמצום מצד התגלות אמיתות רצונו והשגחתו בבחינת השגחה אחת שהוא רצונו: אבל כשאין עושה רצונו מהביטול לגמרי כי אם לפי ההתחברות אזי ההשגחה עליו בדין ודקדוק אפילו בבחינת המשכת חסדו והתחברותו עמו והוא הכל בדין דייקא שלא יסור מההתחברות: כן הוא כשישראל עושין רצונו בביטול עצמי הרי לא נגלה כי אם רצונו בבחינת הטוב מצד העצם אשר הוא כח אחד לבד ואז ההמשכה בבחינת התגלות הזאת לבחינת הזעיר אנפין שהוא בבחינת יחוד העולמות אשר בבחינת עיני זעיר אנפין המה שני מיני השגחות כמבואר לעיל אסתחיין עיני דזעיר אנפין שהוא השגחתו יתברך אפילו מצד צמצום הדרגין דהיינו להסתיר שיהיה נגלה בערך העולמות הוא גם כן התגלות לטוב בבחינת תענוג דהיינו כביכול שמקבל תענוג מבחינת הצמצום דייקא ואז נגלה השגחתו לטוב אפילו מצד הצמצום בבחינת העולמות: ואם אין ביטולם אלא מצד המדות ומצד שכל והבנה מצד הדרגין אז נאמר עיני הוי"ה אל צדיקים דהיינו אפילו מצד הצמצום הוא לטוב אבל אף על פי כן נקראו אדומים דהיינו השגחתו בדין שיהיה השגחה בבחינת דקדוק וצמצום דהיינו שלא יסורו ימין ושמאל ושיהיה נגלה מצד השגחתו התגלותו יתברך והתדבקותו מצד הדרגין שהן מצד חכמה ובינה ומדות שבבחינת עולמות ושיהיה דוקא באופן זה על פי חכמה והבנה והתהפכות המדות בבחינת אהבה וידאה דוקא ושלא יהיה אהבה להיפוך כו': וכאשר אין עושין רצונו של מקום אפילו בבחינה זו כי אם שהולך אחר שרירות לבו בבחינת חיצוניות ההמשכה בבחינת התחברות מצד היש דהיינו שגם עבודתו וביטולו להוי"ה הוא מצד חיצוניות בלי אהבה ויראה אז נקרא בחינת שינה כנזכר לעיל שהוא הסתלקות השגחתו בבחינת אסתירה פני כנזכר לעיל ואם חס ושלום עוברין רצונו לגמרי אז נאמר עיני הוי"ה המה משוטטים בכל הארץ דווקא לעשות דין: וכל הבחינות אלו נכללין ברצונו יתברך בבחינת חכמה סתימאה שבו כי עיקר כוונת רצונו יתברך הוא כדי שיתגלה אלקו"תו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ושיהיה נגלה אלקו"תו עילא ותתא ומכל סטרין דייקא: והנה ברצונו יתברך שהוא בחינת שלימותא דכולא כולל הכל ברצון אחד כל מה דהוה ועתיד למהוי הכל ברצון אחד פשוט מצד שלימותו יתברך כנזכר לעיל אשר מטבע השלימות שיהיו כל הבחינות אצלו בהשואה כמשל מהחכם שכל מה שחכמתו יותר יכול להשוות כל הבחינות בחכמתו לאחדים אבל בכח שכלו הכל הוא אחד: כך הוא כביכול בכח רצונו נכלל מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין בהשואה גמורה כל דבר והיפוכו מצד שלימותו הרב ואיך הם בכחו בבחינת רצונו לא ידיעא ולכן נקרא פלא שהוא למעלה מהשכלה אבל בכדי שיתגלה שלימותו יתברך בבחינת רצונו מוכרח להיות הצמצום שיתגלה בחינת עילא ובחינת תתא גם יתגלו כל הסטרין וגם יהיה נגלה סטרא אחרא כדי לאכפייא ולאהפכא חשוכא לנהורא אשר לזה היה הרצון מאתו יתברך שלא יהיה ההיפוך ויתהפך הכל לרצונו. וגם בזה היה רצונו יתברך בבחינת לאכפייא כי בזה נגלה עצמותו יותר שאין עוד מלבדו דהיינו שאפילו יהיה רצון אחר יסור מזה אשר מההיפוך נגלה יותר האמת כמשל שאין חידוש כאשר הבן בטל אל אביו מהתגלותו אליו והתחברותו עמו אבל בזה יגלה יותר רצון אמיתי של בנו כשהוא רחוק מאביו ויש לו אופן אחר ורצון אחר אף על פי כן מבטל רצונו בזה נגלה אמיתיות חפצו ורצונו אל אביו: וכן הוא כביכול בזה יגלה יותר עצם שלימותו מהסתרתו יתברך אשר נגלה ההיפוך וסטרא אחרא ואף על פי כן יבטלו לרצונו יתברך בזה נגלה יותר אמיתיות המכוון: וכמאמר הזוהר הקדוש כד אתכפיא סטרא אחרא אסתליק יקרא דקודשא בריך הוא נמצא מוכרח היה כביכול בבחינת הצמצום שיהיה נגלה ההיפוך והכל הוא מצד רצונו יתברך בבחינת רצון אחד וכדי לסור מההיפוך מוכרח להיות הצמצום בעונשים ואזהרות והעונשים הכל הוא על פי צמצום אבל בעצם רצונו הכל הוא כוונה אחת ורצון אחד פשוט אבל בכדי שיתגלה רצונו יתברך היו הצמצומים האלו: והנה בכדי שיתגלה רצונו יתברך מוכרח להיות ארבעה בחינות דהיינו בחינה אחת לסור מהיפוך הגמור שהוא היפוך רצונו יתברך ושניה הוא לקבל עליו עול מלכות שמים לעשות רצונו ולידע בכלל שהוא הבורא והיוצר וממנו יתברך נפעלו כל הנפעלים: ובחינה השלישית הוא לייחד כל הנפעלים אליו יתברך ולהביט בפנימיות העולמות אשר כחו יתברך בכל הנפעלים ביחודא חד ועל ידי זה יגיע לו אהבתו יתברך לדבקה בו שלא יהיה בבחינת נפרד כי אם לדבקה בו יתברך ולאהפכא חשוכא לנהורא אפילו בבחינות גשמיים כמו באכילה לא להביט בחיצוניות כי אם בפנימיות וכן בכל דבר לבטל החיצוניות ולהפכו בבחינת פנימיותו ובחינה זו נקרא בחינת צדיק ובחינה הרביעית הוא שלא להביט בחיצוניות כלל כי אם ליבטל אליו יתברך מצד שהוא מקורא ושרשא דכולא שהוא למעלה מן העולמות שלא יהיו העולמות תופסים מקום כלל כי הגם שבחינה השלישית הוא גם כן לדבקה בו אבל הוא על ידי בחינת התגלות העולמות להפכם אליו יתברך אבל באמת כד תסתכל תראה שהכל הוא לבדו יתברך כמאמר דוד המלך עליו השלום מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי ולבבי מצד אמיתותו יתברך לבדו לכן ההתגלות הוא לפי מעשה בני אדם אם חס ושלום עושין היפוך רצונו אז נגלה עליהם העונשין שהיא רצועה לאלקאה ואז נאמר עיני הוי"ה המה משוטטים וכו'. ואם אין עושים היפוך רצונו ואפילו עושין רצונו כי אם שעושין בבחינת חיצוניות ואינן מבטלים החיצוניות בבחינת יחוד בבחינת אהבה ויראה אז נקרא בחינת שינה והסתר ועוזב אותם תחת המקרים כפי הנהגתם בבחינת חצוניות שהם בחינות הצמצומים בשרים ומזלות אבל כשמיחדים ומהפכים חשוכא לנהורא אז כביכול השגחתו עליהם בבחינת פנימיות יחודו אבל התגלותו יתברך הוא גם כן על ידי הכלים אבל הוא לטוב לשומרם מההיפוך וזה נקרא עיני הוי"ה אל צדיקים דהיינו להיות השגחתו יתברך אפילו בבחינת ההיפוך לשמרם להפך מדת הדין למדת הרחמים אבל כשביטולם הוא מצד עצמותו ברוך הוא שלמעלה מן הכלים אז נקרא עין הוי"ה אל יראיו דהיינו השגחה אחת בלי שום הסתר ובהשגחה זו כל הקללות יהפכו לברכה והן הצדיקים הגדולים המשנים סדרי בראשית כמו הנס דקריעת ים סוף וכמו מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידליק מצד ביטולם למקורא ושרשא דכולא אשר שם אין הכלים מסתירים: והנה כל אלו הבחינות המה הכל מצד ההסתרה כאשר הוא לגבי דידן אבל לגביה יתברך אשר אין צמצום והסתר מעלים לפניו הכל הוא רצון אחד פשוט כמבואר לעיל מאמר האידרא רבה יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון אשר בחכמה סתימאה כל הגבורות ודינין ואפילו סטרא אחרא בכלל אך שמה הם נכפין ולא יגורך רע כו' כי הכל רצון אחד פשוט כולל כל הבחינות בכח אחד פשוט שהוא לגלות שלימותו יתברך אשר בכח גילוי השלימות נכלל כל מה דהוה ומה דעתיד למהוי כי אין בבחינת גילוי השלימות כל הפרטים כי כל גילוי נגלה מן ההיפוך והיפוך השלימות הוא החסרון והסתרת הדרגין ומצד החסרון נגלה השלימות כמאמר הכתוב כיתרון האור מן החושך גם נכלל בבחינת השלימות עילא ותתא וארבע סטרין כי על ידי זה נגלה שלימותו על ידי יחודם האמיתי גם נכלל בכח השלימות הזה אפילו סטרא אחרא דהיינו שעל ידי הפיכת סטרא אחרא ועל ידי כפיית הסטרא אחרא לקדושה בזה יגלה יותר שלימותו יתברך אשר אין עוד מלבדו וגילוי הזה בבחינת אין עוד הוא דווקא על ידי בחינת סטרא אחרא האומרת אני ואפסי עוד וכשמייחדין ומהפכים חשוכא לנהורא ועל ידי כפיית הסטרא אחרא אזי נגלה שלימותו יתברך בבחינת אין עוד נמצא מוכרח להיות בכח הרצון הזה כל הבחינות ואפילו סטרא אחרא אבל הכל הוא רצון אחד פשוט וזהו המבואר בעץ חיים שבבחינת חכמה סתימאה הוא כל הדינין ואפילו סטרא אחרא אבל שם המה נכפין כי הכל הוא רצון אחד פשוט רק כל סדרי הנבראים בכל הפרטים המבוארים לעיל מוכרח להיות בחכמה שברצון הזה דהיינו המכוון שברצון הזה אבל החכמה הזאת היא סתימא דלא אתפתחא וזהו יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון וכרסייא דשביבין הם ק"ך צירופי אלקי"ם הכלולים בחכמה סתימאה שמהצרופים אלו המה כל התגלות העולמות כידוע שהם כל הצמצומים הן התגלות יחודו יתברך על ידי בחינות הסטרין והדרגין והן בבחינת ההיפוך הוא כפיית והפיכת הסטרא אחרא לכן יונקים מהם סטרא אחרא כידוע מהמ"ח צירופים שנקראו אדמת בני חם שמהם יונקים החיצונים הנקראים אלקי"ם אחרים והכוונה הוא בכדי שעל ידי צמצום הזה בבחינת ההיפוך יתגלה שלימותו נמצא בבחינת כוונת רצונו יתברך הנקרא חכמה סתימאה שם המה שורש הק"ך צירופים הנזכרים לעיל והם נקראים כורסייא דשביבין אבל הוא יתיב לאכפייא לון דהיינו רצונו יתברך שנקרא בחינת עתיקא כי שם המה הכל עצם אחד והם שם בבחינת סתום והתגלות הק"ך צירופים אלו הוא על ידי הבינה עילאה דהיינו כשנתגלה רצונו יתברך בבחינת הבנה איך לגלות שלימות רצונו יתברך ובבחינת בינה הוא התגלות כוחם של הצירופים האלו שהוא התגלות הבנת הרצון הזה הכולל הכל וכמו למשל בהבדל באדם אשר עצם רצונו שבנפשו ראשית גילוי רצונו הוא בבינה שמבין כל אופני ופרטי הרצון והמכוון שברצונו והשלמתו בכל הפרטים על ידי כח החכמה שהוא כח המשכיל הנמשך גם כן מחכמה סתימאה שברצונו ככה כח שלימותו יתברך הנכלל ברצונו יתברך הנקרא חכמה סתימאה שהוא כח אחד בלבד כמבואר לעיל כן התכללותם של כל סדרי הנבראים הנכללים במוח הזה גם כן לכח אחד בלבד שאין להעריך בבחינת חכמה סתימאה שום הבנה כי אינו בערך הבנה כלל כידוע שהוא מוחא דלא אתפליג לתלת דהיינו שאינם בערך הבנה כלל הגם שכל הפרטים נכללו במוח הזה אף על פי כן התכללותם הוא שלא על פי הבנה כי אם באופן שלא ידיעא כלל כי ברצון הוא פלא אינו בבחינת הבנה כלל כי אם הערכת כח הבנתם שיהיו בבחינת מקור להתגלות הבינה הם בחינת אבא ואימא שהם חכמה ובינה שהם נקראים אבא ואימא שהם מקור לכל התגלות הנבראים הנובעים מחכמה סתימאה זו על ידי בחינת מזלות שהם השערות שכל חכמת והבנת הנבראים המה נקראים כמו שערות לגבי עצמות רצונו יתברך המושלל מחכמה והבנה כלל אשר לזה נקרא חכמה סתימאה וכמבואר לעיל בביאור החכמה סתימאה והשערות אבל הגם שמבואר שהתגלות זאת הוא על ידי חכמה ובינה לא תעריך חס ושלום חכמה ובינה כמשמעו כפשוטו כי חס ושלום להעריך אצלו יתברך חכמה ובינה מצד עצמותו יתברך כי אם הערכת חכמה ובינה הוא בבחינת אצילות שהוא מסטרא דנבראים והחכמה והבינה הזאת אינם נערכים בבחינת אצילות כי אם שהם שורש ומקור להמשכת כל חילוקי דרגין ופרטי וסדר הנבראים הכלולים ברצונו יתברך כנזכר לעיל להביאם לידי פועל סדרי האצילות שהוא חכמה ובינה דזעיר אנפין שנתגלו בבחינת גילוי חכמה והבנה בפועל ממש בחכמת ובינת הנבראים אשר הוא החכם והמבין וכמבואר לעיל שרשם של חכמה ובינה דזעיר אנפין והמשכתם מכח רצונו יתברך מבחינת חכמה סתימאה אשר אינם בגדר חכמה והבנה כלל הם הם נקראים חכמה ובינה שהם אבא ואימא ולכן חכמה ובינה האלו לא נתפלגו לא לנתיבות ולא לשערים כי המה הכל כח אחד בלבד הכולל כל פרטי ההתגלות הנמשכים מכח עצמותו יתברך וכחות האלו שהם חכמה ובינה הם המולידים כל פרטי חכמת והבנת הנבראים הנקראים בשם חכמה ובינה דזעיר אנפין בבחינת הולדה מכחם הסתום אשר בכחם זה כלולים כל חכמת הנבראים בהעלם כעצמים בבטן המלאה אשר מצד רצונו יתברך וחכמתו הסתומה אין לתאר חכמת ובינת בחינות הנבראים אפילו בבחינת העלם מאחר שאינו בערך חכמה והבנה כלל ואין נערך בערך חכמה כלל כמו למשל שאין לומר על דומם גשמי שהוא נעלם בשכל מאחר שאינו בגדר אחד כלל ככה ויתר על כן אין לתאר סדר חכמות ובינות של בחינות נבראים בכוחו יתברך בבחינת רצונו וחכמתו אשר אינו בערך התחלקות כלל כי אם מחמת שעיקר רצונו וחכמתו הסתומה לגלות שלימותו יתברך נמצא מוכרח להיות כל סדרי השלימות בכח הזה אבל איך הוא ובאיזה אופן המה בכח הזה לא ידיעא כלל ועל זה נאמר ונעלמה מעין כל חי כו' לכן אין לתאר אליו חכמה ובינה הגלויים הנמשך בנבראים שהם נקראים חכמה ובינה דזעיר אנפין אפילו בבחינת העלם: והנה לכל דבר הנגלה מוכרח להיות שורש ומקור לכן מוכרח להיות מקור להחכמה והבינה והמקור הזה הם החכמה ובינה הנמשכים ממוחא סתימאה והם הממצעים בין חכמה סתימאה להתגלות חכמת הנבראים כמו בכלל האצילות כתר הוא ממוצע בין מאציל לנאצלים כן אבא ואימא המה ממוצעים בין מקור סדרי הנבראים הכלולים בכח רצונו וחכמתו ובין התגלות חכמת הנבראים והם הם אבא ואימא שהמה המולידים כל האצילות ולכן מהם נולד זעיר אנפין ומהם כל המוחין שלו כידוע וכח חכמה ובינה שהם שורש המשכתם הוא על ידי המזלות דהיינו מצד שאין לתאר אצלו יתברך מצד עצמותו ערך חכמה ובינה כלל מצד המשכה כי אם בבחינת נביעה שנובע מעצמותו באופן אשר לא נודע כלל לכן כח זה נקרא מזלות וכל שפע התגלות סדר הנבראים וחכמתם ובינתם הכל הם על ידי מזלות האלו ועל אלו נאמר והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה וכחדא נפקין וכחדא שריין ושורש נביעו זה הוא מעצמותו יתברך אשר אינו בערך המשכה כלל אשר כל יכול וכידוע כי כל הממוצע הגם שבגילוי הוא בבחינת ממוצע בין העליון לתחתון ולכן בחינה העליונה גדול במעלה מהממוצע אבל שורש המיצוע הוא נמשך ממקום גבוה יותר דהיינו משורש שני המעלות אשר בשורשם העליון והתחתון הם בבחינה אחת לכן בכחו לחבר שני הדרגין ודי למבין והבן ולכן בכח הבינה זו נכללין שורש ק"ך צירופי אלקי"ם ועצם התגלותם הוא בבינת זעיר אנפין ששם הוא הבנת סדר הנבראים ועל בינה זו נאמר דינין מתערין מינה דהיינו כי בבינה זו המה הבנת כל פרטי סדר הנבראים ואפילו כחות הסטרא אחרא שם יניקתם מבחינת אחוריים דבינה אשר בבחינת אחוריים המה הק"ך צירופי אלקי"ם כמבואר בעץ חיים היינו כי בבחינת בינה זו נגלה כח שלימותו יתברך בבחינת התגלות כח שלימותו על ידי בחינת התחלקות הדרגין ואף על פי כן יהיה אחד בהם בכל הפרטים אפילו מצד ההיפוך נמצא פנימיות הבינה הוא התגלות כח שלימותו יתברך אך מצד שאי אפשר להתגלות שלימותו כי אם על ידי בחינת ההיפוך לכן מוכרח להיות בבינה הזאת כל פרטי אופני הנבראים בכל הבחינות אפילו מצד ההיפוך והם הק"ך צירופים של אלקי"ם. והנה מצד שעיקר הכוונה הוא גילוי שלימותו יתברך וסדרי הנבראים הם הטפל שעל ידם יהיה התגלות שלימותו נמצא כח סדרי הנבראים המה נקראים אחוריים דבינה: והנה בבחינת בינה בבחינת אצילות כאשר הם אצלו יתברך הכל הוא כח אחד ואפילו כח הנבראים וסדרם הכל אחד ביחודא חד לכן חס ושלום לומר אצלו יתברך איזה התחלקות כלל כי אם מצד הבינה שעל ידי הבינה בבחינת הבנה מוציא מכח אל הפועל כוונתו יתברך ומבחינת הבנה זו נסתעפו הצמצומים והדינים בבריאה יצירה עשיה אבל לא בבחינת הבינה עצמה אפילו מצד האחוריים שהמה הצירופים הכל המה ביחודא חד בלי שום צמצום ולכן נאמר דינין מתערין מינה דייקא אבל לא שיהיה אצלו דינים והתחלקות חס ושלום כי אצלו באמת הכל הוא כח אחד והתעוררות הדינים האלו ויניקותם הם ממ"ח צירופי אלקי"ם התחתונים כי ע"ב צירופים העליונים המה כח הדרגין הנגלים בבחינת יחוד איך שיהיו הדרגין מתייחדים ביחודא חד והמ"ח צירופים התחתונים המכוון הוא איך יהיה גילוי שלימותו על ידי בחינת ההיפוך שהוא היש הגמור והסטרא אחרא ולכן יונקים מהצירופים האלו היש והסטרא אחרא ולא שיהיה חס ושלום הצירופים בעצמם איזה דינין והתחלקות כי אצלו יתברך הכל הוא התגלות אחד כי אם מצד כח התגלות שלימותו הנגלה בבינה דהיינו בבחינת הבנה איך להוציא אל הפועל התגלות שלימותו בבחינת זעיר אנפין נקרא בינה שבזעיר אנפין כי בחינת זעיר אנפין הוא כח כל התחלקות בחינת הדרגין בבחינת נבראים כאשר נערכין בבחינת אצילות דהיינו אצלו יתברך כמבואר כשערים הקודמים שהוא בחינת התנהגות העולמות הן לחסד הן לגבורה וכו' ובינה שבו הוא באיזה אופן יהיו נמשכים כח שלימותו יתברך מכל סטרין שהוא המה הק"ך צירופי אלקי"ם וכח הבנת הצמצומים אלו המה בבינה והתגלותם בפועל הוא כאשר נגלו לבריאה יצירה עשיה ומסתיימין בסוף עשיה בבחינת קדושה דהיינו ביטול של כל הנבראים בבחינת כל אחד ואחד בפרטיהם והם נקראים אלקי"ם קדושים מצד ביטולם ומהם יונקים הסטרא אחרא הנקראים אלקי"ם אחרים דהיינו גילוי היש לנפרד להיות נגלה לנפרד גמור בכדי לאכפיים ולהפכם ויניקתם של אלקי"ם אחרים הוא מהמ"ח צירופים אלו מצד זה נגלה כח הסטרא אחרא בבריאה יצירה עשיה מצד צמצום והסתרה איך שהם לגבי דידן בכדי שיתגלה כח היש בפועל ממש לכן יונקים מהן דייקא ועל זה נאמר דינין מתערין מינה שהוא התעוררות בלבד להיות צמצום בבחינת היש אבל מצד הבינה עצמה הכל הוא טוב העצמי ודי למבין כמבואר לעיל שאצלו אין שינוי כי אם מסיטרא דילן שניא ואפילו אחר התפשטותם של הצירופים בבריאה יצירה עשיה מצד אמיתותם המה הכל בבחינת קדושה כי אם שמהם יונקים אלקי"ם אחרים ומכח בינה זו נמשכים מדות דזעיר אנפין שהם חסד וגבורה שהמה כלים לצמצם בבחינת נבראים להסתיר אור עצמותו יתברך להיות נגלה בבחינת הנבראים ממש ושם הוא התגלות הטוב ורע בבחינת ענפין מתפרדין בבחינת בריאה יצירה עשיה דהיינו שיהיה נגלה הטוב בפני עצמו בבחינת יחוד הזעיר אנפין וזה נקרא חסד דזעיר אנפין ובחינת גבורה היא התגלות יחודו על ידי ההסתרה וההיפוך לכן שורשם של הדינין והסטרא אחרא הוא מבחינת הגבורה. וכל זה ההערכה הכל הוא מסטרא דנבראים ובחינת הטוב והחסד הנגלה בנבראים כפי הערכתינו בכחו יתברך נקרא חסד דאצילות ובחינת הצמצום והסתרה וההיפוך נקרא גבורה רזעיר אנפין אבל אצלו יתברך הכל הוא כח אחד לבדו אך מצד שעיקר בנין והנהגת עולמות הוא על ידי חסד וגבורה אשר חסד הוא המשכת אלקו"תו יתברך וגבורה היא צמצום אלקו"תו לכן מהחזה ולמטה ששם הם התגלות החסדים וגבורות בצאתם מיסוד אימא נקרא עץ הדעת טוב ורע אבל מצד בינה כשהחסד וגבורה המה בבחינת בינה אין להעריך שם טוב ורע כלל כי בבינה הוא התגלות עיקר המכוון שהוא הכל טוב וחסד כמשל אב אצל בנו אשר במחשבתו ובינתו אינו מתבונן כי אם טובת בנו באיזה אופן יהיה והכל טוב אך מצד המשכתו אליו מתמשך אליו בבחינת חסד וגם כן בבחינת דין לכן בגילוי אליו נתגלה שני הפכים אבל בבחינתו הוא הכל טוב. כן הוא כביכול כי מצד המשכתו לעולמות שהוא על פי חסד וגבורה נקרא עץ הדעת טוב ורע שמצד חסד וגבורה משך בעולמות טוב ורע אבל בבחינת בינה הכל טוב ולכן נקרא דינין מתערין מינה אבל בינה בעצמה היא רחמים כי אם החסד וגבורה בצאתם מיסוד אימא נקרא עץ הדעת טוב ורע דהיינו ששם נגלה כח העולמות והכל הוא מצד העולמות מוכרחים אנחנו להעריך כן אבל לא מצד כחו יתברך בעצמותו כי הוא זעיר אנפין הוא עתיקא בלי שינוי כלל ומסטרא דילן שניא כמבואר לעיל וכל הגילויים הנזכרים לעיל הן מצד בינה והן מצד חסד וגבורה הכל הוא על ידי מדת מלכותו יתברך הנותנת ציור ודמיון לצמצם בבחינת נבראים מסיטרא דילהון כמבואר לעיל והיא המולדת כל הבחינות המבוארים לגלותם לבריאה יצירה עשיה בפועל ממש להיות נגלים ליש לכן נקראת אימא תתאה דהיינו שמקבלת כל הכחות אשר אצלו יתברך הוא הכל כח אחד ועל ידי מדת מלכותו יהיה נגלה כל פרט בבחינת התגלות גמורה והיא המוציאה מכח אל הפועל דהיינו גילוי שלימותו יתברך שבכח רצונו יתברך והיא נקראת תרעא לאעלא ובה עאלין ובה נפקין כי מדה זו היא כח הגילוי שבאין סוף ברוך הוא להוציא לשלימות פעולותיו: והנה כח הגילוי הזה הוא גם כן עצמותו ברוך הוא בלי שום חילוק ופירוד כמאמר הכתוב אני הוי"ה הוא שמי בלי פרודא אך מצד שהכח הזה עיקרו הוא לגלות נמצא כל כחות הנבראים כלולים ונעלמים בכח הזה כעצמים בבטן המלאה ובחינתה היא בחינת המיצוע שבין אצילות שהם כחות הנבראים כאשר הם בכחו יתברך לבין בחינות הנבראים שנתגלו בבריאה יצירה עשיה כמו שאימא עילאה היא בחינת ממוצע בין חכמה סתימאה שבכתר לבין חכמה ובינה דזעיר אנפין שהוא בחינת האצילות לכן שורשה מאוד נעלה כמבואר לעיל שכל הממוצעים שורשם הוא גבוה במעלה מאוד לכן עלייתה עד אימא עילאה ולפעמים עד הכתר ולפעמים עד אין סוף ברוך הוא ובה נשלם בפועל התגלות שלימותו יתברך מחמת כחו הנשגב מכל רעיון כל יכול להתגלות בבחינת נבראים ודי למבין לכן על ידה נתגלו כל הכחות שעלה ברצונו ולכן נקראת כתר מלכות כי היא המשלמת הרצון ועל ידה נגלה רצונו יתברך וחכמתו הסתומה ולכן בבחינתה נתגלה אפילו בחינת סטרא אחרא להיות נגלה כח אחר ההיפוך והמנגד לפועל ממש כמאמר הכתוב רגליה יורדות כו' ומלכותו בכל משלה ולכן נקראת עץ הדעת טוב ורע כי על ידה הוא גילוי הטוב והרע בפועל כי בבחינת חזה רזעיר אנפין הגם שמשם מתחיל עץ הדעת טוב ורע הוא הטעם כי משם מעריכין התגלות החסד וגבורה אשר מהם הוא ההתגלות טוב ורע אבל אינו בערך גילוי כלל חס ושלום לתאר באצילות רע מאחר שהכל הוא כחו יתברך לבדו כי אם משם יניקת עץ הדעת אבל על ידי מלכותו יתברך הרי נגלה הטוב והרע בפועל ממש מסיטרא דנבראים מצד הצמצום וההסתר ולכן מצד עצמותו הכל הוא כח אחד מיוחד בעצמותו ברוך הוא כנזכר לעיל אבל על ידי ההסתרה נגלה כח ההיפוך בבחינת עונש ועוד זאת שגם כח העונש היה בכח הרצון הזה כי על ידי העונש נגלה יותר שלימותו יתברך כמאמר וכל הקללות יהפכו לברכה וכאשר ידוע שמהקללות שבתורה יהיה גילוי עצם השלימות והטוב אשר מצד הטוב בעצם לא היה יכול להתגלות נגלה דווקא בההיפוך אם מטעם הכתוב אודך הוי"ה כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני כמו למשל אב המכה בנו מתעורר אצלו אהבה וחמלה יתירה אחר כך ביתר שאת ויתר עז וגם עוד טעם שבמכה עצמה נגלה עצם חפצו ורצונו אצל בנו עד שמסלק טבעית אהבתו להיות אכזר עליו ובזה נגלה עצם הטוב להטיב באמיתיות חפצו מה שלא נגלה על ידי הטוב אם מצד הבן בזה נגלה אצל הבן ביתר שאת התקשרותו לאביו ויש עוד כמה טעמים כן כביכול על ידי אזהרות ועונשין בזה נגלה עצם רצונו הקדום באמיתיותו וגם על ידי זה מתעורר כביכול מאמיתות שלימותו יתברך גילויים יתירים ורחמים רבים וגם מזה נתגלה בתחתונים נקודת הלב שלמעלה מן הטעם והדעת נמצא מוכרח להיות בכח הרצון הזה אפילו בחינת העונש דהיינו בכח גילוי שלימותו יתברך אך הגם שהכל הוא בכח רצונו יתברך אבל אף על פי כן הכל הוא כח אחד בהשתוות גמורה באופן אשר לא יושג ולא יוכר כי כל אלו הבחינות הן בבחינת אריך אנפין וחכמה סתימאה ואבא ואמא וחכמה ובינה דזעיר אנפין וחסד וגבורה כל ההערכות האלו המה מסטרא דנבראים מאחר שנגלו בבחינת הנבראים מוכרחים אנו לתאר כל הבחינות דהיינו שאנו מוכרחים לתאר לו רצון וחכמה סתימאה ואבא ואמא וכו' אבל אצלו יתברך הכל הוא כח אחד שהוא שלימותו יתברך הגם שבודאי כל הכחות האלו הם בכחו יתברך אך באופן שלא ידיעא וכל הגילוי הוא על ידי מדת מלכותו יתברך הן מסטרא דלעילא נקרא בה נפקין דהיינו שעל ידה הוא גילוי כל הכחות ומסטרא דתתאין נקרא בה עאלין כי כל עבודת התחתונים הוא על ידי בחינת מלכותו וכל חילוקי הדרגין שבעבודה הכל הוא על ידי מדה זו שהיא בחינת הסתרה ודמיון כי בבחינת כחו יתברך בעצמו שלא בבחינת גילוי אין בזה שום תפיסה והשגה כלל ובבחינה זו נכללין כל בחינות העיניים המבואר לעיל שהוא על ידי עבודת התחתונים אם עבודתם הוא במסירת נפש למעלה מן הטעם והדעת דהיינו הגם שמוכרחים להשכיל אמיתיותו יתברך אבל ההשכלה הוא אינו בערך עולמות בעבודה זו מעלין מיין נוקבין ואתערותא לבחינת אבא ואמא ואז יש בהם כח לשנות הצירופים ולהפך מיש לאין ולגלות מאין ליש כי בבחינת אבא ואמא הם כחדא נפקין שהם המקור לבחינת אין ויש ואז נקרא עין הוי"ה אל יריאיו שהוא השגחה אחת מכח עצם רצונו יתברך ואז מסתחיין עיינין דזעיר אנפין ואז זעיר אנפין בבחינת גדלות כי נמשכו לו מוחין חדשים כידוע וכמבואר לעיל שכל ההתמשכות הוא על ידי בחינת זעיר אנפין דייקא עיין שם ואם עבודתם וביטולם הוא על ידי השכלה והבנה מצד יחוד הדרגין שהוא בחינת חכמה ובינה דזעיר אנפין אז ההתגלות עליהם מצד חכמה ובינה דזעיר אנפין אשר שם הוא מקור ההתחלקות בבחינת כלים ועל זה נאמר עיני הוי"ה אל צדיקים כי בבחינת זעיר אנפין הוא בחינת שתי עיינין אבל כל ההשגחה הוא לטובה אפילו בעין שמאל כנזכר לעיל דהיינו לשומרם מן ההיפוך או לדקדק עמהם או להפך חשוכא לנהורא ואפילו כשעבודתם הוא בבחינת אהבה ויראה טבעית רק שהיא באמיתית במסירת נפשם על ידי אהבתם ויראתם אז מעוררין חסד וגבורה שבזעיר אנפין ובחינת עבודה זו הוא מצד עץ הדעת טוב ורע כי בבחינת אהבה ויראה טבעית נאחז ההיפוך וכמבואר בתיקונים וברעיא מהימנא בכמה מקומות ועל ידי חכמה ובינה יכול לברר כמאמר הזהר בחכמה אתברירו והוא על ידי הבינה ואם עבודתם בבחינת חיצוניות שלא בבחינת יחוד ובלא אהבה ויראה אז נקרא בחינת שינה כביכול ואז ההנהגה על ידי המקרים דהיינו לעזוב אותם בבחינת חיצוניות ועל זה נאמר אסתירה פני מהם וכמשל הישן הגם שהוא חי והחיות הוא בכל הגוף אבל מצד השינה אינו מתגלה החיות ולא יכול לבטל אבריו לחיותו ואינו יכול לשמור עצמו מההיפוך כן כביכול נקרא בחינה זאת בבחינת שינה דהיינו הגם שהעולמות המה חיים וקיימים מכחו יתברך אף על פי כן מצד שלא נגלה חיותו ועצמותו בבחינת העולמות אז מתנהגים העולמות בחיצוניותם בלי שמירה מההיפוך וזה גורם ההתעוררות של התחתונים שאין עבודתם וביטולם בבחינת חיות אלק"י ככה כביכול לא נגלה על ידם כח האלק"י וזהו נקדא בחינת קטנות דזעיר אנפין אשר לא נגלה כי אם חיצוניות לבד ולא נגלה על ידי העולמות המכוון והחיות שבו ואם חס ושלום עושין היפוך רצונו בזה נתעורר כח ההיפוך הנגלה על ידי מדת מלכותו בבחינת עונש ובחינה זו היא דווקא בבחינת פקיחו דעיינין כמו שכתוב עיני הוי"ה המה משוטטים בכל הארץ כי בחינה זו דווקא ההתעוררות כמו שעל ידי עשיית רצונו יתברך במסירת נפש מתעורר כביכול עצם רצונו כן הוא מההיפוך חס ושלום הוא גם כן התעוררות ההיפוך כי זהו עיקר השלימות וכמו למשל התנהגות האב עם בנו אם בנו גורם לו תענוג במעשיו אז מתעורר אהבתו האמיתית אבל כשהבן מתנהג בקטנות על פי שכלו הגם שעושה רצון אביו מתנהג עמו גם כן במדה זו בלי התעוררות פנימיותו וההנהגה עמו בבחינת חיצוניות על פי דרכו של הבן ואינו מעורר פנימיותו אבל כשעושה ההיפוך כו' אז מתעורר דווקא להכותו ולהענישו כי בבחינת ההיפוך נתעורר עצם חפצו כן כביכול כאשר עושין הטוב בעיניו יתברך אז מתעורר השגחתו להטיב ממקור הטוב וחס ושלום כשעושין ההיפוך אז גם כן מתעורר עצם אמיתית חפצו ורצונו מצד ההיפוך כי זהו נגד עיקר הכוונה כביכול בבחינת רצונו ולכן מצד זה הוא התעוררות רצונו כביכול להיפוך אבל כשאין ביטולם בבחינת חיות כנזכר לעיל וגם אין עושין ההיפוך אז הנהגתו יתברך בבחינת חיצוניות בלבד הנגלה לפי ערך המקבלים דהיינו שאינו נגלה חיות של העולמות בבחינת כוונתו בהם וכל החסרון הוא מצד המקבלים אבל אצלו יתברך אין שינוי וחסרון חס ושלום כי אצלו הכל הוא רצון אחד וכוונה אחת כי אם שאינו נגלה להמקבלים התגלות שלימותו ודי למבין והבן מאד ויש עוד בחינת גבינין דמכסיין על עיינין דהיינו להעלים עין מרשעים וסטרא אחרא כמשל אדם בשר ודם שעושה עצמו על דבר שנגד רצונו כאלו אינו יודע לטעם מכוון שיש לו: כן כביכול מעלים עין מבחינת הסטרא אחרא והרשעים שלא יתגלה עצם כוונתו בהתגלות לטעם וכוונה שעל ידי ההיפוך יתגלה שלימותו יתברך לכן אינו בבחינת שינה כי אדרבא זהו גם כן בהשגחתו יתברך על פי המכוון אבל ההשגחה זאת היא בבחינת כיסוי והסתר בכדי שיהיה להם כח כי אם היה השגחתו יתברך עליהם בבחינת נגלה לא היו מתקיימים כלל כי איך יגלה ההיפוך אשר באמת אין עוד מלבדו ועל זה נאמר פקח עיניך וראה שוממותינו וממילא יתפרדו כל פועלי און וזהו טענת הנביא טהור עינים מראות ברע והבט אל עמל לא תוכל למה תביט בוגדים כו' כי טענתו היה על שלות הרשעים אשר שלוותם הוא במכוון מאתו יתברך כמו שלות נבוכדנצר שהיה כביכול בהשגחה פרטית לא מצד העלמת העין בלבד כמו שכתוב ולקחתי את נבוכדנצר עבדי ושמתי את כסאו וכו' וכדומה לזה הרבה וזהו השלווה שלא בבחינת העלמת עין בלבד כי אם אדרבה בשימת עין לשלוותו דייקא לכן תמה הנביא היות כי עיקר התגלות הסטרא אחרא הוא מצד הסתרת השגחתו בבחינת יחודו יתברך לזה הוא התימה למה תביט בוגדים דהיינו שמגלה גילוי רצונו יתברך בההיפוך ועל זה היה התירוץ מאתו יתברך שבזה יש יותר גילוי השלימות ובזה יהיה נגלה יותר שלימותו דהיינו דווקא מצד שלוות ההיפוך כמו שכתוב כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב שבזה יתגלה אלקו"תו יתברך שלא בבחינת הפסקה וכמו שכתוב הלא אלה כולם עליו משל ישאו ומליצה חידות לו וכו' כי אתה שלות גוים רבים כו' אשר בזה נגלה עצם המכוון ולבאר המכוון מהפסוקים בביאור אי אפשר כי הדברים עתיקים וארוכים מארץ מדה והם הם כבשי דרחמנא כבשונו של עולם והנה כל הבחינות הנזכרים לעיל התגלותם הוא הכל על ידי מדת מלכותו יתברך בבחינת הסתרה לגבי הנבראים אבל לגביה יתברך הכל הוא כח אחד הוא עצמותו ברוך הוא לבדו וכל אלו הבחינות אינם כי אם לגבי דידן על ידי בחינת דמיון בחינת מלכותו על ידה אנו מעוררים כחות האלו ועל ידה מתגלים וכד תסתכל אפילו בחינת הסתרתו הוא כחו לבדו יתברך כמבואר לעיל הגם שממנו כל הנפעלים וכל הבחינות אף על פי כן אין תופסים בו יתברך לריבוי ושינוי כמאמר איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס ביה מצד כחו הנשגב והנעלם מכל רעיון כל יכול להיות תפיס בכולהו עלמין בכל הפרטים בכח נסתר אשר אינו בערך השגה וידיעה כלל כמבואר בשערים הקודמים נמצא כד תסתכל הכל הוא עצמותו לבדו ברוך הוא בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין. ובזה יצדקו כל הסתירות ויתיישבו כל האופנים וברורים הדברים למבין בעומק:הוא בזעיר ונוקבין דהיינו מצד המשכתו יתברך בבחינת צמצומים הרי אם עושין היפוך הרצון הנגלה בבחינת עולמות ומפריד את עצמו בבחינת הולך אחר שרירות לבו או עושה היפוך רצונו הוא פוגם בהתגלות הזאת אבל מצד רצונו יתברך אין פגם מגיע אליו אבל אף על פי כן מצד שבזה היה רצונו נמצא בזה פגם שעל ידי מעשיו אשר לא טובים הוא הגורם הסתלקות רצונו כביכול וזהו לא לו אשר הכתיב הוא לא באל"ף והקרי הוא לו בוא"ו דהיינו מצד עצם כחו יתברך אינו מגיע שם בחינת פגם ולא צר ולא נתכנו עלילות הכל באל"ף אבל מצד ההמשכה שהוא בבחינת וא"ו שם הוא הפגם כנזכר לעיל אך אף על פי כן מצד שעיקר רצונו שיהיה יחוד אפילו בבחינת ההמשכה ושיתגלה על ידי המשכה זו רצונו יתברך כביכול על ידי זה גורמים היפוך הרצון בבחינת הסתלקות רצונו דהיינו בבחינת התגלות הכלים אבל בבחינת כחו בעצמותו שהוא רצונו יתברך המתמשך מסטרא דעילת על כולא אין פגם נוגע כלל כי אם שלא נתגלה על ידי הכלים רצונו יתברך ואשתארו כולהון שמהן כגופא בלא נשמתא דהיינו שלא נתגלה כי אם הצמצום אבל כשיתגלה על ידי זה רצונו יתברך אז נגלה על ידי הכלים עצמות רצונו יתברך וכאשר יתבאר לקמן:
1
ב׳ובזה יובן לשון התפילה שמבקשים יהי רצון אשר עמדו על התימה הזאת כמה מקובלים אשר הבקשה שיהיה רצון לכאורה נראה כשינוי רצון חס ושלום אבל באמת אין שום שינוי נמצא מצד אמיתותו כי הכל הוא כחו לבדו כנזכר לעיל כי אם מצד הצמצום לגבי דידן הוא נגלה בבחינת שינוי ואינו נגלה כי אם בבחינת עולמות אבל כשמייחדים בתפילה ומתקשרים אליו יתברך בבחינת ביטול אז נתגלה עצם רצונו בבחינת אריך אנפין וממילא יתהפך לטוב כי הרע אינו רק מצד ההסתרה המסתיר רצונו יתברך בבחינת יחוד אבל על ידי ביטול היש והתאחדותו למקורו אזי נגלה על ידי זה רצונו יתברך. וזהו יהי רצון דהיינו שיתגלה רצונו יתברך:
2
