שערי היחוד ואמונה, שער שלישי ד׳Sha'arei HaYichud VeEmunah, Third Gate 4
א׳ובזה יובן שכל החילוקים המבוארים באדרא רבה קדישא בין אריך אנפין לזעיר אנפין הם הכל מצד הפנים דהיינו במצחא בעיינין בחוטמא ובדיקנא ובפומא אשר המה מצד פנים הנגלים אבל בשארי בחינות פנימיות ובבחינת כללות התמשכותם לא נתבאר שם שום חילוק כי בבחינת ההמשכה הנמשך אצלינו שהוא ההמשכה הנגלית לנו מכחו בעצמותו יתברך הוא עינא פקיחא דלא נאים תדיר דהיינו שהשגחתו יתברך בלי הפסק כלל על כל פרט ופרט בהתהוותו וקיומו כמו שכתוב גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם וכמו שכתוב את כל צעדי תספור: המבין אל כל מעשיהם כי כל הנבראים אין מסתירים אצלו כלל ומתמשך בהם בהשוואה גמורה:
1
ב׳אבל בזעיר אנפין דהיינו בבחינת המשכתו יתברך בבחינת צמצום הנבראים הוצרך להיות גבינין דמכסיין על עינא דהיינו להעלים עין מרשעים ומסטרא אחרא דהיינו שיהיה יכול להתגלות יש גמור ונפרד שהוא ההיפוך ממש וגם אצטריך נטורא דהיינו כי כל הנבראים שיהיו נתגלים בבחינת חילוקי דרגין צריכים נטורא שיהיה השגחתו עליהם במדה בבחינת כל נברא ולהעלים השגחתו בבחינת נברא זה להסתירו מבחינת נברא אחר דהיינו למשל השגחתו במלאכים אינו דומה להשגחתו בבני אדם כי שם נגלה עליהם ביותר וכן מבני אדם לחי ומחי לצומח כי אם היה משגיח עליהם בשוה היו הכל שוין במעלה לכן אצטריך נטורא שלא יהיה נמשך לכל דרגא יותר מערכו ופעמים הוא בבחינת שינה כמו שכתוב עורה למה תישן הוי"ה כי כאשר אין נגלה יחודו יתברך ואין נגלה כי אם בחינת כלים הנבראים לבדם נקרא בחינת שינה שהוא בחינת הסתרת השגחתו יתברך בבחינת התגלות הנבראים וכל זה הוא בבחינת השגחתו בבחינת הנבראים לגביהם אבל בבחינתו יתברך בבחינת כחו הנמשך מעצמותו ברוך הוא בבחינת פלא הנקרא אריך אנפין כל הדרגין הם אצלו בהשוואה גמורה ומשגיח בכל פרט ופרט בהשוואה גמורה כי אצלו יתברך הכל שווין נמצא הוא עינא פקיחא דלא נאים ולא אצטריך נטורא כלל כי אין דבר מסתיר לגביה כלל והבן זה.
2
ג׳וכן הוא בחוטמא שהוא המשכות חיים לכל הנבראים הוא מחד נוקבא חיין ומחד נוקבא חיין דחיין דהיינו חיות הנבראים לחיותם בבחינתם וחיות עצמם וחיין דחיין הם התאחדותם וקישורם וביטולם לעצמותו יתברך והכל הוא מכחו יתברך לכן אין בהמשכה זו שום התקמטות ושום חרון מאחר שאין זולתו יתברך והכל הוא בכחו יתברך בלי הסתר כלל ואין דבר זולתו וחוץ ממנו לא שייך בו בחינת קמטות וחרון ודי למבין. אבל בחינת חוטמא דזעיר אנפין הוא בחינת וירח הוי"ה כו' או להיפוך ויחר אפו כי זהו בבחינת המשכת חיות בבחינת לצמצם דייקא מסטרא דנבראים שם יש קמיטו בהמשכה זו מצד הנבראים וכן הוא במצחא אשר שם הוא גילוי הארת פנים המתחיל ממצחא התגלותו בבחינת הארת פנים בבחינת רצונו יתברך המתמשך לעולמות הוא בחינת רעוא דרעוין אבל במצחא דזעיר אנפין שהוא התגלות פניו בבחינת הנבראים שם הוא ההתגלות בבחינת הצמצומים בבחינת דקדוק ודין. וכמבואר באדרא רבה שמצחא דזעיר אנפין התגלותו הוא פקידותא דחייביא הגה"ה וכמו שמבואר באדרא זוטא מצחא דאתגליא בעתיקא קדישא רצון איקרי והנה הגם שאנו מכנים לכל הפרצוף של בחינת אריך אנפין רצון ובפירוש להגולגלתא בכלל וכמבואר בפנים היינו שלכל ההתמשכות מאתו יתברך אין לכנותו בשם אחר כי אם בשם רצון כמו למשל מבשר ודם כשנמשך לאיזה דבר הרי מוכרח להיות לו רצון וכוונה בדבר הגם שאין נגלה טעם להתמשכותו אף על פי כן מוכרח להיות לו רצון בדבר מצד שאנו רואים פעולת התמשכותו לדבר זה כן הוא בנמשל כביכול מצד בחינת המשכתו לנאצלים קורין להמשכה זו רצון כי מוכרח להיות לו רצון בהמשכה זו הגם שלא נגלה איך הוא הרצון ואיך שייך לייחס אליו יתברך בחינת רצון המורה על השתנות איזה דבר וכמבואר לעיל שאין שייך לומר על אין סוף יתברך רצון כו' אף על פי כן מצד המשכתו אשר הכל מכחו יתברך אשר האציל כל האצילות מוכרח להיות לו רצון אך איך הם אופני הרצון ואיך לייחס אליו יתברך רצון זהו לא ידיעא ולא מושג אצלינו ולכן אפילו בתחלת מחשבתו הקדומה קודם הצמצום נאמר גם כן כשעלה ברצונו הפשוט וגם בזוהר הקדוש מבואר כמה פעמים כד סליק ברעותא כו' וכד רעותא לעילא לעילא וכו' הגם שאין לתאר אליו יתברך רצון מצד פשיטותו וגם נקרא רצון מטעם להורות שבריאות העולמות היה בכוונה ורצון ולא במקרה חס ושלום אבל רצונו יתברך הוא בבחינת סתום מאד אבל במצחא נקרא גילוי רצונו יתברך ונקרא בלשון הזוהר רעווא כמו יהיו לרצון יעלה לרצון ורוצה הוי"ה את יריאיו דהיינו הארת פניו יתברך לתתאין וכמו למשל ממלך בשר ודם אשר התקשרותו לעבדיו ולפעולותיהם בודאי יש לו רצון להתקשרות זה אבל אינו מושג טעמו וחפצו בדבר כי אם בסתימו אבל כשמאיר פניו אליהם ומראה להם חפצו ורצונו אז נקרא גילוי רצונו. ומאין בא לו גילוי הרצון מטעם שעבדיו עושין רצונו ויש לו תענוג בזה מראה להם רצונו. והנה עצם חפצו ורצונו אינו מגלה להם כי אם בבחינת פנים בהארת פניו וכו'. כן הוא בנמשל בהבדל כמה הבדלות בענין התמשכותו יתברך בבחינת נאצלים ונבראים מוכרח להיות לו רצון כנזכר לעיל וידוע שלכל רצון קודם לו חפץ ותענוג המביאו לידי רצון זה: ותענוג זה וחפצו יתברך נקרא בשם עתיק יומין דהיינו שנעתק מבחינת יומין כי לא אתיידע כלל כמאמר רישא דלאו רישא כי איך לכנות אליו יתברך תענוג ושעשוע וחפץ בדבר מאחר שהוא פשוט בתכלית הפשיטות לכן לא ידיעא ולא מושג והתענוג נלקח מכח השוואתו יתברך מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בהשוואה גמורה אך איך הוא השוואתו יתברך ואיך נמצאו בכחו כל הדרגין זהו לא ידיעא ואינו מושג לנו כי אם מחמת שאנו רואים רצונו יתברך בבחינת המשכתו יתברך לנאצלים ממילא קדם לו חפץ ותענוג אבל לא אתיידע וגם רצונו יתברך לא ידיעא כלל ונקרא גולגלתא כמבואר בפנים שאין טעם לרצון וכשנשלם חפצו יתברך דהיינו על ידי מעשה התחתונים אשר לזה היה עיקר הכוונה להשעשוע כמאמר ישראל עלו במחשבה מאיר הארת פניו יתברך בבחינת נאצלים וגילוי זה נקרא מצחא כמו למשל שראשית ההתגלות שבאדם מגולגלתא הוא המצח והוא הראשית להכרת פניו ולמטה ממנו מתחילין העינים וחוטמא ופה והנה המצח הוא עצם כמו הגולגלתא אבל אף על פי כן מאיר בזה הארת פנים כמו כן כביכול בחינת גילוי רצונו יתברך לנאצלים ונבראים והארתו נקרא בשם מצח כי זהו ראשית התגלותו יתברך הגם שעצמותו יתברך לא נגלה כי אם היה מתגלה בבחינת עצמותו לא היה מקום לגילוי הנאצלים והנבראים לכן נקרא גילוי זה בבחינת אור פניו יתברך והוא בחינת עצם שאינו נגלה כי אם גילוי בלבד בבחינת הארה ושורש גילוי הזה הוא מבחינת חפצו הנקרא עתיק יומין כמבואר באדרא זוטא קדישא דהא רישא עילאה דאסתים לעילא דלא אתיידע פשיט חד טורנא יאה בסימא דאתכליל במצחא ובגין דאיהו רעווא דכל רעווין אתתקן במצחא כו' האי מצחא אקרי רצון כי בחינת עתיק יומין נקרא רעווא דכל רעווין שהוא מקור כל הרצונות מצד שלימותו יתברך וממנו נמשכים כל הרצונות של בחינת התמשכותו יתברך אבל בבחינת גילוי נקרא רעווא דרעוין סתם דהיינו גילוי חפצו ורצונו יתברך בבחינת כלל התמשכותו שנקרא בחינת רצונות כמבואר לעיל שכל התמשכותו נקרא רצונות וחד טורנא נקרא יסוד דעתיק דאתגליא במצחא דהיינו התקשרות תענוגו ושעשוע חפצו יתברך נגלה בבחינת עולמות כי אינו נגלה בעולמות כי אם התקשרות תענוגו וחפצו ורצונו וזה נגלה בבחינת מצח אבל בבחינת פנימיותו לא נתגלה לכן הוא ראשית לגילוי הפנים דהיינו התענוג הזה הוא ראשית המשכתו יתברך בבחינת אנפין לגלות פנימיותו לחוץ בבחינת עיינין דהיינו בבחינת השגחתו יתברך בתחתונים בבחינת עינא פקיחא ולהמשיך להנאצלים והנבראים חיין וחיין דחיין על ידי החוטמא ולגלות כוונתו יתברך על ידי בחינת פה והם עיקר הפנים המאירים בבחינת אריכא דאנפין לכל העולמות לכן בחינת מצח זה עיקר התגלותו הוא בדיקנא כמבואר באדרא רבה קדישא ובעץ חיים כי בבחינת מצחא הוא גילוי רצונו בלבד אבל בבחינת דיקנא שהם בחינת שערות דהיינו להתגלות בבחינות נאצלים ונבראים בבחינת התמשכות גמורה בבחינת כלים לאחדם כידוע שם הוא התגלותו בתיקון נוצר חסד שהוא בהיפוך אתוון רצון ונקרא מזלא ודי למבין והבן מאד: ומצחא דזעיר אנפין הוא בהיפוך כמו למשל ממלך בשר ודם כשמתמשך ומצוה לעבדיו לעשות דברו הלא נגלה גם כן בחינת גילוי רצונו אבל הוא בדקדוק ודין וכו' כמו כן כביכול בחינת זעיר אנפין הוא לצמצם בבחינת נבראים ובבחינת דרגין בבחינת יש הגם שלא נגלה ממהותו כלל שהוא בחינת סתים אף על פי כן נגלה ממנו רצון בבחינת גילוי כנזכר לעיל ומצחא דא נקרא פקידותא דחייביא דהיינו כשאינן עושין רצונו יתברך ואינם מיוחדים אליו בכל פרט ופרט אז גילוי רצונו יתברך אליהם בבחינת דקדוק ודין אבל כאשר מאיד בו מצחא דאריך דהיינו הארתו וגילוי עצמותו יתברך על ידי מעשי התחתונים נגלה בבחינת גילוי דזעיר אנפין שהוא בחינת מצחא גם כן הארת רצונו יתברך ואתבסם ודי למבין אבל כשהתחתונים אינם מטיבים מעשיהם חס ושלום אז אינו נגלה בעולמות כי אם מצחא דזעיר אנפין ומצחא דאריך אינו נגלה הגם שישנו במציאות כי כח גילוי רצונו מוכרח להיות תמיד בעולמות בכדי להתמשך אליהם אבל הוא באורח סתים מבחינת רצונו הקדום בבחינת נדבה אבל לא נגלה לתחתונים בבחינת התגלות אבל כשמטיבין מעשיהם אז מאיר אפילו בהתגלות: עד כאן הגה"הוכן בדיקנא דהיינו בבחינת המשכות רחמנות וחסד לנבראים כאשר הוא בבחינת עצמותו יתברך הוא רחמים גדולים בלי הסתרה ורב חסד ונושא עון לכן שערותיו לבנים בלי שום צמצום כלל ובדיקנא דזעיר אנפין שהוא התמשכותו יתברך לנבראים הוא בבחינת צמצומים ונקרא כגבור תקיף נצח קרביא לבטל היש בכל פרט ולעמוד נגד אויבים לכן הדיקנא שלו שערותיו שחורות וכאשר יתבאר לקמן בביאור אלו הבחינות:
3