שבת פ״דShabbat 84

א׳וְלַחֲנַנְיָא טִילְטוּל עַל יְדֵי שְׁוָורִים שְׁמֵיהּ טִילְטוּל? אִין דִּתְנַן: שָׁלֹשׁ עֲגָלוֹת הֵן. עֲשׂוּיָה כְּקָתֶידְרָא — טְמֵאָה מִדְרָס. כְּמִטָּה — טְמֵאָה טְמֵא מֵת. שֶׁל אֲבָנִים — טְהוֹרָה מִכְּלוּם. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְאִם יֵשׁ בָּהּ בֵּית קִבּוּל רִמּוֹנִים, טְמֵאָה טְמֵא מֵת.

ב׳שָׁלֹשׁ תֵּיבוֹת הֵן: תֵּיבָה שֶׁפִּתְחָהּ מִצִּדָּהּ — טְמֵאָה מִדְרָס. מִלְּמַעְלָה — טְמֵאָה טְמֵא מֵת. וְהַבָּאָה בְּמִדָּה, טְהוֹרָה מִכְּלוּם.

ג׳תָּנוּ רַבָּנַן: מִדְרַס כְּלִי חֶרֶס טָהוֹר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף הַסְּפִינָה. מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב זְבִיד, הָכִי קָאָמַר: מִדְרַס כְּלִי חֶרֶס — טָהוֹר, וּמַגָּעוֹ טָמֵא, וּסְפִינָה שֶׁל חֶרֶס טְמֵאָה כַּחֲנַנְיָא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף הַסְּפִינָה טְהוֹרָה, כְּתַנָּא דִידַן. מַתְקִיף לַהּ רַב פָּפָּא: מַאי ״אַף״? אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא, הָכִי קָאָמַר: מִדְרַס כְּלִי חֶרֶס — טָהוֹר, וּמַגָּעוֹ טָמֵא. וְשֶׁל עֵץ, בֵּין מִדְרָסוֹ וּבֵין מַגָּעוֹ — טָמֵא, וּסְפִינַת הַיַּרְדֵּן — טְהוֹרָה כְּתַנָּא דִידַן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף הַסְּפִינָה טְמֵאָה, כַּחֲנַנְיָא.

ד׳וּמִדְרַס כְּלִי חֶרֶס מְנָלַן דְּטָהוֹר? אָמַר חִזְקִיָּה, דְּאָמַר קְרָא: ״וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ״, מַקִּישׁ מִשְׁכָּבוֹ לוֹ: מָה הוּא אִית לֵיהּ טׇהֳרָה בְּמִקְוֶה — אַף מִשְׁכָּבוֹ נָמֵי אִית לֵיהּ טׇהֳרָה בְּמִקְוֶה.

ה׳דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: ״כְּמִשְׁכַּב נִדָּתָהּ יִהְיֶה לָּהּ״, מַקִּישׁ מִשְׁכָּבָהּ לָהּ: מָה הִיא אִית לַהּ טׇהֳרָה בְּמִקְוֶה — אַף מִשְׁכָּבָהּ נָמֵי אִית לַהּ טׇהֳרָה בְּמִקְוֶה, לְאַפּוֹקֵי כְּלִי חֶרֶס דְּלֵית לֵיהּ טׇהֳרָה בְּמִקְוֶה. מֵתִיב רַבִּי אִילְעָא: מַפָּץ בְּמֵת מִנַּיִן?

ו׳וְדִין הוּא: וּמָה פַּכִּין קְטַנִּים שֶׁטְּהוֹרִין בְּזָב — טְמֵאִים בְּמֵת, מַפָּץ שֶׁטָּמֵא בְּזָב, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא טָמֵא בְּמֵת?! וְאַמַּאי, הָא לֵית לֵיהּ טׇהֳרָה בְּמִקְוֶה! אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חֲנִינָא: שָׁאנֵי הָתָם הוֹאִיל וְאִיכָּא בְּמִינוֹ.

ז׳אֲמַר לֵיהּ: רַחֲמָנָא לִיצְלַן מֵהַאי דַּעְתָּא: אַדְּרַבָּה, רַחֲמָנָא לִיצְלַן מִדַּעְתָּא דִידָךְ. וְטַעְמָא מַאי — תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי. כְּתִיב: ״וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ״, וּכְתִיב: ״וְכׇל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו הַזָּב יִטְמָא״. הָא כֵּיצַד? יֵשׁ בְּמִינוֹ, אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ טׇהֳרָה בְּמִקְוֶה. אֵין בְּמִינוֹ, מַקִּישׁ מִשְׁכָּבוֹ לוֹ.

ח׳רָבָא אָמַר: מִדְרַס כְּלִי חֶרֶס טָהוֹר מֵהָכָא: ״וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו״, הָא יֵשׁ צְמִיד פָּתִיל עָלָיו — טָהוֹר הוּא. מִי לָא עָסְקִינַן דְּיַחֲדִינְהוּ לְאִשְׁתּוֹ נִדָּה, וְקָאָמַר רַחֲמָנָא טָהוֹר!

ט׳מַתְנִי׳ מִנַּיִן לַעֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים שֶׁזּוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִין, אַרְבָּעָה עַל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה וְאַחַת בָּאֶמְצַע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ״ — ״זַרְעָהּ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״זֵרוּעֶיהָ״.

י׳גְּמָ׳ מַאי מַשְׁמַע? אָמַר רַב יְהוּדָה: ״כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ״. ״תּוֹצִיא״ — חַד, ״צִמְחָהּ״ — חַד, הֲרֵי תְּרֵי. ״זֵרוּעֶיהָ״ — תְּרֵי, הָא אַרְבְּעָה. ״תַּצְמִיחַ״ — חַד, הָא חַמְשָׁה.