שבת הארץ, קונטרס אחרון י״זShabbat HaAretz, Kuntres Acharon 17
א׳לפ"ד ה"ו
1
ב׳[י"א, שאין שום זמן להיתר ספיחי שביעית אלא שהם אסורים לעולם, אלא שאם לא נעקרו ונתגדלו אח"כ בשמינית עד שרבו גידולי היתר על האיסור אז הן מותרין, ובעל דעה זו סובר שאין לנו גבול של היתר לאותן הספיחין עצמן שכבר נאסרו, אלא לתבן ולקש של שביעית, שלאחר שתרד רביעה שניה מותרין הן, ובטלה מהם קדושת שביעית, מפני שכל מה שנמצא מהן בשדה נסרח ע"י הגשמים. זוהי דעת הראב"ד, שהבאתיה בפנים הספר במקומה (פ"ד ה"ו), והרהמ"ח בפאה"ש סכ"ב ס"ו שלא חש להביאה, נראה משום שטעם השגתו היא מפני שכתב שלא מצא דין זה כלל, לא במשנה ולא בתוספתא ולא בירושלמי, וכיון שהוא שנוי לפנינו בפ"ב דדמאי בירושלמי אין לחוש לדעה זו. ומ"מ לא נפלאת היא לומר, שהראב"ד ידע מד' ירושלמי הללו, אלא דלא ניח"ל להעמיד אותם כלל בדין ספיחי שביעית, שאז משמע פשט הענין, שעצם האיסור חוזר להיתר, מה שהוא רחוק מהסברא, ומפרש שכל הענין עסוק בדמאי לענין בית שאן, דעסוק שם בסוגיא דירושלמי בזה, וס"ל דגם המינים האסורים יש בספיחים שלהם זמנים שהם של היתר, שאם מכיר שהם ספיחים חזקתם שהם באים מבית שאן עצמה, שאין דרך להביא ספיחין מא"י לבית שאן, כ"א מראש השנה עד חנוכה, ומשו"ה אז הוא איסור ספיחין משום דמאי, ומהחנוכה עד העצרת לא הי' הדרך להביא מא"י, ומתוך כך אז האיסור מרובה על ההיתר, ואין כאן ענין לשביעית כלל. וכן מוכיחין קצת הדברים בענין זה, שאמר למעלה שם: וקפלוטות מן העצרת עד חנוכה איסור רבה על ההיתר, מן החנוכה עד העצרת היתר רבה על האיסור, היינו שמעצרת עד חנוכה דרכן להביא מא"י, ומהחנוכה עד העצרת אין דרכן להביא כ"כ, וה"ה בספיחין, שאין דרכן להביא תמיד, שי"ל שאינם יפים כ"כ כמו פירות הנזרעים, ע"כ אין דרכן להביאם כ"א בזמנים שאין השוק מלא כ"כ מהפירות שהוציאו מהאוצרות. עכ"פ, כיון שיש דרך לישב, שהראב"ד לא נעלמו ממנו דברי הירושלמי, והמחלוקת תלויה בפירושים, ראוי להביא ג"כ את דעתו ז"ל, ככל דברי רבותינו הראשונים ז"ל, ואלו ואלו דא"ח.] *) נדפס בהערות לס' פאת השלחן, הוצאת הרא"מ לונץ ז"ל..
2
