שבת הארץ, הלכות שמיטה א׳:י״חShabbat HaAretz, Laws of Shemitah 1:18
א׳הקוצץ אילן או שנים לעצים הרי זה מותר לשרשן. קצץ שלשה או יותר זה בצד זה לא ישרש, שהרי מתקן את הארץ, אלא קוצץ מעל הארץ ומניח שרשיו בארץ. במה דברים אמורים מתוך שלו, אבל משדה חבירו מותר לשרש.* ויש מי שאומר, שאע"ג דלגבי המלקט עצים ואבנים ועשבים מתוך של חבירו אסור לו לומר לו כמה טובה עשיתי עמך, שניקיתי שדך, זהו דוקא שם, במלקט עצים ואבנים ועשבים, שהטובה היא טובה ברורה, שהרי חבירו צריך באמת לנקות את שדהו, אבל בקוצץ אילנות לעצים אין ידוע כלל אם חבירו מחזיק זה לטובה, דשמא ניחא לו באילנות יותר מבשדה לבן, ואע"פ שנתן לו רשות לעקור אילנותיו יש לומר שמא אינו עושה כן כ"א לטובתו של המלקט, שהוא צריך לעצים, ע"כ אפילו אם יאמר לו כמה טובה עשיתי עמך בזה לא אסרו.* אבל אם אמר לו שרש בשלי ואני אשרש בשלך זה ודאי אסור. והנה מח שמותר מתוך שלו וכן מתוך של חבירו הוא דוקא כשמתכוין לעצים, ולא לטובת האילנות הנותרים, וי"א* שאפילו אם הוא מדל באילנות, כמו בזיתים, שדרך הוא שכשהם נטועים מקורבין זה לזה יותר מדאי עוקרין איזה מהם מבינתים, כדי שיתגדלו הנותרים בריוח ויתעבו ביותר ויתנו פירות יותר מרובים ויותר טובים, ע"י מה שתהיה להם יניקה מרווחת, אע"פ שכונתו כדי להיטיב את גידול הנשארים ג"כ מותר ליטול אחד מבינתים ולהניח שנים, או ליטול שנים ולהניח אחד, אפילו בשלו. שסוברים בעלי דעה זו שאין זה זימור האמור בתורה, כיון שאינו עושה את הפעולה בגופן של האילנות עצמן, שכונתו להיטיב גידולן, כ"א באילנות האחרים, והרי היא כשאר עבודת הארץ מהתולדות האסורות רק מדרבנן, וכיון שאין הדבר ניכר שהוא מכוין לטובת האילנות, שהרואה יוכל לדון שמכוין לעצים, ע"כ מותר באופן האמור לשרש גם בשלו. ובשל חבירו מותר גם במחליק, דהיינו שעוקר שלשה זה בצד זה, ונראה שה"ה אפילו טובא, שכיון שאין הוכחה שהוא עושה לטובת האילנות לא גזרו חכמים, כי הרואים יאמרו שהוא עושה כן לעצים.* מיהו במה דברים אמורים שמותר לו גם ליטול שנים ומניח אחד, אם לא הידל באותן אילנות מעולם, אבל אם כבר הידל אותם איזה פעם, שנמצא שהם נטועים כבר בפזור קצת, אע"פ שהוא צריך להדל אותם עוד אסור לו לטול שנים ולהניח אחד, שאז יפנה חלק גדול מן השדה, וניכר הדבר שהוא מתכוין לעבודת הארץ, אלא צריך דוקא שיטול אחד ויניח שנים. ולי נראה, שסתם מדל הוא מכוין שתי כונות, כונה אחת להיטיב את הגידול של האילנות הנותרים, והכונה השנית שיהיו לו עצים מהאילנות שהוא שולף אותם, או שיהיו לו לתועלת כשישתל אותם במקום אחר המרווח, שיעשו פירות יותר, ומצד כונה זו אין העקירה חשובה עבודת האילן כלל, שרק אם יטע את הנעקרים אז יהיה עובד את האילן, אבל בעקירתו איננו עושה שום עבודת אילן, אפילו אם כונתו היא שיהיו לו האילנות הנעקרים מוכנים לנטע במקום אחר. ע"כ בסתם המדל, כל זמן שאין היכר של תיקון עבודת קרקע מותר, אע"פ שמעורבת בפעולה זו ג"כ כונה של תיקון האילנות, שלא אסרו חכמים עבודת האילן בתולדות כ"א כשאין שם כונה אחרת בפעולה זו כ"א תיקון האילן, אבל כשיש כאן ג"כ כונה לעצים לא אסרו. ע"כ מותר לדעה השניה שבארנו להדל באילנות, אפילו אם אין כונתו מפורשת שהיא רק לעצים כ"א בסתם, אבל אם הוא מתכוין בודאי רק לצורך האילנות הנותרים או לצורך השדה נראה שבכל אופן אסור.* אין עוקרין גדר שבין שתי שדות, אחד גדר של עצים ואחד גדר של אבנים. במה דברים אמורים בזמן שמתכוין לעשות שדה, אבל לעצים מותר. המשרש עיקר חרוב וסדן שקמה, לעצים מותר, לשדה אסור. ונראה שכל שהוא מכוין רק לעצים, מותר אפילו בשלו, ואפילו במחליק הרבה זה בצד זה, ואם מכוין מפורש ביחוד לשדה אסור אפילו בשל חבירו, ואפילו כשנוטל רק אחד מבינתים של הרבה, ואם הוא עוקר סתם, שאז שתי הכונות כלולות במעשיו, אז שייכים כל החילוקים שביארנו, שבשל חבירו לעולם מותר, ובשלו מותר לטול רק אחד משנים אם כבר הדל, ושנים ולהניח אחד אם לא הדל שם מעולם. ונראה שאותן שנוטעין שתולה, דהיינו שנוטעין גרעיני אילנות או ענפים רכים, במצב דחוק זה בצד זה, כדי לעוקרן אח"כ ולנטע מהם כרמים ופרדסים שלמים, מותר בשביעית למכור לנכרים, הקונים את הנטיעות, לעקור אותם ולנוטעם בשלהם. ובלבד שיעקרו הנכרים הקונים, או אפילו אם הם שולחים פועלים ישראלים לעקור. ובלבד שלא יעקור בעל הקרקע עצמו או שלוחיו ופועליו, כ"א הנכרי או פועלים שלו, שהם כונתם היא רק לעצים, והוי ממש דינא דבשל חבירו אף המחליק ישרש, אפילו שלשה זה בצד זה, וה"ה דאפילו טובא נמי שרי, ומה שממילא נעשה מזה טובה לעבודת הקרקע, כדי לנטע נטיעות אחרות, לית בה איסורא.
1