שבת הארץ, הלכות שמיטה א׳:ה׳Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 1:5
א׳אין נוטעין בשביעית אפילו אילן סרק. ולא יחתוך היבולת מן האילנות. ולא יפרק העלין והבדים היבשים. ולא יאבק את צמרתו באבק. ולא יעשן תחתיו כדי שימית התולעת. ולא יסוך את הנטיעות בדבר שיש לו זוהמא כדי שלא יאכל אותן העוף כשהוא רך. ולא יסוך את הפגין ולא ינקוב אותן. ולא יכרוך את הנטיעות ולא יקטם אותן. ולא יפסג את האילנות. וכן שאר כל עבודת האילן. ואם עשה אחת מאלה בשביעית מכין אותו מכת מרדות. ונראה שמה שאסור לנטע אילן סרק בשביעית, הוא אסור* אפילו אם איננו מתכוין לגידול העצים כ"א לעשות סייג לכרמו לגנתו ולשדהו, וכיוצא בזה. י"א, שאסור להסיר* ענבים יבשים מן האילן.* ונראה שהוא דוקא כשמכוין בזה לרפואות האילן, ולא לאכילה* וי"א שאסור לחתוך ולהסיר שום דבר של יבשות מן האילן, שזהו ענין הסרת היבלת. וי"א שאסור לחתוך עלין מן האילן להקל על האילן,* גם כשאין העלין יבשים. וי"א שאסור להסיר את האבנים הנתונים על עקרי האילנות, וכן אסור לכסות את עקרי האילנות בעפר, אם הם* מגולין. ויש מי שאומר* שכל עבודה שהיא רק להעמיד האילן, ולא להשביחו, שהיא מותרת בשביעית כמו שיתבאר, אינה מותרת כי אם כשאינו עושה את העבודה בגוף האילן, כ"א בקרקע, אבל כשהוא צריך לעשות את העבודה בגוף האילן אסור אפילו להעמיד אותו על מכונו שלא יתקלקל. ויש אומרים שאין חילוק בזה,* וכל שהוא רק להעמיד את האילן על עמדו מותר אפילו אם העבודה היא בגוף האילן עצמו, ולא דוקא בקרקעו ובשרשיו, ולפיכך סוברים הם שמותר לסוך את האילן בזוהמא, כדי לשמור אותו שלא יאכל אותו העוף כשהוא רך או כדי שיתרחקו התולעים ממנו, שכ"ז הוא להעמיד את האילן.* ולפי זה מותר לגפר את הגפנים בגפרית, שהוא כדי להמית היצורים הקטנים המזיקים את הגפן. וכן כל הרפואות שעושין נגד מחלת הגפנים הנקראת פילקסירה, מותר לעשות לפי דעה זו אפילו בגופו של אילן.* וכן מותר למרח זבל לפי זה כשיש מכה באילן ונשרה קצת קליפתו, כדי להעמיד את האילן שלא ימות, אבל אסור לעשות שום עבודה כדי לחזק את האילן ולהברותו יותר כדי להשביחו. ואם* נקטם הנוף קודם שביעית מותר לסוך שמן במקום הקטימה כדי שלא ימות האילן.* ונראה שהוא הדין אם נקטם בשביעית גופא ע"י איזה סבה, אם יש צורך לסוך שמן במקום הקטימה כדי שלא ימות האילן מותר, אלא, שאסור לקטום את הענף בשביעית כדי שישביח האילן, שזהו ממלאכת הזימור האסורה וי"א* שמותר גם להשקות את האילן מים, ולזבלו בזבל אם יש צורך בדבר שלא ימות, ואינו אסור כ"א להברותו יותר. וי"א שזיבול בקרקע לעולם אסור, אפילו אם הוא כדי שלא ימות האילן, ולאוקמי אילנא ג"כ אסור, שכל מה שהוא* עבודה שבשדה ובכרם לא הותרה משום לאוקמי אילנא, ומה שמותר לזהם הוא רק כשמשים את הזבל על האילן עצמו, שהיא עבודה מיוחדת רק לאילנות היא מותרת כשהיא לאוקמי אילנא ולהחזיקו במעמדו שלא ימות. ומה שאסור לכרך את הנטיעות* יש אומרים, שהוא לקבץ הענפים המתפשטים ונמשכים על הארץ ולקשר אותם ע"י כריכה, שיעלו למעלה במישור. וי"א* שהוא לכרוך אותם בדבר המגין עליהן בחמה מפני החמה ובצינה מפני הצינה. ולפירוש זה* צריך לבאר, שאם כריכה זו היא להציל את האילן שלא ימות, או שלא יגרע מערכו ולהעמידו על מעמדו, אז אינה אסורה כ"א לדעה הראשונה, הסוברת שכל עבודה שהיא בגוף האילן אסורה היא אפילו להעמידו על מעמדו. אבל לדעה השניה שביארנו, שכל מה שהוא להעמיד האילן על מעמדו מותר אפילו אם העבודה נעשית היא בגוף האילן, אז מותרת הכריכה באופן זה, ואינה אסורה כי אם כשהיא נעשית רק כדי להשביח את האילן ולהברותו יותר. ומה שאסור לקטם את הנטיעות, יש* אומרים שהוא לשבר את ראשי הענפים כשיש לזה צורך. ויש* אומרים שהוא לכרות קצת מהענפים. ואם* תעשה פעולה זו כדרך הזמירה בלא שינוי יש לאסור אפילו אם היא לצורך העמדת האילן על מצבו, שלא מצינו היתר לאוקמי אילנא כ"א בתולדות שהן אסורות רק מדרבנן, אבל עצם זמירה, שהיא אסורה מן התורה, יש לומר שאפילו לאוקמי אילנא ג"כ אסור. אבל* כשתעשה באופן משונה מדרך הזמירה, שאז בודאי אינה אסורה מה"ת, אז אם היא* לאוקמי אילנא יש להתיר להדעה השניה שכתבנו לעיל, הסוברת שלאוקמי אילנא מותר אפילו אם העבודה נעשית בגופו של אילן. ומה שאסור* לפסג את האילנות, היינו לסמוך בעצים אילן שהוא רענן יותר מדאי. ולהסוברים שמותר לאוקמי אילנא בכל מיני עבודות, לא נאמר איסור זה כ"א כשהוא יכול לעמוד בלא סמיכה ג"כ על מעמדו, אלא שלא יוסיף להתגדל, אבל אם עלול הוא להיות פוחת ע"י מניעת הסמיכה מותר לסמוך אותו כדי לאוקמי.* ואסור לנכש, בין כשעוקר לגמרי את העשבים הרעים, בין כשחותך אותם מלמעלה ומשאיר את העיקרים. וכן* אין עושין בתים, לעשות צללים על הנטיעות להגן עליהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. גם בזה נראה, שאין האיסור כ"א באופן שאין בזה הכרח לאוקמי אילנא כ"א לאברויי ולהוסיף שבח, לפי הדעה השניה, ויש מקום לומר שעשיית בתים, אם היא לאוקמי אילנא מותרת לכל הדעות, שאין זה מעשה עבודה בגופו של אילן, והאיסור* הוא רק כשהוא לאברויי אילנא ולהוסיף בו גידול בעצו או בפירותיו. וכן אין מכוונים*, שהוא לקוץ את הקוצים היוצאים מן האילן, המזיקים את הפירות. וזה אסור לכל הדעות, שאפילו להאומרים שמותר לעשות עבודה שהיא לאוקמי אילנא, אפילו בגוף האילן, זהו דוקא להעמיד את האילן, שיהי' ראוי לעבודתו לאחר השמיטה, אבל עבודה שהיא לצורך הפירות לעולם אסורה, שמה שהוא לצורך הפירות הפקיעה תורה, שהפקירה את פירות שביעית לכל, וסלקה יד הבעלים מהם, ואפילו כשהם נאבדים אסור לעשות עבודה בשבילם. ואין* סומכין את האילנות בקנין ודוקרנים מן הצדדים, ואם הוא לצורך הפירות לעולם אסור, ולצורך גוף האילן אם הוא לאברויי אסור, ולאוקמי נראה דשרי אליבא דכו"ע, שאין עבודה זו בגוף האילן ממש. ואסור* לסתת את האבנים, כדי לישר אותם בשביל הכנת הקרקע לעבודה. וכן* אין מוותרין את הגפנים, הקשורים בקנים הנסמכים אליהם, להתירם מן הקנים כדי שיהיו בריוח. ואין* משמטין הקנים מתחת הגפנים.*. ובמקומות שנהגו לותר ולשמט קודם לחג הסוכות של שמינית מוותרין ומשמטין את הקנים, ואין חוששין משום עבודה של הפירות שהם גידולי שביעית, ובמקומות שנהגו לותר ולשמט לאחר החג מותרין ומשמטין לאחר החג. ונראה* שאפילו במקומות שנהגו לותר ולשמט רק אחר ההג, אין המנהג מיוסד כ"א על הויתור של הענפים מן הפקעת ולמעלה, ממקום שהם מתחילין להיות מתפצלים, וכן שמיטת הקנים ממקום שזה ניכר שהוא בשביל עבודת הפירות, ויש בו מקום להחמיר משום קדושת פירות שביעית, שיהיה לזכרון שנוהגת בהם קדושת שביעית כיון שגדלו בשביעית, אבל למטה מן הפקעת, ששם אין שייך כלל לפירות כ"א לאילן, אין בו מקום לשום מנהג להחמיר כלל בוויתור הגפנים והשמטת הקנים, מראש השנה של שנה שמינית. וכשנוטל* את הסמיכה של הקנים מהגפנים בשנה שמינית, בשעה המותרת, מותר ליטול עמה ג"כ את הקוצים של האילן, שהם מזיקים את הפירות, אפילו כשיש שם עדיין מפירות של שביעית. אבל בשביעית אסור ליטול את הקוצים המזיקים את הפירות, כמו שביארנו. תאנה שנתקלפה אין טחין אותה בטיט מפני שהיא עבודתה,* שאצל תאנה אין בזה שום קיום האילן, לעשות דוקא כדרך העבודה בטיט. וזיהום שמותר באילנות הוא דוקא למרח בזבל, כשנשרה הקליפה ע"י מכה שבאילן, שאז יש לחוש שימות האילן, והוי העבודה לאוקמי אילנא, אבל תאנה שנשרה קליפתה שלא ע"י מכה באילן אסור לטוחה בטיט דוקא. - נמצינו למדין, שתאנה שנשרה קליפתה, שלא ע"י מכה, ורצה לטוחה בטיט, ודאי אסור. ושאר אילנות, חוץ מן התאנה, שנשרה קליפתו ע"י מכה, ובא למרח עליה בזבל, ודאי מותר לדעת הסוברים שמותר לעשות העבודות לאוקמי אילנא אפילו בגופו של אילן. אבל למרח תאנה בטיט כשבאה ההתקלפות שלה ע"י מכה, וכן למרח שאר אילנות בטיט אפילו שנשרה קליפתן בלא מכה, או למרח תאנה בזבל, בין כשנשרה קליפתה ע"י מכה בין שלא ע"י מכה, בכל אלה יש להסתפק אם מותר בשביעית. וראוי ללכת בזה אחר אומד הבקיאין: אם הדבר נדרש לאוקמי אילנא יש להתיר במקום הפסד, ואם ע"פ הבקיאות יהיה הדבר רק לאברויי אילנא אסור.
1