שבת הארץ, הלכות שמיטה ג׳:ב׳Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 3:2
א׳איזו היא שדה האילן כל שלשה אילנות לבית סאה, אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל, ואפילו הן של שלשה אנשים, רואין אותן כאילו הן תאנים, אם ראויין לעשות ככר דבילה של ששים מנה, חורשין כל בית סאה בשבילן, והוא שיהיה רחוק בין כל אחד ואחד כדי שיהיה הבקר יכול לעבור בכליו. י"א* שכשהן של שלשה אנשים, והם מצטרפין להיות חורשין כל בית סאה בשבילן, הם עודפים בהיתר חרישה של כל בית סאה יותר מאילו היו שלשתן של אדם אחד, שאילו שלשה אילנות של אדם אחד לבית סאה, שחורשין כל בית סאה בשבילן, אין חורשין כ"א עד העצרת, ואילו של שלשה אנשים שמצטרפין חורשין בשבילן עד ר"ה.* וי"א שלעולם אין של שלשה אנשים עודפים בהיתר מאילו היו של אדם אחד, ואינם מצטרפין כ"א לחרוש כל בית סאה בשבילן עד העצרת, כדין כל שדה אילן. וכן* אם האילנות הם של אדם אחד והקרקע של אחר מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן. יש מי* שנראה מדבריהם, שבמה דברים אמורים, ששלשה אילנות בתוך בית סאה מצטרפין לחרוש כל בית סאה, דוקא כשהם עשויים כחצובה מפוזרים, אחד כנגד שנים, אבל אם הם עומדים בשורה זה אחר זה אינם מצטרפין לחרוש כל בית סאה בשבילן, ואין חורשין להן אלא לצרכן. ויש* מי שאומר, שאם יש ביניהם כדי שיהא הבקר עובר בכליו, אף שעומדים כשורה הם ג"כ מצטרפין, ולא אמרו שאינם מצטרפין כשורה אלא אם הם עומדים סמוכין זה לזה, יותר משיעור שהבקר יכול לעבור בכליו, שאע"פ שכיון שאינם עומדים מצוברין כחצובה הרי יכול הבקר לעבור ולחרוש מצידיהם, מ"מ כיון שאין הבקר יכול לעבור ביניהם, אין השרשים מתפשטים יפה מן הצד, ע"כ הם עומדים למיעקר, וגם* אין צורך להם לחרישה של כל הבית סאה, שכיון שאין השרשים מתפשטים הרבה אין תועלת בחרישה הרחוקה מהאילנות, ע"כ אינם מצטרפין. אבל כל שהם רחוקים כשיעור הנדרש, שהוא כדי שיהיה הבקר עובר בכליו, אז אפילו עומדים כשורה ג"כ חורשין בשבילן כל בית סאה. ויש* מי שמפרש, שאין חילוק בין אם האילנות הללו עומדים על קרקע ישרה, שאין בה מעלות ומורדות, בין אם השדה של הבית סאה מלמטה, והאילנות הם מלמעלה, או שהאילנות הם מלמטה והשדה מלמעלה, אע"פ שרחוק הדבר לפי זה שתועיל החרישה של הק רקע המופלגת מהם להאילנות, מ"מ לעולם מועלת היא, וחורשים כל בית סאה בשבילן. ואם הם פחות משלשה אילנות לבית סאה, י"א* שאין חורשין להם אלא כדי צרכן, שהוא כמלא אורה וסלו חוצה לו. וי"א* שחורשין להם אז לכ"א ואחד לפי חשבון של חלוקת בית סאה לשלשה. ויש* מי שאומר, שזה שאמרנו שהשיעור שיהיה בין האילנות הוא כדי שיהיה הבקר יכול לעבור בכליו, שהוא שיעור ארבע אמות, והיינו שלא יהיו מקורבין זה לזה יותר משיעור זה, שאם הם מקורבים יותר מזה השיעור אין חורשין להם אלא כדי צרכן, שהוא מלא אורה וסלו חוצה לו, שהוא שיעור שתי אמות, אבל מכל מקום יש ג"כ מדה לצורת פיזורם בתוך הבית סאה, והיינו שכל אחד מהם יהיה בשיעור שני קבין, שהוא שליש סאה, והשיעור שאמרנו, שצריך שיהא ביניהם כדי שיהיה הבקר עובר בכליו, לא פחות, שהוא ד"א, היינו אם הם עצים עבותים ועבים הרבה מאד, שאז יוכל להיות, שאע"פ שיהיו מפוזרים בתוך בית סאה, באופן שכל אחד עומד בתוך שליש של בית סאה, שהוא בית שני קבין, מ"מ לא יהיו רחוקים זה מזה ארבע אמות, כדי שיהא הבקר עובר בכליו, אבל אם הם אילנות בינונים או דקין לא מהני מה שהם רחוקים זה מזה, בשיעור שהבקר עובר בכליו, אלא צריך שיהיו דוקא רחוקים זה מזה, עד שיהיה כל אחד ואחד מהם עומד בתוך שליש של בית סאה, אבל אם היה אחד עומד בתוך שיעור של ארבעה קבין, שהוא שני שלישי בית סאה, והשנים עומדים בתוך שני קבים, שהוא שליש בית סאה, אין חורשין להן אלא צרכן. י"א* שזה השיעור של עושין ככר דבילה, שהוא ששים מנה, הוא שכל אחד ואחד מהאילנות יהיה ראוי לעשות שיעור זה, ולא מועיל מה שיש בין כולם יחד זה השיעור, שזה לא נאמר כ"א כשהם יותר משלשה עד תשעה כמו שיתבאר.* וי"א שגם בשלשה א"צ שיהיה כ"א מהם ראוי לעשות ככר דבילה של ששים מנה, כ"א שיהיו בין כולם יחדו ראויים לעשות שיעור זה, אלא שצריך שכל אחד מהם יהיה ראוי לעשות שליש של שיעור זה לא פחות, אבל אם אחד מהם אינו ראוי לעשות שליש, אע"פ שחסר לו דבר מועט משליש של ששים מנה, ולעומת זה השנים עושים הרבה, יותר מששים מנה כ"א מהם, ג"כ אינו מועיל להשלים בזה את חסרון החסר, ואין חורשין להם אלא כדי צרכן.
1