שבת הארץ, הלכות שמיטה ד׳:י״גShabbat HaAretz, Laws of Shemitah 4:13
א׳וכן פירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית, כתבואה וקטניות ואילנות, הולכין אחר עונת המעשרות. וכבר נתבאר,* שיש מי שאומר שבאילנות גם לענין שביעית הולכין אחר ראש השנה לאילנות, שהוא ט"ו בשבט, שאם נחנטו לפני ט"ו בשבט של שביעית יהיה להם דין פירות ששית, ואם נחנטו לפני ט"ו בשבט של שמינית יהיה להם דין פירות שביעית, ושרבו החולקים עליו וסוברים, שהולכים לשביעית אחר ראש השנה של אחד בתשרי גם לענין אילנות.
1
ב׳והפרגין והשומשמין והאורז והדוחן ופול המצרי שזרעו לזרע, אחר גמר הפרי. והירק אחר לקיטתו. וכבר נתבאר,* שי"א* שהירק שנגמר גדולו בשביעית, אע"פ שהוא נלקט בשמינית, יש לו דין קדושת שביעית, ולפעמים יש בו ג"כ משום איסור ספיחין, אם היתה התחלת צמיחתו ג"כ בשביעית. ויש מי שנראה מדבריו,* שכל זמן שלא עשה הירק כיוצא בו במוצאי שביעית יש איסור מדרבנן, גם על אותן הירקות שעדיין לא נגמרו גדולן בשביעית, שמצד דין תורה הולכין בהן אחר לקיטה, מ"מ גזרו שלא ילקטו בשביעית וימכרו אחר שביעית בחזקת ירקות של אחר שביעית, ע"כ אסרו את כל הירקות הגדלים משנת השביעית במוצאי שביעית עד שיעשה כיוצא בו, אלא* שבירק הוא זמן קצר כמו שנים ושלשה ימים. ויש מי* שנראה מדבריהם, שהירק מותר במוצאי שביעית מיד ממש, בלא שום שהיה כלל עד שיוכל להעשות כיוצא בו, והולכים בו ממש אחר לקיטה, באין שום גזירה דרבנן על זה.
2