שבת הארץ, הלכות שמיטה ד׳:ג׳Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 4:3
א׳הא למדת, שאין אוכלין מפירות שביעית, אלא פירות האילנות והעשבים שאין זורעין אותם רוב האדם, כגון הפיגם והירבוזין השוטים (ויש גורסין והשטין, כלומר שהוא מין בפני עצמו שכך שמו)
1
ב׳וכל כיוצא בהן, אבל הירקות, שדרך רוב האדם לזורען בגנות ומיני תבואה וקטניות, כל הצומח מהן אסור מדבריהן, והמלקטן מכין אותו מכת מרדות. ויש* מי שאומר, שאם לקט, אפילו לא אכל, ג"כ איסורא קא עביד ומכין אותו מכת מרדות, ומ"מ מסתברא דכש"כ הוא באכילה אע"פ שלא לקט הוא, כ"א אחר לקט ונתן לו, שעבר על איסור מדבריהם ומכין אותו מ"מ. ויש מי* שאומר, שהירק, אע"פ שדינו ללכת בו אחר לקיטה לכל דיני תורה, ואם גדל כולו בששית ונלקט בשביעית יש בו תורת קדושת פירות שביעית לכל הלכותיה, מ"מ לענין דין איסור ספיחים לא גזרו רק אם היה עיקר גידולו בשביעית, דהיינו שצמחו בשביעית, אבל אם צמחו בששית, אע"פ שנלקטו בשביעית, אע"פ שיש בו דין קדושת שביעית, לענין איסור סחורה והפסד וכל הלכות שביעית, אבל דין אסור אכילה של ספיחי שביעית אין בו. ואלה הם הירקות. שאנו מוצאים בדברי חכמים, שהם קדושים קדושת שביעית, ומ"מ הם מותרים באכילה ויש אומרים* שכל מה שמותר בירקות באכילה בשביעית, אע"פ שקדושת שביעית נוהגת בהן, זהו דוקא בירקות כאלה. שאין דרך בני אדם לזורעם, אלא הם יוצאים מאיליהן בהרים ובנהרות, בהם אין איסור שביעית כלל, אע"פ שהתחלת צמיחתם עד סופם, ולקיטת, ג"כ, הכל הוא בשביעית, שלא גזרו אלא בזרעים, כדי שלא יבאו לזרעם. ונמצינו למדין שיש גם צמחים כאלה שנוהג בהן קדושת שביעית ואינם אסורין משום ספיחים, וישנם כאלה שאסורין משום ספיחים לגמרי בלקיטה ובאכילה. ויש מי* שאומר שאלה המינים שתהיה בהם קדושת שביעית ויהיה בהם דין ספיחים. אי אפשר למצא כ"א בירקות שאותם שכל גדולם הוא בשביעית ולקיטתם ג"כ בשביעית, אסורים משום ספיחים, אבל אותם שגדלו בששית אע"פ שנלקטו בשביעית, ואפילו היתה רק התחלת גידולם בששית וגגמרו עיקר גידולם בשביעית, וגם נלקטו בשביעית, אין להם דין איסור ספיחים, לאוסרן באכילה ובלקיטה, אלא יש להם דין פירות שביעית, שצריכין להאכל בקדושת שביעית, וחייבים להתנהג בהם בכל דיני שביעית, ואם היה גידולם וצמיחתם בשביעית, ונלקטו בשמינית, נראין הדברים שלדעתם נוהג בהם דין ספיחים. אבל בתבואה לא נמצא לפי סברא זו אופן של דין קדושת שביעית, שלא יהיה בה דין איסור ספיחין. כי אם הביאה שליש לפני שביעית, אז היא מותרת לגמרי, ואין נוהג בה איסור שביעית כלל, שכלל גדול הוא שבתבואה הולכים אחר שליש גידולה. ואם לא הביאה שליש לפני ראש השנה של שביעית, יש לה דין ספיחי שביעית לגמרי, שאסורה באכילה ובלקיטה. אלא שיש דין מיוחד בתבואה, שאם ליקט אותה קודם שנגמרה בתורת עשבים למאכל בהמה, אז אם לא הביאה שליש לפני שביעית, ונכנסה לשביעית, אע"ג שאם ימתין עד שתגמר בתורת תבואה יהיה בה איסור ספיחין, מ"מ אם לקט אותה קודם שנגמרה בתורת עשבים אין בה שום איסור, ואפילו קדושת שביעית ג"כ אין בה, משום שבתורת עשבים כבר נגמר גידולה לפני שביעית, וכיון שבעיקרה היא תבואה אין בה דין חומר של ירק שנלך בה אחר לקיטה, ע"כ היא מותרת לגמרי. ואם הכניסה פחות משליש בשביעית ונכנסה לשמינית, אז אם יאכל אותה בתורת תבואה מותרת משום ספיחין. ונראה שאין בה ג"כ משום קדושת שביעית, כיון שבתבואה הולכים אחר שליש, אבל אם ילקט אותה בתורת עשבים חלה עליה קדושת שביעית, כיון שכבר נגמרה בתורת עשבים בשביעית קודם שהביאה שליש, ונראה שמ"מ משום ספיחים אינה אסורה, אע"ג שלוקט אותה בתורת עשבים, כיון שבעיקרה היא תבואה, ולגבי תבואה לא נגמרה עדיין, ואזלינן בתר שליש, ע"כ מועיל הדבר שאין בה דין איסור ספיחין עכ"פ, או משום שעשבים נמצאים הרבה ממה שאינם נזרעים בידי אדם, ע"כ לא שייך איסור ספיחים בכלל בעשבים, ולא נאסרו משום כך מתורת ספיחים אפילו אצל תבואה. ויש מי שסובר* שאין בספיחין דין איסור אכילה כלל. ונראין הדברים, שלדעה זו עיקר האיסור בספיחין הוא רק ללקוט הרבה ביחד, בדרך קביעות, אפילו באופן שמותר בשאר פירות שביעית* ואפילו כשאינו קוצר כ"א ע"י קיטוף ותלישה ג"כ אסור, ואין מותר כ"א לתלוש ולאכול מיד, ובהמה רועה כדרכה ואוכלת מה שתולש. ויש* מי שאומר שאיסור ספיחי כרוב הוא מן התורה, ושאר ספיחין רק מדרבנן שגזרו משום ספיחי כרוב, שהוא מתוך שאין אתה יכול לעמוד עליו בין חדש לישן אסרה אותו תורה אפילו בספיחים, ומתוך שלא יחלקו ויטעו בין ספיחי כרוב לשאר הספיחים גזרו על כולם.
2