שבת הארץ, הלכות שמיטה ה׳:י״גShabbat HaAretz, Laws of Shemitah 5:13
א׳פירות שביעית אין מוציאין אותן מהארץ לחוצה לארץ ואפילו לסוריא. ואין מאכילין אותן לא לנכרי ולא לשכיר. ואם היה שכיר שבת או שכיר שנה או שכיר חודש או שקצץ מזונותיו עליו, הרי הוא כאנשי ביתו ומאכילין אותו. ומאכילין את האכסניא פירות שביעית. ויש מי* שנראה מדבריו, שאין איסור להוציא פירות שביעית מארץ ישראל לחוץ לארץ יותר מפירות של כל השנים, שגם בהם יש איסור להוציאם לחוצה לארץ; וע"פ האופנים המותרים, להוציא פירות הארץ לחוצה לארץ* תמיד, לדעה זו מותרין ג"כ פירות שביעית להוציאם עד זמן הביעור, שמזמן הביעור ואילך, שנתחייבו בשריפה לדעה זו, מתחיל איסור הוצאה לחו"ל, ומאז הוי כמו שמן שריפה ושאר קדשים, שגם כשנפסלו וצריכין ביעור מתבערין בקדושה. ויש* אומרים, שבאותן האופנים, שיש בהם היתר לעשות סחורה בפירות שביעית, מותר להוציאם לחוצה לארץ לסחורה כזאת. והאופנים המותרים בסחורה בפירות שביעית הם, או בדבר מועט כדי ערך מזון שלש סעודות, או כשלקח לעצמו והותיר, שמותר למכור את המותר, כמו שיתבארו כל אלה הענינים להלן בדברינו*. ויש* אומרים, שעיקר איסור סחורה הוא דוקא כשלוקט את הפירות של שביעית והוא בעצמו מוכר אותם, אבל אם הוא נותן לאחר ואחר מוכרם מותר, ואפילו אם האב לוקט ובנו מוכר על ידו ג"כ מותר,* ואפילו חמשה אחים שלוקטים ואחד מוכר על ידם מותר, ומותר להאחד שלקט בעצמו למכור ג"כ את מה שלקט הוא בהבלעה של המכירה, שמוכר בה את מה שלקטו אחיו. ולפ"ז נראה, דכל שכן שמותר לעשות סחורה בפירות שביעית בהבלעה, שמוכר לו ביחד עם פירות שביעית פירות שאינם של שביעית, או דברים אחרים שאין בהם איסור סחורה, ואומר מפורש שהכסף שהוא מקבל הוא רק בשביל הדברים המותרים בסחורה, ונמצאים פירות שביעית רק במתנה בעלמא, שאין עליה איסור סחורה. אלא * שאפילו באופנים המותרים אסור לקבע את עצמו, למכור תמיד כל שעה במקום אחד. ויש מי שנראה מדבריהם* שבכל אופן אסור להוציא פירות שביעית מהארץ לחוצה לארץ, אפילו לסחורה. ומה שאסור להאכיל פירות שביעית לשכיר היינו אפילו שכיר ישראל, כשלא קצץ לו מזונותיו עליו. ונראה דמיירי שמאכילו ובזה הוא מנכה לו משכירותו, דהוי כפורע חובו בדמי שביעית.* ואכסניא שמותר להאכיל מפירות שביעית. היינו אורחים, אפילו הם נכרים, ולאו דוקא חילות של מלך אלא כל שהם אורחים אצלו מותר להאכילם פירות שביעית.
1