שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:י״זShabbat HaAretz, Laws of Shemitah 7:17
א׳ועד מתי יהיה אדם רשאי ללקט עשבים לחים בשביעית, עד שייבש המתוק, ויגבב עשבים יבשים עד שתרד רביעה שנייה במוצאי שביעית. יש* מי שאומר, שטעם הדבר הוא, שכל זמן שלא יבש המתוק, שהוא זמן של יבשת פקועות השדה המרות, או זמן יבשת הזבלים המצוברים, או יבשת הארץ, שמתבקעת ע"י יבשותה, עד אז העשבים הלחים ראויים הם לבהמות שבבית, על כן אין זה מפסיד אותם כשמלקט אותם לצורך בהמתו, אבל מזמן של יבשת המתוק כלה הלחות מן העשבים הלחים, ושוב אינם ראויים לבהמה שבבית, וכן עשבים יבשים הם ראויים לבהמה האוכלת יבשים ביבשותם, ועד שתרד רביעה שניה הם עומדים ביבשותם, וראויים הם לבהמה האוכלת עשבים יבשים, אבל משתרד רביעה שניה, כבר נתלחלחו ואינם ראוים למה שהם עומדים ע"ז למאכל בהמה שבבית, ואם ילקט ויגבב אותם הרי זה מפסיד גידולי שביעית, ע"כ הוא צריך להניחם לחיה שבשדה, שנמצאות כאלה שלהן יהיו ראויים ג"כ אחר זה הזמן, ולפי זה אין זה הזמן של יבשת המתוק וירידת רביעה שניה זמן הביעור לעשבים הלחים והיבשים, כ"א זמן היתר לקיטתם. וי"א*, שזה הזמן, של יבשת המתוק לענין עשבים הלחים, וירידת רביעה שניה לענין היבשים, הוא זמי חובת ביעור שלהם, שאז הוא כלה לחיה מן השדה, וחייב לבער מן הבית. ויש* מי שאומר. שזהו דוקא בסתם כשאינו יודע מתי כלו, אבל אם הדבר ידוע, אז הולכים בזה אחר זמן הביעור, כמו בכל הפירות, ע"פ סדר הארצות המבואר למעלה בענין חלוקותיהן לביעור.
1