שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:כ״בShabbat HaAretz, Laws of Shemitah 7:22
א׳חרובין של שביעית, שכבשן ביין ששית, או ביין מוצאי שביעית, חייב לבער היין, שהרי טעם שביעית בו. זה הכלל, פירות שביעית, שנתערבו בפירות אחרות, מין במינו בכל שהוא ושלא במינו בנותן טעם. וי"א* שדוקא אם בא לשתות היין, שהחרובין נכבשו בו, אחר זמן הביעור, אסורין הן, וחייב לבער, אבל אם לא נשתהו החרובין ביין עד זמן הביעור, ילקט את החרובין, אם הם של שביעית, והיין של ששית מותר, שאין הטעם שנבלע בהיתר אוסר, כשנוטל הגוף של האיסור קודם חלות האיסור לענין דין ביעור. וי"א* שמה ששביעית אוסרת כל שהוא במינה היינו דוקא לאחר הביעור, לענין האיסור שחל על פירות שביעית לאחר הביעור, אבל קודם הביעור, לענין דין קדושת שביעית, אין לה קדושת שביעית ע"י תערובות משהו, אפילו במין במינו, ואין אסור בסחורה והפסד, ובכל חומר שביעית, ע"י תערובות משהו, כ"א בין במינו בין שלא במינו הכל בנותן טעם, ולאחר הביעור הוא שאמרו שמין ובמינו הוא במשהו, ושלא במינו גם אחר הביעור בנותן טעם. וכל אלה הפרטים, שבין לפני הביעור ולאחר הביעור, הם לכל אחת מהדעות, האמורות למעלה ביסוד הביעור, לפי שיטתה; להאומרים שלאחר הביעור הכל אסור בהנאה, וטעון שריפה בכל אופן, הדברים אמורים לענין איסור זה בכל אופן, ולהאומרים שהביעור הוא רק מה שהוא מחוייב להפקירן ולהוציאן מרשותו, ואם לא עשה כן נאסרו, הדברים אמורים בתערובות שאם לא הפקירן כדינם ונאסרו, אז יש בהם אלה חילוקי הדינים, בין במינו ושלא במינו, כמו שבארנו. וי"א* שאם נתערב לפני זמן הביעור אז אוסרים בכל שהן, שכיון שיכול לאוכלם בקדושת שביעית עד זמן הביעור חשוב דבר שיש לו מתירין, ורק אם נתערב אחר שכבר נאסר אז בטל הוא בנ"ט.
1