שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:ו׳Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 7:6
א׳הכובש שלשה כבשים בחבית אחת, כל שכלה מינו מן השדה יבער מינו מן החבית, ואם התחיל בה הרי הכל כמבוער. וכשם שמבער אוכלי אדם כך מבער אוכלי בהמה מן הבית, ואינו מאכילן לבהמה אם כלה אותו המין מן השדה. וי"א* שאין אנו אומרים שאם התחיל מן החבית הרי הוא כמבוער, באופן שאין עליו עוד חובת ביעור, ותהיה לפי זה חובת ביעור רק על חביות שלא התחיל בהן, אבל כיון שהתחיל בהן נפטרין הן מן הביעור, אלא שהענין הוא להחמיר, דעד כאן אנו אומרים שאם כבש שלשה כבשים בחבית אחת, שאע"פ שכ"א מהכבשים מקבל טעם מחבירו, מ"מ אין זאת הבליעה מחייבת בביעור את הנבלעים, אלא כל שכלה מינו מן השדה יבער מינו מן החבית, וכל שלא כלה מינו מן השדה, אע"פ שכלה המין של הירק שנותן בו טעם, אינו חייב לבערו מן החבית, זהו דוקא כל זמן שהחבית עומדת בעינה ולא התחיל בה, אבל כיון שהתחיל בה, נעשית ע"י זה החבית כולה נחשבת למין אחד, ואפילו הגיע זמן הביעור למין אחד, חייב הוא לבער את הכל, שנחשב כאילו הכל הוא כמבוער, ר"ל כאילו הגיע זמן הביעור לכל הכבשים שבחבית. ויש* מי שאומר, שאין ענין זה, של התחלת האוצר, נוגע כלל למי שכובש שלשה כבשים בחבית אחת, והוא דין כללי, שכשמגיע זמן הביעור ויש בעיר אוצר שעשו ב"ד להכניס שם פירות של שביעית בזמן הביעור, כדי לחלק אח"כ לכ"א מזון שלש סעודות, כיון שהתחיל להכניס את פירותיו באוצר הרי הוא כמבוער, ואינם נאסרים עוד כדין מי שלא ביער את פירותיו כשהגיע זמן הביעור.
1