שבת הארץ, הלכות שמיטה ט׳:ה׳Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 9:5
א׳שחט את הפרה וחלקה על דעת שהיום ראש השנה של מוצאי שביעית, ונתעבר אלול, ונמצא אותו היום סוף שביעית, אבדו הדמים, שהרי עברה שביעית על החוב. וי"א* שחוב כזה, שנתחייב בשביל שלקח בשר וכיוצא בזה, אינו משמט, מפני שזו הקפת החנות היא, והקפת החנות אינה משמטת. ויש* נוטים לומר, שאין זו נקראת הקפת החנות לענין זה שאינו משמט, שאינה נקראת הקפת החנות כ"א כשלוקח ממנו איזו פעמים, שאז אינו נקרא חוב כ"א כשזוקף עליו במלוה, אבל כל זמן שלא לקח ממנו כ"א פעם אחת, אפילו הקיפו בחנות אין זה בכלל הקפת החנות לענין זה, שאינו משמט, ואינו צריך זקיפת מלוה, אלא ה"ז משמט ככל החובות. ויש* מי שאומר, שאם לקח ממנו בהקפה בחול, כיון שהיה יכול לקחת ממנו בדמים ולקח בהקפה, הרי זו נקראת הקפת החנות שאינה משמטת, אבל אם לקח ממנו ביום טוב, כיון שבזמן ההקפה אסור לפרע מפני שהוא יו"ט, ואילו לא היה יו"ט היה פורעו מיד, אין זו הקפה, ומתוך כך היא משמטת ככל החיבות. וי"א,* שאינה נקראת הקפת החנות אלא בחנוני, שדרכו למכור בהקפה, אבל מי שאין דרכו להקיף אע"פ שחלק לשעתו בלא דמים, ונשארו הלוקחים חייבים לו, אין זה נקרא הקפת החנות ודינו ככל החובות שמשמטים. וי"א,* שהקפת החנות שאינה משמטת אינה כ"א כשהקיף על זמן ארוך שנה או שנתים, שדומה הדבר כאילו הלוהו מפורש עד אחר שביעית, שאין השביעית משמטתו לדעת רבים, אבל כל הקפה שדרך לתבע מיד הרי היא ככל החובות, ששביעית משמטתן.
1