שלח תשלח, חלק האגדה, שכר המצוה וסגולותיהShaleach Teshalach, Aggadic Part, Rewards for the Mitzvah
א׳ועתה נמנה ונבאר בס"ד ההבטחות שהבטיחה תורתנו הק׳ בשכר המקיים מצות שלוח הקן.
1
ב׳א. זוכה לאריכות ימים
2
ג׳אמרה תורתנו הקדושה: שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, למען ייטב לך והארכת ימים.
3
ד׳ואיתא במפרשים דנכללו בזה שתי ברכות. הראשונה, אריכות ימים. והשניה, שיהיו הימים מלאי טובה, כי אריכות ימים בלא טובה אינה ברכה.
4
ה׳הרחב דבר
א. בהקדמתנו נתבאר מעט על הבטחה זו, טעמה וענינה.
א. בהקדמתנו נתבאר מעט על הבטחה זו, טעמה וענינה.
5
ו׳והנה האבן עזרא, החזקוני, וכן רבנו בחיי ביארו כולם הטעם שזוכה לאריכות ימים בגין מצוה זו, שכשם שהוא לא הכרית כל הקן ועזב העיקר, זוכה אף הוא מדה כנגד מדה לאריכות ימים וקיום מתמיד, יעו"ש.
6
ז׳ויעוין עוד בילקוט ראובני שמביא מדרש פליאה שהאריך עד"ז. ובספר אמרי שפר לרבי שלמה קלוגר פירש, וז"ל: שהמצוה עצמה תעשה אותך טוב ויהיה בך מדת רחמנות ואז ע"י הרחמנות שיהיה בך אז ממילא והארכת ימים כי כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים, עכ"ל.
7
ח׳ובכלי יקר ביאר באופן אחר, וז"ל: ומטעם זה סמך המצוה למצות כי תבנה בית חדש, ואמרו רז"ל (תנחומא תצא א) קיימת מצות שלוח הקן תזכה לבנות בית חדש. מה ענין זה לזה אלא לפי שמצות שילוח הקן מביאך לידי אמונת חידוש העולם שהקב"ה בנאו וחדשו, על כן מדה כנגד מדה תזכה גם אתה לבנות בית חדש וזהו יסוד האמונה וכתיב (חבקוק ב ד) וצדיק באמונתו יחיה, כי על ידי האמונה הוא דבק במקור חיים על כן שכרו אריכות ימים, ולכן דרשו (דב"ר פרשה ו פרק ב) על שילוח הקן פסוק אורח חיים פן תפלס (משלי ה ו), עכ"ל.
8
ט׳ובעל השבט מוסר (מהר"ר אליהו הכהן מרבני איזמיר, ורבים השיב מעון בדרשותיו, ותוכחותיו, ומתק לשונו - שם הגדולים) בספרו סמוכים לעד פירש וז"ל: עוד נראה לי לפרש, חתם פרשה דלעיל והארכת ימים וסמיך כי תבנה בית חדש. לרמוז שדירה נאה מארכת ימיו של אדם. כאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נז, ב) שלשה דברים מאריכין ימיו של אדם, ואחד מהם דירה נאה.
9
י׳
ב. כתב בחתם סופר (פרשת כי תצא) בזה"ל: למען ייטב לך והארכת ימים הכוונה היא שנים, וי"ל הא דנקיט בלשון ימים, שגם הימים היינו כל יום ויום מימי חייו יתארכו לו לטובה כמו שנים הרבה לטובה אמן, עכ"ל.
ב. כתב בחתם סופר (פרשת כי תצא) בזה"ל: למען ייטב לך והארכת ימים הכוונה היא שנים, וי"ל הא דנקיט בלשון ימים, שגם הימים היינו כל יום ויום מימי חייו יתארכו לו לטובה כמו שנים הרבה לטובה אמן, עכ"ל.
10
י״אעל דרך זה מאריך המגיד מדובנא בספרו אוהל יעקב (פרשת כי תצא), לבאר לשון הכתובים וז"ל: כי יקרא קן צפור לפניך וכו', למען ייטב לך והארכת ימים. גמרא (חולין קמ"ב) בעולם שכולו טוב בעולם שכולו ארוך. ביאור הדרש הזה כך הוא ונקדים מאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים ל"ט) הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא, אשר המפרשים ז"ל בארו מאמר ומדת ימי שהוא נרדף, למאמר קצי והוא כפל דברים במלות שונות, אבל לדעתי אין בזה כפל דברים. כי הנה האדם שהוא הולך צדקות ונוהג בחכמה הימים שהוא חי על פני האדמה טובים וערבים לו עד מאד כמאמר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, וכאשר התמכר אל הרע הלא נבחר לו מות מחיים.
11
י״בממש על דרך הנוסע על יריד אם יצליח שמה בעסקיו גם אם יעמוד היריד כמה ימים, עם כל זה יהיו בעיניו כימים אחדים וכזמן מועט כי הוא חפץ ברבויים לא כן כאשר יהיה יגיעו לריק ויפסיד גם הוצאות הדרך אז הדבר בהיפך גם אם יעמוד היריד ימים לא כבירים עם כל זה יהיו רבים וארוכים בעיניו כמאמר חז"ל (ויקרא רבה י"ט) ימים הרבים ימים של צער רבים הם וכו'.
12
י״גוזהו ענין השני ברכות למען ייטב לך והארכת ימים לאמר כאשר ייטב לך מספר ימי חייך אז והארכת ימים גם כן למען תשיג טובה הרבה על ידי אריכות ימים, לא כן אם אריכות ימים לא ייטב לך והקוצר בהם משובח אז יהיה בעולם שכולו טוב וכולו ארוך, עכ"ל.
13
י״דובספר מעדני מלך עה"ת יישב בהנחה זו קושיא חזקה, וז"ל: חז"ל עוררו אותנו (ע' במדרשים), אשר רק אצל מצווה זו, וכן אצל כבוד אב ואם, גלתה תורה המתן שכר, ובאמת קשה, הלא גם אצל מינוי מלך נאמר למען יאריך ימים, וכן בפרשת ק"ש כתיב למען ירבו ימיכם, אבל מזה נראה, אשר חז"ל חשבו, רק אותה אריכות ימים, אשר נוספה עליה ברכת "למען ייטב לך", והוספה זו, נאמרה רק אצל שתי מצות אלו, ובאמת אריכות ימים סתם, בלי טובה, אינה ברכה, עכ"ל.
14
ט״וב. זוכה לבנים
15
ט״זאיתא בילקוט שמעוני (דברים רמז תתק"ל)׃ אמר הקב"ה אם קיימתם מצות שלוח הקן, אפילו היית עקר ולא מוליד חייך שאני פוקדך בבנים, שנאמר שלח תשלח, אם עשית כן - ואת הבנים תקח לך, ושם ברמז תתקכ"ה איתא: למדנו מצוה גוררת מצוה שנאמר כי יקרא קן צפור שלח תשלח מה כתיב אחריו וכו׳ ותזכה לאשה ולבנים.
16
י״זוז"ל המדרש רבה פרשת כי תצא פרשה ו פרק ו:
17
י״חיש מצות שמתן שכרן עושר ויש מצות שמתן שכרן כבוד ומה מתן שכרה של מצוה זו, שאם אין לך בנים אני נותן לך בנים מנין שנאמר "שלח תשלח את האם" ומה שכר אתה נוטל? "ואת הבנים תקח לך".
18
י״טוז"ל המדרש תנחומא פרשת כי תצא׃
19
כ׳למדנו שעברה גוררת עברה ומצוה גוררת מצוה מנין דכתיב כי יקרא קן צפור לפניך שלח תשלח וכו׳ למען ייטב לך והארכת ימים אחריו מה כתיב, כי תבנה בית חדש תזכה לבנות בית חדש ולעשות מעקה וכו׳ מה כתיב אחריו כי יקח איש אשה תזכה לאשה ולבנים הרי למדנו שמצוה גוררת מצוה וכו׳.
20
כ״אועוד איתא שם, "ואת הבנים תקח לך" אם אין לך בנים, בשכר מצוה זו אני נותן לך בנים.
21
כ״בועיין בהרחב דבר ה׳ אופנים כיצד למדו זאת חז"ל מהפסוק.
22
כ״גהרחב דבר
ב. מצינו במפרשים ה' אופנים כיצד למדו זאת חז"ל:
ב. מצינו במפרשים ה' אופנים כיצד למדו זאת חז"ל:
23
כ״דא. בספר החינוך כתב שהיה יכול לומר תשלח את האם ולא לכתוב כלל ואת הבנים תקח לך. ומיתורא דקרא ילפינן שזוכה לבנים. ויעוין לעיל (בחלק ההלכה דין ט) מה שיש ללמוד לכאורה לענין אופן קיום המצוה מדברי החינוך.
24
כ״ההרחב דבר
ב. רבי יהונתן אייבשיץ בספרו מדרש יהונתן (בהשמטות) ביאר דהמלה "לך" מיותרת והיה די לכתוב ואת הבנים תקח, ומתיבה זו משמע שאתה תתברך בבנים והם יהיו לך.
ב. רבי יהונתן אייבשיץ בספרו מדרש יהונתן (בהשמטות) ביאר דהמלה "לך" מיותרת והיה די לכתוב ואת הבנים תקח, ומתיבה זו משמע שאתה תתברך בבנים והם יהיו לך.
25
כ״והרחב דבר
ג. בחידושי הרד"ל על המד"ר (סי' כ"א) ביאר דילפינן מדלא כתיב ואת בניה תקח.
ג. בחידושי הרד"ל על המד"ר (סי' כ"א) ביאר דילפינן מדלא כתיב ואת בניה תקח.
26
כ״זהרחב דבר
ד. בפירוש מהרז"ו על המד"ר (אות ו) פירש דהוקשה לחז"ל אמאי כתיב ואת הבנים ולא ואת האפרוחים או הביצים תקח לך, ולכן דרשינן הבנים על הבנים של האדם המשלח.
ד. בפירוש מהרז"ו על המד"ר (אות ו) פירש דהוקשה לחז"ל אמאי כתיב ואת הבנים ולא ואת האפרוחים או הביצים תקח לך, ולכן דרשינן הבנים על הבנים של האדם המשלח.
27
כ״חהרחב דבר
ה. בפירוש העץ יוסף על המד"ר ביאר דהמילה "ואת" מיותרת ומזה ילפינן שזוכה לבנים.
ה. בפירוש העץ יוסף על המד"ר ביאר דהמילה "ואת" מיותרת ומזה ילפינן שזוכה לבנים.
28
כ״טג. הטעם שזוכה לבנים
29
ל׳א. דזהו חלק מהשכר שאמרה תורה שיאריך ימים. שכן איתא בחז"ל שהמניח בנים אחריו כאילו לא מת. ולכן ע"י הבנים זכרו עומד לעד, ולא נופל עליו שם מיתה.
30
ל״אב. דידוע שמי שאין לו בנים הוא אכזרי, והרמב"ן כתב דמצות שלוה"ק מטרתה להרגילנו ברחמנות. ולכן, מכיון שנהג ברחמנות, זוכה מדה כנגד מדה לבנים, שיהפך טבעו להיות רחמן.
31
ל״בג. מכיון דמצוה זו גורמת לביאת המשיח (עיין להלן אות ז), ואין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף, בדין הוא שיטול אף הוא חלק באותם נשמות, ולכן זוכה לבנים.
32
ל״גד. מכיון שמצוה זו מטרתה לקיום המין, כדכתבו הקדמונים, [עיין עמ׳ קעו], על כן זוכה אף הוא מדה כנגד מדה בבנים.
33
ל״דהרחב דבר
ג. א. טעם זה איתא בספר דברי מהרי"א, לרבי יהודה אסאד זצ"ל, וכן בספר חשב סופר לרבי אברהם שמואל בנימין סופר זצ"ל, והביאו שם הגמרא בנדרים (סד, ב) דהמניח בנים אחריו כאילו לא מת, וביארו, דזכרו עומד לעד על ידי בנים ובני בנים לדורי דורות, וזה שאמר אם אין לך בנים הוא נותן לך בנים, כי מה שנאמר והארכת ימים, זה ע"י הבנים.
ג. א. טעם זה איתא בספר דברי מהרי"א, לרבי יהודה אסאד זצ"ל, וכן בספר חשב סופר לרבי אברהם שמואל בנימין סופר זצ"ל, והביאו שם הגמרא בנדרים (סד, ב) דהמניח בנים אחריו כאילו לא מת, וביארו, דזכרו עומד לעד על ידי בנים ובני בנים לדורי דורות, וזה שאמר אם אין לך בנים הוא נותן לך בנים, כי מה שנאמר והארכת ימים, זה ע"י הבנים.
34
ל״הב. טעם זה איתא בכתב סופר, וז"ל: כי מי שאין לו בנים הוא אכזר בטבע, כי אינו מורגל להרגיש בחסרון זולתו ולהשגיח בטובתו משא"כ מי שיש לו בנים. ולפמ"ש הרמב"ן שמצות שלוח הקן להרגיל אותנו במדת הרחמים, ולכן מכל מקום מי שמקיים מצות שילוח ואין לו בנים, ומ"מ מרחם השכר שיהיו לו בנים. ובספר דברי מהרי"א הנ"ל כתב גם טעם זה והוסיף הגמרא בסנהדרין (לו, ב) דאין מושיבין סנהדרין מי שאין לו בנים, כדי שיהא רחמן. וע' בהרמב"ם הלכות סנהדרין (פרק ב הלכה ג).
35
ל״וג. טעם זה מובא בספר סמוכים לעד עה"ת, בשם בעל המגלה עמוקות שמצא ממנו בכתיבת יד. ולחיבת הדברים נצטט כל לשונו:
36
ל״זדכיון דבמצוה זו גורם להביא המשיח, ובביאת המשיח שיבוא במהרה בימינו אמן, יתרפאו העקרות וכו', לכן מדה כנגד מדה יפקד הוא בבנים. ומה גם שאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף כדברי רבותינו ז"ל, וזה בקיום מצוה זו - שממהר להביא המשיח כמדובר - גורם בהוצאת הנשמות שבגוף ולהרבות בנים בעולם, בדין הוא שמכל אותם הנשמות היוצאים מן הגוף, שיהיה לו חלק בהם, ולכך זוכה לבנים, עכ"ל.
37
ל״חוטעם זה מובא גם בספר "זרע שמשון" מהרב המקובל מהר"ר שמשון נחמני זצוק"ל (ע' מה שנכתב עליו בשם הגדולים).
38
ל״טד. טעם זה הובא בספר לקוטי בתר לקוטי בשם החת"ס, ולע"ע לא מצאתי מקורו.
39
מ׳ונסיים אות זו בהערת האחרונים בדברי המדר"ר שפתח הפרשה דשלוה"ק בשאלה הנוגעת לתינוק שנולד מהול יעו"ש. ונתקשו המפרשים להבין, הקשר בין תינוק שנולד מהול לשלוה"ק. אכן בספר מעדני מלך (עה"ת) לרבי אשר הורוביץ בן מח"ס אמרי נועם לאדמו"ר מדזיקוב זצ"ל, ענה בפשיטות, דמכיון ששכרו של המשלח שיהיו לו בנים, ע"כ צריך לברר דיני מילה, ופתח המדרש בשאלה זו.
40
מ״אוכאן המקום לכתוב מה ששמעתי מהגרי"ש אלישיב שליט"א שהמשתדל לקיים מצוה זו משום שרוצה ליפקד בזש"ק די לו שיקיים המצוה פעם אחת.
41
מ״בויעוין להלן (אות ט) ידיעה חשובה הנוגעת לכלל ענין ההבטחות שיש בתורה וחז"ל.
42
מ״גד. זוכה לאשה
43
מ״דעוד למדנו מדברי חז"ל דהמקיים מצות שלוח הקן זוכה לאשה, וז"ל׃ למדנו מצוה גוררת מצוה, שנאמר כי יקרא קן צפור שלח תשלח, מה כתיב אחריו וכו׳ ותזכה לאשה ולבנים.
44
מ״ההרחב דבר
ד. כן הוא לשון הילקוט שמעוני (רמז תתקכ"ה) וכן איתא במדרש תנחומא. ויעוין בחת"ס עה"ת ובחידושי הרד"ל על המדרש רבה (סי' יג) מה שכתבו בסדר המדרש ובשיטת הרמב"ם.
ד. כן הוא לשון הילקוט שמעוני (רמז תתקכ"ה) וכן איתא במדרש תנחומא. ויעוין בחת"ס עה"ת ובחידושי הרד"ל על המדרש רבה (סי' יג) מה שכתבו בסדר המדרש ובשיטת הרמב"ם.
45
מ״וה. זוכה לבית חדש
46
מ״זעוד איתא במדרש, מצוה גוררת מצוה מנין, דכתיב כי יקרא קן צפור לפניך וגו׳ שלח תשלח וגו׳ למען ייטב לך והארכת ימים. אחריו מה כתיב, כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, תזכה לבנות בית חדש ולעשות מעקה.
47
מ״חהרחב דבר
ה. כך הוא לשון חז"ל במדרש תנחומא (אות א). ובמדרש רבה הלשון כך: ומצוה גוררת מצוה מנין, תחלה כי יקרא קן צפור ומתוך כך כי תבנה בית חדש. ועי' בחידושי הרד"ל (סי' יב) שפירש: תזכה לקנות נכסים לבנות בית חדש.
ה. כך הוא לשון חז"ל במדרש תנחומא (אות א). ובמדרש רבה הלשון כך: ומצוה גוררת מצוה מנין, תחלה כי יקרא קן צפור ומתוך כך כי תבנה בית חדש. ועי' בחידושי הרד"ל (סי' יב) שפירש: תזכה לקנות נכסים לבנות בית חדש.
48
מ״טומפורש יוצא מדברי חז"ל הק' שיש כאן הבטחה הנלמדת מסמיכות הפסוקים, שבזכות מצות שלוה"ק יזכה להקים בית חדש. ועיין בט"ז עה"ת שמפרש דברי רש"י שהביא המדרש הנ"ל, וז"ל: תיקן, דלא יקשה ל"ל חדש, דהא כל בונה בית חייב במעקה, אלא דהכתוב קמ"ל השכר דיזכה לבית חדש שלא היה לו כבר, עכ"ל.
49
נ׳ועד"ז איתא נמי בהמדרשים שזוכה ע"י שלוה"ק לשלח עבד עברי. וביאר בחידושי הרד"ל (סי' כג) שיזכה להעשיר לקנות עבד.
50
נ״אוכן פירש בתפארת ציון דכלול בזה ברכה גשמית שיהיה עשיר ויהיו לו עבדים, וגם שיזכה למצוה של שלוח עבדים.
51
נ״בו. הטעם שזוכה לבית חדש
52
נ״גא. לפי שחס על קן צפור אשר מצאה קן לה לבית מושב, לכן יזכה לבנות בית חדש. ועיין בהרחב דבר.
53
נ״דב. מתוך שזוכה לבנים ואריכות ימים, נזקק לבית חדש.
54
נ״הג. לפי שמצות שלוה"ק מביאה לידי אמונת חידוש העולם שהקב"ה בנאו וחדשו, על כן מדה כנגד מדה תזכה גם אתה לבנות בית חדש.
55
נ״וד. כי מי שמשלח האם הוא מקיים ישוב העולם, לפיכך זוכה לבית שהוא ישוב המין,
56
נ״זהרחב דבר
ו. א. כך כתב בחידושי הרד"ל על המד"ר (סי' יב). ויש לציין כי בספר שפתי כהן על התורה כתב באופן הפוך, וז"ל: סמך פרשה זו לשילוח הקן, לומר שלא ידאג, באומרו שבאכזריות עשה שהחריב בית של אותו צפור אחר שטרח וקיבץ ובנה, אומר לו הקב"ה, אתה הרסת ביתה של ציפור, אתה תבנה בית חדש, לפי שחידשת וגרמת הרחמים לעולם שנתחדש ברחמים, וכו'.
ו. א. כך כתב בחידושי הרד"ל על המד"ר (סי' יב). ויש לציין כי בספר שפתי כהן על התורה כתב באופן הפוך, וז"ל: סמך פרשה זו לשילוח הקן, לומר שלא ידאג, באומרו שבאכזריות עשה שהחריב בית של אותו צפור אחר שטרח וקיבץ ובנה, אומר לו הקב"ה, אתה הרסת ביתה של ציפור, אתה תבנה בית חדש, לפי שחידשת וגרמת הרחמים לעולם שנתחדש ברחמים, וכו'.
57
נ״חב. טעם זה נראה מתוך פירוש ידי משה על המדר"ר, ומתוך הספר סמוכים לעד, יעו"ש.
58
נ״טג. כן כתב בפירוש הכלי יקר על התורה יעו"ש. ובספר סמוכים לעד הוסיף עוד כמה ביאורים על דרך הדרוש יעו"ש.
59
ס׳ד. ז"ל המהר"ל מפראג בפירושו עה"ת גור אריה (דברים כב, ז):
60
ס״אכי מי שמשלח האם הוא מקיים ישוב העולם להשאיר הקן שלא יחרב מכל וכל, ולפיכך זוכה גם כן לישוב העולם להיות לו בית, עכ"ל.
61
ס״בועוד כתב שם: שהרי ידוע כי שלוח הקן הוא דבר שהוא קיום המין לגמרי וזוכה לבית שהוא ישוב המין, עכ"ל.
62
ס״גז. מקרב את הגאולה
63
ס״דכך לימדנו חז"ל הק׳, וז"ל׃ מהו שלח תשלח את האם, אם קיימת מצוה זו את ממהר לבוא מלך המשיח שכתוב בו שילוח, מניין, שנאמר (ישעיה ל"ב) משלחי רגל השור והחמור.
64
ס״הד"א אמר רב תנחומא אם קיימת המצוה הזאת, אתה ממהר את אליהו הנביא ז"ל שיבוא, שכתוב בו שילוח שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא, והוא יבוא וינחם אתכם מנין, שנאמר והשיב לב אבות על בנים, עכ"ל המדרש.
65
ס״והרחב דבר
ז. כך איתא במדר"ר (ו, ז), ומובא ג"כ בילקוט שמעוני (סוף רמז תתק"ל). והסכימו המפרשים דביאור ענין זה קשור לדברי הזוה"ק (הבאנו תרגום הזוה"ק לעיל עמ' קעב) האומר שמעשה שלוח הקן מעורר רחמים גדולים על בני ישראל הנעים ונדים בגלותם. יעוין בספר שפתי כהן עה"ת. ובפירוש זית רענן, לבעל המג"א, על הילקוט שמעוני. ובספר זרע שמשון.
ז. כך איתא במדר"ר (ו, ז), ומובא ג"כ בילקוט שמעוני (סוף רמז תתק"ל). והסכימו המפרשים דביאור ענין זה קשור לדברי הזוה"ק (הבאנו תרגום הזוה"ק לעיל עמ' קעב) האומר שמעשה שלוח הקן מעורר רחמים גדולים על בני ישראל הנעים ונדים בגלותם. יעוין בספר שפתי כהן עה"ת. ובפירוש זית רענן, לבעל המג"א, על הילקוט שמעוני. ובספר זרע שמשון.
66
ס״זוז"ל בעל היסוד ושורש העבודה (שער הכולל פרק כ): ונכון הדבר להזכיר סיבה מעוררת את האהבה לקרב ביאתו במהרה בימינו. והוא ענין נפלא של קיום מצות שילוח הקן, כי מצא בקן ידו לעורר רחמים מרובים בעולמות העליונים.
67
ס״חובילקוט ראובני (פרשת כי תצא) מביא מדרש פליאה בגודל ההתעוררות הנגרמת ע"י שלוח הקן, ובתו"ד איתא וז"ל:
68
ס״טוגם בזמן הגאולה ע"י זה הקול מוליך התעוררות ונצא מן הגלות.
69
ע׳וא"ל בגלות מצרים לא היה מצות שליחות האם, התעוררות מהיכא? א"ל כתיב ויאנחו בני ישראל ויצעקו, דא התעוררות. א"ל גם בזה הגלות יתלו עיניהם בצעקתם, א"ל במצרים זימן הקדוש ברוך הוא נחשים מכלים הבנים והאם צועקת והנה זעקת ישראל מעוררת זעקת העוף והעוף זעקת מטטרו"ן וכו'.
70
ע״אוכתב בתפארת ציון: ומפני שאי אפשר למשיח לבא עד שמקודם יבא אליהו לבשר, שע"כ אין תועלת במצות שלוח הקן למהר ביאת משיח רק אחרי שיבא אליהו לכן א"ר תנחומא שנרמז בשלח תשלח דבמצות שלוח הקן ימהר גם ביאת אליהו זכור לטוב, עכ"ל.
71
ע״בויעו"ע בילקוט מעם לועז (עמ' תתל"ד). ויש להוסיף דברי בעל הטורים וצרור המור דהבית חדש שהובטח למקיים מצוה זו, היינו בנין בית המקדש. ודו"ק.
72
ע״גח. ניצול ממזיקים
73
ע״דא"ר ברכיה, יש מזיק שהוא פורח באויר וקטל כחץ, ומי יצילך ממנו שילוח הקן, כתיב למעלה כי הוא יצילך מפח יקוש, אין פח אלא צפור שנאמר התפול צפור על פח, וכתיב כי יקרא קן צפור לפניך וגו׳ שלח תשלח.
74
ע״ההרחב דבר
ח. לשון המדרש פרשת נשא (פ' י"ב) וכן הוא במדר"ר בפרשתן (ו, ו). ובחידושי הרד"ל (סי' טז) איתא שבזכות המצוה ניצל מפגעי דרך.
ח. לשון המדרש פרשת נשא (פ' י"ב) וכן הוא במדר"ר בפרשתן (ו, ו). ובחידושי הרד"ל (סי' טז) איתא שבזכות המצוה ניצל מפגעי דרך.
75
ע״וט. פעמים שאין ההבטחות מתקיימות, לטובת האדם
76
ע״זאף שיש לקיים המצוה מתוך אמונה פשוטה ואיתנה שיתקיימו בו כל ההבטחות שהבטיחתנו התוה"ק וחז"ל הק', מ"מ יש לדעת שאם גלוי וידוע לפניו יתברך שאין הדבר לטובתו, לא יתנו לו, אף שמגיע לו מצד קיום המצוה.
77
ע״חהרחב דבר
ט. נבאר המקור לדברינו. הנה בגמ' תענית (ט, א) מבואר דשרי לנסות את הקב"ה אך ורק לענין מעשר, כדכתיב עשר תעשר, ודרשינן עשר בשביל שתתעשר. והיינו דשרי לתת מעשר כספים, מתוך רצון לנסות את הקב"ה שיקיים ההבטחה. ונפסק כן בטור יו"ד (סי' רמ"ז).
ט. נבאר המקור לדברינו. הנה בגמ' תענית (ט, א) מבואר דשרי לנסות את הקב"ה אך ורק לענין מעשר, כדכתיב עשר תעשר, ודרשינן עשר בשביל שתתעשר. והיינו דשרי לתת מעשר כספים, מתוך רצון לנסות את הקב"ה שיקיים ההבטחה. ונפסק כן בטור יו"ד (סי' רמ"ז).
78
ע״טוכתב בזה בספר מטה משה (ח"ב במעלת הצדקה פרק ח) לרבי משה מפרעמסלא תלמיד המהרש"ל, וז"ל: ואם לחשך אדם לומר, הרי אמר הש"י עשר תעשר והבטיח שיתעשר בשביל המעשר, ואנו רואים כמה בנ"א הנזהרים במעשר ולא יגיע להם מזה שום עושר ורבוי טובה וכו'. ודע כי גם זה לטובתך, כי את אשר יאהב ה' יוכיח, להטיב באחריתך להיות תמורת שכר העוה"ז וכו', עכ"ל. והביא דבריו הגר"ח קניבסקי שליט"א בספרו דרך אמונה על הל' מתנות עניים (פ"ז, ציון ההלכה ס"ק ס"ח).
79
פ׳[וע"ע מש"כ עד"ז בדרך אמונה כרך ד' הלכות שמיטה ויובל, דף קצ"ג ס"ק ס"ד].
80
פ״אוע"פ דברים אלו שאלתי להגרח"ק שליט"א לענין הבטחת הבנים, שאיתא במדרש הנ"ל בלשון הבטחה: חייך שאני פוקדך בבנים, האם גם בזה מתאימים דברי המטה משה הנ"ל. והשיב לי בתשובה (קי"ד) בזה"ל: אם הוא טובתו, לא יתנו לו, עכ"ל. ושו"מ בספר אמרי שפר לרבי שלמה קלוגר שכתב מפורש כעי"ז, (דברים כב, סוף פסוק ו'), וז"ל: ואם באמת רואה הקב"ה שאין עתיד לצאת ממנו זרע כשר או שאין עתיד לעשות תשובה אז אף שלוח הקן לא מהני ובודאי ימות, עכ"ל.
81
פ״בובמ"ב סי' קנ"ח ס"ק לח איתא בזה"ל: מ"מ לכתחילה טוב יותר שלא יעשה בשביל זה (נטילת ידים עבור קבלת עשירות) דהוא על מנת לקבל פרס אלא יעשה הכל לכבוד השם יתברך והשכר ממילא יבוא. ומי שזהיר בזה ואינו מתעשר הוא מפני שמעשיו מעכבין, עכ"ל.
82