שלח תשלח, חלק המעשי, קיצור הלכות שלוח הקןShaleach Teshalach, Realistic Part, A Quick Halakhic Guide

א׳קיצור הלכות

ב׳חיזור אחר המצוה (דין א)

ג׳א. מעיקר הדין אין חיוב לחזר בהרים וגבעות אחר קן, כדי לקיים מצות שלוח הקן, ומכל מקום בודאי יש להשתדל לקיימה, ודבר גדול הוא.

ד׳(כן כתבו הארחות חיים לרבי אהרן הכהן מלוניל, ובספר לקט יושר בשם תרומת הדשן, וכן האריך בהאריז"ל והובא דבריו בברכי יוסף, וערוך השולחן),

ה׳ברכה על המצוה (דין ג, ד)

ו׳ב. כתבו רוב ראשונים ואחרונים שאין לברך על קיום המצוה לא ברכת המצוה ולא שהחיינו, אמנם יש אחרונים שכותבים (באר היטב למהרי"ט, בית לחם יהודה בגיליון השו"ע, מהר"ם שיק, והגר"ח קניבסקי שליט"א) שיכול לברך בלי שם ומלכות. והנוסח הוא׃ ברוך אתה מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו לשלח הקן.

ז׳וע' להלן אות ט"ו נוסח מבעל הפרדס זצ"ל שיאמר לפני קיום המצוה.

ח׳אופן שילוח האם (דין ה, ו)

ט׳ג. לדעת רוב ראשונים ואחרונים מקיים המצוה בכל פעולה שעושה בכדי לגרש האם בין אם זורק אבן לעברה וגורם בכך להברחתה, וכן אם מגביה קולו ומגרשה, וכן אם מכה במקל לידה, ואמנם יש פרט חשוב מאד באופן שילוח האם והוא לעיכובא שאם חושב במחשבתו לגרשה "רק" עם הכשה במקל ולמעשה ברחה האם משום ששמע שמתקרבים להקן לא מקיים בזה המצוה. לכן יכוון מיד בתחילה שרצונו לקיים המצוה בכל אופן שיגרום להברחת האם ואז יקיים המצוה בכל תנועתו.

י׳לקיחת הבנים (דין ט)

י״אד. דעת האבן עזרא, ספר החינוך, חות יאיר, חכם צבי, וכן הורה להלכה הגרי"י פישר שליט"א בהסכמתו לספרנו שזכייה בהבנים הוא רשות בעלמא ואינו צריך לעשות שום קנין בהם.

י״באמנם לדעת הרבה ראשונים ואחרונים יש חיוב לזכות בהבנים ואם לא עשה זכייה בהם לא עשה ולא כלום.

י״גקנין באפרוחים (דין י)

י״דה. לדעת הפוסקים שזכייה בהבנים היא חלק מהמצוה צריך לעשות בהם קנין גמור, לכן בביצים ואפרוחים קטנים סגי שיכנסו לידו וזוכה בהם מדין חצר.

ט״ואבל באפרוחים גדולים שיוצאים חוץ לכף ידו, צריך לדקדק להגביהם ג' טפחים.

ט״זזכיה ע"י שליח (דין יא)

י״זו. אם שלח האם ע"י מקל וכיו"ב, וקשה לו ליטול בעצמו הביצים, כגון שהקן נמצא במקום גבוה, יכול למנות אדם שיהא שליחו לזכות בביצים, ויכוון השליח שהוא זוכה בהם עבור המשלח.

י״חזכיה בבנים שלא לצורך (דין יב)

י״טז. אע"פ שאין לו צורך בבנים, ואף אין דעתו להשתמש בהם, והוא זוכה בהם רק בכדי לקיים מצות שלוח הקן, מקיים בזה המצוה לכתחילה.

כ׳החזרת הבנים לקן (דין יג)

כ״אח. אחר שזכה בביצים או באפרוחים יכול להחזירם לכתחילה לקן, ומקיים המצוה לכתחילה גם אם האם חוזרת אליהם.

כ״בשני שילוחים בקן אחד (דין טו)

כ״גט. אפילו אין בקן אלא אפרוח אחד או ביצה אחת יכול לקיים המצוה. ולכן, כשיש שני ביצים או יותר (שכן בקן רגיל יש שני ביצים), יכולים שני אנשים לקיים בה מצות שילוח לכתחילה, והיינו באופן שישלח הראשון את האם ויזכה רק בביצה אחת, וכשתחזור האם לדגור ישלחה השני ויזכה בביצה השניה.

כ״דדם בביצים ואפרוחים צעירים (דין יח)

כ״הי. גם אם הביצים מרוקמים וגם אם האפרוחים אינם ראויים עדיין לשחיטה יכול לקיים מצות שלוה"ק לכתחילה (ואינו דומה לאפרוח טריפה). ואין שום ענין לבדוק את הביצים אם ראויים הם לאכילה (עכשיו) שהרי מקיים בזה מצוה לכתחילה. (כן כתבו הר"ן והברכ"י, וכן הורו כל פוסקי זמננו שליט"א.)

כ״וקן בחצר המשתמרת (דין כא)

כ״זיא. לכתחילה יכוון במחשבתו פעם אחת בחייו שאין ברצונו שחצרו המשתמרת יזכה בשבילו לעולם בביצים ואפרוחים שיהיו שם ואז יכול לקיים המצוה לעולם ברשותו ואפילו אם עבר דירה למקום אחר. וי"א שהיום שרוב בני אדם אין דעתם נוחה מהמצאות יונים וקנים ברשותם, אפילו לא חשב שאין ברצונו לזכות בהם יכול לקיים המצוה (וע' בהרחבה בדין כא).

כ״חהפקר לאחר הזכייה (דין כד)

כ״טיב. י"א שלאחר שזכה בביצים או באפרוחים, שוב לא יועיל אם יפקירם, להפקיע מהם שם מזומן, וי"א שמכיון שלאחר ההפקרה אין הם עוד שלו, שפיר לא חשיב מזומן. ולכן אחר שזכה בהם יכול להפקירם ולהחזירם להקן, וכשתחזור האם לרבוץ עליהם יכול לקיים מצות שלוח הקן פעם נוספת (וע' בהרחבה בדין כד).

ל׳ישתדל לקיים המצוה רק בלילה

ל״איג. בזמן הזה טבע התורים והיונים שהאב והאם מתחלפים לרבוץ על הקן במשך היום. ולכמה משעות היום נמצא האב על הקן ושאר הזמן נמצאת האם. (רק מומחים גדולים יכולים להבחין בין הזכר והנקבה) וצריכים ליזהר משום שאם שלח האב לא קיים המצוה. אמנם בנוגע לשעות הלילה מוסכם הדבר על גדולי המומחים בענין, שהדבר ברור מעל כל ספק, שרק האם רובצת אז. (ע' בדין ט"ו שהוכחנו שנשתנה טבעם בזה מזמן הגמרא). משום זה לכתחילה יהדר לקיים המצוה רק בשעות הלילה. אבל אם מהלך ממקום למקום ויודע שלא יכול לקיים המצוה בלילה, יכול לקיים המצוה ביום (על הצד שהאם נמצאת שם) ואין זה צער בעלי חיים. כן הורו לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, והגר"נ קרליץ שליט"א, והגר"י שפירא שליט"א.

ל״בקיום המצוה פעמיים

ל״גיד. לעיל (באות ט) הבאנו עצה שישלח האם ויזכה רק בביצה אחת, וכששוב חוזרת האם ישלחנה שנית ויזכה בביצה השניה. (עיין עוד כמה פרטים בזה בפרק הדרכה מעשית). אמנם אם מקיים המצוה על "תור" משום שכמעט אינו רואה מאומה בלילה בדרך כלל לא תחזור עד שעת נץ החמה. משא"כ "יונה" שכן רואה בלילה לאחר ששלחוה תחזור להקן בתוך דקות ספורות. לכן אפשר לקיים המצוה פעמיים בזמן קצר מאד.

ל״דטו. מצאנו בסידור אור השנים מהמקובל האלוקי רבנו ארי' לייב עפשטיין זצ"ל בעל הפרדס (וכידוע שהוא אחד משלושה ספרים שזכו להסכמת אדוננו הגר"א מוילנא זיע"א) שכתב נוסח לומר לפני קיום מצות שלוה"ק וז"ל שם (יום ד')׃

ל״האם נזדמן לפניו שלוח הקן יאמר׃

ל״והֲרֵינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְשַׁלֵחַ אֵם צִפּוֹר מִן הַקֵן לְקַיֵּים מִצְוַת עַשֵׁה שֶׁצִיוָנוּ בּוֹרְאִי יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בְּתוֹרָתוֹ הקַוְדֹשָׁה, שֶׁנֶאֱמַר (דברים כב ז) "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם". וּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלֹא לִיקַח הָאֵם שֶנֱאֶמַר (דברים כב ו) "לֹּא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים".

ל״זברכה על המצוה (דין ג, ד)

ל״חב. כתבו רוב ראשונים ואחרונים שאין לברך על קיום המצוה ברכת המצוה. אמנם יש אחרונים שכותבים (באר היטב למהרי"ט, בית לחם יהודה בגיליון השו"ע, מהר"ם שיק, והגר"ח קניבסקי שליט"א) שיכול לברך בלי שם ומלכות. והנוסח הוא׃

ל״טבָּרוּךְ אַתָּה מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ לְשַׁלֵחַ הַקֵּן.