שלח תשלח, חלק האגדה, שכר המצוה וסגולותיה ג׳Shaleach Teshalach, Aggadic Part, Rewards for the Mitzvah 3

א׳ג. הטעם שזוכה לבנים

ב׳א. דזהו חלק מהשכר שאמרה תורה שיאריך ימים. שכן איתא בחז"ל שהמניח בנים אחריו כאילו לא מת. ולכן ע"י הבנים זכרו עומד לעד, ולא נופל עליו שם מיתה.

ג׳ב. דידוע שמי שאין לו בנים הוא אכזרי, והרמב"ן כתב דמצות שלוה"ק מטרתה להרגילנו ברחמנות. ולכן, מכיון שנהג ברחמנות, זוכה מדה כנגד מדה לבנים, שיהפך טבעו להיות רחמן.

ד׳ג. מכיון דמצוה זו גורמת לביאת המשיח (עיין להלן אות ז), ואין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף, בדין הוא שיטול אף הוא חלק באותם נשמות, ולכן זוכה לבנים.

ה׳ד. מכיון שמצוה זו מטרתה לקיום המין, כדכתבו הקדמונים, [עיין עמ׳ קעו], על כן זוכה אף הוא מדה כנגד מדה בבנים.

ו׳הרחב דבר
ג. א. טעם זה איתא בספר דברי מהרי"א, לרבי יהודה אסאד זצ"ל, וכן בספר חשב סופר לרבי אברהם שמואל בנימין סופר זצ"ל, והביאו שם הגמרא בנדרים (סד, ב) דהמניח בנים אחריו כאילו לא מת, וביארו, דזכרו עומד לעד על ידי בנים ובני בנים לדורי דורות, וזה שאמר אם אין לך בנים הוא נותן לך בנים, כי מה שנאמר והארכת ימים, זה ע"י הבנים.

ז׳ב. טעם זה איתא בכתב סופר, וז"ל: כי מי שאין לו בנים הוא אכזר בטבע, כי אינו מורגל להרגיש בחסרון זולתו ולהשגיח בטובתו משא"כ מי שיש לו בנים. ולפמ"ש הרמב"ן שמצות שלוח הקן להרגיל אותנו במדת הרחמים, ולכן מכל מקום מי שמקיים מצות שילוח ואין לו בנים, ומ"מ מרחם השכר שיהיו לו בנים. ובספר דברי מהרי"א הנ"ל כתב גם טעם זה והוסיף הגמרא בסנהדרין (לו, ב) דאין מושיבין סנהדרין מי שאין לו בנים, כדי שיהא רחמן. וע' בהרמב"ם הלכות סנהדרין (פרק ב הלכה ג).

ח׳ג. טעם זה מובא בספר סמוכים לעד עה"ת, בשם בעל המגלה עמוקות שמצא ממנו בכתיבת יד. ולחיבת הדברים נצטט כל לשונו:

ט׳דכיון דבמצוה זו גורם להביא המשיח, ובביאת המשיח שיבוא במהרה בימינו אמן, יתרפאו העקרות וכו', לכן מדה כנגד מדה יפקד הוא בבנים. ומה גם שאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף כדברי רבותינו ז"ל, וזה בקיום מצוה זו - שממהר להביא המשיח כמדובר - גורם בהוצאת הנשמות שבגוף ולהרבות בנים בעולם, בדין הוא שמכל אותם הנשמות היוצאים מן הגוף, שיהיה לו חלק בהם, ולכך זוכה לבנים, עכ"ל.

י׳וטעם זה מובא גם בספר "זרע שמשון" מהרב המקובל מהר"ר שמשון נחמני זצוק"ל (ע' מה שנכתב עליו בשם הגדולים).

י״אד. טעם זה הובא בספר לקוטי בתר לקוטי בשם החת"ס, ולע"ע לא מצאתי מקורו.

י״בונסיים אות זו בהערת האחרונים בדברי המדר"ר שפתח הפרשה דשלוה"ק בשאלה הנוגעת לתינוק שנולד מהול יעו"ש. ונתקשו המפרשים להבין, הקשר בין תינוק שנולד מהול לשלוה"ק. אכן בספר מעדני מלך (עה"ת) לרבי אשר הורוביץ בן מח"ס אמרי נועם לאדמו"ר מדזיקוב זצ"ל, ענה בפשיטות, דמכיון ששכרו של המשלח שיהיו לו בנים, ע"כ צריך לברר דיני מילה, ופתח המדרש בשאלה זו.

י״גוכאן המקום לכתוב מה ששמעתי מהגרי"ש אלישיב שליט"א שהמשתדל לקיים מצוה זו משום שרוצה ליפקד בזש"ק די לו שיקיים המצוה פעם אחת.

י״דויעוין להלן (אות ט) ידיעה חשובה הנוגעת לכלל ענין ההבטחות שיש בתורה וחז"ל.