שלח תשלח, חלק ההלכה, הוספות לדיני שלוח הקן ט״וShaleach Teshalach, Halakhic Part, Additions to Laws of Shiluach HaKen 15

א׳קן המונח על גבי אדם או בעלי חיים

ב׳בגמרא חולין (קל"ט, ב) איתא: "אמרי ליה פפונאי לרב מתנה מצא קן בראשו של אדם מהו, אמר (שמואל ב' ט"ו) ואדמה על ראשו". ופרש"י וז"ל: "אע"פ שהיה בראשו לא אבדה את שמה. שמע מינה אדם גופיה אדמה הוא, מדלא אבדה את שמה דלא קרייה עפר, והשתא נמי על הארץ קרינא ביה", עכ"ל.

ג׳על עצם מציאות שאלה זו, היאך שייך קן צפור על ראשו של אדם, עיין ב'ערוך השולחן' (סעיף י"ז) שמסביר שמצוי על ראשו של אדם כמו הפראים שבמדינת הודו המתבודדים ביערים, ונקבץ עפר על ראשם וכו'. וכן איתא בהגהות מהרש"ם בחולין (שם).

ד׳והנה בגמרא לא נתבאר אלא לענין ראשו של אדם, אבל לא לענין ראש של בעל חי, אכן הרמב"ם (הל' שחיטה פי"ג הי"ז) כתב ההלכה בזה"ל: "המוצא קן על פני המים או על גבי בעלי חיים חייב לשלח", ע"כ. ומבואר במגיד משנה ובכסף משנה, דהרמב"ם הוה פשיטא ליה דבעלי חיים דינם כאדם, דמאי שנא. ובאשכול (פרק שלוח הקן) איתא כהרמב"ם שכתב דכל שכן הוא דבהמה על הארץ קרינא ביה, יעו"ש.

ה׳אכן רבינו הגר"א זיע"א בביאורו (סק"ז) על השו"ע [שהעתיק לשון הרמב"ם], כתב להעיר בקוצר אמרים בזה"ל: צ"ע מנ"ל, ע"כ. והיינו דקשיא ליה לרבינו הגר"א מנא לן לדמות בעלי חיים לאדם. ולכאורה לא ניחא ליה להגר"א במש"כ הנו"כ על הרמב"ם שמסברא יש לדמותם, ששניהם נבראו מאדמה, דרק אדם מצינו להדיא בקרא שמקרי אדמה, ואין ללמוד מהפסוק לענין שאר בעלי חיים שאף הם קרויין אדמה.

ו׳ומצאנו גם בלבוש שכתב, בביאור דברי השו"ע כדברי הנו"כ על הרמב"ם, וז"ל (סי' רצ"ב סעיף ג'): "או בראשו של אדם או בראשו של שאר בעלי חיים, ילפינן מדכתיב [גבי אדם המבשר שהרג את שאול]: 'ואדמה על ראשו'. שמע מינה שנקראת העפר אדמה, אפילו בראשו של אדם וכו', והוא הדין לשאר בעלי חיים שכולן מעפר נבראו", עכ"ל.

ז׳ויש לציין שעולה נפק"מ לדינא מהא שנתבאר כי אדם נדמה לעפר, דאיתא בחיי אדם (הלכות שבת כלל כ"א, ב): "התולש נוצה מעוף, בין חיה בין מתה, חייב דאורחיה בכך והוי גוזז. לפיכך אסור לתלוש קליפות בשר מבשרו דהוי כעוקר דבר מגידולו". וביאר דבריו בנשמת אדם וז"ל: "הט"ז כתב דמריש סנהדרין משמע דאדם הוי כקרקע, ונ"ל דכוונתו דמתניתין שם איתא ובקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן, וראיה זו חלושה מאד. אבל ראיה ברורה מחולין (קל"ט, ב) מצא קן בראשו של אדם חייב בשילוח הקן שנאמר והאדמה על ראשו, ופירש רש"י שם דאדם גופיה אדמה הוא, מדלא אבדה את שמה דלא קרוי עפר, והשתא נמי על הארץ קרינן ביה. וכן פסק בשלחן ערוך (יו"ד סימן רצ"ב) וזו ראיה שאין עליה תשובה", עכ"ל.