שלח תשלח, חלק ההלכה, הוספות לדיני שלוח הקן י״זShaleach Teshalach, Halakhic Part, Additions to Laws of Shiluach HaKen 17

א׳הלוקח האם ומשאיר הבנים בקן - אי עובר על לאו

ב׳בתורתינו הקדושה מצינו לאו ועשה בנוגע למצות שלוח הקן: לאו - לא תקח האם על הבנים. עשה - שלח תשלח את האם. ומצאנו שנחלקו הראשונים וכן האחרונים באופן שלקח אדם האם מעל גבי בניה ולא שלחה, האם עובר בכה"ג על הלאו. דהנה באופן זה ודאי על העשה עבר, שהרי אינו מקיים מצות הבורא לשלח האם, אך הנדון הוא לענין הלאו, האם בלא לקיחת הבנים לאחר מכן כבר עוברים על הלאו בכך שלקחו האם, או שמא אין עוברים על הלאו אלא אם כן לקחו הבנים לאחר מכן. ולהלן יבואר בעזה"י דשורש מחלוקת זו אם עוברים בכה"ג על הלאו, תליא בביאור לשון התורה.

ג׳בשו"ת 'חכם צבי' (סי' פ"ג, דבריו מובאים בשלמותם להלן בספרנו) כתב בתו"ד בפשטות שבכה"ג אין עוברים על הלאו, וז"ל: "דלא עבר אלא אם כן נוטל האם והבנים כפשטיה דקרא לא תקח האם על הבנים, אבל עשה מיהא איכא אפילו במניח הבנים ונוטל האם", עכ"ל.

ד׳וה'מנחת חינוך' (מצוה תקמ"ה) האריך בזה והביא דברי החכם צבי הנ"ל ונחלק עליו, ולאחר אריכות דבריו סיים וכתב בזה"ל: "ולענ"ד האמת כמו שכתבתי דכוונתו [של רש"י, יעוין להלן] דעל האם לחוד עובר ג"כ בלאו הזה והעשה אף דלא לקח הבנים, כן נראה לענ"ד", עכ"ל.

ה׳ובספר ה'כתב והקבלה' לרבי יעקב צבי מעקלענבורג, אב"ד קעניגסבערג, אשר מטרתו 'לפרש את המקראות ע"ד הפשט, לאחדם עם תורה שבעל פה', כתב דלשיטת ה'מנחת חינוך' [מבלי שהזכיר שמו] יש לפרש הפסוק 'לא תקח האם על הבנים' לא שלוקח האם עם הבנים, אלא כמו שתרגם יונתן בן עוזיאל: 'אימא מעל בניא'. וכן נראה מפירש"י: לא תקח האם בעודה על בניה. ולפי זה צריך לומר שחסר אות מ"ם במלת על, וצ"ל לא תקח האם מעל הבנים. וכמו שמצאנו חסר בכמה מקומות: השמרו לכם עלות בהר. עד יקום גוי אויביו וכו'.

ו׳אכן לשיטת החכם צבי שאינו עובר על הלאו אלא אם כן לוקח האם עם הבנים, צריך לפרש תיבת 'על' היינו עם, כמו, 'והכני אם על בנים', וכן, 'אם על בנים רוטשה'.

ז׳ראשונים שמוכח מדבריהם כה'חכם צבי'

ח׳בחידושי רבי משה קזיס (תלמיד הרמ"ע מפאנו, בחידושיו לחולין קל"ט, ב), האריך בהצעת דברי ראשונים שנחלקו כבר במחלוקת האחרונים הנ"ל, ואלו תו"ד:

ט׳הרמב"ם בפירוש המשניות (מכות פרק ג') כתב: "מה שאמרה תורה לא תקח האם על הבנים הוא לאו, ואם עבר ולקחן כאחד וכו', ולפיכך אינו חייב מלקות על לקיחתם כאחד לפי שיוכל לשלח האם" וכו'.

י׳גם בספר המצות (ל"ת, ש"ו) כתב כן הרמב"ם, וז"ל: "הזהירנו שלא נקח קן צפור בעת הצידה האם והבנים". ובספר ה'חינוך' (תקמ"ד) כתב: "שלא נקח קן צפור האם והאפרוחים או הביצים". וכ"ה בר"ן (ריש פרק אותו ואת בנו), דכתב: "בשלוח הקן שהוזהר שלא יקח שניהם".

י״אועוד מביא שם הר"מ קזים לשונות הרמב"ן, חזקוני, ורבינו בחיי (פרשת כי תצא), אשר מפירושם משמע להדיא כשיטתו של הח"צ שאין עוברים על הלאו, אלא אם כן לקחו האם והבנים גם יחד, יעו"ש. וכן משמע מדברי החפץ חיים בלקוטי הלכות (חולין פרק ה) שכותב שעובר על הלאו אם לוקח שניהם כאחד.

י״בוהגר"ח קניבסקי שליט"א מדייק גם מהרמב"ם (הל' שחיטה פרק י"ג הלכה י"ד) שסובר שאינו עובר על הלאו עד שיקח האם והבנים ביחד (דבריו מובאים בשלמותם להלן בספרנו). וכן הוא להדיא בהמאירי (חולין קט"ו, א) שכותב בזה"ל: "נטל האם והבנים ובא לבית דין והזהירוהו", עכ"ל וכן איתא גם בהחזקוני פרשת וישלח (ל"ב, י"ב) על הפסוק פן יבא והכני אם על בנים.

י״גראשונים שמוכח מדבריהם כה'מנחת חינוך'

י״דמאידך גיסא, מביא הר"מ קזיס לשון התרגום: 'לא תסב אימא מעל בניא', דמשמע שלוקח האם בלבד מעל בניה. וכן מוכח מלשון רש"י הנ"ל, וכמו שדייק גם ה'מנחת חינוך'.

ט״ועוד מביא להוכיח כשיטה זו מלשון התוספתא (חולין פ"י): "אחד נטל את האם ואחר נטל את הבנים, הנוטל את האם חייב". משמע דבלקיחת האם לבד כבר עובר. ויעו"ע ב'דבר אברהם' (ח"ב ס"ח ענף ט' אות י"ט) שמוסיף לדייק כן עוד מלשון התוספתא במקום אחר, יעו"ש. וכן מוכיח מלשון הטוש"ע (סי' רצ"ב ס"ו): 'אם נטל האם מעל הבנים ולא שלחה ישלחנה ופטור', ומשמע שאם לא שילחה עובר גם על הלאו, אף דנטל רק האם בלא הבנים. וכן מוכיח מלשון הרא"ם.

ט״זוכן יש להוכיח מלשון היראים (סי' שפ"ז) שכתב: 'כל היכא דחייב לשלח האם קאי בלא תקח'. וכבר ציין בהגהות 'תועפת ראם' (אות ג') דמלשון זה מוכח שגם בלוקח האם בלבד עובר בלאו.

י״זוכן משמע מדברי ספר אזהרות לרבי שלמה אבן גבירול (מצות ל"ת מצוה רפ"ב) וז"ל: "ולא תקח אם קן, על פני הצפורים", עכ"ל.

י״חוכן הוא בספר אהל מועד לרבי שמואל ירונדי (שער איסור והיתר דרך ב, נתיב ח) וז"ל: "היתה האם בקן צריך לשלח האם קודם שיקח הבנים ואסור ליקח האם אף על פי שמשלח הבנים", עכ"ל. משמע שעובר על הלאו אם רק לוקח האם.

י״טוכמו כן מדויק מלשון ספר החרדים (פט"ז) שכותב בשם האריז"ל: "וכשיקחנה יכוון שלא לזכות בה אלא לוקחה כדי לקיים מצות שלוח, ואז לא יעבור על לאו דלא תקח האם", עכ"ל. הרי להדיא דגם בלקיחת האם בלבד יכול לעבור על לאו.

כ׳ועל כל זאת יש להוסיף דברי רבים מהראשונים שהובאו בספרנו (דין ג'), ה"ה: רבי יוסף אבן פלט, רשב"א, אורחות חיים, אהל מועד, ספר המאורות, ספר המנוחה, ספר הפרדס, אשר מדבריהם מוכח דלקיחת האם כרוכה היא במצוה הבא בעבירה, יעו"ש. ובע"כ דנקטו דאם אינו משלח הרי הוא עובר על הלאו, ומוכח דס"ל כשיטה זו. וכן דעת ה'מעשה רוקח' וה'ערוך לנר', ע"ש.

כ״אוע"ע בספר 'יד שאול' לבעל שו"ת 'שואל ומשיב' (יו"ד סי' רצ"ב אות ז'), ובשו"ת 'יהודה יעלה' למהר"י אסאד (ח"א יו"ד סי' ק"ד), ובספר 'לב אריה' (חולין קמ"א, א ד"ה במשנה), אריכות דברים בביאור שתי השיטות הנ"ל.