שלח תשלח, חלק ההלכה, הוספות לדיני שלוח הקן ה׳Shaleach Teshalach, Halakhic Part, Additions to Laws of Shiluach HaKen 5
א׳בענין שלחה וחזרה אפילו ארבעה וחמשה פעמים
1
ב׳(לדין ט')
2
ג׳הבאנו לעיל מחלוקת ראשונים ופוסקים אם יש חיוב לזכות בבנים אחר ששלח האם. ועל על פי שתי השיטות הנ"ל, יש לנו לבאר הדין המבואר במשנה (חולין קמ"א, א), ד"שלחה וחזרה אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב שנאמר שלח תשלח את האם". ונבאר בס"ד דברינו. הנה בגמרא (שם) איתא: "א"ל ההוא מרבנן לרבא ואימא שלח חדא זימנא, תשלח תרי זימנין, א"ל שלח אפילו מאה פעמים", עכ"ל. [יעוין בפירוש הרמב"ם על המשניות ד'מאה' פעמים היינו לאו דווקא, אלא הוא הדין אפילו אלף פעמים].
3
ד׳ולכאורה קשה, אי נימא דלקיום המצוה יש לקחת הביצים מהקן, אם כן לאחר שכבר זכה בבנים לצורך קיום המצוה בפעם הראשונה, איך יכול לקיים המצוה פעם נוספת, והרי הביצים הם כבר מזומן. ומצאנו תשובה לשאלה זו על פי דברי המאירי שם, דכתב בזה"ל: "שלח את האם וחזרה קודם שיטול את הבנים, חייב לשלחה פעם אחרת, וכן כל זמן שתחזור עליהם אפילו מאה פעמים", עכ"ל.
4
ה׳והנה דין זה נפסק בשו"ע (יו"ד סי' רצ"ב, סעיף ה): "שלחה וחזרה, שלחה וחזרה אפילו כמה פעמים חייב לחזור ולשלחה. אבל אם שלחה ונטל הבנים והחזירן לקן וחזרה האם עליהם פטור מלשלח", עכ"ל.
5
ו׳והש"ך (ס"ק ז') כתב בזה"ל: "שלחה וחזרה וכו' משמע אפי' שלחה כדין דהיינו כדי שיצאה מתחת ידו, כיון שחזרה אפי' שלחה כן כמה פעמים וחזרה קודם שנטל הבנים חייב לחזור ולשלחה כיון שלא נטל הבנים עדיין וחזרה עליהן הרי לא תקח האם על הבנים קרינן ביה. וכן משמע בש"ס פ' אלו מציאות (ל"א, א) דהוי דומיא דהשב תשיבם דאע"פ דקיים כבר מצות השבה צריך להשיב כמה פעמים וכן נראה לי דעת הטור", עכ"ל.
6
ז׳והנה מדברי הש"ך הנ"ל אין לנו ראיה אי סבירא ליה כשיטת החכם צבי דידן, שלצורך קיום המצוה סגי בשילוח האם בלבד, ואילו הזכייה בבנים היא רשות בעלמא. דהרי אפשר שאיה"נ אינו מקיים כלל המצוה עד שעושה זכייה בהבנים.
7
ח׳אמנם ב'ערוך השולחן' (יו"ד סי' רצ"ב, סעיף ג) אחר שהביא שיטת החכם צבי כתב בזה"ל: "ועוד ראיה מהא דתנן שם שלחה וחזרה אפילו ד' וה' פעמים חייב לשלח ע"ש, ואי ס"ד דמחויב ליטול את הבנים הרי אחר שנטלם שוב אינו חייב בשילוח, מדתנן התם נטל את הבנים והחזירן לקן וחזרה האם פטור מלשלח ע"ש אלא וודאי שאין חיוב בזה", עכ"ל.
8
ט׳ברם, מצאנו לכאורה מדברי אחד מן הראשונים רבי יוסף גיקטיליא, משמעות גדולה לענין דידן, באיזה אופן אפשר לקיים המצוה אפילו מאה פעמים באותו קן. [רבי יוסף גיקטיליא חיבר כידוע הספר 'שערי אורה', ושאר ספרים. והעיד עליו האריז"ל שיש לסמוך על ספרי הקבלה שלו. וגם רבי חיים מוולוזין כתב בשם רבינו הגר"א זיע"א שאי אפשר להבין ספר הזהר אלא אחר העיון בספריו של רבי יוסף גיקטיליא (עיין בספר 'כתר ראש' אות ס'). וב'ערוך השלחן' (הלכות תלמוד תורה יו"ד סי' רמ"ו, סעיף ט"ו) כתב בזה"ל: "לענין לימוד חכמת הקבלה אשרי מי שזוכה לה כי היא מאירת עינים להבין עומק תוה"ק אמנם צריך לזה קדושה, וטהרה, זריזות, ונקיות, וידיעה גדולה וכו'. וחכמה זו ראוי ללומדה מרב, מפה לאוזן, אך עתה בעוה"ר אין לנו זה, אך כנגד זה יש ספרים קדושים המורים לנו דרך בהתחלת לימוד חכמה זו והיינו ספר שפע טל, שערי אורה, עבודת הקודש ודומיהם והבא לטהר מסעיין אותו מן השמים", עכ"ל].
9
י׳דהנה רבי יוסף גיקטיליא כתב בספר 'כללי המצוות' (ערך שיעור עמ' קס"ט) בזה"ל: "ויש מצות שאם קיימם פעם אחת חייב לחזור עוד ולקיימן אם נולד בהם הכרח. דתנן בפרק שילוח הקן (חולין קמ"א, א) שלחה וחזרה, שלחה וחזרה, אפילו ארבע וחמש פעמים ביום חייב לשלוח. ובפרק אלו מציאות (בבא מציעא ל"א, ב) החזירה וברחה, החזירה וברחה, אפילו ארבע וחמש פעמים חייב להחזיר, שנאמר השב תשיבם. ואמרינן עלה ואימא השב חדא זימנא תשיבם תרי זימני ותו לא, אמר רבא השב אפילו מאה פעמים משמע. שלח תשלח אפילו מאה פעמים משמע. ודע כי על כל פעם ופעם שציותה התורה לכפול המצוה על כל פעם ופעם נותנים לו שכר, דגרסינן בחגיגה (ט, ב) א"ל בר הי הי להלל מאי דכתיב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו, היינו צדיק היינו עובד אלהים, היינו רשע היינו אשר לא עבדו. אמר לו עובד אלהים ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמורי נינהו, ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחת", עכ"ל.
10
י״אומסתימת לשונו משמע להדיא שאפשר לקיים המצוה באותו קן ארבעה וחמשה פעמים ביום אחד. וכן משמע מהא דכתב, שעל כל פעם ששולח האם הרי הוא קיום מצוה לפני עצמה. ובפשטות דעת נוטה לומר שסובר רבי יוסף גיקטיליא כשיטת החכם צבי שאינו צריך לעשות זכייה בבנים אחר ששלחה, [ולעיל הבאנו שכן דעת האבן עזרא, ספר החינוך, רבי שמשון רפאל הירש, בעל השבט יהודה, בעל האמרי שפר, רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל ועוד אחרונים]. אכן באמת קצת קשה לומר כן בדעת רבי יוסף גיקטיליא, דהרי הבאנו לעיל (שם) שאחד הטעמים שהביאו הפוסקים לחיוב זכייה בבנים הוא משום הטעם המבואר בזהר, ובפשיטות קאי רבי יוסף גיקטיליא בשיטה זו, (עיין ב'ערוך השלחן' סי' רצ"ב סעיף ד', וב'בית לחם יהודה' על גיליון השו"ע, שלטעם הזהר צריך לעשות זכייה בבנים). ואולי יש לומר דלעולם חולק השערי אורה על החכם צבי, וסובר שיש חיוב לעשות זכייה בבנים, אלא שסובר שיכול להפקיר הבנים אחרי שעושה זכייה בהם וכמו שהבאנו בהרחבה בדין כ"ד, ובזה אתי שפיר הכל, וצ"ע.
11