שלח תשלח, חלק ההלכה, שו"ת א׳Shaleach Teshalach, Halakhic Part, Responsa 1

א׳שו"ת חות יאיר סי' ס"ז

ב׳שאלה: נשאלתי אם כי יקרא קן ציפור לפני איש בשדה אם מחויב על כל פנים לזקוק לה לשלח את האם או רשאי לילך לדרכו. דלא אמרה רחמנא שלח תשלח רק באם ירצה ליקח הבנים.

ג׳ונפשטיניה מן הדא דאבעיא ליה בגמ' סוף חולין (ק"מ:) כמה אבעיות רצופות וכתבם הרמב"ם והביאם בטור וש"ע סי' רצ"ב ס"ט, וכתב ה"ז משלח ואם לא שלח אינו לוקה. ובתוך האבעיות שני סדרי ביצים זה ע"ג זה ופירש רש"י ונתכווין ליטול התחתונים. נראה לי דרש"י סבירא ליה דקאי האבעיא גם בזה אם נוטל האם מעל הביצים כמו אינך האבעי' שלפניו ואחריו רק דאבעיא הוא דאע"פ דפשוט ברובצת על סדר ביצים אחת עובר בלקחו האם אע"פ שמניח הביצים שאין כאן חציציה משא"כ כאן כיון שנתכווין רק לתחתונים ולא רצה בעליונים מאיזה טעם שיהי' הוה להו העליונים כעצים ואבנים וחייצו.

ד׳גם הרשב"א (שם ד"ה שני) הבין דברי רש"י כן, רק דהשיג על רש"י דכיון דנוטל האם אפילו לא יטול לא עליונים ולא תחתונים הא תנן (שם קמא.) אמר הריני נוטל את האם וכו'. ולפי מה שכתבתי לא קשיא, דרש"י סבירא ליה דודאי אם לא רצה ליקח לא עליונים ולא תחתונים עובר בנטלו האם, כמו בסדר ביצים אחת, משא"כ במכווין ליטול תחתונים לבד הוה להו עליונים כדבר אחר וחוצץ. מכל מקום דברי הרשב"א נכונים ומתיישבים על הלב.

ה׳גם התוספות (שם קמ: ד"ה שני) הרגישו בדוחק של פירוש רש"י, לכן פרשו דאבעיא הוא אם מותר ליטול את התחתונים קודם שילוח. ואם כן לא אבעיא ליה אבעיא זו לענין מלקות, דפשיטא דאין חיוב מלקות בנטילת האפרוחים או הביצים בשום מקום, ואינו רק מימרא דרב יהודא דאסור לזכות בביצים שהאם רובצת עליהם סוף חולין [קמ"א:], ונפקא ליה משלח תשלח את האם והדר את הבנים תקח לך. ועל כל פנים אינו ענין שעובר בזה על לא תקח, והאבעיא לפי התוספת רק אם יכול ליקח התחתונים, לא לענין מלקות, והרי הש"ס חיבר כל האבעיות יחד וכן הרמב"ם, וכתב על כולם דאסור אבל אינו לוקה.

ו׳ומפני כך נדחק רש"י לפרש דגם אבעיא זו קאי אנטילת האם, רק מפני שאין דעתו על הביצים העליונים אף שדעתו ליטול התחתונים נעשו העליונים כדבר אחר, או כביצים מזומנים, או של עוף טמא כמו שפירש לה באמת הרשב"א. רק דרש"י סבירא ליה דזה גם כן דוחק לפרש סתימת הש"ס כך.

ז׳אבל הש"כ (שם ס"ק יד) סבור היה שגם דעת רש"י הוא כדעת התוספות שאינו רוצה ליטול האם, דהאבעיא רק אם רשאי ליטול ביצים תחתונים. ואם כן היה להש"כ לכתוב שרשב"א לא ירד לכוונת רש"י, שהרי בדברי רשב"א מוכח שהבין בדעת רש"י דמיירי שנוטל האם כמובן למעיין, והוא האמת שזהו פירוש פירש"י, ומדוקדק במה שכתב "אם נתכווין ליטול את התחתונים", לשון 'אם' משמע שר"ל שבכהאי גוונא מיירי האבעיא, לא שזו היא האבעיא. גם לשון 'נתכווין' מה זו כוונה, דהוה ליה לרש"י למימר אם 'יכול' או 'רשאי' ליקח התחתונים, שהוא לשון התוספות שהם ודאי פרשו כן. ומהא גופיה מוכח דלא סבירא להו להתוספות דרש"י נתכווין לפירושם.

ח׳והנה לדעת התוספות שפירשו דבריהם דהאבעיא הוא אם רשאי ליקח התחתונים, מוכח שאינו מחויב להיטפל אם ימצא קן ציפור. דאי סלקא דעתך דמחויב, מה אהני ליה שיקח התחתונים, הלא אחר שיסלק התחתונים תשאר האם רובצת על העליונים ומחויב לשלח את האם. אלא ודאי רשאי אחר שנטל התחתונים לילך לו, כי לא יבקש דבר כי אם הביצים התחתונים. ובש"כ [שם] הראה מקום על ספר תורת חיים, ואינו ברשותי.

ט׳אלא שצל"ע ממה שאמרו שם בגמרא דף קל"ט ע"ב כי יקרא מה תלמוד לומר לפי שנאמר שלח תשלח יכול יחזור בהרים וכו' תלמוד לומר כי יקרא במאורע. ואם כן נהי דממעט שלא יחזור בהרים, מכל מקום במאורע משמע דרמי עליה ליזקק לה, דאי סלקא דעתך דליכא עליה חיובא מהיכא תיתי לן למימר שיחזור בהרים, שהרי אפילו במאורע יכול להניחה ולילך לו.

י׳גם על כל מה שכתבנו דאם נטל הבנים מתחת האם אינו עובר רק דאינו רשאי, כמו שדייק רבי יהודה (שם קמא:) ממשמעות שלח את האם מעיקרא והדר ואת הבנים תקח לך, מעתה אם עבר ולקח הבנים תחילה ונשאר האם לבדה תו אם אחר כך אינו משלח את האם רק לוקחה אינו עובר, שהרי אינה עוד על בנים. ואם כן קשה אם נצרך לאם לדבר מצוה ליולדת או טהרת המצורע יכול לעשות בכהאי גוונא, ולמה תנן (שם קמב.) לא יטול אם על בנים אפילו לטהר בהם את המצורע. ואין לומר דלא יטול 'אם על בנים' תנן, ואין הכי נמי רשאי לעשות בגוונא דכתיבנא, דפשיטא הוא, למה יעבור אם אפשר לו לקיים מצוה אחרת ולא יעבור על זו. ושם דף קמ"א ע"א איצטרך קרא שלח תשלח לזה, יע"ש בסוגיא דהוצרך לאוקמא ריבוי דקרא בעבר ושקלה אי נמי דנטלה על מנת לשלחה, משמע חולת זה לא מצינו נטילת האם רק בהעברת עשה ולא תעשה. ולפי מה שכתבנו קשה בהיפך, למה תתיר התורה לבטל מצוה טהרת המצורע בשביל מצות דשלוח האם, שאפשר לקיים המצוה ההיא ושלא לעבור על זו. האמנם בלאו הכי נמי קשה שיכול להרוג ולחנוק את הבנים תחת אמן או לעשות אותן טריפה וליקח אחר כך את האם.

י״אונחזור לענין השאלה אם מחויב להיטפל. נראה דדקדוק נכון הוא מה שיש לדקדק מגמרא יכול לחזור בהרים וכו', דמוכח דכי יקרא מיהת מחויב ליטפל. והכי מסתבר לטעם שכתב בזוהר שהוא כדי שהעוף, אם העופות תצטער ותפרח ממקום למקום לבקש את בניה ועל ידי כך יתגלגל רחמי המקום ברוך הוא על בניו שבגלות. ומה שהוכחנו מדברי התוספות היפך זה, הלא אין דברי התוספות מוכרחין דאפשר לפרש כמו שכתב הרשב"א אי נמי כמו שכתבנו בדעת רש"י. ואפשר שגם כן מפני גמרא דיכול יחזור בהרים נאדי רש"י מפירוש התוספות, ודו"ק.

י״בלכן נראה לי דחייב להיטפל ולקיים מצות ה', ולא יהא אלא ספק שראוי לחוש ולהחמיר בכל דבר, כמו שכתב החסיד רבינו יונה גבי זמן קריאת שמע [ברכות ב: ד"ה והא דאמרינן]. והנראה לפענ"ד כתבתי.

י״גהטרוד יאיר חיים בכרך