שאילת יעבץ, הקדמהSheilat Yaavetz, Introduction
א׳שאלה בבעלים שואל מדעת שכל הנאה שלו והנאה לעולם בד"א של הלכה ברורה דמקרבא הנייתא. היינו דאהנו רבנן לאוקמא בקי"לתא וחמירתא שאילתא. לכל נחותי ימא לאוקורי נפשייהו ולמעבד רעותא. ברעו נפשיה נפיק ועייל (ומהדר) אזוזי דרבנן במטותא. וקם ליה בדר"בה איהו שאיל להו ולא מצי לאשתמוטי מפטפוטי דאורייתא דטבין בביתא ובלוייתא. מאן דעייל (בבר) שיולי שייל שאלת חכם חצי תשובה עושה כולה בה תחזי וסי"ב דדיקלא רמי וזקיף תריץ גברא ואותיב תיובתא והילכתא. גברוותא איכא למשמע מנה ומנה ואוקי באתרא דההוא דס"ביר הוא דדייק וגמיר גמרא זמורתא. תהא לצוותא בסימא דלי כספא ומשכח סימא ומרגניתא. דמשתכחא בפרוותא. תרתי דרומ"אי דרמו להו אהדדי מתני' אברייתא. ואתו וטחני בהו קשיי"תא. וחדא דפר"שאי כדמפרש ואזיל נחית בר אמור"אי מתון ומסיק כסית"א. הני דמכסינן מנייהו מכסיין ואיכא מילי דמיטמרן יהבינהו במתנה דלא כאסמכתא. דין גלי רזיא בבי מדרשא איגלאי מילתא. מגלי ליה תר"עא ונפיל נהורא נהירן שמעתא. שמעת מנה תרתי מתנתא דתו"רה אב"א גמרא אב"א סברא לחיי וחמרא לפום רבנן ותלמידיהון יומא טבא לגו טבא פלפלא חריפתא. מחריפותא דנהו"רא תפסיה אמת אמת מלבן לבינתא. ועבדינהו איפ"רא קני לגינתא דבי רב בצורתא דשמעתא חדתא. חדאי נפשיה לדידיה קרא ותני ולא משום כושרא דחי"ותא. חיי ומזוני משמיא מיהב יהבי ליה חילא ותוקפא וסייעתא. בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאילתא:
1
ב׳הקדמה חרוזית
2
ג׳לכבוד תורה וחכמיה עשויה לנחת. באלפא ביתא העשוי לבלי חת:
3
ד׳נאם הדל השואל אני אדרוש אל אל מפתח שפתי מישרים ירצה ויואל מאת ה' שאלתי אחת: שבתי בבית ה' כל ימי חיי להפיק רצון מה' כל מאויי להיות אומנותי בתורתו הקדושה היפה ומשובחת: הלא חכמה תקרא סורה אלי בני סורה בעד חלון ביתה משגחת: מי המקשיב לקולה אזניו חכמת אדם תאיר פניו פרצוף עם פדחת: ומי המסיר אזנו משמוע תורה לא יענה גם כי ישוע ויקרא פי כסיל מחתה פה חת: חתו חכמים וילכדו בגאונם אם אינם חסים על כבוד קונם שאינו נהנה מהם ולא מהמונם תורה חוגרת שק וצוחת: דרשוני וחיו בצלי ה' חפץ להאדירי ולהגדילי להרחיב מקום אהלי בד"א של הלכה רוחת: ולא יאמר אדם צר לי בירא שלום השר שואל והשופט בשילום והגדול דובר הוות נפשו מאכל תאוה גאוה אפיקים מזחת: אין מזח וסר מרזח שר לסרוחים נפשו עליו שוחחת: מי האיש החפץ חיים נעימים ואוהב ימים עם נפש שוקטת ובוטחת: כארי ישכב ירבץ מהמון רעי"ם לא יאחזנו השבץ מקולם לא יחת: יקר רוח אוהב דעת לב חכם יודע עת לטעת כמשמרות ד"ח הט אוזן שומעת תוכחת: חיים בקרב חכמים תלין בחמורים וקלין לתור בחכמה לא ילאה כי עוד לאלוה מלין לא ילמוד דרך עצל טמן ידו בצלחת: וצלחה עליו רוח ה' אם יבקשנה ככסף וכמטמונים להנחיל אוהביה יש אתה עושר וכבוד עשרת מונים עצם תדשן ולבב משמחת: בה מלכים ימלוכו ורוזנים שבט יתמוכו כל הרוצה יבוא ויזכה לכתר חורה בקרן זוית מונחת: בתנאי שלא יסיח דעתו ממנה כי אם יום יעזבנה יומים תעזבהו אף היא דעתה ממנו מסחת: ולא יכירנה עוד מקומה לא ישא בידו מאומה נודד הוא ללחם איה נעחת: מר ודך ישוב נכלם על כל נעלם בהלכה מקופחת: אם ישוב אל ה' דרכיו ילמוד לפניו יעמוד ושאר ישוב תשובה נצחת: רוח מלפניו יעטוף נופת תטוף מלתו על לשונו כמרקחת: יהי כזית הודו ונוגה כאור תהיה קרנים מידו כשמש זורחת: יהי אלהיו עמו ויעל כיונק על שדי אמו שמן ששון מחבריו אותו מושחת: ברכות שמים מעל עליו מקבצת וברכות תהום רובצת תחת:
4
ה׳ותהי ראשית מלאכתו בר"ח כסלו שנת ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני והרבית את גבולי לפ"ק:
5
ו׳באלטונא
6
ז׳בדפוס כ' אהרון בר אלי' כץ
7
ח׳הקדמה הלצית
8
ט׳הנה אנכי השואל רצון האל ורב טוב לבית ישראל. העצב נבזה בין משפתי התלאות רובץ. מכונה יעבץ. ע"פ מעשה כשהייתי תינוק מורכב בחיקו של אבא מארי ז"ל הגאון החסיד צבי תפארת ישראל. שאלתיו פ"א על חתימתו הקצרה צב"י בלי זכרון שם אביו ז"ל. והשיבני דבר הלא הוא ר"ת צבי בן יעקב. ובפיו מלא לאמר כשתזכה אתה בני להתחכם בתורה ולכתוב ספרים ודברי חכמה. תחתום שמך עד"ז יעב"ץ ר"ת יעקב בן צבי. וכתיב בהו בצדיקים ותגזר אומר ויקם. ביחוד אשר נגזר מפה קדוש כזה שידוע שלא יצא מפיו דבר לבטלה. ברכתו ברכה ואוי למי שפגעה בו קללתו לא חזרה ריקם חלילה. והנה עד כה ברכני ה'. שנתקיימה בי ברכת אבי ז"ל. שעשה לי שם כתור האדם המעלה. לא בצדקתי לא בחכמתי כי נבונותי. רק בזכות אבותי. זיכני הי"ת בחסדו הגדול לחבר חבורים נחמדים ת"ל. ולכתוב ספרים בתורתו הקדושה ולהשיב אמרים אמת לשולחי דבר ולשואלי. לתלמידים ולחברים מקשיבים לקולי. קיימתי ג"כ מאמרו של אמ"ה ז"ל ונהגתי בחתימתי כמו שציוה עלי. הן לזאת קראתי בשם ספרי זה שאילת יעבץ. נסמך על הכתוב בד"ה שאמו של עתניאל בן קנז קראתו יעבץ לאמר כי ילדה בעוצב. ככה אני הנכאב ונעצב. נולדתי לאבי ולאמי בעוצב גדול (לפי מה שסופר לי) כי אז חלה אמ"הג ז"ל חולי השחורה. ונפל בעצבון גדול כמעט שנתייאשו מרפואתו רופאים ב"א. לולי רחמי שמים שהחזירוהו לאיתנו ולבריאותו. מ"מ כמדומני שעשה קצת רושם בתולדתי. כי מילדותי הייתי עלול מדאגה ויגון לבי סחרחר עזבני כחי בעונותי קלני מראשי ונוח לתשחורת. בפרטות אחר שמצאוני השומרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני. לא הניחו אבר שלא לקה אין מתום בבשרי מפני זעמם וקצפם. נשאוני והשליכוני מצולה בלבב ים הדאגה. שתיתי מציתי כוס חמר מר לי מר. מאז גברה בי המרה לא יכולתי כפרה. לולי ה' עזרה בצרה. כמעט כלא הייתי כרוח עברה. אם אמרתי אגידה ואספרה. אם זכרתי ונבהלתי. נוראות נפלאתי. פלאי פלאות נעשו לי מכל החסדים קטונתי. כמעט נתקיים בי דוגמת שבור החבית ושמור יינה. לא אחת ושתים. כי אם מאה מיתות טעמתי. לא יאומן כי יסופר. ונאמן עלי הדיין ועד בשחק כי עד היום לא מצאתי מנוחה בעולם ולא גיל וחדוה. והוא היודע לחשב שלא ישבתי יום א' בשלוה. על כן התעצם והתיצב דרך עוצב בי. ולא נחני בדרך עולם. דרך גבר בעולמו לשמוח בילדותו. ואני אף בבחרותי לא היטיב לבי מטובות הזמן. מדובשו ומתקו לא נהניתי. גם כי הייתי לאיש וגם ילדתי בנים לא ראיתי בטובה בעמל שעמלתי. לכן גם מצד זה נאה לי שם זה. אוחילה לאל להיטיבי באחריתי וזקנתי. ויקויים בי ג"כ בכל עצב יהיה מותר. ואין יתרון תחת השמש כ"א בדברים שהם למעלה מהשמש. ומה אעשה ונפשי חשקה בתורה וחמדה. הגם אף חכמתי לי ביוקר עמדה. חכמה שלמדתי באף ובחימה ובקצף גדול שקצף הזמן עלי. חשבני כצריו וישם בסד רגלי. מאסתי שנאתי את החיים. תמיד הייתי מתאבל על מעל הזמן אשר מי יוכל לתקן את אשר עותו. ואין נחת בעולם בימים הרבים ההם לישראל ללא כהן מורה ולא תורה. אפס עצור ועזוב אין דורש ואין שואל כו'. עכ"ז לא הסחתי דעתי מאומנות אבותי ז"ל. אליה תשוקתי תמיד. דעתי עליה. ודעתה עלי. כי עין בעין נראה אלי עזר אלהי בעסקי בה לשמה. כאילו מן השמים הראוני שיש חפץ לה' בלמודי. ומרחם משחר טל ילדותי. לעשות מלאכת המלך ה' צבאות נקראתי. עם היות נסיונות המקרים והתמורות לא עזבוני להתמיד במלאכה הקדושה כחשקי. והשיאוני לבחור דרכי הבטלה המה הניאו את לבבי לא הרפוני עד בלעי רוקי. כמעט כלוני. תם אני ויעקשוני. רבת צררוני גם לא יכלו לי. חסדי ה' אזכיר כי לא נטשני. וברוב רחמיו תמיד אחז ביד ימיני חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיו כי ששון לבי המה ינחמוני מעצבי ויגוני. לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי. מי יתן תבוא שאלתי ויואל אלוה ויזכני לשכון חצריו. לשקוד על דלתותיו יום יום לשמור מזוזות פתחיו אבוא בתודה שעריו. ואני תמיד איחל לקיים נדר יעבץ אם ברך תברכני והרבית את גבולי וגו'. וכתוב ויבא אלהים את אשר שאל. לכן יתכן שם הספר גם מט"ז שנתן לי הש"ית בזה קצת שאלתי. כן יוסיף ה' ידו הנדיבה. למלא משאלות לבי לטובה. ללכוד את קרית ספר ואשאל מאתו ית' כמו כן ברכה לי הבה. ונתת לי גולות מים נאמנים ולחם חוקי מתחת ידו הרחבה. מצורף למה שהספר הלז אינו רק שאלה אחת אנכי שואל לחכמי ישראל. יורוני אם יפה דנתי כדין למדתי כהלכה השיבותי. עליהם סמכתי. המה ישיבוני דבר. חלילה לי לעשות בנפשי שקר לסמוך על דעתי. אחר שלא זכיתי לשקוט על שמרי. לשקוד על התורה והעבודה כראוי. ונצרפתי בכור הזמן בלתי נאמן. בגוף בממון. בצער גידול בנים. וביסורים מכוערים. ומקרים קשים ומרים. הטדרוני והחרידוני מאד. על כולם הכביד עלי עול הפרנסה. הקשה כאבן מעמסה. כי לא הבאתי צוארי בעול נוטלי פרס אוכלי לחם העצבים. כשומך על הפלטר בש"ער פ"ת רבים. ובכל זאת צר ומצוק מצאוני תמיד ידי אחת עושה במלאכה וידי אחת מחזקת השלח. ללחום מלחמת הזמן למיזן ולמפלח. ועבדתי עבודה שזרה אצלי לנטוש אהלי ולטפל בנבלה אף כי גבר נתעב ונאלח. גברא רבה אנא לא אמרתי. עכ"ז חרס בידי העליתי. חמר גמל נעשיתי. זה וזה לא נתקיים בידי כראוי קורת רוח לא מצאתי. ואיך אאמין לשמוח בחלקי במענה פי אף אם יגעתי בעשר אצבעותי ממש בעסק התורה. ברוב חלקי למודיה השרשיים והראשיים נתתי אצבעי וידי הכהה. הייתי כותבה דורשה ומגיהה. ולא מנעתי עצמי מלדרוש ולחקור לתור בחכמה ער מקום שיד השגתי וזמני ומקומי מגיע חשתי לתקן. אבל איך אבטח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי כקן. קולמסא ומגילתא ושמעתא בעיא צילותא ואנא אזיל לביתא ריקן. ביחוד מאז באתי הנה בארץ מגורי אבי. אשר יגורתי בא לי. יגעתי ולא הונח לי. אף אם חשבתי לישב בשלוה כי פרקתי מעלי עול ב"ו. ונטיתי שכמי לסבול עול תורה וד"א ליהנות מיגיע כפי וזעת אפי. אפפו עלי רעות אין מספר. על כולם קצתי בחיי מפני משלמי רעה תחת טובה. כי לא די שלא נתתי עיני במה שאינו שלי. ובמותר לי נאסר לי. אלא אפי' המעט שלי לפני לא חסו עליו עיני. והייתי אכזר על עצמי ועל בני כעורב. ורחמן על אכזרים כזאבי ערב ודוב אורב. אמרתי בלבי אקנה לי אוהבים. והנה סלונים ושרבים אותי נעויתי שחותי. כל היום קודר הלכתי. לקאת מדבר דמיתי. לרבים כמופת הייתי. ואני אל ה' בטחתי. עליו יהבי השלכתי. כי ממנו תקותי. בו בטח לבי ונעזרתי. ברוך אשר הביאני עד הלום בו מחסי שתי. ממנו ישועתי. אליו קויתי לתת שאלתי ולעשות בקשתי. להוציא לאור עולם כל אשר ברוח אתי. וחפץ ה' בידי יצלח לעשות כוונים למלאכת שמים כל עוד בי נשמתי. זה כל תאות נפשי ותשוקתי. כי"ר אמן כן יאמר ה' עשה כל אשר בלבבך הנני עמך משאלותיך אמלא וכל חפצך אשר שאלת הנה נתתי. ברוך ה' אלהי ישראל הפודה והמציל וגואל הנדרש לכל שואל (וגי' יעקב בן צבי ע"ה) ביליאו:
9