שאילת יעבץ, חלק א קמ״דSheilat Yaavetz, Volume I 144
א׳ב עוד שאלת בתפלת ר"ה שכתוב בש"ע סי' תקצ"א המדקדק לומר ועקדת יצחק לזרע יעקב תזכור אינו אלא טועה. ובמהרי"ל הנוסחא לזרע יעקב. על מי יש לסמוך:
1
ב׳תשובה דבר זה ביארתי ג"כ בחיבורי. ובלשון זה אמרתי שם ודאי גדול כח הנוסח הישן המוחזק בידינו (שהוא לזרעו) והוא היסוד שנשען עליו הריב"ש כנראה בגוף תשובתו (ועיין בלו"א שלי שם אספתי באמרי"ם וקבצתי נדחי הנוסחאות הישנות הנעזבות כי טובות הנה ונאמנות) אמנם יש לשית לב למ"ש במג"א כאן על הוכחתו של הריב"ש. דמאי מייתי ראיה מזרע אברהם דאין עשו בכלל. והרי הנודר מזרע יצחק אסור בעשו עכ"ד. והיא קושיא אלימתא לכאורה:
2
ג׳במג"א במ"כ לא עמד על כוונת לשון הברכה בזכרונות דר"ה ומיושב מ"ש על הריב"ש ולק"מ
אמנם לענ"ד נראה שלא ירד הרב מ"א ז"ל לסוף דעת הריב"ש ז"ל. דמאן אמר ליה הא דכוונת הברכה היא לזרעו של יצחק. וליתא לפום מאי דחזי לן. אלא כינוי דלזרעו מוסב על אברהם דלעיל. דבפתיחת הברכה אמרינן וזכור לנו העקדה שעקד א"א את יצחק בנו וכבש רחמיו וגו'. וכי מסיימינן לבסוף ועקדת יצחק לזרעו תזכור. אזרעיה דאברהם קאי. וכן ראוי לזכור זכות עקדתו של יצחק לזרע אברהם. אחר שכל עיקר הנסיון אינו מגיע אלא לאברהם בעצם וראשונה. ככתוב וה' נסה את אברהם. וכבר נתעוררו המפרשים לתת בו טוב טעם. מדוע לא נתייחס ליצחק (עיין בזוהר על הפסוק הלז) וכן בנוסח זה אנו מזכירים בביאור נסיונו של אאע"ה בעקדה שכבש בה רחמיו. ולא הוזכר בה יצחק כלל. הרי בבירור שגם בחתימת הברכה. על אאע"ה הוא המכוון בלזרעו כאמור. ונעוץ סוף הלשון בתחלתו. ואין בזה ספק. משו"ה שפיר קאמר הריב"ש. ונמצינו למדין ששתי הנוסחאות לדבר אחד נתכוונו. ואף אם האחד מבאר יותר. מ"מ טורח זה למה. במקום שהקצור יפה מבואר כל צרכו. בודאי הוא משובח ואין לזוז ממנו. ביחוד שעמו הסכמת המקובל:
אמנם לענ"ד נראה שלא ירד הרב מ"א ז"ל לסוף דעת הריב"ש ז"ל. דמאן אמר ליה הא דכוונת הברכה היא לזרעו של יצחק. וליתא לפום מאי דחזי לן. אלא כינוי דלזרעו מוסב על אברהם דלעיל. דבפתיחת הברכה אמרינן וזכור לנו העקדה שעקד א"א את יצחק בנו וכבש רחמיו וגו'. וכי מסיימינן לבסוף ועקדת יצחק לזרעו תזכור. אזרעיה דאברהם קאי. וכן ראוי לזכור זכות עקדתו של יצחק לזרע אברהם. אחר שכל עיקר הנסיון אינו מגיע אלא לאברהם בעצם וראשונה. ככתוב וה' נסה את אברהם. וכבר נתעוררו המפרשים לתת בו טוב טעם. מדוע לא נתייחס ליצחק (עיין בזוהר על הפסוק הלז) וכן בנוסח זה אנו מזכירים בביאור נסיונו של אאע"ה בעקדה שכבש בה רחמיו. ולא הוזכר בה יצחק כלל. הרי בבירור שגם בחתימת הברכה. על אאע"ה הוא המכוון בלזרעו כאמור. ונעוץ סוף הלשון בתחלתו. ואין בזה ספק. משו"ה שפיר קאמר הריב"ש. ונמצינו למדין ששתי הנוסחאות לדבר אחד נתכוונו. ואף אם האחד מבאר יותר. מ"מ טורח זה למה. במקום שהקצור יפה מבואר כל צרכו. בודאי הוא משובח ואין לזוז ממנו. ביחוד שעמו הסכמת המקובל:
3
ד׳ואיכא למידק אדריב"ש מט"א מ"מ הנוסח לא יתנסח
איברא אעיקרא דדינא פירכא. ותמיהא לי מנא להו הך מילתא לגמרי דאין רשאין לכלול זרע עשו בתפלה זו דתקשי להו כלל. והא דכוותה אמרינן בה הכי נמי ואת נח באהבה זכרת כו' ע"כ זכרונו בא לפניך להרבות זרעו כו'. ומי איכא מ"ד דבני נח לאו או"ה נינהו. וגם זרע עשו בכלל. והא גריעא טפי. דהא ודאי כל האומות במשמע. ואפי' אותן שאינן מזרע האבות. ולא עוד אלא שישראל אינן במשמע. כדתנן בהדיא אמר קונם לב"נח מותר בישראל. ואפי' הכי ליכא קפידא בלישנא. כיון דלא מפקינן לישראל מכללא בהדיא. כ"ש דליכא למיחש. אי משתמע נמי זרע עשו בכללא דזרע יצחק. אדרבה הכי עדיף ודאי. דבלא"ה הא מצלינן עלייהו כל יומא (כמ"ש בהגהות התפלה בברכת המינים עמ"ש שם בס"ד באורך) עאכ"ו ביום הזכרון הקדוש. שאפי' בעד הגוים הזרים וע"א הנכרים אצלנו ואין להם יחס עמנו. אנו מתפללים. צ"ל כן בבני עשו הלא אחינו הם. על כן לענ"ד דקדוק זה שלא לצורך הוא. והנוסח הקצר טוב ויפה ועולה על כל פנים. עליו אין להוסיף ממנו אין לגרוע המוסיף גורע. המקצר מוסר פורע:
איברא אעיקרא דדינא פירכא. ותמיהא לי מנא להו הך מילתא לגמרי דאין רשאין לכלול זרע עשו בתפלה זו דתקשי להו כלל. והא דכוותה אמרינן בה הכי נמי ואת נח באהבה זכרת כו' ע"כ זכרונו בא לפניך להרבות זרעו כו'. ומי איכא מ"ד דבני נח לאו או"ה נינהו. וגם זרע עשו בכלל. והא גריעא טפי. דהא ודאי כל האומות במשמע. ואפי' אותן שאינן מזרע האבות. ולא עוד אלא שישראל אינן במשמע. כדתנן בהדיא אמר קונם לב"נח מותר בישראל. ואפי' הכי ליכא קפידא בלישנא. כיון דלא מפקינן לישראל מכללא בהדיא. כ"ש דליכא למיחש. אי משתמע נמי זרע עשו בכללא דזרע יצחק. אדרבה הכי עדיף ודאי. דבלא"ה הא מצלינן עלייהו כל יומא (כמ"ש בהגהות התפלה בברכת המינים עמ"ש שם בס"ד באורך) עאכ"ו ביום הזכרון הקדוש. שאפי' בעד הגוים הזרים וע"א הנכרים אצלנו ואין להם יחס עמנו. אנו מתפללים. צ"ל כן בבני עשו הלא אחינו הם. על כן לענ"ד דקדוק זה שלא לצורך הוא. והנוסח הקצר טוב ויפה ועולה על כל פנים. עליו אין להוסיף ממנו אין לגרוע המוסיף גורע. המקצר מוסר פורע:
4
ה׳ספק בדין נודר מזרע יצחק
ולענין דינא דנדרים הנודר מזרע יצחק אם נאסר בבני עשו צל"ע. כי לא ידענו מנ"ל להרב הנ"ל כל כך בפשיטות דאסור. ואי מדשתק מניה רבי במתני'. איכא למימר הכי. וזיל הכי איכא למידחי ולא משמע מידי. והא בירו' דמייתי איהו ז"ל משמע איפכא. אלא שבעונותי א"ל ס' הירו' ולא זכיתי לראותו במקומו. ופשטא דקרא ודאי משמע דלא כוותיה. אלא כדקאמר מג"א מעיקרא דייק. ודיחויא דידיה לא שמיע לי. לכן אין לי הכרעה בזו כעת וצ"ע:
ולענין דינא דנדרים הנודר מזרע יצחק אם נאסר בבני עשו צל"ע. כי לא ידענו מנ"ל להרב הנ"ל כל כך בפשיטות דאסור. ואי מדשתק מניה רבי במתני'. איכא למימר הכי. וזיל הכי איכא למידחי ולא משמע מידי. והא בירו' דמייתי איהו ז"ל משמע איפכא. אלא שבעונותי א"ל ס' הירו' ולא זכיתי לראותו במקומו. ופשטא דקרא ודאי משמע דלא כוותיה. אלא כדקאמר מג"א מעיקרא דייק. ודיחויא דידיה לא שמיע לי. לכן אין לי הכרעה בזו כעת וצ"ע:
5