שאילת יעבץ, חלק א מ״וSheilat Yaavetz, Volume I 46

א׳התפ"ה לפ"ק
1
ב׳על דבר הגר שבא מארץ איטליא. נסתפקתי אם מותר בישראלית:
2
ג׳גר רומי ואיטלקי אי שרי בישראלית עד ג' דורות
כי צ"ע אולי יש לחוש בזמן הזה שלא לקבל גרים מרומיים ומארצות שסביבות רומי שידוע שנתיישבו מאדומיים. ועל כן אנו קוראין אותן מלכות אדום. לפי שבאים מזרע אדום וגזעם ושרשם מבני עשו. כנודע וזה מוסכם גם באומות. וכן היא מפורסמת בשם אדום בדברי חז"ל. וע"ס משמיע ישועה. ומצא הספק מקום לחול שלא יבוא להם בקהל ה' אלא דור שלישי. על פי מ"ש אני בס"ד במשנה דסוף ידים. שזו היתה מחלוקת ר"ג ור"י דמאן דאסר דייק מדכתיב עמוני ומואבי ביוד היחס ולא כתיב עמון ומואב. לומר שכל הנקרא בשמם נאסר. שידוע שאין אומה ולשון שלא נתערבו בה מאומות אחרות. ואעפ"כ נקראין כולן בשם האומה שנטמעו ביניהם. והכתוב אסרן לכל הדרים בארץ עמון ומואב אליבא דר"ג. ואף ר"י דשרי היינו מטעמא דמפרש קרא להדיא על אשר לא קדמו. מכלל שלא אסר אלא הבאין מאותן כפויי טובה (ועמ"ש בעז"ה בדרוש שדרשתי ופירשתי במאמר ת"ע רשות או חובה) משא"כ באדומי שלא נתנה תורה טעם לאיסורו. אלא להיתרו אחר ג' דורות. ועוד אף דמפרש קרא כי אחיך הוא. הרי הם מוחזקים בבני עשו. כדאמרינן או בטולך או בטולא דבר עשו והיינו רומיים. וכן בדוכתי טובא משמע הכי בדרז"ל. וגם הם עצמם מודים באחוה:
3
ד׳ותו בר מן כל דין אפי' לא היו קרויים אדום. ניחוש להו למיעוטא בדוכתייהו היכי דקביעי. והני נמי חשיבי קביעי התם. ואפי' ר"י אפשר דמודה. אפי' בעמון ומואב במקומן. היכי דהוו קביעי. כמו שהוכחתי שם. בראיה ברורה מספ"ק דיבמות. דאפי' לא אזלינן בתר שמא חיישינן להו:
4
ה׳מסתברא להחמיר מדין תורה ודעת נוטה
ואי משום שגם הרומיים הללו (אף שהיו ידועים בשמותם למשפחותם על בית אבותם לבני אדום בזמן חכמי המשנה) בדורותינו כבר עברו עליהם גלגולים ובלבולים מאומות שונות ומלחמות רבות ועצומות. משו"ה לא בטיל להו קביעותם לענ"ד. ותדע מדפסיק הרא"ש ז"ל גבי מצרי שאסורו נוהג גם בזמננו. עם שגם עליהם עבר כוס המלחמות מגוים רבים ועצומים הרבה פעמים. ולא עוד שנעקרה מלכותם ושמם לגמרי. שהרי ארץ מצרים לישמעאלים תחשב היום. והגרים בה ישמעאלים יקראו בשמם. ואעפ"כ באסורם הם עומדים לדעת הרא"ש והעומדים בשטתו. לפי שלא מצינו להם גלות שלמה שתבטל קביעותם לגמרי. כמו בלבול וחורבן דסנחריב ונ"נ שהגלו גלות שלמה. מה שלא נמצא כמוהם במלכים שאחריהם הנלחמים באויביהם. שאם היו מתגברים עליהם ומנצחים אותם. לא היו מגרשים התושבים מארץ מגורתם להגלותם. אף אם העבירום על דתם. ולכן שוב לא בטלה חזקת קביעותם. ואדומים דרומי נמי דכוותייהו ודו"ק:
5
ו׳על כן נ"ל שראוי לצאת ידי ספק של תורה. ולמנוע מהשיאו ישראלית. אלא יחזר אחר גיורת. הלא כה דברי הטרוד יעב"ץ ס"ט בחפזי כות"ב מבלי עיון:
6