שאילת יעבץ, חלק ב ל״זSheilat Yaavetz, Volume II 37

א׳תתצז"ל אלטונא
1
ב׳סרסור תבע שכר סרסרות אחר ג"ש ובתוך זמן זה לוה מהנתבע ופרעו
אחד תבע סרסרות. אחר שלש שנים שעברו מזמן שסרסר לפי דבריו אצל אדם אחד מוחזק בעירו לכשר ואמוד. וכל אותן הימים שתק ולא ביקש ממנו כלום. אדרבה תוך זמן הנ"ל לוה אותו איש התובע מאותו אדם ופרעו. ועכשיו עקב רוח אחרת אתו לשעתו. מחמת שנאה ורוח רעה מבעתו. חזר לסורו לבקש את שאינו שלו בחזקה. שמלבד כל זה. יש עדים שנסתלק מאותו סרסרות מכל צד. אכן עתה מתהפך בתחבולותיו לעשוק שכירות ביתו של ראובן. והורה המורה דדינא קאמר ומצי למטען אע"ג דשתק עד האידנא. ונראה לא טב הורה. אם מדשתק כולא האי ודאי לית ליה גביה מדי. א"נ אחולי קמחיל. וכמה מדות יש במחילה. באונאה. יש דין מחילה מיד. ויש עד שיראה. ויש עד ערבי שבתות. בחזקת קרקעות. יש דלאלתר הויא מחילה. ויש שלש שנים בפרנסת הבת במיתזנא תליא. כתובת אשה. בהזכרה עד כ"ה שנים. איילונית שהכיר בה בשתיקה סגי. במומי אשה שראה וניפייס וכן במומי עבד וקרקע. ואחים גדולים גבי קטנים ידעי וקמחלי. וכל היכא דידע ושתק מחל איכא טובא. וכ"ש בנדון הלז שהיה הלה איש אמודי ועמו במדינה. ועוד שלוה ממנו ופרעו. והוא דין מפורש בספ"ה ס"ג. שאם לוה הימנו. אומר לו. אילו חייב הייתי לך. היה לך להפרע חובך. הרי שאפילו שטר מתבטל בטענה זו. ק"ו לטענה שבע"פ. יעב"ץ:
2