שאילת יעבץ, חלק ב ל״טSheilat Yaavetz, Volume II 39
א׳אשה שי"ל בנים שהיה קצת רנון עלי' בהיותה גלמודה מבעלה והלכה לב"ד ואמרה שנטמאת אח"כ חזרה וכפרה ויש לה אמתלא
אשה נשואה ולה כמה בנים. היתה מאכסנת לאורח. והיו מרננין אחריה. והלכה בעצמה לב"ד ואמרה שקלקלה עמו. הכריז האב"ד ברבים ונידה אותה. והחזיק הקול בעלמא ע"פ דיבורה בלבד. ולמשנה אחרונה שהלכה כמותה. אינה נאמנת ואף למ"ד ביש רגלים לדבר נאמנת מיהא מודה היכא דהדרה בה ונתנה אמתלא לדבריה דמהימנא ושריא. וההיא אתתא נמי קצווחא ובכיא קמן. דלא הוה לבה עלה. ומרוב דחקה ועוני שמעביר את האדם על דעתו. אמרה כך מתחלה בכזב להנקם מבעלה. וכדו תהית והשתא קושטא קאמרה. והדעת נותן להאמינה באחרונה. שיש אומדנא שהיתה רוצה להפקיע עצמה מבעלה. מחמת שפרש ממנה למד"ה זמן רב. והניחה באלמנות חיות הלך בדרך מרחוק. לפיכך נקעה נפשה ממנו. ובחרה במות (לסבול בושה השקולה כש"ד) מחיים גרועים כאלה. לפיכך אמרה תחלה והודת במה שלא עשתה. ולעולם א"א משים עצמו רשע. ושתים רעות עשה לה המורה בזו. שדן דיני נפשות בלי דרישה וחקירה. וגרם שהוציאה בעלה בגט. ולא חייש נמי להוצאת לעז על בניה שהיו לה מבעלה (מלבד פגם משפחה) ובכה"ג מודו כ"ע דאינה נאמנת לומר טמאה אני. בכל גונא. אצ"ל באמתלא כי האי. דברננה לא מפקינן אשה מבעלה. וחיישינן נמי ללעז הבנים הכשרים. והרי אמרו מלקין על לא טובה השמועה. אעפ"כ בא"א אין לוקין. אמנם בבוא אביה אלי וקבל על מה שעשה לה האב"ד. אז השתדלתי בעדה עד שכפו אותו הקהל לחזור ולהוציא כרוז אחר. ולפרסם שבטעות נעשה הכרוז הראשון. יעב"ץ.
אשה נשואה ולה כמה בנים. היתה מאכסנת לאורח. והיו מרננין אחריה. והלכה בעצמה לב"ד ואמרה שקלקלה עמו. הכריז האב"ד ברבים ונידה אותה. והחזיק הקול בעלמא ע"פ דיבורה בלבד. ולמשנה אחרונה שהלכה כמותה. אינה נאמנת ואף למ"ד ביש רגלים לדבר נאמנת מיהא מודה היכא דהדרה בה ונתנה אמתלא לדבריה דמהימנא ושריא. וההיא אתתא נמי קצווחא ובכיא קמן. דלא הוה לבה עלה. ומרוב דחקה ועוני שמעביר את האדם על דעתו. אמרה כך מתחלה בכזב להנקם מבעלה. וכדו תהית והשתא קושטא קאמרה. והדעת נותן להאמינה באחרונה. שיש אומדנא שהיתה רוצה להפקיע עצמה מבעלה. מחמת שפרש ממנה למד"ה זמן רב. והניחה באלמנות חיות הלך בדרך מרחוק. לפיכך נקעה נפשה ממנו. ובחרה במות (לסבול בושה השקולה כש"ד) מחיים גרועים כאלה. לפיכך אמרה תחלה והודת במה שלא עשתה. ולעולם א"א משים עצמו רשע. ושתים רעות עשה לה המורה בזו. שדן דיני נפשות בלי דרישה וחקירה. וגרם שהוציאה בעלה בגט. ולא חייש נמי להוצאת לעז על בניה שהיו לה מבעלה (מלבד פגם משפחה) ובכה"ג מודו כ"ע דאינה נאמנת לומר טמאה אני. בכל גונא. אצ"ל באמתלא כי האי. דברננה לא מפקינן אשה מבעלה. וחיישינן נמי ללעז הבנים הכשרים. והרי אמרו מלקין על לא טובה השמועה. אעפ"כ בא"א אין לוקין. אמנם בבוא אביה אלי וקבל על מה שעשה לה האב"ד. אז השתדלתי בעדה עד שכפו אותו הקהל לחזור ולהוציא כרוז אחר. ולפרסם שבטעות נעשה הכרוז הראשון. יעב"ץ.
1