שאילתות דרב אחאי גאון קי״גSheiltot d'Rav Achai Gaon 113
א׳שאילתא דאילו מאן דמזבין זבינתא לחבריה אסיר ליה לאטעוייה וזבוני ליה טפי ממאי דשוי דכתיב וכי תמכרו ונו' וכי היכי דאסיר למזבננא הכי אסור לזבונא דאי טעי מזבננא וקא מזבין בבציר ממאי דשווי אסיר ליה לזבונא לזבוניה בבציר מן דמיה דתנו רבנן וכי תמכרו ממכר אין לי אלא נתאנה לוקח נתאנה מוכר מנין תלמוד לומר או קנה ודאי אודעיה מזבננא ואמר ליה דלא שוי הכי ואנא בהכי מזביננא לך אי נמי זבונא למזבננא שפיר דמי דתנו רבנן במה דברים אמורים בסתם אבל במפרש מוכר שאמר ללוקח חפץ זה שאני מוכר לך במאתים יודע אני בו שאינו שוה אלא מנה על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה והיכא דטעה וזבין אי הויא ההיא טעותא שיעור דנקא בזבינתא אי נמי בזוזי איכא דינא לאהדורי ורשותא בידיה דההוא דטעי דאי בעי שקיל טעותא ואיבעי הדר בזבינתיה דתנן האונאה ארבעה כסף מארבעה ועשרים כסף לסלע שתות למקח ואיתמר רב כהנא אמר רב שתות מקח שנינו ושמואל אמר שתות מעות שנינו תניא כוותיה דשמואל מי שהוטל עליו ידו על העליונה כיצד מכר לו שוה חמש בשש מי נתאנה לוקח יד לוקח בעליונה רצה אומר לי תן לי מעותי או תן לי מה שהוניתני ועד אימת מצי הדר ביה עד כדי שיראה לתגר או לקרובו ואי שהא טפי מהאי שעורא מסבר סבר וקיבלה ואחליה לטעותיה ודאי טעה בציר מדנקא לאלתר הוי מחילה טעה טפי מדנקא בטל מקח ושניהן חוזרין דאמר שמואל פחות משתות נקנה מקח יותר משתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה וזה וזה בכדי שיראה לתגר או לקרובו וכי קאמרינן וזה וזה אשתות ויותר משתות אבל פחות משתות לאלתר הויא מחילה מדמותבינן ת"ש דאמר רבא האונאה פחות משתות נקנה מקח יותר משתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה ואם איתא ליהדר ליה פורתא אדבציר משתות ולהוי אידך מחילה ואי סלקא דעתך פחות משתות נמי בכדי שיראה לתגר או לקרובו אמאי מותבינן ואמרי' ליהדר ליה פורתא אדבציר משתות ותהוי אידך מחילה ואמרינן נמי מעשה ואמר אי יהיבנא ליה חמשין וחמשה הויא ליה מחילה אתן ליה שתין ואתבעיניה בדינא אתא לקמיה דרב חסדא אמר ליה לא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעל הבית אין לו עליו אונאה:
1
ב׳ברם צריך לומר מוכר כי קא טעי שיעוריה בכמה לוקח הוא דבכדי שיראה לתגר או לקרובו דזבינתא בידיה דאי בעי אחוויה אבל מוכר כל אימת דמדכר הדר או דילמא בין מוכר בין לוקח חד שיעורא הוא דיהבו רבנן ת"ש דאמר רב נחמן לא שנו אלא לוקח אבל מוכר לעולם חוזר דאושפיזכניה דרמי בר חמא זבין חמרא וטעה חזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת אמר ליה זביני חמרא וטעאי אמר ליה זיל הדר בך אמר ליה שהאי טפי מכדי שיראה לתגר או לקרובו אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה לא שנו אלא שנתאנה לוקח אבל נתאנה מוכר לעולם חוזר:
2
ג׳אי נמי ברם צריך לומר בעל הבית דקא מזבין מאניה טפי ממאי דשווי' מי אית ליה אונאה אי לא מי אמרינן מידי דהוה אתגר או דילמא כיון דמזבין איניש מאני דבייתיה אי לאו בדמי יתירי לא מזבין וכמאן דמפרש ואמר ידענא דלא שוי אלא מנה ולא יהיבנא ליה אלא בהכי ולית ליה אונאה ת"ש דההוא גברא דהוה נקיט כפי לזבוני קרי שיתין ושוי חמשין ואי יהבי ליה חמשין וחמשה הוה שקיל אמר ההוא גברא אי יהיבנא ליה חמשין וחמשה הוה מחילה אתן ליה שיתין ואתבעיה בדינא אתא לקמיה דרב ספרא אמר ליה לא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעל הבית אין לו עליו אונאה אמר ליה רב דימי יישר וכן א"ר אלעזר והא אנן תנן כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר אמר ליה רב פפא ההוא בצרדיתא אבל מאני תשמישתיה דאיניש יקירין ליה ואי לאו בדמי יתירי לא הוה מזבין:
3
ד׳אי נמי ברם צריך לומר אילו מאן דקא מזבין מחבריה או זבין לחבריה ואתני בהדיה על מנת שאין לך עלי אונאה תנאו קיים או לא מיפלג פליגו בה רבי מאיר ורבי יהודה דתניא האומ' לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת ותנאו בטל דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בדבר שבממון תנאו קיים הילכתא מאי ת"ש דאיתמר האומר לחבירו הריני מוכר לך על מנת שאין לך עלי אונאה רב אמר יש לו עליו אונאה ושמואל אמר אין לו עליו אונאה והוינן בה ולימא רב כרבי מאיר ושמואל כרבי יהודה ומסקנא אמר אביי מחוורתא רב כרבי מאיר ושמואל כרבי יהודה רבא אמר לעולם רב אפילו כרבי יהודה וכי תניא ההיא במפרש אבל בסתם לא גמר ומחיל אמר מי יימר דאית ביה אונאה דתניא במה דברים אמורים בסתם אף על גב דקיימא לן הלכה כשמואל בדיני בהא לא סבירא לן כוותיה דהא תניא במה דברים אמורים בסתם ורבי יהודה היא דאי רבי מאיר בכולהו תנאו בטל:
4