שאילתות דרב אחאי גאון י״גSheiltot d'Rav Achai Gaon 13
א׳שאילתא דאילו איתתא דפטרה גברא בגיטא או שכיב גברא ומיעברה מיניה או קא מניקה אסירה לה לאינסובי עד מישלם יומי מניקותה והיכא דעברה ואינסיבה או אקדישה מפקינן לה בגיטא מיניה דתנו רבנן לא ישא אדם מינקת חבירו ומעוברת חבירו ואי נשא יוציא ולא יחזיר עולמית דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים יוציא ולכשהגיע זמנה לכנוס יכנוס וטעמא מאי אסרוה רבנן דדילמא מיקמי דמישלם מניקותה מיעברה משני ומיעכר חלבה וכיון דלא ברא דיליה הוא לא יהיב למסמוסה בחלב ובביצים ואתי לידי סכנה אמר רבא לדברי חכמים יוציא בגט אמר מר זוטרא מתניתין נמי דיקא דקתני יוציא ולא קתני יפריש ואפילו כהן נמי אי קדיש דכי משקלינן לה בגיטא מיניה פסדא לה משקלינן לה ותפסוד דאמר רב אשי אמר לי רבי יהושע בריה דרב אידי התם אמר מר מת בתוך שלשים ועמדה ונתקדשה אמר רבינא משמיה דרבא אם אשת ישראל היא חולצת ואם אשת כהן היא אינה חולצת רב משרשיא משמיה דרבא אמר אחד זו ואחד זו חולצת הכא מאי אמר ליה התם כיון דאיכא רבנן דפליגי עליה דרבן שמעון בן גמליאל דאמרי וולד מעליא הוא גבי כהן עבדינן כרבנן ולא מפסדינן ליה הבא כמאן ליעביד אי כר' מאיר הא אמר לא יחזיר עולמית אי כרבנן הא אמרי יוציא בגט ואף על גב דסבירא לן הלכתא כר׳ מאיר בגזרותיו בהא כרבנן משמעתיה דרב אשי וכמה מניקותה כדתניא מניקה שמת בעלה בתוך עשרים וארבעה חדש הרי זו לא תיארס ולא תנשא עד מישלם עשרים וארבעה חודש דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר שמונה עשר חדש א"ר יונתן הן הן דברי בית שמאי והן הן דברי ב"ה שב"ש אומר עשרים וארבעה חדש וב"ה אומר שמונה עשר חודש אמר רשב"ג אני אפרש לדברי האומר עשרים וארבעה חדש מותרת לינשא בעשרים ואחד חדש ולדברי האומר שמונה עשר מותרת לינשא בחמשה עשר חדש לפי שאין החלב נעכר אלא לאחר שלשה חדשים ואמר עולא הלכה כרבי יהודה ואמר רבי עקיבא לי התיר רבי חנינא לישא בחמשה עשר כרבי יהודה אריסיה דאביי אתא לקמיה דאביי אמר ליה מהו ליארס בחמשה עשר חדש אמר ליה חדא דהילכתא כב"ה ועוד רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה ואמר עולא הלכה כרבי יהודה ואמר מר עוקבא לי התיר ר' חנינא לישא בחמשה עשר חדש כרבי יהודה וכל שכן את דליארס שרא ליה אתא לקמיה דרב יוסף א"ל הא רב ושמואל דאמרי תרוייהו צריכה להמתין עשרים וארבעה חדש חוץ מיום שנתגרשה בו וחוץ מיום שנתארסה בו רהט בתריה תלתא פרסי ואמרי לה פרסא בחלא ולא אדרכיה אמר אביי הא דאמור רבנן אפי׳ ביעתא בכותחא לא לישתרי איניש במקום רביה לא משום אפיקרותא אלא משום דלא מסתייעא מלתא דהא אנא גמירנא להא דרב ושמואל ואפי׳ הכי לא אסתייעא מילתא למימרא:
1
ב׳ברם צריך היכא דנתנה בנה למניקה אי נמי קדמה וגמלתיה אי נמי מת בתוך עשרים וארבעה חדש מאי מי גזרינן הני אטו הני אי לא ת"ש דתנו רבנן נתנה בנה למניקה או גמלתהו או מת מותרת לינשא מיד רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע סברי למיעבד עובדא כי הא מתניתא אמרה להו ההיא סבתא בדידי הוה עובדא ואסר לי רב נחמן איני והא רב נחמן שרא לה לילתא שאני דבי ריש גלותא כיון דיהבי בניהו למינקתא לא הדרי בהו לאונקי אמר להו רב פפי ואתון לא תיסברוה מהא דתניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שיש לה כעס מבעלה או שהיה בעלה זקן או חולה או שהיתה היא חולה חלושה או שהלך בעלה למדינת הים או שהיה חבוש בבית האסורים והמפלת לאחר מיתת בעלה ועקרה וזקנה ואילונית וקטנה ושאינה ראויה לילד כולן צריכות להמתין שלשה חדשים דברי ר׳ מאיר ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד אלמא גזר רבי מאיר הני אטו הני ואמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כר׳ מאיר בגזרותיו אמרו ליה לאו אדעתיך והלכתא מת מותרת גמלתהו אסורה מר בר רב אשי אמר מת נמי אסורה דילמא קטלא ליה ואזלא נמי ומינסבה בסורא הוה עובדה וחנקתיה ולא היא ההיא שוטה הואי:
2