שאילתות דרב אחאי גאון קל״זSheiltot d'Rav Achai Gaon 137

א׳שאילתא דמחייבין דבית ישראל למיפרש מן מדעם מסאב דאיסור דכתיב והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה וגו' ולא מיבעיא מן מדעם מסאבא גופיה אלא אפי' מאני דאיבשיל בהו מדעם מסאב אסיר לבשולי בהו ישראל למיכל מינייהו עד דמפליט להו מנא כי היכי דאשתמשו ביה האיך מדעם מסואבא דכתיב כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר כגון שפודים ואסכלאות לא מישתרן עד דעיילן בנורא דתנן השפוד והאסכלא מלבנן באור ועד כמה מלבנן א"ר מני עד שתשיר קליפתן יורות וקומקומין ומחמי חמין דתשמישן ברותחין הוא צריך לפלוטינהו ברותחין ואע"ג דקומקומא לאו דרכיה לבשולי ביה זמנין דלא משתכח ליה מנא ומקרי מבשל ביה ודאי אין ראש צפור דרור יכול ליכנס בו לא צריך לפלוטיה דתניא הכוספן של גוים שהוחמו חמין ביורה גדולה אסור ביורה קטנה מותר אי זו היא יורה קטנה א"ר ינאי כל שאין צפור דרור יכול ליכנס לתוכה ודילמא הדומי הדמיה ועייליה אלא כל שאין ראש צפור דרור יכול ליכנס לתוכה והיכי מפליט להו ברותחין אמר רב הונא יורה קטנה לתוך יורה גדולה ויורה גדולה מאי עביד לה כי ההוא דודא דהוה לבי רב עוקבא עבד גדנפא דליישא ומלייה מיא וארתחיה אמר רבא מאן חכים למיעבד הכי אלא רב עוקבא דגברא רבה הוא קא סבר כבולעו כך פולטו מה בולעו בניצוצות אף פולטו בניצוצות והאי כפא נמי צריך למישדייה בגדודא ופלוטיה ודאי קערות דתשמישהון בכלי שני כי נטיל מדודא ושדי עלייהו שפיר דמי: ואע"ג דפליט להו צריך לאטבלינהו בארבעים סאה דתניא כולן צריכין טביל' במ' סאה והדר שרי לאישתמושי בהו מנה"מ אמר רבא אמר קרא וכבס במים וטהר הוסיף עליו הכתוב טהרה אחרת תני בר קפרא ממשמע שנאמר אך במי נדה יתחטא שומע אני שצריך הזאה שלישי ושביעי ת"ל וטהר אם כן מה ת"ל במי נדה מים שהנדה טובלת בהן וכמה הם ארבעים סאה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הלוקח כלים חדשים מן הכותי צריכין טביל' דהא ישנים וליבנן הוו להו כחדשים ואפי' הכי צריכין טבילה מתקיף לה רב ששת א"כ אפילו זוגא וסרבלא אמר רבא כלי סעודה אמורין בפרשה דכתיב אשר יבא באש וגו' רב יצחק בר יוסף זבן מנא דפחדא חדתא מכותי סבר לאטבולי' א"ל ההוא מרבנן ור' יעקב שמיה הכי א"ר יוחנן כלי מתכות אמורין בפרשה דכתיב אך את הזהב ואת הכסף אבל הני מאני דפחרא אי חדשים נינהו לא צריכי טבילה ישנים לא מיפלטין דאשכחנן גבי חטאת דכתיב וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר:
1
ב׳ברם צריך למימר הני קערות דקוניא דאישתמשו בהו רותחין אית להו פליטה אי לא משום דמעיקרא כלי חרס נינהו ושעינהו בקוניא מי מגין שייע דקוניא עליהון ולא בלע חרש משום דקוניא מתכת הוא וסגי ליה בפליטה או דילמא לא מגין ובלע חרש ולית להו תקנתא ת"ש דבעו מיניה ממרימר לענין חמץ בפסח הני מאני דקוניא מאי מי אית להו פליטה ושרי לאישתמושי בהו בדיבחא אי לא דאית בהו קרטופני לא קא מיבעיא לן דהא בלעי מקום קרטופני כי תיבעי לן היכא דשיעי ירוקא נמי לא קא מיבעי לן דמצרפי ובלעי אלא כי קא מיבעיא לן בחיוורי ואוכמי מאי אמר להו חזינן דכי רמי בהו חמימי מידייתי גבייהו ש"מ דבלעי והילכך ככלי חרס דמיין והנ"מ לענין חמץ בפסח ולענין בשולי כותים דתשמישהון ברותחין אבל לענין יין נסך דתשמישהון בצונן ירוקא אסיר משום דמצרף חיוורי ואוכמי אי אית בהו קרטופני אסירי ואי לית בהו קרטופני בשיכשוך בעלמא סגיא להון אלמא ככלי מתכות דמו דקיימא לן הלכתא כרב זביד בקוניא דאמר רב זביד הני מאני דקוניא חיוורי ואוכמי שרו ירוקי אסירי ואי אית בהו קרטופני כולהו אסירי. אי נמי אמור רבנן כלי חרס אין לו פליטה הני דרתחי בנורא מי מיקל ההוא דבלע אי לא היכי דמי כגון תנורא דטחו ביה טיחיא דבשרא דדבר טמא מהו למישגריה ואישתמושי ביה ישראל אי נמי קדירות דאישתמשו בהו כותים ואהדרינן
2
ג׳לכבשן בהדי כלים חדשים דליכא למימר לא שלט בהו נורא שפיר מי מקלי ההוא דבלע אי לא ת"ש דההוא תנור' דטחו ביה טחייא אסר' רבה בר אהילאי למיכלה לריפתא בכותחא לעולם אלמא אע"ג דשגריה לא מיקלי מאי דבלע מיתיבי אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסורה כיוצא בו אין שטין את התנור באליה ואם שט הפת כולה אסורה עד שיוסק התנור כי הוסק התנור מיהת שפיר דמי אלמא מיקלי ההוא דבלע תיובתא א"ל רבינא לרב אשי מאחר דאיתותב רבה בר אהילאי אלמה אמר רב קדירות בפסח ישברו א"ל רב מוקים לה לההיא בתנור של מתכות ואיבעית אימא בתנור של חרס דהא תנור סתמא קא תני זה הסיקו מבחוץ וזה הסיקו מבפנים הני נמי ליעביד להו הסק מבפנים חייס עליה דילמא פקעי ולא מסיק להו שפיר הילכך האי כוביא הסיקו בחוץ הוא ואסור אלא גבי חטאת מ"ט אמר רחמנא וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר ליהדרינהו לכבשן בהדי כלים חדשים א"ר זירא לפי שאין עושין כבשונות בירושלים וכל שכן בעזרה א"ל אביי וכי עושין אשפתות בעזרה אלא גבי חטאת כיון דלא אפשר עבדינן כבשן נמי לעביד אישתמיטתיה הא דתני רב שמעיה בקלנבו שברי כלי חרס נבלעין במקומם ואלא הא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה תנור של מקדש של מתכת היה וניעביד של חרס אי משום נותר היסקו מבפנים הוא כיון דאיכא שתי הלחם ולחם הפנים דאפייתן בתנור וקדושתן בתנור הו"ל כלי שרת וכלי שרת דחרס לא עבדינן ואפילו ר' יוסי בר' יהודה לא מכשר אלא בשל עץ אבל דחרס לא אלמא
3
ד׳הלכה כרב:
4