שאילתות דרב אחאי גאון ט״וSheiltot d'Rav Achai Gaon 15
א׳שאילתא דאילו מאן דאיתרע ליה מילתא דאבילותא לבר מינן מיחייביה למיעל לגביה ולנחמיה דהכי אשכחן דכד נח נפשיה דאברהם אבונא איתחזי ליה קב"ה ליצחק בריה ונחמיה דכתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו ומחייבינן לאברויה במיכלא ובמשתיא לפכוחי צעריה אמר עולא ואמרי לה במתניתא עשרה כוסות תיקנו חכמים בבית האבל ג׳ קודם אכילה לפתוח בני מיעיו וג' בתוך אכילה כדי לשרות אכילה שבמיעיו וד׳ לאחר סעודה אחד כנגד הזן ואחד כנגד ברכת הארץ ואחד כנגד בונה ירושלם ואחד כנגד הטוב והמטיב הוסיפו עליהן עוד ד׳ אחד כנגד חזני העיר ואחד כנגד פרנסי העיר ואחד כנגד בית המקדש ואחד כנגד רבן גמליאל בשלמא חזני העיר ופרנסי העיר משום דמחזקי במילתא דאבלים אלא רבן גמליאל מאי היא דתני׳ בראשונה היתה קשה הוצאתו של מת לקרוביו יותר ממיתתו עד שהיו מניחין אותו ובורחין וכשמת רבן גמליאל ניהג קלות ראש בעצמו ויצא בכלי פשתן ונהגו העם לצאת בבגדי פשתן אמר רב פפא האידנא נהוג עלמא לצאת אפילו בצרדא בר זוזא בראשונה היו מוליכין לבית האבל עשירים בקלתות של זהב ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה והיו עניים מתביישין התקינו שיהו הכל מוליכין בסלי נצרים של ערבה קלופה מפני כבודן של עניים בראשונה היו אבלים עומדים וכל העם עוברים והיו שתי משפחות בירושלם מתגרות זו בזו זאת אומרת אני עוברת תחלה וזאת אומרת אני עוברת תחלה התקינו שיהו אבלים עוברים וכל העם עומדים בראשונה היו משקים בבית האבל עשירים בכלי זכוכית לבנה ועניים בזכוכית צבועה והיו עניים מתביישין התקינו שיהו הכל משקים בזכוכית צבועה מפני כבודן של עניים בראשונה היו מגלין פני עשירים ומכסין פני עניים שהיו פניהם מושחרות מפני הרעב והיו עניים מתביישין התקינו שיהו הכל מכסין מפני כבודן של עניים בראשונה היו מניחין מוגמר תחת חולי מעיים מתים והיו חולי מעיים חיים מתביישין התקינו שיהו מניחין תחת הכל מפני כבודן של בני חולי מעיים חיים בראשונה היו מטבילים כלים על גבי נדות מתות והיו נדות חיות מתביישות התקינו שיהו מטבילין על כל הנשים מפני כבודן של נדות חיות בראשונה היו מטבילין כלים על גבי זבים מתים והיו זבים חיים מתביישין התקינו שית מטבילין על גבי הכל מפני כבודם של זבים חיים בראשונה היו עשירים מוציאים בדרגש ועניים בכליבה והיו העניים מתביישין התקינו שיהו הכל מוציאין בכליבה מפני כבודם של עניים "התחילו "שותין "ומשתכרין "החזירו "הדבר "ליושנו וכד מברכין ברכת מזונא לאבל מתבעי ליה לברוכי אל אמת דיין אמת דתניא מה הן אומרים בבית האבל ברוך הטוב והמטיב רבי עקיבא אומר דיין אמת ולתנא קמא הטוב והמטיב ולא דיין אמת ומאי שנא בבית האבל בכל דוכתא נמי הכי מברכין אלא הטוב והמטיב ואל אמת ר׳ עקיבא אומר דיין אמת לחודיה מר זוטרא איקלע לבי רב אשי ומטיא מילתא ובריך הטוב והמטיב אל אמת דיין שופט בצדק ושליט במעשיו שאנחנו עמו ועבדיו ובכל חייבים אנו להודות לו ולשבחו שבת עולה ואינה מפסקת מאי טעמא עונג הוא דכתיב ביה הרגלים מפסיקין ואינן עולין מאי טעמא שמחה הוא דכתיב בהו היכי דמי אין עולין כגון דקברוהו ברגל אבל לפני הרגל אפילו יום אחד ואפילו שעה אחת בטלה ממנו גזירת שבעה דתניא קיים כפיית המטה שלשה ימים קודם הרגל אינו צריך לכפותה אחר הרגל דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים אפילו יום אחד ואפילו שעה אחת רבינא איקלע לסורא דפרת אמר ליה רב חביבא מסורא דפרת לרבינא הילכתא מאי הילכתא כרבי אליעזר דאמר ג׳ ימים או הילכתא כרבנן דאמרי אפילו יום אחד ואפילו שעה אחת מאי טעמא הלכה כדברי המקל באבל והא דאמרת קברוהו ברגל אין רגל עולה לו הני מילי למניין שבעה דלא נהיג מילי דשבעה אבל לעניין שלשים עולה מאי טעמ׳ משום דאין תספורת ברגל אע"ג דהא דלא מספר משום אבילו׳ הוא אלא משום רגל אפי׳ הכי עולה דתניא רגל עולה לו:
1
ב׳ברם צריך עצרת בזמן הזה דיום אחד הוא וראש השנה ויום הכפורי׳ נמי מבטלי גזירת שבעה אי לא מי אמרי׳ רגל דהוי שבעה מבטל גזירת שבעה אבל הני דחד יומא אינון בשבת דמו או דילמא שבת עונג הוא דכתי׳ ביה אבל הני כיון דאית בהו שמחה כרגלים דמו ומפסיקין ת"ש דתנן ר' אליעזר אומ׳ מיום שחרב בית המקדש עצרת כשבת מאי טעמ' דליכא ראייה וחגיגה ודליכא תשלומין כל שבעה רבן גמליאל אומ׳ ראש השנה ויהכ"פ כרגלים מאי טעמ׳ כיון דהוקשו כל המועדי׳ כולם זה בזה אפילו ראש השנה ויום הכפורים וכ"ש עצרת דאיקרי רגל ואיקרי חג ואית ביה שמחה אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כרבנן:
2
ג׳ברם צריך הא דבעו מיניה רבה בר בר חנה ומר יוחנן משמואל אבילות בשבת נוהגת אי לאו אמר להו אינה נוהגת הלכה כדברי המיקל אי לא ת"ש דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל מקום שאתה מוצא יחיד מיקל ורבים מחמירין הלכה כרבים חוץ מזו שרבי עקיבא מיקל וחכמים מחמירים והלכה כר׳ עקיבא דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל מימר אמרי׳ אם קברוהו קודם הרגל יום אחד מבטל ממנו גזירת שבעה וכן אם קברוהו קודם הרגל שמנת ימים בטלה ממנו גזירת שלשים וכן הילכתא:
3