שאילתות דרב אחאי גאון קנ״בSheiltot d'Rav Achai Gaon 152
א׳כי תצא
שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל לאינסובי לממזרא אתתא בת ישראל דכתיב לא יבא ממזר בקהל ה' ולא מיבעיא לממזירא דאסיר לבת ישראל אלא אפילו היכא דעבר ונסב מפקינן מיניה כל בני ובנתא דהוו ליה ממזירי אינון דכתיב גם דור עשירי לא יבא לו מאי לו הלך אחר זרעו וכי היכא דממזירא אסיר ליה למינסב בת ישראל ממזרת נמי אסירא לאיתנסובי לבר ישראל מ"ט לא יבא ממזר דקרינן ממזר כתיב אמר רחמנא האי ממזר הוא לא שנא זכרים ולא שנא נקבות ואי עברת ההיא ממזרתא ואיתנסיבת לבר ישראל כל בני דהוה לה ממזירי אינון ואע"ג דכתיב למשפחותם לבית אבותם ואביהן ישראל הוא בתרה דידה שדינן להו מאי טעמא לא יבא לו כתיב הלך אחר פסולו ולא מיבעי' ממזירא דאסיר למינסב בת ישראל אלא אפי' כהן ולוי דכשירין אינון ולבסוף איפציעו או אידכיאו אסיר להו למינסב בת ישראל דכתיב לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה' ולא מיבעיא פצוע דכא וכרות שפכה דאסיר ליה למינסב בת ישראל אלא אפי' נסב איתתא ואית ליה בני בכשרותא ולבסוף הוה או פצוע דכא או כרות שפכה כממזרא שויה רחמנא והני מילי היכא דהוה פצוע דכא וכרות שפכה בידי אדם אבל בידי שמים כשר אמר רבא דוקא פצוע כתיב למימרא דפציעא בידי אדם הוא ולא כתיב הפצוע למימרא דפצוע ממעי אמו כשר והיכא דלית ליה אלא חדא ביצה סריס חמה הוא וכשר דתניא ומעוך וכתות ונתוק וכרות כולם בביצים דברי ר' יהודה רבי אליעזר בן יעקב אומר כולן בגיד רבי יוסי אומר ומעוך וכתות בביצים נתוק וכרות בגיד תניא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה וכשר סריס חמה ס"ד אלא כסריס חמה וכשר היכי דמי פצוע דכא כדתנן איזהו פצוע דכא כל שנפצעו ביצים שלו ואפי' אחת מהן ואפי' ניקבה ואפי' נימוקה וחסרה כרות שפכה כל שנכרת הגיד שלו וממאי דהאי פצוע דכא שנפצעו ביצים שלו מכדי לא יבא פצוע דכא סתמא הוא דכתיב אימא מרישיה הוא אמרי היינו דא"ל ההוא מדבנן לרבא ממאי דהאי פצוע דכא שנפצעו ביצים שלו ובאותו מקום הוא דילמא דאיפציע ברישיה הוא א"ל מסתברא הואיל ובכולהי כתיב בהו דורות וקא מזהר על בניהון דפסולין והדין פצוע לא קא מדכר שמא דבניה דפסולין ש"מ דאיפציע בדוכתא דמוליד א"ל דילמא חס דחמנא על זרעיה דלא ליפסול אלא מהכא דלא יבא פצוע דכא וכרות שפכה מה כרות שפכה במקום דמוליד אף פצוע דכא במקום דמוליד וכרות שפכה נמי אימא מיאוניה אמר קרא כרות שפכה מי שהוא כרות במקום שפכה ואימא מחוטמו דמקום שפכה הוא א"ל מי שע"י כריתה שופך שלא ע"י כריתה מקלח יצא חוטמו שבין ע"י כריתה ובין שלא ע"י כריתה שופך א"ל אין מדלא כתב רחמנא כרות משפך אלא כרות שפכה ש"מ מי שעל ידי כריתה שופך שלא ע"י כריתה מקלח יצא חוטמו שבין ע"י כריתה וכין שלא ע"י כריתה שופך הוא פצוע לא תימא דאיפציעו ביצים אין אבל נפצע הגיד לא אלא אפי' נפצעו גידי ביצים דאמר רבא בכולן פצוע בכולן כרות בכולן רך פצוע בין שנפצעו ביצים בין שנפצע הגיד בין שנפצעו גידי ביצים בין שנפצעו גידי הגיד רך בין שנידך הגיד בין שנדכו גידי הגיד בין שנדכו גידי ביצים:
שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל לאינסובי לממזרא אתתא בת ישראל דכתיב לא יבא ממזר בקהל ה' ולא מיבעיא לממזירא דאסיר לבת ישראל אלא אפילו היכא דעבר ונסב מפקינן מיניה כל בני ובנתא דהוו ליה ממזירי אינון דכתיב גם דור עשירי לא יבא לו מאי לו הלך אחר זרעו וכי היכא דממזירא אסיר ליה למינסב בת ישראל ממזרת נמי אסירא לאיתנסובי לבר ישראל מ"ט לא יבא ממזר דקרינן ממזר כתיב אמר רחמנא האי ממזר הוא לא שנא זכרים ולא שנא נקבות ואי עברת ההיא ממזרתא ואיתנסיבת לבר ישראל כל בני דהוה לה ממזירי אינון ואע"ג דכתיב למשפחותם לבית אבותם ואביהן ישראל הוא בתרה דידה שדינן להו מאי טעמא לא יבא לו כתיב הלך אחר פסולו ולא מיבעי' ממזירא דאסיר למינסב בת ישראל אלא אפי' כהן ולוי דכשירין אינון ולבסוף איפציעו או אידכיאו אסיר להו למינסב בת ישראל דכתיב לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה' ולא מיבעיא פצוע דכא וכרות שפכה דאסיר ליה למינסב בת ישראל אלא אפי' נסב איתתא ואית ליה בני בכשרותא ולבסוף הוה או פצוע דכא או כרות שפכה כממזרא שויה רחמנא והני מילי היכא דהוה פצוע דכא וכרות שפכה בידי אדם אבל בידי שמים כשר אמר רבא דוקא פצוע כתיב למימרא דפציעא בידי אדם הוא ולא כתיב הפצוע למימרא דפצוע ממעי אמו כשר והיכא דלית ליה אלא חדא ביצה סריס חמה הוא וכשר דתניא ומעוך וכתות ונתוק וכרות כולם בביצים דברי ר' יהודה רבי אליעזר בן יעקב אומר כולן בגיד רבי יוסי אומר ומעוך וכתות בביצים נתוק וכרות בגיד תניא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה וכשר סריס חמה ס"ד אלא כסריס חמה וכשר היכי דמי פצוע דכא כדתנן איזהו פצוע דכא כל שנפצעו ביצים שלו ואפי' אחת מהן ואפי' ניקבה ואפי' נימוקה וחסרה כרות שפכה כל שנכרת הגיד שלו וממאי דהאי פצוע דכא שנפצעו ביצים שלו מכדי לא יבא פצוע דכא סתמא הוא דכתיב אימא מרישיה הוא אמרי היינו דא"ל ההוא מדבנן לרבא ממאי דהאי פצוע דכא שנפצעו ביצים שלו ובאותו מקום הוא דילמא דאיפציע ברישיה הוא א"ל מסתברא הואיל ובכולהי כתיב בהו דורות וקא מזהר על בניהון דפסולין והדין פצוע לא קא מדכר שמא דבניה דפסולין ש"מ דאיפציע בדוכתא דמוליד א"ל דילמא חס דחמנא על זרעיה דלא ליפסול אלא מהכא דלא יבא פצוע דכא וכרות שפכה מה כרות שפכה במקום דמוליד אף פצוע דכא במקום דמוליד וכרות שפכה נמי אימא מיאוניה אמר קרא כרות שפכה מי שהוא כרות במקום שפכה ואימא מחוטמו דמקום שפכה הוא א"ל מי שע"י כריתה שופך שלא ע"י כריתה מקלח יצא חוטמו שבין ע"י כריתה ובין שלא ע"י כריתה שופך א"ל אין מדלא כתב רחמנא כרות משפך אלא כרות שפכה ש"מ מי שעל ידי כריתה שופך שלא ע"י כריתה מקלח יצא חוטמו שבין ע"י כריתה וכין שלא ע"י כריתה שופך הוא פצוע לא תימא דאיפציעו ביצים אין אבל נפצע הגיד לא אלא אפי' נפצעו גידי ביצים דאמר רבא בכולן פצוע בכולן כרות בכולן רך פצוע בין שנפצעו ביצים בין שנפצע הגיד בין שנפצעו גידי ביצים בין שנפצעו גידי הגיד רך בין שנידך הגיד בין שנדכו גידי הגיד בין שנדכו גידי ביצים:
1
ב׳ברם צריך למימר היכא דאינקוב הגיד והרר נסתם מי שרי ליה למינסב בת ישראל או לא מי אמרי' דומיא דממזר שויה רחמנא מה ממזר לית ליה תקנתא אף האי נמי לית ליה תקנתא או דילמא האי גברא מעיקרא כשר הוה מ"ט דהאי בידי אדם הוא דאינקיב והשתא איסתתים ליה וכיון דאיסתתים הדר לכשרותיה או דילמא לא ת"ש דתניא ניקב הגיד פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר מפני שהוא מוליד וזהו פסול שחוזר לכשרותו זהו למעוטי מאי למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה או מחמת מכה בוושט שאינו קרום למימרא דהיכא דאינקיב והדר איסתתים כשר במאי איסתתים אמר אביי אמרה לי אם מייתינן סערתא ומסרטינן ליה מהאי גיסא ומהאי גיסא דאינקיב בפרזלא לא משום דמיזרף זדיף ושייפנא ליה תרבא ומייתינן לשומשמנא גמלא ונקיט לוה לההוא ניקבא מתרתין גיסניה ופסקינן ליה לרישיה דשומשמנא וסתים הני מילי לקטן אבל לגדול כיון דיהיב דעתיה על אישות ופקע לא סתים וכן הלכתא דברא דישראל:
2