שאילתות דרב אחאי גאון קס״הSheiltot d'Rav Achai Gaon 165
א׳שאילתא דמיחייבין דבית ישראל למינס' נשי ואולודי בני ומיעסק בפריה ורביה דכתיב קחו נשים והולידו בנים ובנות ולא מיבעיא ישראל אלא אפילו עובדי כוכבים מיפקדי אפריה ורביה דכתיב ואתם פרו ורבו:
1
ב׳ברם צריך למימר אילו מאן דאית לי' בני וידע בנפשיה דבר אולודי הוא מי מחייב בפריה ורביה או לא מי אמרינן כיון דאית ליה בני הא קיים ליה פריה ורביה או דילמא אף ע"ג דאית ליה מיחייב למיעסק בפריה ורביה ואולודי בני דלא ידע אי בני דינקותיה מצליחים אי בני דסיבותיה מצליחים בריך שמיה דקב"ה אימא כך תנו חכימיא במתניתא דילנא לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא א"כ יש לו בנים וכי אית ליה מי מיפטר והא אמר רב נחמן אמר שמואל אע"פ שיש לו לאדם בנים לא ישב בלא אשה משום דכתיב לא טוב היות האדם לבדו אמרי יש לו בנים נושא אשה אפילו זקינה אפילו עקרה אין לו בנים נושא אשה הראויה לבנים מאי נפקא מינה למכור ס"ת אין לו בנים מותר למכור ס"ת דאמר מר אין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה יש לו בנים אסור למכור ס"ת וכל המוכר ס"ת אינו רואה סימן ברכה לעולם וכמה ב"ש אומרי' ב' זכרים וב"ה אומרי' זכר ונקבה מאי טעמייהו דב"ש ילפי ממשה דכתיב ובני משה גרשום ואליעזר וכתיב ואתה פה עמוד עמדי וממאי דילמא על פי הדיבור שאני אלא מדתני דבי ר' ישמעאל שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכימו לו מלמעלה פרש מן האשה והוסיף יום אחד ושיבר את הלוחות פרש מן האשה מאי דרש דרש קל וחומר בעצמו ומה ישראל שלא דיברה עמהן שכינה אלא לפי שעה וקבע להם זמן אמרה תורה אל תגשו אל אשה אני שבכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי ואין קבוע לי זמן על אחת כמה וכמה ומנין שהסכימו על ידו דמעיקרא כתיב לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ולבסוף כתיב ואתה פה עמוד עמדי ואי ס"ד מיחייב בפריה ורביה היכי דרש קל וחומר וב"ה מאי טעמייהו ילפי מברייתו של עולם מה התם זכר ונקבה אף כאן זכר ונקבה וב"ש אמרי לך התם משום דלא אפשר מתניתין דלא כרבי נתן דתניא רבי נתן אומר ב"ש אומרים שני זכרים ושתי נקבות וב"ה אומרי' זכר ונקבה אמר רב הונא מאי טעמי' דר' נתן אליבא דב"ש דכתיב ותוסף ללדת את אחיו את הבל ואמר מר קין ואחותו הבל ואחותו וכתיב כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין מכלל דמחייב תניא אידך רבי נתן אומר ב"ש אומרים זכר ונקבה וב"ה אומרי' זכר או נקבה אמר רבא מאי טעמיה דרבי נתן אליבא דב"ה לא תהו בראה לשבת יצרה והא איכא ישוב איתמר היו לו בנים ומתו רב הונא אמר קיים פריה ורביה ור' יוחנן אמר לא קיים פו"ר מיתיבי בני בנים הרי הן כבנים אמרי ההוא להשלים אי להשלים אפי' במאה וחד נמי לא ועוד תניא מת אחד מהן או שנמצא אחד מהן סריס לא קיים פו"ר תיובתא דרב הונא תיובתא בני בנים הרי הן כבנים סבר אביי למימר ברא לברא וברתא לברתא וכל שכן ברא לברתא אבל ברתא לברא לא אמר ליה רבא מידי היא טעמא אלא משום לא תהו בראה אפילו ברתא לברא דכ"ע תרי מחד לא איני והא אמרו ליה רבנן לרבי אבא בר זבדא סב איתתא דליהוו לך בני ואמר להו בני ברתי בני דידי נינהו אמרי התם דחויי הוה קא מדחי להו דרבי אבא בר זבדא איתעקר מפירקיה דרב הונא ורבי חלבו איתעקר מפירקיה דרב הונא רב אחא בר הונא אחדתיה סוסבינתא תלויה בארזא דבי רב נפק מיניה כהוצא ירוקא אמר רב אחא בר יעקב בי שיתין סבי הוינא וכולהו איעקור מפירקיה דרב הונא לבר מאנא דקיימי בנפשי ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה א"ר חייא בר אבי אנא מרישי כלי זוטרי דרב הונא והוו עיילין ליה שית מאה רבנן וכי הוו קיימי רבנן ממתיבתיה דרב הונא ונפצי לגלימייהו סליק אבקא כסי ליה ליומא ואמרי במערבא קם מתיבתיה דרב הונא בבלאה וקרו אנפשייהו יתמי דיתמי ולענין שאילתא דשאילית קדמיכון ת"ש דתניא ר' יהושע אומר אע"פ שנשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו ואע"פ שהיו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנא' בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידיך ואמר רב מתנה הלכתא כרבי יהושע וכן הלכתא:
2