שאילתות דרב אחאי גאון י״חSheiltot d'Rav Achai Gaon 18
א׳תולדות
שאילתא דאילו מאן דנסיב איתתא ושהא בהדה עשר שנין ולא ילדה לא שרי למיבטל מפריה ורביה אלא מיתבעי ליה לגרושה ומינסב איתתא אחריתי ואולידי בני דהכי אשכחן באברהם ושרה דכתיב מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען והיכא דלא מגרש לה מעסינן ליה בעל כורחיה דגמה דאיתא לגביה סבר דילמא השתא ילדה ומיבטל מפריה ורביה והתורה אמרה לא תהו בראה לשבת יצרה דא"ר יהודה א"ר אסי אין מעסין אלא לפסולות כי אמריתה קמיה דשמואל אמר כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין אבל נשא אשה ושהא בהדה עשר שנין ולא ילדה אין מעסין ורב תחליפא בר אבא אמר שמואל אפילו נשא אשה ושהה בהדה עשר שנין ולא ילדה מעסינן ליה לאפוקה מיניה וכי מנפקה גובה כתובתה מאי טעמא כיון דהוא מיפקד על פריה ורביה והיא לא מיפקדה אמרינן הוא ניהו דלא זכה לבנות ממנה גירשה ראשון שרייה לינסובה למאן דלית ליה בני ומישהא בהדיה עשר שנין ואי לא הוו ליה בני תצא ותיטול כתובה ולשלישי לא תינשא אלא למי שיש לו בנים ואם נישאת למי שאין לו בנים תצא לאלתר בלא כתובה והיכא דאיעברא ואפילה תלתא זימני הוחזקה לנפלים ותיפוק לאלתר ולא צריך למישהא בהדיה עשר שנין אלא תצא לאלתר וכי הוחזקה לנפלים לדידיה דאמרי׳ לא זכה לבנות ממנה אבל כתובה אית לה והיגא דהוא אית ליה בני מאיתתא אחריתי והיא לית לה בני ואמרה שהאי בהדיה עשר שנין ובעינא למיפק למינסב גברא אחרינא דליהוו לי בני מיניה תצא בלא כתובה מאי טעמא דהיא לא מיפקדה על פריה ורביה ודאי באת׳ מחמת טענה ואמרה לאו משום פריה ורביה עבידנא אלא משום דבעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה טענתה טענה ומפקה כתובתה והוא דשהאי עשר שנין אי נמי אפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה:
שאילתא דאילו מאן דנסיב איתתא ושהא בהדה עשר שנין ולא ילדה לא שרי למיבטל מפריה ורביה אלא מיתבעי ליה לגרושה ומינסב איתתא אחריתי ואולידי בני דהכי אשכחן באברהם ושרה דכתיב מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען והיכא דלא מגרש לה מעסינן ליה בעל כורחיה דגמה דאיתא לגביה סבר דילמא השתא ילדה ומיבטל מפריה ורביה והתורה אמרה לא תהו בראה לשבת יצרה דא"ר יהודה א"ר אסי אין מעסין אלא לפסולות כי אמריתה קמיה דשמואל אמר כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין אבל נשא אשה ושהא בהדה עשר שנין ולא ילדה אין מעסין ורב תחליפא בר אבא אמר שמואל אפילו נשא אשה ושהה בהדה עשר שנין ולא ילדה מעסינן ליה לאפוקה מיניה וכי מנפקה גובה כתובתה מאי טעמא כיון דהוא מיפקד על פריה ורביה והיא לא מיפקדה אמרינן הוא ניהו דלא זכה לבנות ממנה גירשה ראשון שרייה לינסובה למאן דלית ליה בני ומישהא בהדיה עשר שנין ואי לא הוו ליה בני תצא ותיטול כתובה ולשלישי לא תינשא אלא למי שיש לו בנים ואם נישאת למי שאין לו בנים תצא לאלתר בלא כתובה והיכא דאיעברא ואפילה תלתא זימני הוחזקה לנפלים ותיפוק לאלתר ולא צריך למישהא בהדיה עשר שנין אלא תצא לאלתר וכי הוחזקה לנפלים לדידיה דאמרי׳ לא זכה לבנות ממנה אבל כתובה אית לה והיגא דהוא אית ליה בני מאיתתא אחריתי והיא לית לה בני ואמרה שהאי בהדיה עשר שנין ובעינא למיפק למינסב גברא אחרינא דליהוו לי בני מיניה תצא בלא כתובה מאי טעמא דהיא לא מיפקדה על פריה ורביה ודאי באת׳ מחמת טענה ואמרה לאו משום פריה ורביה עבידנא אלא משום דבעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה טענתה טענה ומפקה כתובתה והוא דשהאי עשר שנין אי נמי אפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה:
1
ב׳ ברם צריך היכא דהוא אמר אפילא בגו עשר שנין ולא שהינא בהדה עשר שנין והיא אמרה לא אפילי בגו עשר שנין והא שהאי לי עשר שנין אי נמי אמרה איהי אפילי תלתא זימני ולא צריכנא למישהא עשר שנין והוא אמר עדיין תרתין אפילה וצריכנא למשהא מי נאמן אי נמי דלא שהת עשר שנין ולית ליה בני והיא אמרה מיניה הוא דאינו יורה בחץ והוא אמר מינה מי נאמן ת"ש דאיתמר הוא אמר מינה והיא אמרה מיניה אמר רבי אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת מאי טעמא היא קים לה ביורה כחץ והוא לא קים ליה ביורה כחץ כוותה אלא התם דקתני שמים בינו לבינה יעשו דרך בקשה אלמא לא מהימנא לאו משום דלא מהימנא אמור רבנן מיתבעי ליה למיעבד דרך בקשה אלא משום דלא מיפקדה והני מילי דלא אתיא מחמת טענה אבל באה מחמת טענה תצא ותיטול כתובה אף על גב דלא שניין בדוכתיה הכי לפום דאקשיין שניין ולעולם מסקנא הכי ואידך נמי היכא דהוא אמר אפילה והיא אומרת לא אפילי א"ר אמי היא נאמנת מאי טעמא אע"ג דאיכ׳ למימר עיניה נתנה באחר אם איתה דאיעברה ואפילה לא הוה מחזקה נפשה בעקרותא דחיישי לה אחריני ולא נסבין לה אי נמי הוא אמר תרתין אפילה והיא אמרה תלתא אפילי א"ר יצחק בר אלעזר הוה עובדא ואמרו היא נאמנת אע"ג דאיכא למימר עיניה נתנה באחר אי לאו דאפילה תלתא זימני לא הוה מחזקה נפשה לנפלים דחיישין לה אחריני ולא נסבין לה וכן הילכתא:
2