שאילתות דרב אחאי גאון כ״אSheiltot d'Rav Achai Gaon 21
א׳שאילתא דאילו מאן דאית ליה ברתא וקא מנסיב לה מתבעי ליה למיתן לה מדעם מן ממוניה דכתיב ואת בנותיכם תנו לאנשים ואורחיה דאיניש לאהדורי מאן דבעי לה לברתיה דאמר קרא ואת בנותיכם תנו לאנשים אלא מיתבעי ליה לאלבושה ולכסוייה ומיתן לה מדעם מן ממוניה כי היכי דקפצי עלה אינשי ונסבין לה דאמר ר׳ יוחנן מפני מה תקנו חכמים בכתובה בנין דיכרין דיהוו ליכי מיניי יהוון ירתין כתובתא דא מותר על חולקהון דעם אחיהון כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו והני מילי מדעתיה אבל עסוייה לא כי הא דרב פפא עסיק ליה לבריה בי אבא סורא׳ כי אזל למינסבה שמע יהודה מר בר מרימר נפק לאפיה דרב פפא כי מטא למעיל לא הוה קא עייל בהדיה אמר ליה מאי דעתיך משום דאמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא לא תהוי בי אעבורי אחסנתא מברא בישא לברא טבא וכל שכן מברא לברתא הא נמי דאורייתא היא דכתיב ואת בנותיכם תנו לאנשים וא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מפני מה תיקנו חכמים בכתובה בנין דכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו ומי איכא דרחמנא אמר ברא לירות ברתא לא תירות ואתי רבנן מתקני דתירות ברתא הא נמי דאורייתא היא דכתיב קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים בשלמא בנו בידו אלא בתו בידו היא אלא הא קמ"ל דנילבשה וניכסייה ונכתוב לה מידי כי היכי דקפצין עלה ונסבין לה א"ל הני מילי מדעתיה אבל עסוייה לא א"ל ומי קא אמינא לך עול ועסייה דליכתוב לברתיה ליתיב מר ולשתוק אמינא אמר ליה מיעליי דידי היינו עסויי כפייה ועל בהדיה כי חזא אבא דלא משתעי סבר קא בעי טפי כתבינהו לכולהו ניכסיה לברתיה אמר ליה והשתא נמי לא מישתעי מר בחיי דמר לא שיירת לנפשי כלום א"ל אי משום לתאי דידי אפילו במה דכתבת לא ניחא לי אמר ליה אי ניחא ליה למר אהדר בי א"ל כיון דכתבת הדרנא לא תיהווי והיכא דמית אבוהא אית לה מזוני מניכסיה דאבוהא עד דבגרא וכד מינסבא יהבינן לה חד מן עשרא מנכסי דאב כדתנן רבי אומר בת ניזונת מן האחים ונוטלת עישור נכסים אמרו ליה לרבי לדבריך הרי שהניח עשר בנות ובן א׳ אין לו לבן במקום בנות כלום אמר להם ראשונה נוטלת עישור נכסים שנייה במה ששיירה וכן שלישית וכן כולם וחוזרות וחולקות בשוה וחוזרות וחולקות אמאי כל חדא וחדא שקלא מה דשקלא אלא הכי קאמר אם באו כולן לינשא כאחת חוזרות וחולקות בשוה ואמר רבא הילכתא כרבי והני מילי היכא דלא אמיד לן אכוה אבל אמיד לן אבוה אי עין יפה אי עין רעה יהיב לראשונה יהבינן לשנייה כדאמיר לה אבוה כדתנן ר׳ יהודה אומר אם השיא בת ראשונה ינתן לשנייה כדרך שנתן לראשונה ואמר ליה רבא לרב חסדא דרשנא משמיך הלכה כרבי יהודה א"ל יהא רעוא כל כי הני מעלייתא תדרשון משמי ואמר שמואל לפרנסה שמין באב למימרא דלאו דווקא אם השיא בת ראשונה ינתן לשנייה כדרך שנתן לראשונה ואמר רב אדא בר אהבה מעשה ופרנס ר׳ אחד משנים עשר בנכסי׳ למימרא דהיכא דאמיד אבוה בתר אומדנא אזלינן ודווקא ניזונות וכי מינסבה כשהיא נערה אבל בגרה וקא מינסבה כיון דמזונות מנכסי אבוה לית לה עשור נכסים נמי ליה לה ואי מחאי בעידנא דקא בגרה ואמרה אנא עשור נכסים בעינא אית לה עישור נכסים דתניא בנות בין שבגרו עד שלא נישאו ובין שנישאו עד שלא בגרו איבדו מזונות ולא איבדו פרנסה דברי רבי והאמר רבי התם ניזונת אין שאינה ניזונת לא אלא לאו ש"מ הא דמחי הא דלא מחי ואע"ג דבגרה כי זיינין לה אחוה לא צריכנן לממחי דאמר ליה רבינא לרבא אמר לי רב אדא בר אהבה בגרה אין צריכה למחות נישאת אין צריכה למחות בגרה ונישאת אין צריכה לימחות והא אוקימנא התם בגרה צריכה לימחות לא קשיא כאן בניזונת כאן שאינה ניזונת:
1
ב׳ברם צריך וכי מתזנא ממקרקעי או אפילו ממטלטלי ככתובה שויוה רבנן אי לא אם תימצא לומר כיון דמזונות דתנאי בית דין ככתיבה דמי עישור נכסי מאי כיון דשמין באב לא שנא ממטלטלי ולא שנא ממקרקעי או דילמא כיון דאם לא פקיד לה הוה ליה כתקנתא דרבנן ושויוה רבנן כתנאי כתובה ת"ש דאמר רבא הילכתא ממקרקעי ולא ממטלטלי בין למזונות בין לפרנסה אלמא כיון דאב לא פקיד אע"ג דשמין באב תקנתא דרבנן היא וככתובה שויוה רבנן:
2