שאילתות דרב אחאי גאון ל״דSheiltot d'Rav Achai Gaon 34
א׳שכיב מרע שכתב כל נכסיו
שאילתא דמחייבי׳ דבית ישראל למיעסק בשיכבא ולמקבריה אמר רב יהודה אמר רב מת בעיר כל בני העיר אסורין בעשיית מלאכה הני מילי היכא דלא מיפלגי מתא בחבורתא אבל אי מיפלגא מתא בחבורתא הני דרמו עלייהו לאיעסוקי ביה אסירי אבל הנך אחריני אע"ג דאתן לכבוד בעלמא לא אסירי כדהא רב המנונא איקלע לההיא מתא שמע קל שיפורא דשיכבא חזא הנהו אינשי דקא עבדי עיבידתא אמר להו להוו הנך אינשי בשמתא דרב אמרי ליה בחבורתא מיפלגא מתא אמר להו אי הכי שרי לכו והיכא דאיכא מת מצוה דלית ליה קוברין כולי עלמא מחייבים לאיעסוקי ביה דכתיב אחרי ה׳ ילכו כאריה ישאג וא"ר חמא ברבי חנינא אחרי מדותיו של הקב"ה דרש רבי שמלאי תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים תחלתה גמילות חסדים דכתיב ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם וסופה גמילות חסדים דכתיב ויקבר אותו בגיא ואפי׳ כהן גדול ונזיר דאין מיטמין למת ולקרוביהן דמת מצוה יטמא ואי ליכא איניש אחרינא לאיעסוקי ביה מעסיקין ביה אינון דתנן כהן גדול ונזיר אין מיטמין לקרובין אבל מיטמין למת מצוה מנלן דכתיב לאביו ולאמו לא יטמא לאביו ולאמו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה ומבטלין תלמוד תורה לכבוד המת דתניא מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה אמרו עליו על ר׳ יהודה בר' אלעאי שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה בד"א בשאין לו כל צורכו אבל יש לו כל צורכו אין מבטלין וכמה כל צורכו ר"א בר אוניא משמיה דרב תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי ואמרי לה תריסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי שיפורי עולא אמר כגון דחייצי גברי מאיבולא עד סיכרא רב ששת ואיתימא רבי יוחנן נטילתה כנתינתה מה נתינתה בששים רבוא אף נטילתה בששים רבוא והני מילי לדקרי ולא תני אבל לדקרי ומתני לית ליה שיעורא וכי מבטלינן נמי לכבוד דקרי ומתני אבל לא קרי ולא תני כי איכא דמעסקין ביה לא מבטלינן וכי ליכא דמעסקין ביה מבטלינן ואפילו תלמוד דגדול ממעשה מבטלינן להוצאת המת ולהכנסת הכלה:
שאילתא דמחייבי׳ דבית ישראל למיעסק בשיכבא ולמקבריה אמר רב יהודה אמר רב מת בעיר כל בני העיר אסורין בעשיית מלאכה הני מילי היכא דלא מיפלגי מתא בחבורתא אבל אי מיפלגא מתא בחבורתא הני דרמו עלייהו לאיעסוקי ביה אסירי אבל הנך אחריני אע"ג דאתן לכבוד בעלמא לא אסירי כדהא רב המנונא איקלע לההיא מתא שמע קל שיפורא דשיכבא חזא הנהו אינשי דקא עבדי עיבידתא אמר להו להוו הנך אינשי בשמתא דרב אמרי ליה בחבורתא מיפלגא מתא אמר להו אי הכי שרי לכו והיכא דאיכא מת מצוה דלית ליה קוברין כולי עלמא מחייבים לאיעסוקי ביה דכתיב אחרי ה׳ ילכו כאריה ישאג וא"ר חמא ברבי חנינא אחרי מדותיו של הקב"ה דרש רבי שמלאי תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים תחלתה גמילות חסדים דכתיב ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם וסופה גמילות חסדים דכתיב ויקבר אותו בגיא ואפי׳ כהן גדול ונזיר דאין מיטמין למת ולקרוביהן דמת מצוה יטמא ואי ליכא איניש אחרינא לאיעסוקי ביה מעסיקין ביה אינון דתנן כהן גדול ונזיר אין מיטמין לקרובין אבל מיטמין למת מצוה מנלן דכתיב לאביו ולאמו לא יטמא לאביו ולאמו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה ומבטלין תלמוד תורה לכבוד המת דתניא מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה אמרו עליו על ר׳ יהודה בר' אלעאי שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה בד"א בשאין לו כל צורכו אבל יש לו כל צורכו אין מבטלין וכמה כל צורכו ר"א בר אוניא משמיה דרב תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי ואמרי לה תריסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי שיפורי עולא אמר כגון דחייצי גברי מאיבולא עד סיכרא רב ששת ואיתימא רבי יוחנן נטילתה כנתינתה מה נתינתה בששים רבוא אף נטילתה בששים רבוא והני מילי לדקרי ולא תני אבל לדקרי ומתני לית ליה שיעורא וכי מבטלינן נמי לכבוד דקרי ומתני אבל לא קרי ולא תני כי איכא דמעסקין ביה לא מבטלינן וכי ליכא דמעסקין ביה מבטלינן ואפילו תלמוד דגדול ממעשה מבטלינן להוצאת המת ולהכנסת הכלה:
1
ב׳ברם צריך אילו מאן דקא אזיל לממהל ית בריה ואי לא אזיל מיפגרא מלתא דליכא איניש אחרינא דמהיל ליה ואיכא מת מצוה לאיעסוקי ביה דאי לא מיעסק ביה איהו ליכא איניש אחרינא דמיעסק ביה ומיבזה להידא מיתבעי ליה לאיעסוקי ביה ברישא מי אמרינן מילה עדיפא שכן דוחה את השבת ואילו קבורת מת מצוה לא דחייא את השבת ולא אתי עשה דקבורה ודחי עשה דמילה או דילמא קבורת מת מצוה עדיפא דקא דחייא עשה ולא תעשה דטומאה דכהן גדול ונזיר ואי משום דקא אמרת מילה דוחה את השבת ואין קבורת מת מצוה דוחה את השבת דכתי׳ קבור תקברנו ביום ההוא ביום שאתה רוצחו אתה קוברו וביום שאין אתה רוצחו אין אתה קוברו משבת לא ילפינן דהא רציחה דוחה את העבודה דכתיב מעם מזבחי תקחנו למות ועבודה דוחה את השבת ורציחה חמורה מעבודה ומנלן דכתיב מעם מזבחי תקחנו למות ועבודה דוחה את השבת ואילו רציחה אינה דוחה את השבת דאמר מר נאמר כאן מושבות ונאמר להלן מושבות דכתיב והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם ונאמר בשבת מושבותיכם דכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם או דילמא אדרבה מטומאה לא ילפינן שכן לאו ועשה שאין שוה בכל היא ת"ש דתניא ולאחותו הבתולה מה ת"ל ולאחותו הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ואמרו לו מת לו מת יכול יטמא הא אמרת לא יטמא דלא אתי עשה דטומאה ודחי עשה דמילה ואע"ג דלא יטמא חובה יכול כשם שאין מיטמא לאחותו כך אינו מיטמא למת מצוה ת"ל ולאחותו לאחותו הוא דאין מיטמא אבל מטמא הוא למת מצוה אלמא עשה דמת מצוה עדיף ממעשה דמילה וכן הילכתא:
2