שאילתות דרב אחאי גאון ד׳Sheiltot d'Rav Achai Gaon 4
א׳נח
שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל למיגזל ולמיחטף חד מן חבריה דחמיר עונשא דגזילה טפי מן כל איסורי דהכי אשכחן בבני דרא דטופנא דלא איתחתם גזר דין עליהון אלא עילוי גזילה דאמר ר׳ אלעזר בוא וראה כמה קשה כחו של חמס שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נתחתם גזר דינהון אלא על החמס שנאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ ואמר רבי אבהו שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם ואלו הן אונאה וגזל וע"ג אונאה דכתיב הנה ה׳ נצב על חומת אנך וגו׳ גזל דכתיב חמס ושוד ישמע כה על פני וגו' ע"ג דכתיב העם המכעיסים אותי על פני תמיד וגו' ואמר רבי יוחנן כל הגוזל את חברו שוה פרוטה מעלה עליו הכתו׳ כאילו נוטל נשמתו ממנו שנאמר כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח ומאן דגזל ועביד תשובה ומהדר ליה ממונא למריה מיתכפ׳ ליה ואי מית נגזל מהדר ממונא ליורשיו ומיתכפר ליה ובר מהדר לההוא נגזל מיתבעי ליה לאחולי לגבי' כי היכי דלא ליתמנע מלמעבד תשובה ת"ר הגזלנין ומלוי בריבית שהחזירו אין מקבלין מהן וכל המקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו והני מילי דאין גזילה קיימת בעינה אבל גזילה קיימת בעינה מקבלין אמר רבי יוחנן בימי רבי נישנית משנה זו מעשה באדם אחד שביקש לעשות תשובה אמרה לו אשתו ריקה אם אתה עושה תשובה אפילו אבנט זה אינו שלך ונמנע ולא עבד תשובה באותה שעה אמרו הגזלנים ומלוי בריבית שהחזירו אין מקבלין מהן וכל המקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו מיתבי הרועים והגבאים והמוכסין תשובתן קשה ומחזירין למכירין מחזירין ואינן מקבלין מהן אלא למה מחזירין כדי לצאת ידי שמים אי הכי אימא סיפא ושאין מכירין יעשו בהן צרכי ציבור ואמר רב חסדא בורות שיחין ומערות אלא לא קשיא כאן קודם תקנה וכאן לאחר תקנה והשתא דאמר רב נחמן כאן בגזילה קיימת וכאן בגזילה שאינה קיימת הכא נמי כאן בגזילה קיימת וכאן בגזילה שאינה קיימת והא אבנט דגזילה קיימת הואי מאי אבנט דמי אבנט וה"נ דקא גזיל ואמר אשקול השתא כד צריך לי והדר אשלם רשע מיתקרי שנאמר חבול ישיב רשע גזלה ישלם אף על פי שדעתו לשלם רשע הוא:
שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל למיגזל ולמיחטף חד מן חבריה דחמיר עונשא דגזילה טפי מן כל איסורי דהכי אשכחן בבני דרא דטופנא דלא איתחתם גזר דין עליהון אלא עילוי גזילה דאמר ר׳ אלעזר בוא וראה כמה קשה כחו של חמס שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נתחתם גזר דינהון אלא על החמס שנאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ ואמר רבי אבהו שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם ואלו הן אונאה וגזל וע"ג אונאה דכתיב הנה ה׳ נצב על חומת אנך וגו׳ גזל דכתיב חמס ושוד ישמע כה על פני וגו' ע"ג דכתיב העם המכעיסים אותי על פני תמיד וגו' ואמר רבי יוחנן כל הגוזל את חברו שוה פרוטה מעלה עליו הכתו׳ כאילו נוטל נשמתו ממנו שנאמר כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח ומאן דגזל ועביד תשובה ומהדר ליה ממונא למריה מיתכפ׳ ליה ואי מית נגזל מהדר ממונא ליורשיו ומיתכפר ליה ובר מהדר לההוא נגזל מיתבעי ליה לאחולי לגבי' כי היכי דלא ליתמנע מלמעבד תשובה ת"ר הגזלנין ומלוי בריבית שהחזירו אין מקבלין מהן וכל המקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו והני מילי דאין גזילה קיימת בעינה אבל גזילה קיימת בעינה מקבלין אמר רבי יוחנן בימי רבי נישנית משנה זו מעשה באדם אחד שביקש לעשות תשובה אמרה לו אשתו ריקה אם אתה עושה תשובה אפילו אבנט זה אינו שלך ונמנע ולא עבד תשובה באותה שעה אמרו הגזלנים ומלוי בריבית שהחזירו אין מקבלין מהן וכל המקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו מיתבי הרועים והגבאים והמוכסין תשובתן קשה ומחזירין למכירין מחזירין ואינן מקבלין מהן אלא למה מחזירין כדי לצאת ידי שמים אי הכי אימא סיפא ושאין מכירין יעשו בהן צרכי ציבור ואמר רב חסדא בורות שיחין ומערות אלא לא קשיא כאן קודם תקנה וכאן לאחר תקנה והשתא דאמר רב נחמן כאן בגזילה קיימת וכאן בגזילה שאינה קיימת הכא נמי כאן בגזילה קיימת וכאן בגזילה שאינה קיימת והא אבנט דגזילה קיימת הואי מאי אבנט דמי אבנט וה"נ דקא גזיל ואמר אשקול השתא כד צריך לי והדר אשלם רשע מיתקרי שנאמר חבול ישיב רשע גזלה ישלם אף על פי שדעתו לשלם רשע הוא:
1
ב׳ברם צריך הני מילי דקא גזיל אדעתא למשקליה לנפשיה היכא דקא בעי למיתן ליה מתנה לההוא נגזל ולא קא מקביל מיניה ואמר אישקול מידי מיניה כי היכי דאיחייב ליה תשלומי כפל דלישקלי לממוניה בעיניה ולישקול כפליה אי נמי קא חזי ליה דלא מיזדהר בממוניה ואמר אגנביה מיני׳ והדר אהדרי ניהלי׳ כי היכי דלא ליפשע בממוניה מאי מי אמרינן כמאן דלהנאתיה דנגזל הוא דקא עביד שפיר דמי או דילמא כיון דעד דמהדר ליה אית ליה צערא אסיר ת"ש דתניא לא תגנובו לא תגנוב על מנת למקט לא תגנב ע"מ לשלם תשלומי ד׳ וה׳ בן בג בג אומר לא תגנוב את שלך מאחורי הגנב שלא תיראה גונב לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו ולא תשבעו בשמי לשקר שאם גנבת סופך לכחש וסופך לשקר וסופך לישבע יכול אין [חייבין] אלא על שם המיוחד בלבד ומניין לרבות הכינויין ת"ל ולא תשבעו בשמי כל שם שיש לי ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם וגו׳ מלמד ששבועת שוא הוא חילול השם ד"א וחללת נעשה אתה חולין לחיה ולבהמה וכן הוא אומר כי מפני אלה אבלה הארץ וגו' מאי טעמא לא תגנובו קרא יתירא הוא דהא כתיב לא תגזול:
2